אני מנויה להמון המון בלוגים ואתרי אוכל. יש כמה שאני אוהבת במיוחד. אלה הכמה האלה.
עברית
אז מה את עושה כל היום — כי אפרת כל כך מוכשרת והכל מיוחד אצלה: המתכונים, הצילום, הסטיילינג כמובן, וגם הכתיבה הקלילה והכיפית. וכי הכרתי אותה לפני שהיא היתה המעצמה המטורפת שהיא היום, אז זה קצת כמו להגיד שהכרתי סלב לפני שהוא היה מפורסם.
דברים בעלמה — כי הכתיבה של עלמה כל כך יפה. כי ילדנו את הבנים הבכורים שלנו בהפרש של אחד עשר ימים, אז אני מרגישה מחוברת אליה לנצח. וכי עדיין לא ויתרתי על החלום להיות חברה שלה.
מיס פטל — כי אני יכולה לבהות בתמונות של שרית כל היום. כי מעבר לתמונות, אני נהנית גם לקרוא אותה. וכי מרגיש שהיא יודעת לעשות כל כך הרבה דברים מעבר לאפיה (ידעתם שהיא מהנדסת תוכנה?!), והכל מוצלח אצלה. ראיתם פתאום את התחפושות שהיא הכינה לילדים שלה?
עוגיו.נט — כי אני לא חושבת שאת יכולה לקרוא לעצמך חובבת אפיה ולא להיות גרופית של עוגיו.נט, הבלוג של עולם האפיה הישראלי. חוץ מזה, לא ברור לי איך זה קרה, אבל זכיתי בזכות לקרוא לנטלי אחת מחברותיי הטובות, אז ברור שהיא ברשימת האתרים האהובים עלי.
פיית העוגיות — כי יש לי חשד שענבל, פיית העוגיות (או כמו שאסף קורא לה, “מדפסת העוגיות”), לא אנושית, אחרת אין הסבר לדיוק של היצירות שלה. אני מאמינה שאם אעקוב טוב טוב אחרי הפוסטים שלה, אולי אגלה באיזה אקרוסטיכון או משהו שהיא אכן יצור שנשלח אלינו מעולם אחר, אסתטי הרבה יותר, כדי לגרום לנו להרגיש נחותים.
פצפוצים — כי אני לא זוכרת מתכון שנועם העלה ולא רציתי לקום, להכין ולאכול אותו מיד. ואז התעצלתי להכין, אבל הרצון לאכול לא נעלם.
קרוטית — כי היא רחלי, ולא צריך להסביר. טוב, אם אני בכל זאת צריכה למצוא סיבה, אז כי הבלוג שלה הוא המקום אליו אני פונה כמעט תמיד כשאני מחפשת מתכון חדש למרק או תבשיל שנראה קל להכנה וטעים לאכילה, ואז אני שולחת את המתכון לאסף, והוא מבין את הרמז ומכין לי את מה שביקשתי. אממ רמזתי.
אנגלית
Andie Mitchell — כי אהבתי לקרוא את הבלוג של אנדי עוד כשקראו לו Can You Stay For Dinner. כי מעניין אותי לעקוב אחר כל הסיפורים שלה סביב ירידה ועליה במשקל, ועכשיו יש לה ילד קטן, אז אני אוהבת לקרוא גם עליו. ומדי פעם יש גם איזה מתכון שלה שממש מתחשק לי להכין.
Bev Cooks — כי היא מצחיקה. ויש לה תאומים מהממים, והיא מלבישה אותם מהמם, והבית שלה מהמם, והכל לבן ונקי ויפה אצלה. מודה שלפעמים היא קצת מעייפת אותי, אבל בוו (שם שמאד מוזר לכתוב בעברית) היא כמו החברה הזו שממש כיף איתה.. כשאת מקבלת אותה במינונים נמוכים עד בינוניים.
Brown Eyed Baker — כי הבלוג של מישל הוא קצת כמו שמיכת בטחון. לא זוכרת כמה שנים אני כבר קוראת, אבל הרבה מאד שנים. רוב המתכונים שלה קלאסיים (יש שיגידו בנאליים, אבל אני לא בטוחה שזה נכון) ויצא לי להכין כמה מהם לאורך השנים. חוץ מזה, יש לה שלושה ילדים בהפרש של דקה ורבע בערך, אז כשקשה לי ואני מתה להתלונן על שני המשוגעים שלי, אני אוהבת להיזכר בה ובמשפחתה.
Hummingbird High — כי אני מתה על הפוסטים האמיתיים של מישל. היא יכולה לכתוב הכי בכנות על עולם הבלוגינג ועל השינויים שחלים בו כל הזמן, על התהליך המרתק והמייגע של כתיבת ספר בישול/אפיה, הכל מנקודת המבט שלה. הכנתי אולי מתכון אחד או שניים שלה לאורך השנים, אבל אני עדיין מחשיבה אותה כאחת הבלוגריות האהובות עלי, גם בגלל הכתיבה הכנה וגם בגלל המתכונים הייחודיים, גם אם הם לא תמיד כאלה שבא לי לקפוץ למטבח ברגע שאני קוראת אותם.
Joy the Baker — כי היא ג’וי דה בייקר, ואני אוהבת אותה וכל דבר שקשור בה. פעם רציתי שנהיה חברות, אבל בינתיים אחותה הקימה חברה לייצור גלידות, אז בעקרון אני חושבת שהגיע הזמן שההורים שלי פשוט יאמצו אותי כאחות נוספת ונסגור עניין.
Lady and Pups — כי רוב המתכונים של מנדי פחות לטעמי, אבל הצילומים — אמנות!
My Name is Yeh — כמה פעמים אפשר לכתוב “כי אני רוצה להיות חברה שלה” בלי להפוך למשעממת? אבל זה נכון. כי אני רוצה להיות חברה של מולי, וכשהיא ביקרה בארץ פעם דיברנו למשך איזה חמש דקות, אז בייסיקלי.. נראה לי שאנחנו כבר די BFF. לא?
Pretty Simple Sweet — נכון יש כל מיני זמרים ישראליים ששרים באנגלית, ואז אף פעם לא יודעים אם מקומם במצעד הישראלי או לועזי? אז שירן. ישראלית לחלוטין עם בלוג דובר אנגלית שוטפת. בקיצור, כי מדובר בבחורה מהממת (מבפנים ומבחוץ!) עם בלוג כל כך יפה, הכי אמריקאי (בקטע טוב), ומתכונים מוצלחים. אפילו אמא שלי מכינה דברים משם!
Shutterbean — אוקיי, אני לא הולכת לומר שאני רוצה להיות חברה של טרייסי. אבל.. כי אני רוצה שהיא תהיה אחות גדולה שלי (בנוסף לאחים שלי, לא במקום, תירגעו)? וכי הבלוג שלה מאד יוצא דופן ומיוחד, ואני חושבת שתמיד אצליח לזהות את הפוסטים והתמונות שלה, גם אם אראה אותם מנותקים מהקשר.
Smitten Kitchen — כי מדובר בסמיטן פריקינג קיטצ’ן. כלומר, בדב פרלמן.
Sprinkle Bakes — כי הת’ר מכינה דברים כל כך יפים וכל כך מיוחדים, שלפעמים זה כבר מכעיס (ואני ידועה כמאזוכיסטית, לכן אני ממשיכה לעקוב).