עוגת קונפטי

התלבטתי והתלבטתי והתלבטתי.

מצד אחד, מסורת זו מסורת, ואני מכינה עוגות וירטואליות לאחיינים שלי כבר שנים, בפרט לשיר, האחיינית הקטנה ביותר, כבר ארבע שנים.

שנה שעברה אפילו הכנתי פבלובה ארבע פעמים (אני עדיין לא יודעת איך אסף נשאר איתי אחרי השבוע ההוא) כדי שאוכל לחגוג לה יום הולדת בבלוג.

ועדיין באותו הצד, אפילו היה לי סו שף קטן וחמוד שהתעקש לעזור לי במטבח, רוצה לומר זחל לי בין הרגליים והתמגנט אלי עד שנתתי לו לשחק עם לקקן הקאפקייק (או בשמו האמיתי: לקקאפקייק) שלי.

מצד שני, העוגה לא יצאה בדיוק כמו שרציתי.

זאת אומרת, מבחינת הטעם – סבבה. מתוקה מאד, אבל זה הקטע של עוגות פאנפטי-קונפטי-איך-שלא-קוראים-לזה.

מבחינה ויזואלית – דמיינתי אותה קצת אחרת. קצת יותר אלגנטית, עד כמה שעוגה מפוצצת סוכריות יכולה לצאת אלגנטית.

אפילו שאלתי את כל שלושת עוקביי באינסטה אם לדעתם אני צריכה לפרסם את העוגה או להכין שוב, ואמנם הרוב קבע שכן (מזל ששלוש זה מספר אי זוגי, אחרת עוד היה יוצא לנו תיקו), אבל הרוב לא היה מוחץ. 55% אמרו שכן, שזה.. לא מספיק, אם אתם שואלים. במיוחד כשה-45% האחרים טענו שזה מזעזע ומביך.

 

זאת אומרת, ייתכן ששמתי להם מילים בפה, אבל הבנתם את העקרון.

בקיצור.

התלבטתי והתלבטתי והתלבטתי.

קיוויתי להכין את העוגה שוב.

אבל אז היה פסח וחזרתי לעבוד ולאסף היה יום הולדת ויונתן התחיל הסתגלות בגן ועברנו דירה ואני בטוחה שמרקורי היה בנסיגה מתישהו —

אז לא יצא.

הראש שלי ויתר.

הלב שלי בכה.

🙁

אתמול שיר המהממת-חכמה-יפהפיה-מצחיקה-בקיצור-מושלמת היתה בת חמש (אתם יודעים שכבר מותר לה ללעוס מסטיק? זה היה יום סופר מרגש!), ובערב התכתבתי עם גיסתי והתבאסתי על זה שלא הספקתי להכין לה עוגה.

שלחתי לה תמונה של מה שכן הכנתי.

ופתאום היא לא נראתה לי כזאת גרועה.

לא, לא כמו שדמיינתי.

לא, כנראה לא הכי יפה שהכנתי אי פעם.

 

אבל היא היתה צבעונית ושמחה וחגיגית.

והתגובה של אמא של שיר היתה “או אם ג’י היא היתה מתעלפת”.

אז החלטתי שדי כבר עם ה”מצד אחד, מצד שני” המטופש שלי.

לשיר יש יום הולדת, ומגיעה לה שאחגוג לה עם עוגה, גם אם החגיגה – ובעיקר העוגה – וירטואלית.

אבל היה כבר ערב, ואסף ואני בדיוק ניצלנו את הרבע שעה שיונתן ישן את “שנת הלילה” שלו כדי ללכת לקנות פינת אוכל, וכשחזרנו אני התעלפתי לשנת הלילה שלי.

אז לא יצא.

אבל היום יום חדש, והיום אני מלאת כוחות (ממש. הלב שלי צוחק ובוכה בו זמנית), אז הנה עוגת הקונפטי של שיר.

לא הכי יפה, אבל מספיק יפה.

העוגה, לא שיר.

שיר לחלוטין הכי יפה.

 

***

מקור המתכון: העוגה מבוססת על המתכון של Sally’s Baking Addiction. הקרם לא 🙂

כמות: עוגה דו שכבתית בקוטר 20 ס”מ.

מצרכים:

100 ג’ חמאה

175 ג’ (1/4 1 כוסות) קמח לבן

35 ג’ (1/4 כוס) קורנפלור

1/2 כפית אבקת אפיה

1/4 כפית אבקת סודה לשתיה

1/2 כפית מלח

125 ג’ (1/2 כוס + 2 כפות) סוכר לבן

60 ג’ (1/4 כוס) סוכר חום כהה

1 ביצה גדולה

240 מ”ל (1 כוס) חלב (גילוי נאות: אני השתמשתי בחלב סויה וניל)

2 כפיות מחית וניל/1 כף תמצית וניל

1/2 כוס סוכריות צבעוניות

200 ג’ שוקולד לבן, קצוץ גס

250 מ”ל (1 כוס) שמנת מתוקה

עוד מלא ספרינקלז!

אופן ההכנה:

1. מתחילים בהכנת הקרם: ממיסים שוקולד לבן במיקרוגל או על בן מארי. מעבירים לקערה בינונית.

2. מניחים 125 מ”ל (חצי כוס) שמנת מתוקה בסיר קטן. מביאים לסף רתיחה, מסירים מהאש ויוצקים מעל השוקולד. ממתינים שתיים-שלוש דקות ומערבבים לגנאש אחיד וחלק. מעבירים למקרר למשך שעתיים לפחות, עד שהגנאש מתייצב מאד.

3. להכנת העוגה: מחממים תנור ל-180 מעלות. מכינים שתי תבניות עגולות.

4. ממיסים חמאה בקערה קטנה במיקרוגל או בסיר קטן על הכיריים. מניחים בצד.

5. מערבבים קמח, קורנפלור, אבקת אפיה, סודה ומלח בקערה בינונית.

6. טורפים חמאה מומסת ושני סוגי סוכר בקערה גדולה.

7. מוסיפים ביצה, חלב ווניל. מערבבים היטב.

8. מוסיפים חומרים יבשים ומערבבים בזהירות, עד לקבלת בלילה אחידה וחלקה, די סמיכה.

9. מערבבים פנימה עד לפיזור אחיד, אבל לא יותר מדי, על מנת שלא “ידממו” לתוך הבלילה.

10. מחלקים בין שתי התבניות. אופים כ-20 דקות, עד שקיסם הננעץ במרכז כל עוגה יוצא נקי (רצוי להפוך בין התבניות לאחר כעשר דקות אפיה). מצננים לגמרי ומחלצים מהתבניות.

11. מסיימים להכין את הקרם: מניחים את הגנאש ואת שאר השמנת המתוקה בקערת המיקסר. מחברים וו בלון ומקציפים לקרם יציב. מעבירים לשק זילוף עם צנתר חלק/משונן.

12. להרכבת העוגה: מניחים פרוסת עוגה אחת על צלחת הגשה. מזלפים/מורחים קרם, מניחים את העוגה השניה, ומזלפים תלוליות קרם מעליה.

13. מקשטים בכל הספרינקלז בעולם!

הערות/תוספות/שדרוגים:

רואים? אמרתי לכם שהיא הכי יפה.