אתם יודעים מה אומרים על ילד ראשון לעומת ילד שני, נכון?
בילד הראשון משקיעים — הוא מקבל אלבומים על גבי אלבומים של תמונות. אשכרה שוטפים לו את המוצץ כשהוא נופל על הרצפה. מחטאים לו את הבקבוקים. בהמשך מלמדים אותו לשחות. ולרכוב על אופניים. בקיצור, בילד הראשון משקיעים.
השני מקבל.. פחות יחס.
השלישי? הממ. האלבום שלי כתינוקת כולל תמונה אחת שלי מהיום של הלידה, ועוד אחת של אמא שלי וכל המשפחה סביבה. לרכוב על אופניים למדתי (בערך) בגיל 29, ולשחות אני לא יודעת עד היום.
(סתם, אמא ואבא, אין עליכם!)
בקיצור. לא באתי הנה לדבר (רק) על עצמי. עידונתן – מכירים?
אז יונתן הוא המחומדד הבכור שלנו. הוא לומד שחיה מאזור גיל שנה, והוא זכה לפוסט חגיגות בבלוג של אמא שלו בכל אחד משלושת ימי ההולדת שלו.
עידו, הידוע גם בשמות דודו, עידודו, עידוקי, עידולי, עידולין ועידודי לין?
הוא.. עדיין לא היה אפילו בשיעור שחיה אחד.
כמו כן, עידו חגג יום הולדת שנתיים לפני שבוע בדיוק, וזה פוסט יום ההולדת הראשון שעולה בבלוג. אופס?
אמא אוהבת אותך, עידודי. וגם עידוקי.
בכל אופן, כדי לגרום לעצמי להיראות כמו אמא פחות מזניחה, חשבתי פשוט להפוך את זה לפוסט של 1+1, ולספר לכם על יום הולדת שנתיים… וגם קצת על יום הולדת שנה.
כן כן, אי שם בינואר 2020, כשעוד היינו תמימים וכולנו היינו סופר חיוביים ואופטימיים לגבי השנה, כש-2020 עמדה להיות השנה של כולנו. לפני שהיא הפכה להיות שנת הסגר של כולנו. אבל היי, מספיק עם הדכאון, אנחנו בפוסט חגיגי פה, בואו נרים!
יום הולדת שנה האמיתי של עידולו (אה נכון, זה עוד שם שלו) נפל על יום שישי. אז קמנו בבוקר, שרנו והרמנו לו, צילמתי את התמונה החודשית המסורתית שצילמתי כל חודש עד גיל שנה (הא! רואה, דוקו? אתה לא כזה מקופח. השקעתי בך בדיוק כמו באח שלך. אה כן, גם דוקו אני קוראת לו), ויאללה לגן. אחר כך הלכנו עם הבנים למסעדת הבית שלנו לחגיגות ובכלל, נונו, וזהו. חזרנו הביתה, ההורים שלי באו כדי לקחת את יונתן לישון אצלם, ואני התחלתי (סתם, המשכתי. התחלתי מוקדם יותר באותו השבוע) להתכונן ליום שבת.
בשבת הגיעו המשפחות שלנו לארוחת צהריים אקלקטית משהו, אבל טעימה – קציצות, שווארמה, פסטה בולונז, תפוחי אדמה ובטטות, אורז וכו’. כאמור, אקלקטי אך מוצלח.
לקינוח היו ארבעה קינוחים, כי אני שפויה:
- הבראוניז הקבועים שלי, הפעם עם אספרסו ואוראו
- טראפלס בצק עוגיות בציפוי שוקולד רובי
- עוגת השוקולד האולטימטיבית, באחד הביצועים הכי יפים שיצאו לי, אם יורשה לי קצת לעוף על עצמי (אם קשה לכם עם ההתלהבות, דלגו על הסעיף הבא)
- עוגת כלבלב!!! עוגה שהרכבתי מעוגת וניל ועוגת שוקולד, עם זילופי קצפת בלבן ובחום, ובסופו של דבר, זה אשכרה. נראה. כמו. כלב. רגע, זה נהיה ארוך מדי בשביל סעיף ברשימה, אני עוברת לפסקה חדשה.
תקשיבו, אמנות ויצירתיות וכל הדברים האלה, זה כל כך רחוק ממני שאתם לא מבינים בכלל. אם בא לכם לצחוק קצת, תנו לי מספריים ודף שציירתם עליו קו ישר, ובקשו ממני לגזור לכם לאורך הקו.
אז שתצא לי עוגה שתיראה כל כך כמו שהתכוונתי שהיא תצא? וואו, הייתי פשוט בלתי נסבלת בימים האלה, נס שאסף לא עזב אותי על המקום. בעצם, למה שיעזוב? איפה עוד הוא ימצא מישהי שמכינה עוגות כלבלבים בצורה כל כך טובה?
**שתיקה מביכה**
הסיבה שבכלל הכנתי עוגת כלבלב היא כי לא באמת מצאתי משהו שמאד מאד יתאים לעידודי.. עד שחשבתי על כלב. זו היתה תקופה בה הוא נבח על כל דבר, שלף כל ספר שיש בו כלב מהמדף, ויום אחד מצאתי אותו יושב על הרצפה ואוכל נעל של יונתן. בקיצור, אם זה נובח כמו כלבלב ואוכל נעליים כמו כלבלב…
זה כנראה עידודיפ. כן, עידודיפ, עם פ’ דגושה בסוף.
מיותר לציין שדוצ’קי (זה נס שהילד יודע איך קוראים לו, עם כמות הכינויים) בכלל לא התלהב בסוף מהכלב. אכל את העוגה בכיף, כן? אבל לא ממש הזיז לו איך היא נראית. סוכר? גוד. וניל? גוד. שוקולד? גווווווד. זה כל מה שעניין אותו. ילד כלבבי, תכלס.
אז כמובן שהפקתי לקחים מיום ההולדת הזה, מחוסר העניין של דודי בצורה של העוגה —
והשנה הכנתי לו עוגת מיקי מאוס ליום ההולדת.
אני אמתין בזמן שאתם מקימים את עצמכם ומתחילים למחוא כפיים.
…
סיימתם?
מגניב.
בקיצור, החגיגות השנה היו מאד שונות, מן הסתם, כי קורונה וסגר וטירוף בעבודה ומה לא.
יום ההולדת יצא ביום ראשון השנה, אז בשבת בבוקר הכנתי שתי עוגות שוקולד גדולות (יחסית) ושתיים קטנות מאד. בתכלס, הספיקה לי אחת גדולה, אבל לא הייתי בטוחה מה בדיוק אני הולכת לעשות, אז הכנתי שתיים ליתר בטחון. את השניה הקפאנו בסוף ואנחנו נהנים ממנה בימים אלו ממש, אחרי שהעוגה המקורית הסתיימה תוך שלושה ימים בערך 🙂
בכל אופן, בבוקר הכנתי עוגות. בעשר בלילה, אחרי שסיימתי לעבוד, ניפחתי כמה בלונים, בקטנה, והדבקתי לכסאות במטבח. לפני שהלכתי לישון, הכנתי בלילה לפנקייקים עם שמרים, לפי מתכון שמצאתי באינטרנט, כדי שאוכל לחסוך זמן למחרת בבוקר ורק לטגן את הפנקייקים. כי אמנם אני מאד מתעקשת על מסורת הפנקייקים-בבוקר-יום-ההולדת שהתחלתי פה, אבל אני גם מכירה את הליצנים שלי ויודעת שהם רעבים בבוקר, אז רציתי לחסוך כמה שיותר זמן ולהשאיר לי רק את מלאכת הטיגון.
וכמובן, אחרי שהתחלתי לטגן, טעמתי פנקייק עשוי-ish אחד ונחרדתי מהטעם המר שלו. אז זרקתי הכל לפח והכנתי בלילה חדשה. יעילות יעילות יעילות. מזל שלפחות יש לי מתכון לפנקייקים שאני כן יכולה לסמוך עליו. פחות מזל שילד יום ההולדת פתאום החליט שהוא כבר לא מתלהב מפנקייקים (אתה מאומץ, ילד?!)…
עם כל הלחץ בעבודה, בכל זאת הצלחתי לקחת חופש ולהיות עם הבנים במהלך רוב היום. לא עשינו משהו יותר מדי מרגש. קצת טלוויזיה, קצת גינה, הרבה סוכריות. המון סוכריות.
ספציפית, הבנים עזרו לי לשקול שוקולד ושמנת לגנאש, אני הכנתי אותו, הראיתי להם איך אני יוצקת אותו על העוגות, ואז, כשהפרצוף והאזניים של מיקי מאוס כבר הורכבו להם יחדיו על קרש גדול, יונתן ואני הלכנו לפינת הסוכריות (כן, יש לי פינת סוכריות בבית, מה הבעיה?), בחרנו כמה סוגים, חילקנו לצלחות (לא לפני שיונתן שפך חלק גדול מאחת הקופסאות על הרצפה, בטעות. ברוך בורא שואב האבק האלחוטי!) ויצאנו למרפסת, חמושים בעוגה והרבה סוכריות. המון סוכריות.
ישבתי עם דודי וחמדודי – איזה כיף שהיה יום שמשי ונעים! – והשתדלתי להיות האמא הזורמת שאני מספרת לעצמי שאני, בזמן שהם קישטו את העוגה בסוכריות. ואת הידיים שלהם. ואת הפה. וכל הפרצוף. היה.. צבעוני.
סתם, תכלס? היה כיף. ומור של התעופה העצמית חוזרת להופעת אורח, כי בסופו של דבר, אני חושבת שאפילו יצאה עוגה ממש חמודה. לא משהו שיגרום לכם לשמוט לסתות, כנראה, אבל וריאציה קלילה וכיפית לעוגת השוקולד הסטנדרטית. לחובבי מיקי מאוס, כמובן.
ועידו? עידו לחלוטין חובב של מיקי מאוס. או “מאס”, כמו שהוא קורא לו. יש לו גרבי מיקי ובובה של מיקי, ובכללי, נראה לי שהוא פשוט אוהב לקרוא למיקי. כלומר, למאס.
בכל אופן, העוגה ממש התאימה ליום ההולדת הביתי והרגוע שלנו.
את היום סיימנו במשלוח מנונו, כאמור מסעדת הבית, ובזומולדת קצר עם המשפחות. זה בכלל לא היה מוזר – אנחנו אוכלים עוגה, הם מסתכלים עלינו אוכלים עוגה. לא מביך ולגמרי הגיוני.
אתם תצחקו אם אני אמשיך לומר בקיצור?
בקיצור.
עידודי גליג בן שנתיים, ולפני שנה הוא היה שנה, ואלה היו ימי ההולדת שלו.
התחלנו עם כלבלב, עברנו לעכבר. מעניין מה אכין לו בשנה הבאה, עוגת ג’וק? עכביש? אולי גמל שלמה?
נצטרך להמתין עד לשנה הבאה, יש לי תחושה שהיא הולכת להיות חמודה לא פחות מהשנתיים הקודמות.
אלוהים, רק שאני לא אמצא את עצמי כותבת את הפוסט של השנה הבאה כשאנחנו עדיין/שוב בסגר.
מזל טוב, חמודי לין!
(אני ספרתי ארבעים ושבעה כינויים, כמה אתם?)
מצרכים
הוראות הכנה
- מחממים תנור ל-180 מעלות. מרפדים בנייר אפיה ומשמנים תבנית עגולה בקוטר 20 ס"מ ועוד שתיים קטנות בקוטר 8 ס"מ.
- מניחים שני סוגי סוכר, קמח, קקאו, סודה לשתיה, אבקת אפיה ומלח בקערה גדולה. מערבבים ויוצרים שקע במרכז הקערה.
- מוסיפים ביצים, חלב, מים ושמן. טורפים היטב, עד לקבלת בלילה חלקה ואחידה.
- מחלקים את הבלילה בין התבניות: בערך שני שליש מהבלילה לתבנית הגדולה, ואת השליש הנותר מחלקים בין שתי התבניות הקטנות. לא חייבים לדייק על הגרם הבודד.
- אופים 35-40 דקות, עד שקיסם הננעץ במרכז כל עוגה יוצא נקי, או עם מעט פירורים לחים עליו (אם אופים את שתי העוגות במקביל, רצוי להחליף את מיקום התבניות בתנור לאחר 10-15 דקות). מצננים לגמרי.
- להכנת הגנאש: מניחים שמנת מתוקה, שני סוגי שוקולד ומלח בסיר בינוני. מבשלים על אש נמוכה, תוך כדי ערבוב מתמיד, עד להמסת השוקולד וקבלת גנאש חלק ומבריק. מצננים קלות.
- מחלצים את העוגות מהתבניות ומעבירים לרשת המונחת על תבנית גדולה (אני ממליצה לרפד את התבנית בנייר אפיה, זה מקל על הניקיון בסוף).
- יוצקים את הגנאש על שלוש העוגות, כך שהן מצופות לגמרי -- גם בחלקן העליון וגם בצדדים.
- ממתינים עד שהגנאש מתייצב קצת, ומעבירים בעזרת פלטה גדולה (או שתיים) את העוגה הגדולה (הפנים של מיקי) לצלחת הגשה או מגש גדול.
- באופן דומה, מעבירים גם את שתי העוגות הקטנות ומצמידים אותן לשני צדי העוגה הגדולה, כך שייראו כמו האזניים של מיקי.
- זורים סוכריות על העוגה כאילו אין מחר.
מקור המתכון: עוגת השוקולד האולטימטיבית שלי.
הערות/תוספות/שדרוגים:
- אני הכנתי שתי תבניות גדולות (קוטר 20 ס”מ) ושתיים קטנות (8 ס”מ), את הגדולה השניה הקפאתי. אבל אפשר גם פשוט מראש לשים יותר בלילה בכל אחת מהתבניות ולקבל עוגות גבוהות יותר.
- לא היו לי שתי תבניות באותו הגודל לאזניים, אז הכנתי אחת מהן יותר גדולה (קוטר 10 ס”מ, נדמה לי) ואז השתמשתי ברינג השני (אחרי שחילצתי ממנו את העוגה) כדי לקרוץ את הגודל הרצוי.
- בכלל, אפשר לאפות שתי עוגות בתבניות גדולות ופשוט לקרוץ את האזניים מתוך העוגה השניה בגודל הרצוי.
- השוקולד המריר שיש לי בבית כרגע הוא 70% ולא רציתי שהגנאש יצא מריר מדי, אז שילבתי בינו לבין שוקולד חלב. אפשר גם להשתמש פשוט ב-300 גרם שוקולד מריר.
- אם משתמשים בחלב לא חלבי עבור העוגה, היא פרווה. כדי להפוך אותה לפרווה לגמרי, אפשר להשתמש בקרם קוקוס בגנאש במקום השמנת, בכמות זהה, ולהשתמש רק בשוקולד מריר, או לחפש שוקולד חלב פרווה.
10 תגובות
מזל טוב לעידודו! איזה עוגה כיפית!
תודה, חמודה! הכי קונדיטוריה עילית, נכון?
מזל טוב עידושדוש! ומורג’ס!
תודה, יא מצוין אחד!
ברור לך שקראתי את המילה “כלבבי” בתור כלבלבי נכון?
את יכולה אולי להסביר איך עצבת את עוגת הכלבלב??
תכלס, הכי הגיוני שקראת את זה כ”כלבלבי” 🙂
לגבי העיצוב, אז ככה:
הכנתי שתי עוגות עגולות – אחת וניל ואחת שוקולד, אבל כמובן שזה לא באמת משנה. חציתי אחת מהן, כך שהיתה לי עוגה עגולה, ושני חצאי עיגול.
את העוגה העגולה העמדתי במרכז המגש, את שני חצאי העיגול הנחתי בצדיים שלה, עם החלק ה”ישר” כלפי פנים, כך שהחלק המעוגל כלפי חוץ.
ואז פשוט ציפיתי במלא מלא מלא קצפת וניל וקצפת קקאו. אפשר לראות בתמונה שחצאי העיגול לא ממש נצמדו לי לעוגה העגולה, אבל פשוט זילפתי גם בחלקים הריקים קצפת, ואז בתוצאה הסופית זה לא כל כך בולט.
זהו. העיניים והאף זה שוקולד מריר מומס (בתוך כל עין יש מיני שוקולד צ’יפס לבן, הפוך). הלשון זה שוקולד רובי מומס.
האמת שנורא רציתי לפרסם את המתכון והוראות ההכנה של העוגה הזו, אבל עבדתי בלחץ זמן, ולא הספקתי לצלם או אפילו לכתוב את המתכון בצורה מדויקת, אז לצערי זה לא קרה. מקווה שההסבר היה מספיק ברור, אם לא – הרגישי חופשי לשאול עוד שאלות.
מזל טוב מור!
אני מאוהבת בך קשות בזכות הבלוג שלך!
את נשמעת לי בנ”א כ”כ כיפי וזורם
(בקיצור אפשר להיות חברה שלך?😉)
אני נהנת לראות איך לא דופקת חשבון לאף אחד
ובניגוד לבלוגרים אחרים לא מעלה דוקא מתכונים מפוצצים
אלא מרשה לעצמך גם להעלות כאלו עוגות חמודות וקלות להכנה
יאאאא תודה רבה רבה! ולשאלתך: בטח, אני תמיד מחפשת חברות חדשות 🙂
היי. אפשר בבקשה את המתכון לעוגות של הכלב?
וואי הילה, אני מצטערת, עבר כל כך הרבה זמן שאני כבר לא זוכרת. גם די אלתרתי תוך כדי עבודה, אז האמת שבשום שלב לא היה לי משהו מדויק לתת. סורי!