פנקייק (טבעוני במקרה) לאחת (או אחד)

אני לא ממש בטוחה איך להתחיל. אחרי חודש וחצי של דממה (לפחות בבלוג ובפייסבוק, באינסטגרם עדיין שמח), אני קצת אבודה.

יש לי מיליון דברים שאני רוצה לומר —

אני רוצה לספר לכם שאחרי שנתיים שאני “עובדת על” עיצוב מחדש של הבלוג (עוד בערך חמש שחשבתי על זה), אני סוף סוף עובדת על עיצוב מחדש של הבלוג. זאת אומרת, מישהו עובד לי על זה, כי אני לא הצלחתי לעבוד על זה בעצמי. וזו אחת הסיבות לזה שאני בקושי מעדכנת פה.. מחכה לעשות את זה בגירסא החדשה והבתקווה-הרבה-יותר-שווה-ומגניבה של הבלוג.

כמובן שסיבה נוספת היא שאין לי באמת זמן ו/או כח (אזהרת כנות יתר!!). וכן, זה משהו נוסף שאני רוצה לספר לכם, שאפילו במהלך חופשת לידה, עם תינוק בן כמעט חצי שנה, לא רק שזה נהיה קל יותר… זה נהיה קשה יותר. אמרתי לכם כבר פעם שלדעתי הכל שקר ותרמית? שכל עניין ה”זה הולך ומשתפר” הוא קנוניה אחת גדולה, ובעצם החודש-חודשיים הראשונים אחרי שנולד תינוק הם הקלים ביותר, ומשם זה רק הולך ונהיה יותר קשה?

לא זוכרת. אולי אמרתי. אולי לא. גם אם כן, לא נורא. זה חשוב שתדעו את זה, שלא תעשו פתאום ילד ותהיינה לכם ציפיות שאחרי חודש של בכי וחוסר שינה וכל-הזמן-על-הידיים, זה פתאום נהיה קל יותר. זה לא. לפחות, לא בהכרח. אצלי זה לא ככה, ואני כבר בתינוק שני מתוך שניים שזה לא ככה.

מה שמחזיר אותי לעניין החוסר זמן/חוסר כח. עידודי השובב – שבגיל שישה-חודשים-פחות-שבוע זוחל לי כבר בכל הבית, כמעט מתיישב והחל מאתמול גם נשען על דברים ונעמד – לא ממש מאמין בשינה. לא ביום, לא בלילה. ואם הוא כבר נרדם, נניח על הספה, זו סכנת נפשות להעביר אותו למיטה או למזרן על הרצפה, משהו יותר בטיחותי, נגיד, כזה שהוא לא יתגלגל ממנו ויחטוף מכה בראש אם לא אהיה לבדו.

שיעול, אגב, גם מעיר אותו. או במקרים מסוימים, פשוט לשמוע את הקול שלי. אז להיכנס למטבח ולהפעיל מיקסר, או מעבד מזון, אפילו לפתוח מגירות כשהוא ישן, זה מסוכן.

ונניח שכבר הגעתי לעשות את הפעולות המורכבות האלה ושרדתי (ו/או הוא התעורר במהלכן ונאלצתי פשוט לתת לו לבכות במשך כמה דקות עד שאני מסיימת, בעודו זוחל לעבר המטבח בעלבון) — עכשיו אני צריכה גם לצלם את מה שהכנתי? ולכתוב על זה? מה, השתגעתי? יותר קל ובטוח לרבוץ על הספה ולראות “בנות גילמור” בפעם הרביעית.

וכן, עידו כבר יודע להסתובב לעבר הטלוויזיה כשהוא שומע את הפתיח, בדיוק כמו שיונתן עשה עם השיר של “חברים” בזמנו.

חכו, אפילו לא התחלתי לספר לכם על זה שיונתן גילה שהשעה האהובה עליו להתעורר בה ולדרוש אוכל (“דודו נ-נ-נההההה”, כלומר צ’יריוס ובננה) היא חמש וחצי בבוקר. רבע לשש, אם הוא מרחם עלינו.

ושקנינו לו מיטת מעבר, כך שאם פעם הוא היה צריך לבכות במיטה ולחכות שנבוא, באופן יזום, לקחת אותו לישון איתנו במיטה שלנו, עכשיו הוא יכול פשוט לקום, להביא את בקבוק המים שלו איתו, ולטייל עד אלינו. הלילה הוא ריחם עלינו, זה קרה רק ב-00:14. חמוד, הוא פשוט רצה לבוא לברך את אמא בברכת יום הולדת שמח.

בקיצור, קל ומאתגר עם ילד בן שנתיים ותינוק בן כמעט חצי שנה.

וכן, יש לי היום יום הולדת.

וכן 2, יונתן חגג יום הולדת שנתיים לפני חמישה ימים.

העניין הוא כזה — כשיש לך ילדים, את כבר פחות מתייחסת ליום ההולדת שלך. בטח ובטח כשהבן שלך חוגג חמישה ימים לפנייך, ואת מתמסרת כל כולך למסיבת הפיצות והגלידות שאת עורכת לו בבית (היה מהמם, פרטים ב.. קרוב? יאללה, מה אכפת לי לכתוב “בקרוב” ובסוף לפרסם ב-2023?), ואז יום ההולדת שלו עובר, ומגיע יום ראשון, ואת קולטת שיום ההולדת שלך עוד ארבעה ימים, ולא רק שלא הכנת לעצמך עוגה, אפילו לא חשבת על עוגה.

אז את יושבת יושבת (כלומר, עומדת עומדת עם תינוק על הידיים), חושבת חושבת (כלומר, מנגבת פליטה מהחולצה שלך ובגד הגוף שלו, ואוי רגע, יש לו גם פליטה על הברך? מה זה, מתי הוא פלט לך על הנעליים?!), ומגיעה למסקנה שבכלל לא כזה מתחשק לך עוגה.

את נזכרת בזה שבתוך כל הטירוף, הרגע האהוב עלייך ביום הפך להיות כשאת מכינה לעצמך קפה (מעניין איך מקפה-אחד-ביום-גג-שניים, בחודשים האחרונים הפכתי להיות אדם של קפה! שלוש כוסות! לפחות!) בבוקר. שעה-שעתיים אחרי התה-ושני-ביסקוויטים של אזור שש בבוקר, כשאת יושבת עם הבן הגדול שלך והוא מבקש לטבול פתי בר בכוס התה שלך.

אחרי שהוא הולך לגן, ברגעים שפעם היו שקטים, כי התינוק שלך עוד ישן בהם, ועכשיו את פשוט מקבלת את זה שאין ברירה, את צריכה לשתות את הקפה השווה שלך, גם אם הוא בוכה תוך כדי.

את מכינה לעצמך קפה ומשהו טעים לאכול – לרוב סתם לחמניה מהמקפיא שהפשרת כמה שניות במיקרוגל, אבל בימים שבאמת בא לך להשקיע בעצמך, את מכינה לך פנקייק. פנקייק לאחת, פנקייק ליחידה, פנקייק אחד גדול, פלאפי במיוחד, שעושה לך נעים וטעים.

ואז את מבינה שאת לא צריכה עוגה ליום ההולדת, השנה מספיק לך פנקייק אחד גדול, פלאפי במיוחד. ואולי שהילדים ישנו עד אחרי חמש וחצי בבוקר*.

ומיד אחר כך את מבינה שבמשך חצי פוסט דיברת על עצמך בגוף שני. לא ראשון, לא שלישי. שני. מעניין אם הקוראים שלך יקבלו את זה בהבנה, במיוחד אחרי שתסבירי להם שאת ישנה כל כך מעט בימים האלה, ושכל היום פולטים עלייך ובוכים לך. ושיש לך יום הולדת.

* “שהילדים ישנו עד אחרי חמש וחצי בבוקר”? careful what you wish for, מור. שניהם ישנו עד שבע וחצי הבוקר, אבל יונתן קם עם חום ונשאר בבית במקום ללכת לגן. יום הולדת שמח לי?

פנקייק לאחת (או אחד) (או מה שבא לכם, אני זורמת)

מור אני לא ממש בטוחה איך להתחיל. אחרי חודש וחצי של דממה (לפחות בבלוג ובפייסבוק, באינסטגרם עדיין שמח), אני קצת אבודה. יש לי מיליון דברים שאני רוצה לומר… שונות פנקייק (טבעוני במקרה) לאחת (או אחד) European הדפס

כמות: פנקייק אחד גדול (אפשר גם להכין כמה קטנים, אם אתם מעדיפים)

הרכב תזונה 200 קלוריות 20 grams שומן

דירוג 4.3/5

( 6 הצביעו )

מצרכים

50 ג' (5 כפות) קמח לבן

10 ג' (1 כף) שיבולת שועל שלמה/אינסטנט

10 ג' (2 כפיות) סוכר לבן

1 כפית אבקת אפיה

קורט מלח

1/4 כפית קינמון טחון

15 מ"ל (1 כף) שמן זית/קנולה/חמאה מומסת

75 מ"ל (6 כפות) חלב/חלב לא חלבי

1/4 כפית תמצית וניל

 

מעט שמן/חמאה לטיגון

הוראות הכנה

1. מניחים קמח, שיבולת שועל, סוכר, אבקת אפיה, מלח, קינמון, שמן, חלב ווניל (הכל, בקיצור) בקערה קטנה. מערבבים היטב. מניחים בצד בינתיים.
2. מחממים מחבת עם מעט שמן או חמאה.
3. יוצקים את הבלילה למחבת.
4. מטגנים על חום נמוך-בינוני, עד שמתחילות להופיע בועות על פני הפנקייק ואפשר לנתק אותו בקלות מהמחבת. החלק התחתון אמור להשחים-להזהיב.
5. הופכים ומטגנים עוד חצי דקה-דקה על הצד השני.
6. מעבירים לצלחת, מכינים קפה שווה ליד ונהנים מרגע של כיף. אם התינוק בוכה, הסבירו לו בעדינות שאתם עוד דקה איתו ושיפרגן לכם שניה.

מקור המתכון: התבססתי על הסינגל פנקייק של ג’וי דה בייקר, אבל יש פה כמה שינויים שלי

הערות/תוספות/שדרוגים:

• כמעט תמיד הכנתי את הפנקייק עם חלב אגוזי לוז – יוצא מעולה. הפעם הכנתי עם חלב סויה בטעם וניל, אז ויתרתי על תמצית הווניל, וגם יצא אחלה. כמובן שאפשר להשתמש בחלב רגיל.
• אם לא בא לכם לחכות את הזמן שלוקח לפנקייק אחד גדול, או שאתם מפחדים שיתפרק לכם או משהו כזה, אפשר להכין כמה פנקייקים קטנים יותר.
• לא ניסיתי, אבל מאמינה שאפשר להחליף את הסוכר במייפל/דבש, אולי אפילו להשמיט אותו ולהמתיק עם בננה מעוכה.
• שמתם לב שאין במתכון ביצים? ואם משתמשים בחלב לא חלבי, הוא אפילו טבעוני. התרגשויות!