עוגתיות בננות וחמאת בוטנים עם קישוט שוקולד מריר

על ידי מור
יקום יקר, זה לא לעניין. אתה לחלוטין מפר את העסקה שעשינו. מה זאת אומרת “איזו עסקה”? זו אשר לפיה אני התחייבתי לסיים את התואר, ואתה בתמורה הבטחת שיהיה לי קצת חופש וזמן לנשום. אז הסבר לי בבקשה, מר יקום כל יכול, איך ייתכן שבחודש האחרון אין לי רגע פנוי, שאני מפגרת בכל הסדרות שלי, בלי יוצא מן הכלל, ושכבר שבועיים אני מבטיחה לעצמי שאשלים שעות שינה בסוף השבוע ואז מוצאת את עצמי ביום ראשון עייפה יותר מבשבוע הקודם?
אה, עכשיו אתה שותק. פתאום אתה כבר לא כזה חכם גדול. מעניין.
מה, מה אמרת? עבודה? פקקים אל ומהעבודה? שיחות טלפון וביקורי בית מבוזבזים במסגרת נסיונות כושלים למצוא דירה, בילוי זמן איכות עם אחיינים וחברים, לימודים חדשים ושונים-לגמרי-אך-פי-מיליון-יותר-משמחים-מהתואר-באוניברסיטה? טוב יקום, די. נמאס לי מהתירוצים שלך. בשורה התחתונה, ממש לא מקובל עלי שבגללך אני כבר יותר מדי זמן לא יודעת מה קורה עם בלייר וולדורף ועם ד”ר מרדית גריי (אלוהים ישמור, כמה שהיא בלתי נסבלת. מישהו יכול כבר להרוג את הדמות שלה בבקשה? יקום? זרוק לי איזו עצם..).
או שלום, גם אתם פה. מה נשמע? טוב שבאתם. מצטערת שהייתם צריכים להיות עדה לשיחה הקשה הזו ביני לבין היקום. אני לא אוהבת להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה בדרך כלל, אבל באמת שהגיעו מים עד נפש. כאילו, באמת. אין לי זמן לכלום. איזה יום היום? שבת. אתם יודעים מה עשיתי היום (להזכירכם: שבת) בבוקר? סדר.
לא הוגן, זה לא מה שאמור לקרות בסוף השבוע. אני אמורה לישון עד מאוחר (ולא, יקום, רבע לשמונה בבוקר זה לא מספיק טוב). אני אמורה לבהות בקומדיות המטופשות שלי במשך שעות. אני לא אמורה לשבת ולסדר את הקלסרים הישנים שלי בחדו”א ומרוכבות. אני בטח לא אמורה לחורר את כל הדפים המצולמים שלי עם מחורר קטן ומשונה שלא יודע להתמודד עם יותר משלושה דפים בבת אחת, רק כי המחורר הגדול התקלקל. אני יודעת מה אתם חושבים עכשיו והתשובה היא שכן, מחוררים יכולים להתקלקל. ולגבי המחשבה השניה שלכם – כן, אנשים עדיין משתמשים במחוררים. ואם אתם – בצדק – דואגים לבריאותי, אז לא, לא נפצעתי מהמחורר אפילו קצת. אני מדהימה.
אה, ולמה התאמצתי כל כך לחורר ולסדר דפים שככל הנראה לא אגע בהם שוב לעולם? שאלה טובה. אממ. תנו לי לחזור אליכם לגבי זה, סבבה?
אבל בינתיים, בואו נדבר על המפלצת הזו שיושבת על המיטה שלי. ואני לא מדברת על המחשב-עגלה שלי. גם לא על הקלסרים המזעזעים. רואים את הספר הזה, baking & pastry? זה שהעטיפה שלו נראית כמו משטח שיש? אז זה ספרון קטנטן שקיבלתי במסגרת קורס (!) הקונדיטוריה (!!) שהתחלתי (!!!) לפני מספר שבועות. אם עובר לכם עכשיו בראש משהו בסגנון של “וואו-הכי-כיף-לה-בעולם-אני-שונא-או-שונאת-אותה-ומאחל-או-מאחלת-לה-דברים-רעים-אך-מצונזרים-כי-לא-יפה-לקלל-מול- כל-האינטרנט”, אני מבינה אתכם. אתם צודקים. באמת כיף לי. וגם אני הייתי מקללת את עצמי במקומכם.
בכל אופן, הספרון. אתם יודעים, משהו בקטנה כזה, חוברת של 932 עמודים. כן. תשע מאות, במובן של כמעט אלף. ומה יש שם? הכל. הסברים, מתכונים, עוד מתכונים, עוד קצת מתכונים, עוד הסברים. אני די בטוחה שבאזור עמוד חמש מאות ומשהו תוכלו למצוא גם תשובה לשאלה “מהי משמעות החיים”. בהנחה, כמובן, שתסתפקו בתשובה ששמרים הם משמעות החיים. הממ שמרים. הנה לכם דת שלו היתה אמיתית, הייתי בשמחה מקיימת את כל מצוותיה.
המתכונים שיש בספר הזה – וואו, אין לתאר. ישבתי ועלעלתי בספר (לקריאה מעמיקה עדיין לא הגעתי, מן הסתם) בנשימה עצורה, מתרגשת וזורקת לאוויר קריאות התפעלות בקול כל כמה עמודים. במצבי הנוכחי אני בקושי יכולה לקרוא את המתכונים, let alone להכין אותם. אבל מי יודע, אולי עוד כמה חודשים.. בסיום הקורס… נותר רק לקוות.
אך לעת עתה, אסתפק בעוגתיות הפשוטות אך כה טעימות שהכנתי בשבוע שעבר. מהן עוגתיות? פשוט מאד: אם זה נראה כמו עוגיה אך נטעם כמו עוגה, זו כנראה עוגתית. מילה שלחלוטין צריך להתחיל להשתמש בה. אני לא ממש בטוחה אם היא קיימת או לא כשם עצם (לכולנו כבר יצא לשמוע את “עוגתי” כשם תואר. למשל: “אתם מעדיפים בראונייז פאדג’יים או עוגתיים?” פאדג’יים, אגב. התשובה היא תמיד פאדג’יים).
לפני כמה ימים סיפרתי לכם שהכנתי קאפקייקס בננות. העניין הוא שקניתי המון בננות. ממש ממש יותר מדי. לכן, לשמחתי הרבה, לא היתה לי ברירה אלא להכין עוד משהו בננתי (שימו לב שמתכוני הבננה שלי תמיד מגיעים בצרורות.. מה, מי בכלל קונה אשכולות בננה עצומים כל פעם מחדש “בטעות”? בטח לא אני).
לפני שנה וחצי סיפרתי לכם (או לפחות לאלה מכם שכבר ידעו מי אני באותה תקופה, שזה אומר ההורים שלי ועוד שתי חברות בערך) על עוגיות חמאת בוטנים שהכנתי, לפי מתכון של ג’ני מ-Picky Palate. כתבתי אז שתכננתי להכין עוגיות שלה עם חמאת בוטנים ובננה, אך כיוון שלא היו לי בננות בבית, נאלצתי להתפשר על חמאת בוטנים בלבד. שכל הפשרות שלי בחיים תהיינה כאלה..
קיצור, על אף שעבר המון זמן, עדיין זכרתי את העוגיות עם הבננה, אז החלטתי סוף סוף לנסות אותן. ואיך אני שמחה שעשיתי את זה.
אגב, אם תביטו במתכון המקורי של ג’ני, תראו שהכמויות שלנו קצת שונות. בעקרון התבססתי על המתכון שלה, אך הכפלתי חלק מהדברים (שתי בננות במקום אחת, חמש כפות חמאת בוטנים במקום רבע כוס) ואילו אחרים השארתי בכמות המקורית, כלומר אי אפשר לומר שפשוט הכנתי כמות כפולה של העוגיות שלה. לכן, מן הסתם, יצאו לי עוגיות שונות לגמרי משלה. בתגובות באתר שלה ג’ני כותבת שמרקמן שלה עוגיות האלה הוא כמו של עוגיות רגילות.
ואצלי? לא ולא. אני ממש מתעקשת על זה שהכנתי עוגתיות ולא עוגיות. אלה פשוט עוגות קטנות ומעולות. באמת, האמינו לי. בתור אחת שתמיד תעדיף עוגיה שהיא קצת יותר קראנצ’ית-קריספית על פני צ’ואי (לעיסה, לעיסה. בסדר), אני אומרת לכם שהמרקם פה שונה לגמרי. עוגות קטנות. עוגתיות. וזה טעים.
רוצים לשמוע גם את התיאוריה שלי על כמה העוגיות האלה בריאות? קדימה. מה יש בהן בעצם?
בננות? פצצת אנרגיה צהובה. חמאת בוטנים? סבבה, קצת משמין, אבל זה בריא במידה מסוימת. הקמח? מלא. סוכר? הכמות די קטנה, וחצי זה בכלל סוכר חום כהה. ביצים? רק אחת. שמן? אין. חמאה? אין, הבננה איכשהו מחליפה אותה. שוקולד המריר? יש ממש ממש מעט, רק כקישוט, כל כך מעט שזה נכנס בטווח של כמות השוקולד המריר שבריא לאכול כל יום.
רואים? עוגיות בריאות. יחד עם רצף מתכוני הקמח המלא שהבאתי בספטמבר-אוקטובר וכמובן עוגיות השוקולד הפאדג’יות מלפני שבועיים, זה פשוט לא יאומן. בריאות בריאות בריאות.
תגידו, על כמה נושאים דיברתי עכשיו במקביל? ארבעים ושמונה בערך, לא?
***
עוגתיות בננות וחמאת בוטנים עם קישוט שוקולד
מקור המתכון: התבססתי על מתכון של Picky Palate ואז הוספתי דברים, השמטתי דברים ושיניתי כמויות של דברים.
כמות: אמורות לצאת כעשרים עוגיות בינונית, לי יצאו 23.
מצרכים:
1/4 1 כוסות קמח מלא
1/2 כפית אבקת אפיה
1/2 כפית סודה לשתיה
1/4 כפית מלח
2 בננות בינונית, בשלות, מעוכות
1/4 כוס סוכר לבן
1/4 סוכר חום כהה (נראה לי שאפשר גם דמררה, או רק לבן)
1/2 כפית תמצית וניל (או לפי העין)
1 ביצה בינונית
5 כפות גדושות חמאת בוטנים (אני השתמשתי בצ’אנקי, אפשר גם בחלקה)
לקישוט
40 ג’ שוקולד מריר (לא חובה)
אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות. מרפדים תבנית גדולה בנייר אפיה.
2. מנפים קמח, אבקת אפיה, סודה ומלח לקערה קטנה. מערבבים קלות.
3. מניחים בננות ושני סוגי סוכר בקערת המיקסר. מחברים את וו הבלון ומפעילים על מהירות בינונית, עד לקבלת תערובת אחידה, בערך דקה אחת.
4. מוסיפים תמצית וניל, ביצה וחמאת בוטנים. מפעילים שוב את המיקסר ומערבבים על מהירות בינונית, שוב עד לקבלת תערובת אחידה, שוב בערך דקה אחת.
5. מוסיפים חומרים יבשים לרטובים בהדרגה, תוך כדי הפעלת המיקסר על מהירות נמוכה, אמרו זאת איתי – רק עד לקבלת  תערובת אחידה. כמה זמן? נכון, בערך דקה אחת.
6. בעזרת כף/כפית/כף גלידה קפיצית מניחים מעט בצק (בעצם, המרקם הוא יותר בלילתי מבצקי) על התבנית. מרווחים קצת בין עוגיה לעוגיה, כי הן תופחות ומתרחבות מעט במהלך האפיה.
7. אופים 7-10 דקות, עד שהעוגיות שהעוגתיות אפויות אך עדיין רכות. מצננים למשך שתיים-שלוש דקות בתבנית ומעבירים לרשת לצינון מלא. אני אפיתי עשר דקות וסובבתי את התבנית אחרי חמש דקות בתנור, לדעתי אפשר לאפות גם דקה-שתיים פחות. אתם מכירים את התנור שלכם, עבדו לפי זה.
8. אם רוצים, לאחר שהעוגתיות התקררו ממיסים שוקולד מריר. אפשר במיקרוגל (הפעילו על פולסים של 10-30 שניות וערבבו בין לבין). מעבירים לשקית ניילון קטנה.
9. גוזרים חור קטן בקצה השקית ומזרזפים שוקולד על העוגתיות האפויות. מומלץ להוריד את העוגתיות מהרשת ולהחזיר אותן לתבנית עם נייר האפיה קודם, כדי שלא תטנפו את כל המטבח בשוקולד.
הערות/תוספות/שדרוגים:
  • כפי שציינתי, לא חובה לזרזף שוקולד, אבל לדעתי זה קישוט ממש יפה שלוקח בערך דקה וחצי. חוץ מזה, הוא משלים את שילוש הטעמים הקדוש: שוקולד-בננות-חמאת בוטנים. אוי, כמה שזה טעים.
  • לחילופין, אתם יכולים להמיס קצת יותר שוקולד ולטבול חצי מכל עוגתית בשוקולד המומס. גם טוב.
  • או או! להוסיף שוקולד צ’יפס או שוקולד קצוץ לבלילה. המממ נשמע מעולה.
  • סתם שתדעו, העוגתיות טעימות, מצוינות, לדעתי האישית לא מאד מאד מתוקות. אם אתם אוהבים מתוק, הוסיפו קצת סוכר.
  • אגב, במקור עבדתי עם כוס אחת של קמח אך בסוף הבלילה שלי היתה מאד נוזלית. הפחד לקלקל מצרכים כל כך טעימים על עוגיות לא מוצלחות גרם לי להוסיף רבע כוס נוספת, אז בשבילכם הוספתי אותה כבר מראש. רואים? מה אני לא אעשה בשבילכם!
  • מבטיחים להכין את העוגתיות האלה? הן ממש ממש ממש טעימות. שימו לב שהשתמשתי בשלושה “ממש”ים רצוף. זה די נדיר. לרוב אני משתמשת בשניים, לכל היותר, אז אני חושבת שזה אמור לגרום לכן להבין איך אני מרגישה לגבי העוגתיות. וגם לגבי המילה עוגתיות.
  • בברכה, מור בן יהודה.

מתכונים נוספים שאולי תאהבו

השאירו תגובה

12 תגובות

נטלי נובמבר 12, 2011 - 14:53

אוי זה נראה טעים! ובתמונה האחרונה זה ממש נראה כמו הטופ של המאפין, שהוא הדבר הטעים ביותר ביקום (אם כבר מדברים על יקום), ולא ברור בכלל מה זו ההמצאה המפגרת של העוגה שמתחתיו.
וכרגיל הרגת אותי מצחוק. אגב, גם לי יש את הספר המהמם שקיבלת דרך קורס הקונדיטוריה (גם אני קיבלתי אותו בדיוק באותה צורה). משערת שלמדנו באותו מקום 🙂

בהצלחה!
נטלי

הגב
אנונימי נובמבר 12, 2011 - 16:03

יאמי! נראה טוב!
גם אני במועדון הבננה-חמאת בוטנים. אני אפילו אוכלת אותם בסנדוויץ' (יו שמנה…).
למעשה, אני לא מבינה אנשים שלא אוהבים את השילוב. מוזרים…
יישר כוח!

הגב
Taltul נובמבר 12, 2011 - 17:18

נו טוב, על הבננה אני לא אגיב,
אבל אם זה נראה כמו עוגיה ונטעם כמו עוגה זה לא וופי פאי?

בקיצור, זה נראה מגניב בסך הכל, ואני מאד מקנאה בך על הקורס קונדיטוריה! שיהיה לך מלאן בהצלחה, את בטוח תהני מלא. אני הולכת להמשיך את שיעורי הבית שלי שעשויים מעיסת נייר אם תהית.

ובקשר לתגובה של נטלי, מור אם אני חושבת שאני טיפה מכירה אותך אז מתאים לך לאהוב סיינפלד,ויש פרק שלם שמוקדש למאפין טופס, שווה לצפות, זה ממש מתאים לפוסט הזה 🙂

הגב
Winnie נובמבר 13, 2011 - 07:13

הן נראים נהדר ואני מקנאה
לא יכולה להכין שום דבר עם בננה, אחרת אצטרך לאכול הכל לבד. כרגע גם החצי וגם המשפחה המורחבת מחרימים את הבננה…..
לא פייר
אבל אם נשארו לך כמה עוגיות, אני אשמח לקבל 🙂

הגב
Morcake נובמבר 15, 2011 - 05:28

נטלי – איזה מדהים הספר?! וגם הקורס, אם כי אני עדיין בהתחלה..
ודי, אל תגידי דברים שאחר כך תתחרטי עליהם. מאפין טופס זה טעים, אבל בואי נתן כבוד גם למאפינס עצמם 🙂

אנונימית – אוי ואבוי, אם על זה את אומרת "שמנה", אני לא רוצה לספר לך על כמה מהדברים שעשיתי/אכלתי בחיי. עכשיו נהייתי עצובה, אז אני הולכת לבכות קצת ולאכול הרבה גלידה (טוב, זה שקר. השעה שבע בבוקר וקר. אבל אני בהחלט מתכוונת לאכול הרבה גלידה מטאפורית).

טל – אני מצטערת על עניין הבננות, כפי שציינתי בפוסט עצמו המתכונים האלה מגיעים בצרורות 🙂
ומעניין מה שאת אומרת לגבי הוופי פאי, אפילו לא חשבתי על זה, מזל שאת פה. אבל וופי פאי זה שתי עוגיות כולל המילוי, לא? את מרשה לי בבקשה בבקשה להמשיך להשתמש בשם המגניב (אוקיי, מטופש) שאני כל כך אוהבת?
שיעורי בית מעיסת נייר נשמע כיף, דווקא. יותר כיף ממציאת גבולות חלקיים לפונקציה (לא, אני עדיין לא יודעת איך עושים את זה, למקרה שתהית). חוץ מזה, גם מה שאני עושה בקורס זה עיסת נייר.. רק שבמקום נייר יש קמח וחמאה.
אוקיי, דבר אחרון במגילה שאני כותבת לך: אוהבת סיינפלד, אבל באופן חד משמעי מעדיפה חברים (gasp), עד לרמת ציטוט סצנות שלמות בעל פה. בכל אופן, מכירה את הפרק 😉

וויני – אני יודעת שמשפחה לא בוחרים, אבל.. די.. לא אוהבים בננות? אולי כדאי לך לחפש משפחה נוספת? לא במקום, פשוט עוד אחת, כזאת שאוהבת בננות. את מוזמנת למשפחה שלי, כולנו פה בעד 🙂
אולי אם לא הייתי לוקחת את העוגיות לעבודה, הייתי יכולה לפרגן לך אחת או שתיים, אבל אני עובדת עם חיות טרף. הם אוכלים הכל.

הגב
בישול בזול נובמבר 15, 2011 - 11:51

העם דורש עדכונים מקורס הקונדיטוריה! מה למדת? אילו טכניקות שיפרת? איזה דברים היית עושה במטבח והיום את לא תעזי יותר גם אם יצמידו לך אקדח לרקה?
גם אצלנו אני חובבת הבננות היחידה אז אני נאלצת לוותר (אבל אולי אביא לעבודה? הממ…). איך זה קורה? למה כל כך הרבה אנשים שונאים בננות?
התמונה האחרונה ממש טובה. היא ממש ממחישה את המרקם העוגתיתי (ככה?)

ואני מסכימה, התשובה היא באמת תמיד פאדג'יים.

הגב
Taltul נובמבר 16, 2011 - 18:06

יואואואווא אני מרגישה קצת לוזרית אבל גם אני מעדיפה חברים עד כדי ציטוט סצנות שלמות ושימוש בהן כהקבלות למצבים בחיים!

ואוו.

הגב
גיל נובמבר 16, 2011 - 20:01

העוגתיות נראות מצוין!
שילוב של בננות עם שוקולד וחמאת בוטנים תמיד יהיה מוצלח.
אם אני אצליח למשוך את הבננות שלי שיחזיקו מעמד בלי להרקיב עד יום שישי, אני לגמרי מכין אותן.
וכמובן, עוד פוסט קורע מצחוק. אני מקנא!

הגב
גיל נובמבר 16, 2011 - 22:44

ורק עכשיו שמתי לב ל-cakies.
את גאון!

הגב
Morcake נובמבר 17, 2011 - 05:32

ביזול – התחלתי את הקורס לפני פחות מחודש, אז הדרך עוד ארוכה ארוכה.. מה שכן, את לא רוצה לדעת מה לימדו אותנו בשיעור תברואה. יש סיכוי טוב שלא תאכלי יותר בחוץ לעולם אם אספר לך.
לגבי עניין הבנות – ראי עצתי לוויני. אני חושבת שהגיע הזמן להקים קבוצת תמיכה לנפגעי משפחות-שלא-אוהבות-בננות. אני חושבת שאפשר לקרו לארגןו מש"ב = משפחתי שונאת בננות. אבל זה סתם רעיון, אני לא רוצה לכפות שום דבר ובטח לא להשוויץ במשפחתי חובבת הבננות.

טל שוב – את לא לוזרית. את צודקת. חברים זה ה-דבר. גם אני הגעתי פעם למסקנה שלך: לכל סיטואציה בחיים אפשר למצוא סצנה מתאימה מחברים. חד משמעית. ומה לגבי סיינפלד? אחלה סדרה, אבל האנשים האלה שחושבים שסיינפלד זה הדבר הכי טוב שקרה אי פעם ומזלזלים באוהבי החברים? צריך להרוג אותם. חד משמעית (קמתי במצב רוח אסרטיבי).

גיל – תכין! תכין! או שתעשה משהו אחר עם בננות, גם בסדר מבחינתי. הרי אין מתכון שיכול לצאת לא טוב אם יש בו בננות. חוץ מהמבורגר, אולי. או פסטה. לא בטוחה אם פסטה ברוטב בננות זה משהו טעים. בעצם.. עכשיו שאני חושבת על זה, זה נשמע לי מעולה.
ואיזה כיף ששמת לב ל-cakies!!!

הגב
גיל נובמבר 28, 2011 - 18:35

אז הכנתי אותן, והן יצאו מעולות!
עוגתיות הוא באמת שם מתאים, המרקם שלהן מאוד מזכיר עוגת בננות רגילה, אבל קצת שונה בזכות מה שהאפייה בגודל קטן עושה.
וכמובן שגם הוספתי שוקולד צ'יפס וברור שזה היה מוצלח.
מצטער שאין צילום, הן נטרפו מחוץ לבית…
עכשיו שמתי עין על עוגת התפוחים החדשה.

הגב
נוף נובמבר 30, 2011 - 21:40

פוסט אדיר 🙂 אהבתי את המשא ומתן שלך עם היקום. תודיעי לי אם זה עובד בשבילך.

הגב