אני קצת מרגישה כאילו אני מרמה פה.
כאילו.. אני אשכרה מבזבזת לכם את הזמן כדי להגיד “תקשיבו, אתם יכולים להקציף שמנת, להקפיא ואז לחתוך לבבות ולזרוק לתוך הקפה או השוקו שלכם”?
אתם באמת צריכים אותי בשביל זה?
כנראה שלא.
רוב הסיכויים שאתם יודעים איך להכין קצפת. ואתם יודעים שאפשר להוסיף אותה לקפה או לשוקו.
כל מה שאני תורמת פה זה את הידיעה שאם תשטחו את הקצפת בתבנית ותקפיאו אותה, תוכלו אחר כך ליצור ממנה לבבות. או כל צורה אחרת שבא לכם עליה. ואז להוסיף את לבבות הקצפת, או כל-צורה-אחרת-של-קצפת, לקפה. או לשוקו.
כן, זה מושחת ומוגזם, אבל אנחנו “חוגגים” שנה שלמה שבה החיים שלנו בהקפאה, אז למה שלא נקפיא גם קצפת וניצור ממנה לבבות, למען השם?!
אוי, מה אמרתם? היום ולנטיינז, ובמקרה כל עניין הלבבות ממש ממש מסתדר עם זה?
הא. מה אתם אומרים.
מדהים איך זה במקרה הסתדר, הדבר הזה. כמעט כאילו תכננתי את זה.
(את הלבבות, לא את החיים בהקפאה)
וכן, זה לחלוטין רעיון ו”מתכון” (כי בואו.. “מקציפים שמנת, מקפיאים, חותכים” זה לא מתכון, זה “מתכון”) שגנבתי מאמנדה, גברת I am Baker.
חוץ מזה שהיא צבעה את הלבבות שלה בוורוד, ואני השארתי אותם לבנים, צחורים, טהורים, וכל מיני מילים אחרות שאתם חושבים עליהם כשאתם חושבים על לבן. מקווה שלא חשבתם על “משעממים”.
בכל אופן, לא הוספתי צבעי מאכל ללבבות.
תודה רבה, אבל אני לא צריכה עוד צבעים בחיים שלי. גם ככה הצבע הכתום ממרר לי את החיים וגורם לילדים שלי להישאר בבית בזמן ששאר המדינה חזרה לגנים ולבתי הספר.
(אני יודעת שזה לא נכון, אבל זה קצת מרגיש ככה, אז תנו לי לקטר, טוב?)
(חוץ מזה, זה הבלוג שלי, אז למה אתם מתערבים? אני לא באה אליכם הביתה ועושה לכם צנזורה, נכון?)
(…)
(טוב, אני בסדר עכשיו. פרקתי את מה שהייתי צריכה. סליחה שצעקתי)
אז מה בעצם נותנים לבבות הקצפת הקפואים לקפה (או השוקו) שלכם? תראו, זה לא שזה ישנה לכם את החיים.
“וואו, איך חייתי את החיים שלי ללא לב קצפת בתוך הקפה (או השוקו)” — ככל הנראה לא משפט שתמצאו את עצמכם אומרים.
אבל זה יפה וחמוד וכיפי, וכשזה מתחיל להינמס, זה טיפה מרגיש כמו מרשמלו בשוקו (או הקפה), מינוס כל העבודה הקשה של להכין מרשמלו לבד בבית.
(או מינוס כל העבודה הפחות קשה – והרבה פחות טעימה – של לקנות מרשמלו בסופר)
בקיצור.
יש לי ערמות של לבבות קצפת (וערמות גדולות אף יותר של שאריות חיתוכי קצפת) בפריזר, ואני ממש מקווה שאסף החליט שמתנת הוולנטיינז שלי השנה היא ג’ינסים חדשים וגדולים. או יותר טוב – מכנסיים עם גומי!
אוי רגע.
אוי.
פתאום נזכרתי שאנחנו בכלל לא בקטע של מתנות בוולנטיינז וכל זה. אוף.
רגע, נראה לי שנשארו לי שני זוגות של מכנסי הריון. יש!
אגב —
היו מספיק סוגריים בפוסט הזה? אני לא בטוחה.
תחשבו על זה רגע, אני הולכת להכין לי קפה (או שוקו).
ולמקרה שלא תהיו פה כשאחזור: הפי ולנטיינז, חמודים!
מצרכים
250 מ"ל (1 כוס) שמנת מתוקה
10 ג' (1 כף) אבקת סוכר
30 מ"ל (2 כפות) מים
הוראות הכנה
- מרפדים תבנית מלבנית בגודל 20X30 ס"מ בנייר אפיה.
- מניחים שמנת מתוקה ואבקת סוכר בקערת המיקסר. מחברים וו בלון ומקציפים על מהירות גבוהה עד לקבלת קצפת יציבה, משהו כמו חמש דקות.
- מוסיפים מים ומקפלים פנימה.
- משטחים את הקצפת לתבנית, לשכבה אחידה עד כמה שאפשר.
- מקפיאים למשך שעתיים לפחות.
- מוציאים את התבנית מהמקפיא וקורצים לבבות, או כל צורה רצויה אחרת, בעזרת חותכן.
- מעבירים לקופסא סגורה ושומרים במקפיא. כשרוצים להשתמש, פשוט מניחים לב או שניים בתוך כוס קפה (או שוקו).
מקור המתכון: הלבבות הוורדרדים החמודים של I am Baker
הערות/תוספות/שדרוגים:
- אם רוצים, אפשר להוסיף חצי כפית-כפית תמצית וניל לשמנת לפני ההקצפה.
- אני ממליצה להשתמש בתבנית יחסית גדולה, כך שאפשר יהיה לשטח את הקצפת לשכבה של 2-3 ס”מ. אתם לא רוצים לבבות עבים מדי, קצת קשה לקרוץ אותם.
- גודל התבנית, וגם הגודל החותכן כמובן, ישפיעו על כמות הלבבות שיצאו. אני השתמשתי במיקס של לבבות גדולים וקטנים – אם מכינים קטנים, אפשר להניח שני לבבות בכל ספל קפה (או שוקו!).
- הקצפת הקפואה מתחילה להתרכך מהר מאד, אז אם אתם רואים שהיא מתחילה להינמס לכם וקשה לקרוץ צורות, החזירו את התבנית למקפיא לכמה דקות.
- האם אני כבר זוממת להכין גירסא שוקולדית ולהמס את הצורות בתוך כוס חלב, כדי ליצור מעין שוקו מאולתר? ברור שברור.