עוגת סופלה דבש

תראו.
זה מה שקרה.

צילמתי את העוגה.
וצילמתי.
וצילמתי.
וצילמתי.

טעמתי את העוגה. לא ממש ידעתי איך לעכל אותה.
זאת אומרת – ידעתי. אם יש משהו שאני טובה בו, זה עיכול של עוגות. בכל זאת, אני מור – מעכלת עוגות מאז 1986 (אלוהים, אני זקנה).
אבל לא ידעתי איך לעכל את הרעיון של העוגה, את ההוויה שלה.
מה קורה איתה? היא אכילה בכלל? טעימה לי? איזה מרקם יש לה? רגע, היא שווה פוסט? ואיך אני אסביר אותה?!

לא.
יודעת.

טוב טוב טוב.
נשימה עמוקה.

בואו נענה על (רוב) השאלות, אחת אחת:
אכילה – לגמרי.
טעימה – לי כן. מאד. בטירוף. אסף, שטעם ביס מהחתיכה שפרסתי לו, עשה פרצוף והניח אותה בצד. למרבה השמחה, הצד הזה היה ממש לידי. אז העלמתי את החתיכה שלו. ואז אכלתי את כל העוגה במשך ארבעת הימים הבאים. לבד. עד שסיימתי אותה. כי אני גיבורה.
המרקם – לא ברור. עוגתי אבל קרמי. לא בדיוק דחוס, לא לגמרי פודינגי, אבל.. אוף, לא יודעת.
שווה פוסט – נראה לי שכן. נכון, אפיתי אותה יותר מדי. נכון, התחתית קצת נשרפה. אבל גם.. נכון, לא הצלחתי להפסיק לאכול ממנה (אני אפילו לא הולכת לומר שניסיתי “ליישר” אותה. לא נעים לי לשקר לעצמי ולעצמכם ככה).
ההסבר – אממ.. זה? מה שקרה פה הרגע? בואו נעמיד פנים כולנו שזה היה ההסבר?

קיצור.

תכננתי להכין אותה שוב, לאפות פחות, ולראות מה קורה. אבל לא יצא לי, כי היו לי מלא דברים אחרים לאפות (עוגות! עוגיות! חלות! פרעצלים! עוד עוגיות!), ולבסוף החלטתי שהעוגה טובה כמו שהיא. אז כך אתם תקבלו אותה. וכמה שיותר מהר.

כאילו…
בערך.
כמה שיותר מהר — עם כוכבית.

במקור רציתי לפרסם אותה לפני ראש השנה, כדי שתוכלו – אם תרצו, כמובן, אני לא מכריחה – להכין אותה לחג. אבל עבדתי בעבודה האמיתית שלי ואז עבדתי בעבודה הדמיונית שלי, שהיא, כידוע,”לאפות עד שמתקפלות לי הרגליים מכאבים”. ולא הספקתי לכתוב.

בסדר. לא נורא, מור. ידעת שסיכוייך להספיק לפרסם בזמן נמוכים. הכל טוב, תכתבי מתישהו במהלך החג, יהיה לך ים זמן.

אבל אז הייתי ממש עמוסה בלא לעשות כלום, אז.. אתם יודעים.

גבירותיי ורבותיי, מצאתי לכם את העוגה לשבור איתה את הצום. או לחגוג איתה את סוכות. או סתם להכין בשבת בבוקר כי בא לכם לראות מה נסגר עם העוגה המוזרה הזאת, ואז תוכלו לאכול את כולה, כי חבר שלכם לא אוהב אותה, אבל אתם תצדיקו את המעשה ותספרו לעצמכם שזה בסדר, זו בסך הכל עוגה בקוטר 16 ס”מ, זה לא כאילו אכלתם עכשיו איזו עוגת שכבות מטורפת או משהו.

אוקיי, נכון.. זו עוגה שמכילה בעיקר דבש וביצים, אז זה קצת כאילו אכלתם לבד לול שלם וצנצנת דבש ו…

הממ.
טוב.

• דבר ראשון, השתדלו לשים לב לזמן האפיה, כדי לא לאפות יתר על המידה, אבל היו רגועים — גם אם אופים דקה-שתיים יותר מדי, העוגה עדיין יוצאת טעימה מאד. אחת שיודעת והצליחה להתמודד גם עם תחתית שרופה..
• הדבר המתבקש פה, היות שזו עוגה שברובה היא דבש וביצים, הוא להמליץ לכם להשתמש בדבש סופר איכותי, אורגני, שנוצר על ידי דבורי חופש ששמעו מוצרט ובטהובן בזמן הכנת הדבש. אז אני אעשה את זה, אבל במהלך צבוע קלאסי אספר לכם באותו הנשימה שאני השתמשתי בדבש בצנצנת פלסטיק (פלסטיק! אפילו לא השקעתי בזכוכית) של שופרסל, ו.. וואלה, יצא אחלה. אבל אני עדיין מעודדת אתכם להשתמש בדבש של דבורים שאוהבות מוזיקה קלאסית!
• כן, יוצאת עוגה די קטנה וזה עלול להיות קצת מתסכל. חשבתי בהתחלה להגדיל כמויות כדי לקבל עוגה עם נוכחות, משהו שייכנס לתבנית 24, נגיד. ואז הבנתי שבאמת אזדקק ללול שלם בשביל עוגה כזו, אז ויתרתי. אל תתנו לזה לייאש אתכם – אם מכינים אותה למעט אנשים (נגיד, לעצמכם), או יחד עם עוד קינוחים, היא ממש אחלה.
• אני לא זוכרת אם הוספתי בסוף לבלילה מעט מלח, כפי שתכננתי, או ששכחתי (מרגיש לי שאופציה ב’ היא הנכונה), אבל בכל מקרה, ההמלצה שלי היא תמיד להוסיף קצת, אז אם אתם זורמים איתי, זרקו פנימה גם “קורט מלח”, והכל יהיה טוב.
• לא ניסיתי, אבל אני משערת שהעוגה הזו תעבוד יופי טופי גם עם סילאן במקום הדבש. ווהו.
• אבקת הסוכר, אגב, היא לא בגדר חובה. עקרונית, יש מצב שהעוגה מספיקה מתוקה גם בלעדיה, אבל אני הוספתי אותה ליתר בטחון. לשיקולכם.
• ודבר אחרון — אתם בטח מתבאסים עכשיו על זה שגרמתי לכם להפריד שלוש ביצים ולהשתמש רק בחלמונים, נכון?אני מבינה אתכם, גם אני שונאת את זה שיש לי חלבונים עצובים במקרר (או – באופן סימטרי – חלמונים). אבל אל ייאוש, בקרוב יעלה פה מתכון לעוגה נוספת, גם היא דבשית, עם שלושה חלבונים. הידד.
• אמרתי “באופן סימטרי” על חלמונים וחלבונים? מה?