לאסף הכי התאים לשנוא את הפנקייקים האלה. הסתדר לי שהוא יגיד שלא צריך תחליפים, ואם כבר מכינים פנקייקים – אז כמו שצריך. למה לפסתח* אותם? אנחנו גם ככה לא באמת מתנזרים מחמץ בחג, אז למה.
*לפסתח = להפוך אותם לכשרים לפסח, כמובן. וכן, זו מילה שהמצאתי ברגע זה, למה אתם שואלים?
אבל הוא אהב. אמר שטעים לו ופלאפי לו, ו.. וואלה, די אחלה לו.
אחר כך, כשסיימנו לאכול, הוא כבר הלך למחשב, ונשאר חצי פנקייק. דחפתי לו אותו לתוך הפרצוף ושאלתי שוב לדעתי.
אז טעים? בטוח? שווה מתכון?
“שווה, שווה מתכון.”
ואתה בטוח שאין לזה טעם של פסח?
“לא יודע מה להגיד לך. אכלתי את זה עם נוטלה והרגיש לי די רגיל. טעים.”
בדיוק ברגע זה דחפתי לו את אותו חצי פנקייק מקודם לתוך הפרצוף.
“הממ. אני מבין מה את אומרת. כשאוכלים את זה ככה, בלי כלום, יש לזה קצת טעם של… של…”
של פסח? יש לזה טעם של פסח?
“כן.”
אז לא, אני לא הולכת לשקר ולומר שהפנקייקים האלה הם לא טיפ טיפה קניידלעך מתוקים. אבל אני גם לא הולכת לשקר ולומר שאני חושבת שזה דבר רע, כי זה לא.
כמו שאסף אמר, זה טעים וזה פלאפי וזה אחלה. כלומר, כמו שאסף אמר בסיפור שסיפרתי פה. סיפור שלחלוטין מבוסס על מאורעות אמיתיים, יש לציין, אבל בכל זאת..
האם אני אעדיף פנקייקים רגילים, מקמח לבן, או אפילו קמח כוסמין מלא, על פני אלה ברוב ימות השנה? ברור.
האם הפנקייקים הכשל”פיים האלה בכל זאת מעולים, והכנתי אותם כבר פעמיים השבוע, פעם אחת אפילו לפני פסח עצמו? ברור שברור.
האם הייתי רוצה לאכול פנקייקים לשתי ארוחות מתוך שלוש בכל יום, עד סוף חיי? ברור שברור שברור. וברור שהארוחה השלישית היתה מכילה פיצה.
אבל רגע, אנחנו בכלל בפסח, איך דרדרתם אותי לדבר על פיצה? אוף, זה כל כך אופייני לכם.
מטושטשים אבל אופטימיים
יאללה, אני חייבת לרוץ. צריכה לכתוב את המתכון לעוגת יום ההולדת של אסף לפני שהוא בורח לי מהראש (רוצים לראות איך היא יצאה? נו, בשביל מה אלוהים המציא את האינסטגרם?).
ואל תשכחו להכין מלא מלא מלא כשל”פנקייקים, טוב? טוב! חג שמח, חמודים!!
מצרכים
60 ג' (1/2 כוס) קמח מצות
70 ג' (1/2 כוס) קמח תפוחי אדמה
10 ג' (2 כפיות/1 שקית אבקת אפיה
1/4 כפית קינמון טחון (לא חובה)
1/4 כפית מלח
25 ג' (2 כפות) סוכר לבן
240 מ"ל (1 כוס) חלב/חלב קשיו/חלב אגוזי לוז/... -- כל נוזל שתרצו, באמת
1 ביצה גדולה, מופרדת (לא באמת חובה, ראו הערות)
25 מ"ל (2 כפות) שמן זית
1 כפית תמצית וניל
שמן/חמאה לטיגון
הוראות הכנה
- מנפים שני סוגי קמח לקערה בינונית.
- מוסיפים אבקת אפיה, קינמון, מלח וסוכר. מערבבים היטב.
- טורפים פנימה חלב, חלמון, שמן ווניל. מערבבים עד לקבלת בלילה אחידה, אבל לא בהכרח אחידה לגמרי, אולי קצת גושית.
- מוסיפים חלבון ומערבבים עד להיטמעות. מניחים בצד לחמש-עשר דקות.
- מחממים מעט שמן או חמאה במחבת. מניחים כף-שתיים של התערובת במחבת (מבחינתי, הכי נוח להיעזר בכף גלידה קפיצית) ומטגנים על אש נמוכה-בינונית למשך דקה-שתיים, עד שמתחילות להיווצר בועות על פני הפנקייק. הופכים בזהירות לצד השני ומטגנים עוד כחצי דקה-דקה. מעבירים לצלחת.
- ממשיכים לטגן באופן דומה את שאר הבלילה. אם צריך, מגבירים ומנמיכים את החום תוך כדי ההכנה.
מקור המתכון: הפנקייקים הקבועים שלי, עם התאמות לפסח, בשילוב עם הגירסא הבריאה יותר של הפנקייקים האלה.
הערות/תוספות/שדרוגים:
- במקום סוכר, אפשר להשתמש בסירופ מייפל (או דבש, אני משערת).
- במקום שמן זית, אפשר להשתמש בשמן קנולה או חמאה מומסת.
- אני מניחה שכולם יודעים שהפרדת ביצים בהכנת פנקייקים והקצפת החלבונים בנפרד (ואז קיפולם לשאר הבלילה) אמורה לתרום להפיכתם לפלאפיים במיוחד. אבל לאף אין באמת זמן או כח לזה, בדרך כלל. עם זאת! קראתי ממש לא מזמן איפשהו שעצם הפרדת הביצה לחלבון וחלמון, והוספת החלבון בסוף, אחרי הכל, אמורה לתרום לפלאפיות. ופה מדובר בהרבה פחות עבודה. האם זה באמת עזר? לא יודעת. האם יצאו לי אחלה פנקייקים גם כשהוספתי את הביצה בשלמותה יחד עם שאר החומרים הרטובים, בלי להפריד בין החלבון לחלמון? האמת שכן.
- יש לי תחושה שהפנקייקים האלה יכולים להיות אופציה ממש טובה לארוחת ערב, אם הופכים אותה לקצת פחות מתוקים, כלומר משמיטים את הסוכר ומשתמשים בחצי כפית-כפית מלח. אולי אפילו כמה תבלינים מעניינים. מגישים עם ביצה, גבינה, ירקות, כל הדברים האלה שאנשים נורמליים שהם לא אני אוכלים, ובום! ארוחת ערב לתפארת.