ראש השנה

כשהכרזתי בקבוצת הבלוגרים של מנטקה* על חומר הגלם החודשי של “כחומר ביד הבלוגר”, רימון, כמעט הורידו לי את הראש. “רימון? מה? איפה משיגים רימון באמצע אוגוסט?…

בפעם הראשונה שנפגשתי עם נטלי, הייתי נרגשת. הייתי לחוצה. לא ידעתי מה היא תחשוב עלי ועל יכולות האפיה שלי. או על חוסר היכולות.. מאז זרמה הרבה חמאה…

עבדתם כל כך קשה על ארוחת החג. בישלתם. אפיתם. קיפלתם מפיות לצורת ברבורים. (תלמדו אותי איך?) כולם כבר אכלו והתפוצצו ומלמלו משהו על יותר מדי קניידלעך…

טוב, זה קצת מביך. אתם מבינים.. הייתי בטוחה שזהו. כבר נפרדתי מכם לשנה הזאת, איחלתי שנה טובה ושלא תהיו מקרונים והכל. ופתאום — פתאום הספקתי להכין עוד…

כמה עוד אפשר לאחל האחד לשני שנה מתוקה כתפוח בדבש? או שנהיה לראש ולא לזנב? שירבו זכויותינו כרימון… בסדר. יאללה. שמענו. לא הגיע הזמן לחדש קצת?…

בעקרון, יכול להיות שבכלל לא הייתי צריכה להעלות את המתכון הזה. המון דברים עבדו נגדו. ונגדי. ונגד הפוסט. וכשאני אומרת המון, אני מתכוונת לעצמי – לבעיית…

בשבוע וחצי האחרונים ארוחת הערב שלי היתה פופקורן חמש פעמים. כולל שלושה ערבים ברצף. אתם מבינים, פשוט התעצלתי להכין לעצמי מקושקשת. אפילו קורנפלקס הרגיש כמו טרחה…

אתמול פרסמתי מתכון לעוגת דבש ושוקולד. קראתי לו מתכון של הדקה התשעים, כי העליתי אותו יומיים לפני ראש השנה. היום יש לי מתכון נוסף. מה נחשב…

כמה זמן יהיה לי בחופשת הלידה, חשבתי לעצמי. אוכל לאפות מלא דברים ולפרסם המון פוסטים. איזה כיף!   יונתן קייק, בתגובה: חה, אמא. חה חה. ……

רומיאו ויוליה. סקרלט אוהרה ורט באטלר. היפה והחיה. אריק ובנץ. שוקולד וחמאת בוטנים. מה המשותף לכולם? נכון מאד – סיפורי אהבה גדולים. אז חשבתי על זה…

המתכון והפוסט נכתבו במסגרת שיתוף פעולה עם קוואקר. וזה ממש מרגש אותי, כי תמיד יש לי פחית של קוואקר בבית גם ככה, אז איזה כיף! סוף אוגוסט.…