עוגת מוס שוקולד ואגוזי לוז ללא אפיה

על ידי מור

קצת לא נעים לי להתחיל עוד פוסט בו אני אומרת “הכנתי עוגה שחשבתי שהיא לא משהו בכלל, אבל בסוף – תראו! יש לי מתכון לעוגה הזו, הידד!”.

כאילו.. הרגע עשיתי את זה. ליטרלי לפני שבוע.

אבל מה לעשות שאלו הם חיי, ואני כמו אמנית מיוסרת עם העוגות שלי (מינוס האמנית): אני מתכננת עוגה, חושבת חושבת חושבת עליה, מבצעת, מתבאסת, בסוף משכנעת את עצמי שהיא דווקא סבבה, ומפרסמת את המתכון שלה.

רק שהפעם לא ממש תכננתי וחשבתי. אסף תכנן. אסף חשב. אסף ביקש עוגת שוקולד ואגוזי לוז ליום ההולדת שלו. “משהו שיזכיר את הג’נדויה של נונו“, הוא ביקש. הג’נדויה, אולי קינוח המסעדות האהוב עליו כרגע. כלומר, לא כרגע כרגע. כרגע אין דבר כזה, מסעדות. אבל הבנתם למה אני מתכוונת.

רגע, שכחתי — זו עוגת יום ההולדת של אסף. נכון. פרט חשוב. אופס.

יום ההולדת של אסף נפל השנה בדיוק על פסח. על החג עצמו. תיאורטית, יכולתי פשוט לאחד בין עוגות ולהפוך את עוגת הסדר לעוגת יום ההולדת שלו, אבל אתם לא מכירים אותי כאחת שמתחמקת מהכנת עוגות, נכון? נכון. אתם מכירים אותי כאחת שמכינה מלא עוגות ואז מתלוננת עליהן ועל החיים שלי בכלל בכל פורום אפשרי. נכון.

אז לערב החג הכנתי גירסא מוקטנת של עוגת השוקולד השוודית, וליום ההולדת של אסף… טוב נו, אני אאלתר ברגע האחרון משהו, כך חשבתי לעצמי.

כאמור, ידעתי שאסף רוצה משהו ג’נדואי. אבל אני מודה שפשוט לא הצלחתי למצוא זמן לשבת ואשכרה לחשוב מה אני מכינה לו. החודש האחרון היה מרדף סביב הזנבנב של עצמי — או שאני עם הבנים, מנסה לוודא שהם לא הורגים את עצמם או האחד את השני. או שאני בחדר, מנסה להתרכז בעבודה בארבע השעות (ברוטו) שבהן אני מצליחה לשבת מול המחשב כל יום. לא שאני לא חושבת על מתכונים, אבל לרוב קופצים לי לראש הדברים הפשוטים, הקלילים, אלה שאני יכולה להכין עם הבנים (טוב, יונתן).

הסו שף שלי היה עסוק מדי באכילת גלידה הפעם

העוגה של אסף? הקינוח המרשים שרציתי להכין? הוא היה לי בראש כל הזמן, מדי פעם אותת לי שה-9 באפריל מתקרב ואני צריכה להתאפס על עצמי. אבל כל פעם גירשתי אותו לטובת כדורי שוקולד ועוגיות צ’יפס.

עד שפתאום מצאתי את עצמי יומיים לפני יום ההולדת, לא מוכנה בשיט. ברגע האחרון זרקתי לעצמי מילות מוטיבציה כמו “בסיס אגוזים ללא אפיה”, “מוס שוקולד” ו”אממ אולי משהו עם נוטלה?”.

נשבעת לכם שכשנכנסתי למטבח, עדיין לא הייתי סגורה במאה אחוז. כל כך לא סגורה שגיליתי (כמעט) מאוחר מדי שמכל האגוזים שיש לי בבית – מלך, שקדים, ברזיל, בוטנים, קשיו, פיסטוקים ופקאנים – האגוז היחיד שאין לי הוא לוז. הייתי בטוחה שכן. זכרתי שיש לי כמות לא גדולה.. פשוט לא חשבתי שהכמות הזו היא בדיוק אפס גרם.

ממש לוז לוז סיצ’ואיישן. בה דה בום! עשיתם עכשיו אנסבסקרייב, נכון?

אסף החמוד גם ככה יצא לכמה סידורי אפוקליפסה – כלומר, קניות של לפני הסדר – אז הוא קנה לי אגוזי לוז. חיזקתי אותם בקצת פקאנים, חמאה וסוכר חום — בום! בסיס אגוזי.

בינתיים הבנתי גם שאני רוצה מוס שוקולד מריר בעוגה לי, ואולי איזה גנאש שוקולד חלב מוקצף, כי למה לא. אבל האלמנט האגוזי עדיין היה חסר לי. מעבר לבסיס. ידעתי שהבסיס דווקא יהיה נקודת התורפה של העוגה, כי אסף אוהב את הטעם של אגוזי לוז, אבל לא את המרקם. אז צריך משהו קרמי יותר.. משהו… משהו… אממ.

נוטלה. צריך נוטלה.

אולי טראפלס נוטלה? אבל לא בא לי לדחוף עוד שוקולד פנימה. טוב נו, אני אני אחמם קצת נוטלה במיקרו, אזרוק לתוך תבנית שקעים, אקפיא ואראה מה קורה. רגע, אבל חסר לי מרקם! פולי קקאו גרוסים, בואו רגע. אני צריכה לדבר אתכם.

זהירות, ספוילר: לדעתי ה”טראפלס” נוטלה ופולי קקאו האלה הם מה שעשו את העוגה בסוף. הפתעות אגוזיות קרמיות מדי פעם, בין ביס לביס, זה יצא די וואו. אסף אמר שזה הזכיר לו קצת פסק זמן (?!), אבל זו מחמאה דווקא, כי פסק זמן זה אולי החטיף התעשייתי היחיד שהוא עדיין אוהב, לא רק כילד, אלא גם היום, כמבוגר בן שתיים בחמישית (ואתם חשבתם שהתואר שלי במתמטיקה לא יעזור לי בשום דבר, אה? קטני אמונה, זה מה שאתם).

הבעיה היתה שהשתמשתי בתבנית גדולה יחסית. והטראפלס קטנים בקוטר, אבל גבוהים (שוב, יחסית. יחסית לגובה של שכבת עוגה סטנדרטית). אז כמות מוס השוקולד שהכנתי, היא.. היא לא בדיוק, כלומר לא לגמרי, זאת אומרת לא ממש, כיסתה את הטראפלס. יצקתי קצת מוס (או מה שחשבתי שהיה קצת, ובדיעבד היה יותר מדי) על הבסיס, מעליו פיזרתי את הטראפלס, ומעל ניסיתי לכסות בשאר המוס. זה נראה כמו הצרות שלי. והעוגה יצאה נמוכה נמוכה נמוכה.

ספוילר נוסף: מסתבר שרק בקצוות היא יצאה נמוכה. היא פשוט יצאה מאד לא ישרה, קצת כמו עוגת בומב. וזה לחלוטין מה שניסיתי להשיג, ברור שזו היתה המטרה, למה אתם שואלים? זה לא עקום, זה דבש, סבבה?

הלאה. גנאש שוקולד החלב יצא טעים וקרמי ונהדר, ואני חושבת שהוא אהבת חיי החדשה, רק חבל שזילפתי כמו הפרצוף שלי (אני יכולה לשקר ולומר שיונתן עזר לי ואחראי על הזילוף? לא? לא אמין? אוקיי, אז עידו). אבל. אבל!

נכון אבקת סוכר היא המייק אפ של עולם האפיה? אז אבקת קקאו היא המייק אפ של עולם עוגות המוס השוקולדיות. מאד ספציפי, אני יודעת, אבל לכו תתווכחו עם עובדות.

קיצור, קצת (הרבה) קקאו, ופתאום הזילופים שלי רק 70% מכוערים. וזה אומר שהם השתפרו כמעט בשליש (איך, איך לא המשכתי ללימודי תואר שני, כזה בזבוז..), כלומר בום + התרגשויות + רגע, למה אתם דופקים את הראש בקיר? זו הקורונה? היא עשתה לכם את זה? אני מבינה. בואו, שבו פה איתי, נדבר קצת. כלומר, אני אדבר ואתם תקשי–

אבל למה אתם דופקים את הראש בקיר ובוכים תוך כדי?

הממ.

כל מה שרציתי לומר זה שבבוקר יום ההולדת, כלומר הבוקר של פסח, לא הפסקתי לרטון על כמה העוגה דוחה ומגעילה ואין לה זכות קיום ואין לי זכות קיום ואני אכין לך עוגת פיצוי, אסף, מבטיחה וסליחה ו… באמת שהוא זכה בי, אתם לא חושבים?

ילד יום ההולדת הסכים שהיא לא העוגה הכי מרשימה שלי, אבל נזהר לא לומר משהו יותר קשה מזה. עד שהוא טעם:

“תגידי, מה נסגר איתך? זו אחת העוגות הטובות שהכנת לי. תכיני, תכיני לי עוגת פיצוי. עוד אחת כזו. אבל אחרי פסח, עם בצק פריך, טוב? וואו. טעים. אני לא יכול להפסיק לאכול.”

וכאן אני חוזרת להתחלה. חשבתי שהכנתי עוגה שהיא לא משהו בכלל. אבל אסף לא הפסיק להלל ולשבח אותה. הוא אמר שהיא קלעה בדיוק לכיוון שהוא חשב עליו (מינוס הבסיס האגוזי. הבחור אוהב בצק פריך). אתמול בערב הוא הוציא אותה מהמקרר, חייך אליה ואמר שהוא ספר את השעות מהבוקר עד שהוא יאכל פרוסה ממנה. אני רוצה לומר שהוא דיבר אלי כשהוא אמר את כל זה, אבל יש מצב שהוא בכלל לא שם לב שאני במטבח, ופנה ישירות אל העוגה.

בקיצור. כנראה שהיא טעימה*.

*אל תגלו, אבל לי היא שוקולדית מדי

אני.. עם כמה שהיא יצאה מכוערת ולא פרופורציונלית בעיניי (כשמסתכלים מהצד, הבסיס יותר עבה משכבת המוס. או כמו שאסף ציין, בעדינות כאמור, “אוקיי, אני מבין מה את אומרת, זה קצת נראה יותר כמו חטיף אנרגיה מאשר עוגה”), פתאום כשפרסנו אותה וראיתי את השכבות, עם הנוטלה המבצבצת, פתאום זה לא היה כל כך נורא בעיניי.

בשורה התחתונה, נראה לי שחזרנו לקצת מור אולד סקול: במשך מאות, אם לא אלפי, מילים שכנעתי אתכם שהעוגה שהכנתי לא מספיק טובה. ועכשיו אני אומרת לכם “אבל תכינו אותה, טוב?”.

תודו שהתגעגעתם.

(סתם, ברצינות, זו אחלה עוגה, ואני אשתדל גם לתת טיפים על איך לגרום לה להיות קצת יותר מוצלחת משלי)

(אתם כבר לא פה מזמן, נכון? סגרתם את החלון במחשב? עשיתם back בטלפון? אני מדברת אל עצמי? הלוווווווו?)

עוגת מוס שוקולד ואגוזי לוז ללא אפיה

קצת לא נעים לי להתחיל עוד פוסט בו אני אומרת “הכנתי עוגה שחשבתי שהיא לא משהו בכלל, אבל בסוף – תראו! יש לי מתכון לעוגה הזו,… עוגות מוס עוגת מוס שוקולד ואגוזי לוז ללא אפיה European הדפס
כמות: עוגה עגולה בקוטר 24 ס
הרכב תזונה 200 קלוריות 20 grams שומן
דירוג 5.0/5
( 1 הצביעו )

מצרכים

לבסיס

40 ג' חמאה

250 ג' (2 כוסות) אגוזי לוז (אני שילבתי גם כמה פקאנים)

45 ג' (כ-1/2 3 כפות) סוכר חום דמררה (אפשר להשתמש בסוכר חום כהה, זה יהיה בדיוק 3 כפות)

 

ל"טראפלס" נוטלה

1-2 כפות גדושות נוטלה

1 כף פולי קקאו גרוסים

2 כפות ברס

 

למוס שוקולד מריר

300 ג' שוקולד מריר, קצוץ גס

120 מ"ל (1/2 כוס) חלב

1/4 כפית מלח

2 חלמונים גדולים

15 ג' (מעט יותר מ-1 כף) סוכר לבן

250 מ"ל (1 כוס) שמנת מתוקה

 

לגנאש שוקולד חלב מוקצף

200 ג' שוקולד חלב, קצוץ גס

250 מ"ל (1 כוס) שמנת מתוקה

 

מעט אבקת קקאו

הוראות הכנה

  1. מרפדים תחתית של תבנית עגולה בנייר אפיה ו/או נייר כסף. מניחים שקף מסביב לדפנות.
  2. להכנת הבסיס: מניחים חמאה בקערה קטנה וממיסים במיקרוגל.
  3. מניחים אגוזי לוז וסוכר במעבד מזון. טוחנים לפירורים דקים (יותר קטנים ממה שאני טחנתי).
  4. מערבבים פנימה את החמאה המומסת, מעבירים את הבסיס לתבנית ומיישרים לשכבה אחידה.
  5. להכנת הטראפלס: מניחים נוטלה בקערה קטנה. מחממים 15-30 שניות במיקרוגל, להפוך אותה לנוזלית.
  6. מערבבים פנימה פולי קקאו גרוסים, ומוזגים לתבנית שקעים קטנה (אפשר עם כפית, אפשר גם להעביר לשקית זילוף קטנה ולזלף פנימה). מקפיאים להתייצבות, משהו כמו חצי שעה-שעה.
  7. להכנת המוס: ממיסים שוקולד על בן מארי או במיקרוגל. מעבירים לקערה גדולה.
  8. מניחים חלב ומלח בסיר קטן. מבשלים עד לסף רתיחה ומסירים מהאש.
  9. בינתיים טורפים חלמונים וסוכר בקערה קטנה.
  10. כאשר החלב מתחיל לבעבע, יוצקים מעט ממנו לתוך קערת החלמונים לטובת השוואת טמפרטורות. טורפים היטב ויוצקים בחזרה לסיר.
  11. ממשיכים לבשל את התערובת בסיר על אש קטנה, תוך כדי ערבוב מתמיד, עד להסמכה. הקרם אמור להגיע לטמפרטורה של 82-84 מעלות.
  12. מסננים את הקרם מעל השוקולד המומס. טורפים היטב עד לקבלת קרם חלק. מניחים בצד.
  13. מניחים שמנת בקערת המיקסר. מחברים וו בלון ומקציפים עד לקצפת במרקם יוגורט.
  14. מקפלים את הקצפת לתוך קערת השוקולד, עד לקבלת מוס אחיד בצבע ובמרקם.
  15. מחלצים את טראפלס הנוטלה מהתבנית. מניחם על הבסיס ומפזרים ביניהם ברס (ראו תמונות).
  16. יוצקים את המוס מעל הטראפלס. מיישרים עם לקקן או פלטה לשכבה אחידה.
  17. להכנת הגנאש: מניחים שוקולד חלב ושמנת מתוקה בקערה קטנה. מחממים במיקרוגל בפולסים של 15-30 שניות, ומערבבים בין לבין, עד לקבלת גנאש חלק. מעבירים למקרר למשך ארבע שעות לפחות, אפילו לילה.
  18. כשהגנאש קר מספיק, מחלצים את העוגה מהתבנית. מסירים את השקף ומעבירים לצלחת הגשה.
  19. מניחים את הגנאש בקערת המיקסר. מחברים וו בלון ומקציפים לגנאש מוקצף יציב מאד.
  20. מעבירים לשק זילוף עם צנתר חלק (אני השתמשתי בקוטר 1.5 ס"מ) ומזלפים טיפות/תלוליות מעל המוס.
  21. זורים מעט אבקת קקאו מלמעלה. בתאבון 🙂

מקור המתכון: הבסיס מבוסס על הבסיס מהמתכון הזה. המוס לקוח מעוגת יום ההולדת הראשונה שהכנתי לאסף, לפני שש (!) שנים.

הערות/תוספות/שדרוגים:

  • כפי שכתבתי בפוסט, אני הנחתי את טראפלס הנוטלה בין שתי שכבות של המוס, אבל במתכון עצמו הצעתי לעשות את זה אחרת: קודם מניחים את הטראפלס מעל הבסיס ומעל זה את המוס, כך בתקווה המוס יכסה הכל.
  • לי יצאו שנים עשר טראפלס קטנים. הרגישו חופשי להכפיל כמויות. כמו כן, אם אין לכם תבנית שקעים קטנים, אפשר פשוט ליצוק את הנוטלה לתבנית קטנה ולחתוך לקוביות.
  • אם רוצים לייעל את ההכנה, אפשר להתחיל בגנאש, לתת לו להתקרר ורק אז לעבור לשאר העוגה: מכינים את טראפלס הנוטלה, ובזמן שהם מתייצבים, ממשיכים עם הבסיס והמוס.

 

 

מתכונים נוספים שאולי תאהבו

השאירו תגובה

6 תגובות

נטלי אפריל 12, 2020 - 11:18

אוף זה נראה מעולה, מה נסגר איתך?!!?!?!!? מתה על עוגות כאלה! ושוב מזל טוב לאסף ♥

הגב
מור
מור אפריל 12, 2020 - 19:41

תודה!
ו… את יודעת. אני דפוקה. מה לעשות.

הגב
ענבר ארבל אפריל 12, 2020 - 12:01

טוב. הצחקת אותי..
שזה דבר ממש ממש חשוב בימים אלו.
אז אני אלך לקרוא פוסטים אחרים שלך כדי לשמור על מצב רוח טוב.
אגב, אולי בסיס של קצת שוקולד חלב מומס עם המון פיצפוצי אורז ואגוזי לוז?

הגב
מור
מור אפריל 12, 2020 - 19:42

תודה 🙂
וזה נשמע רעיון מצוין לבסיס. בעוגת יום ההולדת הראשונה שהכנתי לאסף, הבסיס היה עם פצפוצי אורז, ובאמת היה טעים.

הגב
מעיין יולי 8, 2020 - 20:38

וואי נראה מעולה!
הטראפלס בעוגה זה חובה? או שהם לא ממש משפיעים על איך שהעוגה יוצאת..

הגב
מור
מור יולי 9, 2020 - 10:58

תודה!
לגבי הטראפלס — לא לא, הם ממש לא חובה 🙂 הם נותנים עוד טעם ומרקם כיפי מאד, אבל הם לא בגדר חובה.

הגב