סנדוויץ’ עוגת וניל ובראוניז

אתמול היה היום האהוב עלי בשנה —

היום בו אסף מצמצם את הפער בינינו לשנה אחת.

(כן, אני מיושנת. ונכון, גיל זה רק מספר, אז מה זה משנה אם הוא קצת צעיר ממני, אבל אני גם ככה כל כך בוגרת לגילי ובכלל, אז להיות עם מישהו שצעיר ממנ–

רגע, למה אתם צוחקים? אה, הקטע על זה שאני בוגרת? אה.)

טוב, אבל השנה זו שנה רגישה. הוא אולי מצמצם לשנה אחת עכשיו, אבל עוד שלושה חודשים אני הולכת להגדיל את הפער לעשור.

מיינד. בלואן.

האשטאג זקנה.

רגע, לאנשים בני שלושים מותר להגיד האשטאג?

לא משנה, יש לי עוד שלושה חודשים של מגניבות — תפסיקו לצחוק, אני אומרת לכם!! — אבל אנחנו לא מדברים עלי עכשיו.

זאת אומרת, אנחנו כן. תמיד. כי אני מאד מרוכזת בעצמי. אבל ברמת העקרון:

ספציפית, יום ההולדת של אסף.

אתם יודעים שזה ממש קשה להכין עוגה בהפתעה לאדם כשאתם גרים איתו?

לא, באמת. כל היום צריך לצעוק לו “אל תיכנס למטבח! אל תסתכל! אוף נו, אתה באמת צריך לאכול עכשיו צהריים? אתה לא יכול, נגיד, להתאפק עד.. מחר בבוקר כזה?”

מסתבר שהוא לא יכול להתאפק.

“נו, אבל אנחנו הולכים לסרט וארוחת ערב עוד שש שעות, אתה בטוח שאתה לא יכול להתאפק?”

הוא בטוח.

אוף, זה היה כל כך הרבה יותר קל שנה שעברה, כשיום ההולדת שלו נפל על פסח, ובאורח פלא העבודה שלי נתנו לנו יום חופש נדיר, והעבודה שלו העבידה אותו כרגיל.

ולפני שנתיים, כשבכלל לא גרנו ביחד, והוא סתם היה בא לבקר בערך שמונה פעמים בשבוע.

בכל אופן, לא קל להכין עוגה בהפתעה לאדם שגרים איתו. למקרה שתהיתם ו/או תכננתם.

וכך נוצר מצב שחרף נסיונותיי להרחיק אותו מהמטבח, או לפחות לגרום לו להיכנס ברוורס, ולא להסתכל לצדדים, ותסתכל עכשיו רק על השיש, לא! עכשיו אל תסתכל על השיש, ו.. מה? אתה רוצה להיפרד? אבל למה? מה זאת אומרת, אישיות גבולית?

הממ. כן.

קיצור, חרף נסיונותיי, הוא ראה בחטף את שתי שכבות עוגת הווניל עם השוקולד צ’יפס שהכנתי.

הוא לא ראה את הבראוניז שדחפתי בין השכבות, אבל הוא בהחלט הריח את השוקולד מומס.

נראה לי שאת ציפוי הפאדג’ כבר אפילו לא טרחתי להסתיר ממנו.

ואז הרכבתי את העוגה, קישטתי אותה בכל מיני שברי שוקולד, ניסיתי לדחוף אותם למקום כדי שלא יפלו ושוב יפלו ויפלו עוד קצת..

ואז הבנתי שאני לא באמת יכולה להרשות לעצמי להחביא את העוגה עד מחר (אתמול) בבוקר. יש פשוט סיכוי טוב שהיא תקרוס עד אז.

אז סיכמנו שאני מראה לו את העוגה אחר הצהריים, והוא מתאפק עד הבוקר. זה הרגיש כמו עסקה הוגנת.

ואז הגיע הבוקר וביליתי חצי שעה בצילום העוגה. אסף צריך היה להתאפק עוד קצת.

“אוף נו, הכל בסדר לגבי לחכות עם העוגה, אבל למה הכנת את הקפה כל כך מזמן, אם אני לא יכול לשתות אותו? הוא מתקרר בינתיים.”

לבסוף סיימתי לצלם, ולהדליק לו זיקוק (זה בזבז לי רק שלושה גפרורים וכמעט שרף אותי בסך הכל פעמיים), ולעשות בלאגן כשניסיתי לחתוך את העוגה — מזל שאסף הרבה יותר טוב מזה, ובסוף הוא חתך לעצמו פרוסה — והוא זכה לטעום מהעוגה שלו.

למרות חששותיי מכך שהעוגה לא עונה על הציפיות, כי הבסיס שלה לא שוקולדי – אבל יש שם הפתעת בראוניז! וציפוי פאדג’י! – ילד יום ההולדת היה מרוצה. הוא סיים לאכול את כל הפרוסה המעט-גדולה-מדי שהוא חתך לעצמו, נכנס לסוג של קומה/הלם קרב לכמה דקות, ואחר כך לא רצה לאכול במשך משהו כמו שש שעות.

נו יופי. איפה השובע הזה היה שלשום?

***

מקור המתכון: את עוגת הווניל-שוקולד צ’יפס ביססתי על המתכון הזה, עם קצת פחות סוכר ועוד מספר שינויים קלים. הבראוניז הם הקבועים שלי, בתוספת קפה. ציפוי הפאדג’ מבוסס על זה, בגדול.

כמות:

עוגה

עגולה בקוטר 24 ס”מ. היא תספיק לכם להרבה אנשים, לכמה ימים טובים. כל חתיכה שאסף אכל – ולבחור יש קיבולת מרשימה למתוקים – סתמה אותו לכמה שעות טובות, אז קחו את זה בחשבון ותפרסו פרוסות דקות.

מצרכים:

350 ג’ (1/2 2 כוסות) קמח לבן

70 ג’ (1/2 כוס) קורנפלור

1 כפית אבקת אפיה

1/2 כפית מלח

360 מ”ל (1/1 1 כוסות) חלב

1 כפית מחית וניל/2 כפיות תמצית וניל

200 ג’ חמאה רכה

350 ג’ (3/4 1 כוסות) סוכר לבן

4 ביצים גדולות, בטמפרטורת החדר

250-300 ג’ (1/2 1 – 2 כוסות) שוקולד צ’יפס – אני שילבתי בין מריר, לבן ופצפוצי שוקולד הולנדיים

250 ג’ שוקולד מריר, קצוץ גס

100 ג’ חמאה

150 ג’ (3/4 כוס) סוכר לבן

3 ביצים גדולות, בטמפרטורת החדר

60 מ”ל (1/4 כוס) קפה (אני השתמשתי בטייסטרז צ’ויס, אפשר גם אספרסו)

140 ג’ (1 כוס) קמח לבן

1/2 כפית מלח

250 ג’ שוקולד מריר, קצוץ גס

2 כפות סירופ תירס

50 ג’ חמאה

250 מ”ל (1 כוס) שמנת מתוקה

1-2 כפות קלואה (ליקר קפה), להרטבת שכבות העוגה (לא חובה)

חטיפי שוקולד שונים, לקישוט

אופן ההכנה:

1. מתחילים בהכנת העוגה: מחממים תנור ל-170 מעלות. משמנים שתי תבניות עגולות בקוטר 24 ס”מ (אם אין, אפשר לאפות את העוגה בתבנית אחת ולחלק לשתי שכבות לאחר האפיה).

2. מערבבים קמח, קורנפלור, אבקת אפיה ומלח בקערה בינונית.

3. מערבבים חלב ומחית וניל בקערה קטנה.

4. מניחים חמאה וסוכר בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומקרימים על מהירות בינונית-גבוהה למשך שלוש-חמש דקות, עד לקבלת תערובת בהירה ותפוחה.

5. מוסיפים ביצה אחת ומערבבים עד להיטמעות מלאה, משהו כמו דקה. חוזרים על הפעולה עם שאר הביצים, אחת אחת.

6. מוסיפים תערובת יבשים וחלב-וניל לסירוגין, תוך כדי הפעלה איטית של המיקסר: מתחילים בשליש מכמות הקמח, חצי מהחלב, שליש נוסף מהקמח, שאר החלב, שאר הקמח. ממשיכים לערבב עד לקבלת בלילה אחידה.

7. מקפלים פנימה את השוקולד צ’יפס – אפשר ידנית, עם לקקן, או על ידי הפעלה איטית וקצרה של המיקסר, רק עד לפיזור אחיד.

8. מחלקים את הבלילה בין שתי התבניות ומיישרים בעזרת לקקן. אופים 35-40 דקות (רצוי לסובב ולהחליף בין התבניות לאחר כרבע שעה), עד שהעוגות מזהיבות קלות, וקיסם הננעץ במרכז כל אחת יוצא עם פירורים לחים עליו. ייתכן שזמן האפיה לא יהיה זהה לשתי העוגות (אני אפיתי אחת חמש דקות יותר מהשניה), בהתאם למיקום התבניות בתנור. מצננים לגמרי ומחלצים מהתבניות. אם העוגות לא ישרות, מנסרים את חלקן העליון.

9. להכנת הבראוניז: מגבירים את חום התנור ל-180 מעלות ומשמנים תבנית עגולה בקוטר 20-22 ס”מ (אם רוצים, אפשר גם 24).

10. מניחים שוקולד וחמאה בסיר. מבשלים על חום נמוך-בינוני, עד להמסה. מסירים מהאש ומצננים מספר דקות.

11. מוסיפים סוכר ומערבבים היטב.

12. מוסיפים את כל הביצים וטורפים היטב, עד להיטמעות.

13. מערבבים פנימה קפה.

14. לבסוף מוסיפים קמח ומלח. מערבבים היטב עד לקבלת בלילה אחידה.

15. יוצקים לתבנית. אופים 15 דקות, רק עד שהבראוניז מתייצבים (אנחנו רוצים אותם פאדג’יים, אז חשוב לא לאפות יותר מדי). מצננים לגמרי ומחלצים מהתבנית.

16. בינתיים מכינים את ציפוי הפאדג’: מניחים שוקולד, סירופ תירס וחמאה בסיר בינוני. מבשלים על חום נמוך-בינוני, תוך כדי ערבוב, עד להמסה מלאה.

17. מוסיפים שמנת וממשיכים לבשל, תוך כדי ערבוב, עד לקבלת קרם שוקולדי סמיך למדי.

18. מצננים את הקרם במקרר עד להסמכה וקבלת מרקם נוח למריחה – לי זה לקח משהו כמו שעה.

19. להרכבת העוגה: מניחים פרוסת עוגה אחת על צלחת הגשה. אם רוצים, מרטיבים אותה במעט קלואה. מניחים את הבראוניז מעליה.

20. מורחים/מזלפים ציפוי פאדג’ מסביב לבראוניז (אלא אם הכנתם אותם באותו הקוטר של עוגת השוקולד צ’יפס, ואז לא יהיה מקום לפאדג’), ומניחים מעל הבראוניז את פרוסת העוגה השניה. שוב, אם רוצים, מרטיבים במעט קלואה.

21. מורחים את הציפוי על כל העוגה – ייתכן שיהיה מעין “חור” בין שתי שכבות העוגה, באזור של הבראוניז, אבל אפשר למלא אותו בקרם די בקלות. מיישרים את הציפוי עד כמה שניתן.

22. מקשטים בשוקולדים/קוביות בראוניז, אם יש שאריות (אני הנחתי שביל של שוקולדים על חלקה העליון של העוגה, והדבקתי חתיכות שוקולד מסביב. חלקם לא רצו להידבק, אז הייתי צריכה ללחוץ חזק, אבל בסוף זה עבד). שומרים במקרר.

הערות/תוספות/שדרוגים:

אסף אמר לי שכמות התמונות שאני מעלה בכל פוסט מוגזמת. אז לכבוד יום ההולדת שלו, החלטתי לקחת את ההערה שלו לתשומת לבי, וצילמתי + צירפתי פחות תמונות לפוסט הזה. מרגישים, לא? טוב טוב, תפסיקו לצחוק. אז לא. הבנתי. נו, תפסיקו לצחוק, אבל!