יום ראשון. 12:45. הבאתי בראוניז ועוגיות לאירוע לכבוד צוות בית הספר, אז כבר חיכיתי בכניסה עד שעידונתן יסיימו את הלימודים, ויחזרו איתי הביתה.
פתאום ניגשות אלי שתי ילדות מהכיתה של יונתן: “אמא של יונתן! אמא של יונתן! המחנכת אמרה שאפשר להביא עוגה ליום ההולדת שלנו מחרתיים!”
רגע, אפשר להביא מה? למי? לאן? מה?
ואז יונתן הגיע והסביר לי שהם שאלו את המורה אם אפשר להביא עוגה במקום/בנוסף למגשי הפירות והירקות שתכננו להביא, אחרי שבשנתיים הקודמות היה דגש על כיבוד בריא לימי הולדת בבית הספר (אבל איכשהו בכל ימי ההולדת של הסייעות איכשהו הגיעו עוגות לכיתה…), והיא אמרה שכן.
אחלה. יאללה יונתן, אתה בא הביתה?
“אמא, את יכולה להכין את העוגה?”
ברור, יונתן. הנה עידו מגיע, בוא הביתה.
“אמא, את יכולה להכין עוגת חוף ים?”
אוי נו, יונתן. בחייך. מה עוגת חוף ים עכשיו? אני במשרד עכשיו.
“בבקשה, אמא של יונתן! בבקשה!”
אה, בנות. אתן.. אתן עדיין פה.
כן, העוגה קצת התבקעה לי באמצע בפעם השניה שאפיתי אותה. לא, ממש לא ראו את זה בתוצאה הסופית.
“אמא של יונתן, אנחנו יכולות לבוא אליכם לתכנן את יום ההולדת?”
(למה. התנדבתי. להביא. עוגיות.)
כן, בנות. בטח. בואו לתכנן. סבבה, אני אכין עוגה. אבל לא בא לי עוגת חוף ים. גם נגמרה לי אבקת התה הכחולה שהשתמשתי בה בפעמים הקודמות שהכנתי את העוגה, ואין לי כח לקנות צבע מאכל.
“אבל אמא של יונתן…”
“אבל אמא…”
ילדים, אולי אכין לכם עוגת ארטיק?
(מה לא בסדר איתי, למה אני לא חושבת לפני שאני מדברת)
“אין סיכוי לעוגת חוף ים, אמא?”
לא, יונתן.
“טוב.”
“אפשר עוגת ארטיק עם צבע מאכל?”
לא, ילדות מהכיתה של יונתן. זה יהיה ארטיק מונוכרומטי. קצפת לבנה, ציפוי שוקולד.
“טוב, אמא של יונתן.”
יופי. עכשיו אפשר ללכת הביתה?
…
טוב, החגיגה ביום שלישי. אני במשרד ביום שני. כדאי שאכין את העוגה היום בערב ורק אקשט אותה מחר.
21:45. העוגה בתנור.
22:04. שיגור מאיראן.
יום ההולדת של יונתן בשנה שעברה היה אמור להתקיים בכיתה ביום שישי, ה-13 ביוני. בלילה בין חמישי לשישי התחיל עם כלביא.
אני לא מאמינה שזה קורה לי שוב.
למה לא התחלתם את המלחמונת שעה קודם, לפני שהכנסתי את העוגה לתנור? מה אני עושה עכשיו?!
(אני בן אדם שמתרכז בדברים החשובים בחיים)
כל יום שני לא ידעתי אם לקשט את העוגה כאילו היא הולכת למסיבת יום הולדת מחר, או לתת לאסף והילדים לאכול אותה כמו שהיא.
בסוף הימרתי, אמרתי – יאללה. אני מכינה עוגת ארטיק. מקסימום זה יישאר לבית, וזו פשוט תהיה עוגת האימון שלי.
הללויה, המלחמונת הסתיימה, העוגה נשלחה לכיתה, יונתן אמר שהיא זכתה לתשואות, כולל המחמאה האהובה עלי: “אנחנו לא מאמינים שזה ללא גלוטן”.
התרגשויות.
…
אז העוגה.
הביצוע שלי לא הכי יפה והכי מדויק שיש. סביר להניח שאפשר להגיע לתוצאות יפות יותר עם קרם חמאה או עם בצק סוכר (ויי זמיר).
אני רציתי טעים. רציתי פשוט. ואני סבבה עם המראה הלא מושלם שלה.
בשורה התחתונה, היא מרשימה ממש גם כשהיא לא מושלמת. והיא טעימה ברמות.
ואני הכנתי אותה למסיבת יום הולדת קיצית, אבל היא לגמריייי יכולה, שלא לומר צריכה, להיות מסיבת סוף שנה בגן/בית ספר.
ובגלל שכל כך התלהבתי ממנה, הכנתי אותה בשנית, רק כדי שיהיו לי תמונות של ההכנה שלה ואוכל לפרסם מתכון בזמן לכל המסיבות…
רק שמאז עבר כמעט שבוע, והייתי בכזה עומס של החיים שלא הספקתי.
אבל אולי אצל חלקכם עדיין לא התקיימו מסיבות, אז תספיקו.
חוץ מזה, תמיד יש את שנה הבאה.
בתקווה שלא תהיה מלחמה. ועדיין תהיה מדינה.
טוב, עזבו אתכם משיחות מדכאות. בואו נכין עוגת ארטיק ענקית!
(איזה מטורף זה שאני עושה את הדבר הזה כל כך הרבה שנים, ועדיין אין לי מושג איך לצלם, אה?)
מצרכים
לעוגה
300 ג’ (1/2 1 כוסות) סוכר לבן
360 ג’ (1/2 1 כוסות) סוכר חום כהה
490 ג’ (1/2 3 כוסות) קמח ללא גלוטן
210 ג’ (1/2 1 כוסות) אבקת קקאו
2 כפיות אבקת סודה לשתיה
2 כפיות אבקת אפיה
1/2 כפית מלח
480 מ”ל (2 כוסות) מים חמים
480 מ”ל (2 כוסות) חלב (אני משתמתש בחלב סויה)
240 מ”ל (1 כוס) שמן קנולה/זית (אני אוהבת לשלב בין השניים)
4 ביצים גדולות
לקצפת
500 מ"ל (2 כוסות) שמנת מתוקה
20 ג' (2 כפות) סוכר
1/2 כפית מחית וניל
לגנאש שוקולד
125 מ"ל (1/2 כוס) שמנת מתוקה
130 ג' שוקולד מריר
קורט מלח
סוכריות לקישוט
הוראות הכנה
- מחממים תנור ל-180 מעלות. מרפדים בנייר אפיה תבנית מלבנית גדולה - 20X30, 35X40 ס"מ (שני הגדלים יעבדו, פשוט מן הסתם ככל שהעוגה תהיה יותר גדולה, היא תהיה טיפה יותר נמוכה, אבל עדיין גובה סבבה, גם בתבנית הגדולה יותר).
- מניחים שני סוגי סוכר, קמח, קקאו, סודה לשתיה, אבקת אפיה ומלח בקערה גדולה. מערבבים ויוצרים שקע במרכז הקערה.
- מוסיפים מים, חלב, שמן וביצים. טורפים היטב, עד לקבלת בלילה חלקה ואחידה.
- מעבירים את הבלילה לתבנית.
- אופים 40-45 דקות, עד שקיסם הננעץ במרכז כל עוגה יוצא נקי, או עם מעט פירורים לחים עליו. מצננים לגמרי.
- כשהעוגה מוכנה לציפוי, לוקחים שניים-שלושה חותכנים עגולים (אני השתמשתי בקוטר 3-5 ס"מ) - אפשר גם אחד, תכלס - וקורצים כמה עיגולים מהפינה הימנית של העוגה, כך שנוצר מראה של "ביס", כאילו מישהו הרגע נגס בארטיק שלנו.
- להכנת הקצפת: מניחים שמנת, סוכר וניל בקערת המיקסר. מחברים וו בלון ומקציפים, עד לקבלת קצפת יציבה מאד.
- מורחים שכבה דקה של קצפת על כל העוגה, שכבת בסיס שתתפוס את הפירורים. מעבירים למקרר למשך חצי שעה לפחות, עדיף אפילו שעה.
- מורחים שכבה שניה, ובמידת הצורך - לאחר קירור נוסף, גם שלישית - של הקצפת.
- נועצים מקל ארטיק גדול, או אפילו כפית עץ - זה מה שאני עשיתי - בחלק התחתון של העוגה, כך שייראה ממש כמו ארטיק. מקררים שוב.
- להכנת הגנאש: מניחים שמנת, שוקולד ומלח בקערה או סיר קטן. ממיסים במיקרוגל או על הכיריים, תוך כדי ערבוב, עד לקבלת קרם חלק.
- נותנים לגנאש להסמיך כמה דקות, כך שהוא לא נוזלי מדי. מעבירים לשקית זילוף קטנה וגוזרים את הקצה, כמובן.
- מזלפים מסגרת של שוקולד על פני העוגה. בחלק התחתון של העוגה, ברבע-שליש גובה כזה, מזלפים טפטופי שוקולד, כך שזה ייראה כמו ציפוי שוקולד שנמס, וגלידת הווניל (הקצפת) מבצבצת מתחת).
- ממלאים את כל המסגרת שיצרנו עם הגנאש. מורחים על כל פני העוגה (חוץ מהחלק הלבן שהשארנו למטה) בעזרת לקקן או פלטה.
- תנשמו, אנחנו בסוף: מפזרים סוכריות שוקולד על פני ציפוי השוקולד כאוות נפשכם. אני אוהבת לעשות את זה דווקא ב"קמצנות", אבל אפשר גם פשוט לפוצץ את כל הקרם בסוכריות. עופו עם היצירתיות שלכם!
מקור המתכון: עוגת השוקולד האולטימטיבית שלי, עוגת השוקולד הקבועה שלי כבר שנים.
הערות/תוספות/שדרוגים:
- אפשר להכין את העוגה בקערה עם מטרפה, אני לרוב דווקא אוהבת להכין במיקסר, במיוחד כשאני מכינה כמות כפולה (כמו במתכון הזה).
- עוד משהו שאני תמיד משתדלת לעשות, בעיקר כשכמות הבלילה גדולה, הוא לסנן את הבלילה לתוך התבנית. זה לוקח קצת יותר זמן ואולי תתבזבז טיפה בלילה, אבל ככה אני מבטיחה שלא יהיו לי גושים פתאום, למקרה שמשהו לא התערבב עד הסוף. מאז שהתחלתי לעשות את זה, העוגות שלי השתפרו ממש.
- מבחינת קמח, אני הכי אוהבת להשתמש בעוגות בחושות בקמח פטיסרי (Mix C) של שר, אבל העוגה כנראה תעבוד עם כל קמח לל”ג. ולמי שלא קריטי לו הגלוטן, אפשר כמובן גם עם קמח לבן רגיל.
- אם רוצים “ארטיק” צבעוני, אפשר להוסיף כמה טיפות צבע מאכל לקצפת, או אפילו קצת קקאו, לקבלת ארטיק שוקו-שוקו.
- לקבלת קרם קצת יותר יציב, עמיד וכנראה נוח יותר לציפוי, אפשר להשתמש בקרם חמאה במקום הקצפת. מבחינת הטעם, אני הכי אוהבת קצפת, אז בזה השתמשתי.
- אגב, לא בטוח שתשתמשו בכל הקצפת, אבל אני מעדיפה שיהיה לי קצת יותר מדי (מקסימום תכינו לכם קפה שווה עם קצפת עם השאריות!) מאשר מעט מדי.
- אפשר לראות בתמונות שטפטופי השוקולד שלי לא היו מספיק מוצלחים בהתחלה – אבל לא נורא, אפשר פשוט לזלף את הטפטופים בחלק טיפה יותר נמוך של העוגה ואז למלא את מה שנשאר בין הטפטופים המקוריים ועד לחדשים, שזה בדיוק מה שעשיתי.
- לציפוי, השתמשתי באטריות סוכר של לאונרדו, שהן גם ללא גלוטן, אבל השתמשו בכל סוכריות שעובדות לכם.
- ודבר אחרון: לי יש תבנית מלבנית (24X32 ס”מ) עם קצוות מעוגלים, וזה היה מושלם למראה של הארטיק. אבל גם ארטיק מלבני לגמרי (בתבנית רב/חד פעמית) זה אחלה, ולחלופין אפשר לחתוך את הקצוות של העוגה כדי לייצר פינות מעוגלות בשלוש הפינות הלא “אכולות”.