שיבולת שועל אפויה

לפני ארבע וחצי שנים, קצת יותר, פתאום כאבה לי הבטן.

אני ממש זוכרת את היום שזה התחיל. 31 באוגוסט 2015, שבועיים לפני ראש השנה. כאבה לי הבטן.

לא אכלתי שום דבר יוצא דופן שיסביר את זה. כמו כן, אני אמנם אחת כזו שדברים נפשיים מתבטאים אצלה מאד גופנית, בעיקר בכאבי בטן, אבל.. אבל גם לא קרה שום דבר יוצא דופן שיסביר את זה.

ובכל זאת, כאבי בטן. החל מהיום ההוא ולמשך חודשים רבים. ביקרתי שלל רופאים, אבל אף אחד לא מצא שום דבר: רופא אחד אמר שזו דלקת כלשהי, אחר חשד שזו רגישות לגלוטן שהיא לא צליאק (מי ידע שיש דבר כזה?!), ואותו אחד לבסוף קבע שמדובר במעי רגיז.

באותה התקופה, אכלתי הרבה פחות, בעקרון רק כשהרגשתי שאני ממש רעבה, ורק מספיק כדי לשבוע. הצד החיובי של העניין הזה היה שירדתי בערך עשרה קילו בחודשים לפני החתונה של אסף ושלי, בלי להתאמץ יותר מדי. ווהו.

בין כל הרופאים, נפגשתי גם עם דיאטנית, מתוך מחשבה שאולי זו רגישות כלשהי למזון.

אני אקצר לכם — בין מיליון הדברים שהדיאטנית הארורה (סתם, היא היתה מהממת) אסרה עלי לאכול, היה גלוטן (על כן החשד לרגישות לגלוטן, כי זה אשכרה גרם לי להרגיש קצת יותר טוב, כשהפסקתי לאכול אותו. פיזית, כמובן, לא נפשית, כי נפשית הייתי בדכאון והתגעגעתי לבצק). אני, שהייתי רגילה לאכול כל בוקר לחמניה (ריקה. אני לא מאמינה בסנדוויצ’ים) עם הקפה שלי, פתאום נאלצתי להתרגל לחיים חדשים. בנוסף, גם הקפה שלי כבר לא היה מה שהוא היה פעם, כי…

לכמה שבועות ארוכים במיוחד לא יכולתי לגעת גם בלקטוז, אפילו לא בסויה, כך שלהזמין קפה בחוץ היה מאתגר, כי לכו תמצאו בתי קפה שמגישים קפה עם חלב שקדים.

בכל אופן, בתקופה החשוכה ההיא, כשלחמניית הבוקר שלי ואני היינו מסוכסכים, נאלצתי למצוא פתרונות אחרים להשביע את הרעב שבכל זאת היה קיים, על אף כאבי הבטן העזים. וכך הגעתי לשיבולת שועל האפויה.

מהי שיבולת שועל אפויה? בעקרון, דייסה אפויה. בקטע טוב. כזו שאם טועמים אותה ישר אחרי האפיה, היא לגמרי רכה ודייסתית. אבל אם מחכים קצת עד שהיא מתקררת, היא מתייצבת והופכת להיות כמעט כמו פשטידת שיבולת שועל. שוב, בקטע טוב.

האמת היא שהכרתי את הדבר הזה עוד קודם, ואפילו היו לי בבלוג שתי גרסאות (חשוכות, מבולגנות, מחרידות) לשיבולת שועל אפויה (לא שמה לכם לינקים, כי פוסט אחד לא שרד את המעבר לאתר החדש, והשני אמנם עדיין קיים, אבל אני שוקלת לעשות גם לו המתת חסד). אבל בתקופה הזו גיליתי מחדש את שיבולת השועל האפויה, ובמשך חודשים היא היתה ארוחת הבוקר הקבועה שלי.

התחלתי עם המתכון שכבר היה לי בבלוג, ופישטתי אותו. ניקיתי. לא חייבים אגוזים, לא צריך תוספת של חמאה. אני כבר לא זוכרת בדיוק את התהליך, אבל בסוף הגעתי למתכון בסיסי למדי, פשוט מאד – שיבולת שועל, נוזל כלשהו, אבקת אפיה, ביצה וקצת סוכר. לזה מוסיפים מה שרוצים — חמאת בוטנים או שקדים או מה שבא, צ’יה, בננות, אגוזים (כאמור, לא חייבים, אבל אפשר), שוקולד צ’יפס, קפה, תבלינים כמובן. מה שרוצים. קצת כמו גרנולה, או פשוט דייסת שיבולת שועל רגילה, אפשר להכין מיליון וריאציות על הדבר הזה.

אבל הבסיס נשאר אותו הדבר. קל, פשוט, מכינים בחמש דקות (עשר אם אתם איטיים כמוני), אופים בפחות מחצי שעה — ויש לכם ארוחת בוקר (או ערב, אני לא שופטת) לכל השבוע. או לשלושה ימים, אם יש לכם מפלצות קטנות רעבות בבית, כמו שלי יש.

אחרי חודשים – באמת, חודשים – שאכלתי שיבולת שועל אפויה לארוחת הבוקר, כל בוקר, בסוף קצת נמאס לי, אז זנחתי אותה לתקופה (בואו.. יכולתי לאכול שוב גלוטן, אתם יודעים שחזרתי לחיות על בצק ברגע שהתאפשר לי). אבל בערך שנה וחצי אחר כך, אחרי שיונתן נולד, היא חזרה להפציע בחיי מדי פעם.

ובשבועות האחרונים, בזמן הסגר, היא ממש מככבת פה. מסתבר שגם יונתן וגם עידו ממש מתלהבים מהדייסה האפויה הזו, וכשהכנתי אותה “לראשונה” (מזה כמה חודשים) עכשיו, פתאום קלטתי שהגירסא העדכנית של שיבולת השועל שלי, זו שאני מכינה כבר בעיניים עצומות, לא נמצאת בבלוג.

אז הכנתי, צילמתי, טעמתי ו… רגע, מה? איך יכול להיות? זה מתוק מדי.

במקור נהגתי להשתמש בשישים גרם, או רבע כוס, של סוכר חום כהה. עם הזמן ירדתי לחמישים גרם. הפעם הכנתי עם ארבעים וחמישה גרם, או שלוש כפות. יכול להיות שאשכרה מתוק לי?

אין ברירה, ברגע שהתבנית נגמרה (כאמור, כעבור שלושה ימים. סתם, ארבעה), הכנתי תבנית חדשה. ירדתי לשלושים גרם סוכר. שתי כפות. מה אני אגיד לכם? עדיין טעים. מושלם לארוחת הבוקר. לא מתוק מדי. תראו אותי, גורו בריאות שכמוני!

בקיצור.

מה אני מנסה להגיד לכם? שאני מאחלת לכם שאף פעם לא יהיו לכם כאבי בטן ברמה של מעי רגיז, אבל אם כן – שזה יהיה לפני החתונה שלכם, זו תהיה הדיאטה הכי קלה EVER. אני מאחלת לכם גם שלא תצטרכו לעולם להיפרד מלחמניות ובצק, אבל אם בכל זאת תצטרכו הפסקה – הכינו שיבולת שועל אפויה. זה קל, זה טעים, זה ורסטילי, ואתם חייבים להכין, כי אמרתי לכם.

(סליחה, עלה לי קצת האמא לראש. אני: “יונתן, אני לא מרשה.” יונתן: “אבל אני מרשה.” אני: “אוקיי, אבל אני לא, ואני אמא, אני קובעת.” <— גם גורו בריאות וגם גורו הורות!)

טוב, מרגישה שקצת התפזרתי. אני לא ממש יודעת איך לסיים את זה. מביך.

יאללה ביי ובתאבון!

שיבולת שועל אפויה

מור לפני ארבע וחצי שנים, קצת יותר, פתאום כאבה לי הבטן. אני ממש זוכרת את היום שזה התחיל. 31 באוגוסט 2015, שבועיים לפני ראש השנה. כאבה לי… שונות שיבולת שועל אפויה European הדפס

כמות: תבנית אחת בקוטר 24-25 ס

הרכב תזונה 200 קלוריות 20 grams שומן

דירוג 4.7/5

( 6 הצביעו )

מצרכים

200 ג' (2 כוסות) שיבולת שועל עבה/דקה (אפשר לשלב, ראו הערות)

1/2 כפית אבקת אפיה

1/4 כפית מלח

30 ג' (2 כפות) סוכר חום כהה

480 מ"ל (2 כוסות) מים/חלב (ראו הערות)

1 ביצה גדולה

 

תוספות

1/2 כפית קינמון טחון

1/4 כפית ג'ינג'ר טחון

1 כף חמאת שקדים/בוטנים

1 כף זרעי צ'יה

הוראות הכנה

1. מחממים תנור ל-180 מעלות.
2. מערבבים שיבולת שועל, אבקת אפיה, מלח וסוכר חום בקערה. אם יש תוספות כלשהן, מכניסים גם אותן בשלב זה.
3. מוסיפים מים/חלב ומערבבים היטב.
4. מוסיפים את הביצה ומערבבים עד להיטמעות.
5. מעבירים לתבנית. אופים 25-30 דקות, עד ששיבולת השועל מתייצבת. אוכלים ישר (המאפה יהיה מאד רך וכמעט דייסתי), או מחכים קצת, ואז אפשר לחתוך ממש פרוסות, כמו פשטידה.

מקור המתכון: אני לא יודעת!! כלומר, מתכון אחר בבלוג שהיה מבוסס על מתכון אחר מאיפשהו, אבל באמת שבסופו של דבר, אחרי כל השינויים וההתאמות, אני כבר מרגישה לומר בנוח שאין מקור, זה המתכון שלי.

הערות/תוספות/שדרוגים:

• בעקרון אפשר להשתמש בשיבולת שועל עבה, דקה או שילוב. בדרך כלל אני משתמשת רק בעבה, ואז – כפי שציינתי בהקדמה – המאפה יוצא מאד רך ודייסתי מיד אחרי האפיה, ומתייצב למעין פשטידת אחרי קירור, כזו שאפשר לחתוך פרוסות יפות שלה. לאחרונה השתמשתי בשילוב של עבה ודקה, בערך חצי חצי, וגם אחרי קירור המאפה שלי היה מאד רך ודייסתי. באופן אישי, קצת פחות אהבתי את זה (אם כי עדיין היה לי טעים), אבל זה באמת עניין של טעם. בכל אופן, שחקו עם סוגי השיבולת עד שתגיעו למרקם שעובד לכם. אני מעדיפה להשתמש רק בעבה, כאמור.
• לגבי הנוזלים במתכון, אני בדרך כלל משלבת בין מים לחלב כלשהו — לרוב אגוזי לוז או קשיו. אני משתמשת במים חמים, אבל זה בעיקר הרגל מהימים בהם השתמשתי בחמאת בוטנים קשה יחסית (כמו סקיפי, נגיד), ורציתי להמס אותה קצת תוך כדי הערבוב, אז המים החמים עזרו לי בזה. היום אני משתמשת בחמאת בוטנים או שקדים טבעית, כלומר היא מראש נוזלית. אני בכל זאת ממשיכה להשתמש במים חמים, אבל אפשר גם קרים.
• המאפה יוצא במתיקות מאד מעודנת. אני התרגלתי לטעם הזה של דייסה, לא אוהבת שמתוק מדי, זו לא עוגה. אבל אם לא מספיק מתוק לכם, הוסיפו עוד כף סוכר. לחלופין, אפשר גם פשוט להגיש עם קצת מייפל/דבש מעל, אולי בננה ליד.
• מבחינת תוספות אפשריות, כמעט כל מה שעולה לכם בראש אפשרי: אני בדרך כלל מכינה עם תבלינים, חמאת בוטנים/שקדים וצ’יה, אבל אפשר להוסיף פרוסות של בננה, או תותים. משערת שגם תפוחים יעבדו. אגוזים, אם אתם לא מגישים לילדים. קקאו ושוקולד צ’יפס כדי לקבל משהו קצת יותר קינוחי. השמיים הם הגבול!