לזרום עם אווירת הדכאון והנכאים הכללית… או לפנות לאסקפיזם ולנסות להרים ולשמח ולהתנהג כאילו הכל כרגיל? או לפחות להתנהג כמו הרגיל שהיינו רוצים שיהיה.
שאלה. דילמה, אפילו.
כולם נתקלים בה בתקופה הזו, אני משערת.
אנשים בשיחות יומיומיות עם המשפחה והחברים. תכניות טלוויזיה. וכן, גם בלוגרים של אוכל (ובכלל).
אז.. לעשות משהו לכבוד האחד באפריל בבלוג, או שלאף אחד אין באמת כח לשטויות האלה?
כאילו, יש מגפה שמסתובבת בחוץ. בכל העולם. פקחים מסתובבים וצועקים על אנשים להיכנס לבתים. מה קשור עכשיו יום השקר (או יום הכזבים הבינלאומי/יום השוטים, אליבא דוויקיפדיה)?
אז כן, נכון. מה קשור ולמי יש כח.
מצד שני…
אנחנו כבר בבית. משעמם לנו (נגיד שמשעמם, כן? משרה מלאה מהבית + שני ילדים, “משעמם לי” הוא לא ביטוי שיוצא לי לומר הרבה). מה נעשה, נחשוב כמה מבאס לנו בחיים?
לא ולא!
נכין עוגיות חמאה בצורת צ’יפס! ולצדן, קטשופ פטל ומיונז שוקולד לבן. ונצחקק לעצמנו, כי זה מאד מגניב וכל כך, כל כך טעים. ממכר כמו צ’יפס אמיתי. אולי אפילו יותר?
אני הכנתי את העוגיות שלי בעזרתו של יונתן. אני רידדתי וחתכתי אצבעות, הוא היה אמור לסדר אותן בתבנית. זאת אומרת, עד שגיליתי שהוא מניח אותן בצורה אקראית למדי. שורות מסודרות זה לחלשים. ואם זה לא מספיק!! במקום להניח את העוגיות אחת אחת, הוא החליט שהדבר הנכון הוא למעוך כמה מהן לגוש ולבטל את כל העבודה הקשה (קשה-ish, בסדר) שלי. כיף.
אבל בסוף זה יצא לטובה. כשמכינים עוגיות חמאה, המטרה היא תמיד לעבוד מדויק ויפה ומסודר, כמה שיותר מהר, כדי שהעוגיות לא תאבדנה מהצורה שלהן. אבל פה, כל פעם שיונתן מעך קצת את העוגיות עם האצבעות החמודות שלו, המלבנים היחסית מדויקים שלי (מראש הם לא היו מדהימים) איבדו קצת צורה והתעוותו. בהתחלה קצת התבאסתי, אחר כך החלטתי לשחרר ולזרום עם מה שיצא, כי אני כזאת אמא מגניבה וזורמת —
ואז הסתכלתי על העוגיות, וגיליתי שהילד הגאון שלי בעצם מצא דרך מצוינת ליצור צ’יפס אמיתיים. כאלה שהם לא ישרים לגמרי, אלא יש להם כל מיני זויות ועוויתות. וזה יצא פשוט מהמם. מזל שאני כזאת אמא מגניבה וזורמת.
בקיצור.
הכל מבאס ורע לנו וכולם הולכים לעשות פסח לבד בבית, עם עצמם, ואין לנו שום נקודת אור בחיים (טיפ של אלופים: רכשו לעצמכם כמה מניות של Zoom, זו יכולה להיות נקודת האור שלכם).
אבל.
תכף פסח, וצריך לנצל את כל הקמח בבית (למי שזה רלוונטי לו. לי פחות, מודה, אבל אני – כאמור – זורמת).
והילדים איתנו בבית, צריך למצוא דרך להעסיק אותם. מה יותר טוב מלאפות מלא מלא מלא עוגיות ביחד? נכון, לאפות מלא מלא מלא עוגיות ביחד ואז לאכול מלא מלא מלא עוגיות ביחד.
וחוץ מזה, יש לי תחושה שכשתסיימו לאפות ותצלחתו לכם מנה של “צ’יפס” עם “קטשופ” ו”מיונז”, יהיה לכם חמים ונעים בלב (וטעים בבטן, אם תעשו את הדבר הנכון ותגנבו כמה עוגיות תוך כדי..), ואולי אולי לרגע אחד קטן, תשכחו מהדכאון.
ואם עדיין לא השתכנעתם, אתם תמיד יכולים לאפות את העוגיות, לדחוף פנימה כמה צ’יפסים אמיתיים, ולהגיש למישהו אחר, מישהו שיהיה השוטה שלכם, ולראות את התגובה שלו כשהוא מתחיל לאכול ולא מצליח להבין מה קורה. ופה, בעצם, אנחנו הופכים את העוגיות האלה מעוגיות של פורים לעוגיות של האחד באפריל. בום!
אגב, אתם יודעים שזו הפעם הראשונה אי פעם שטעמתי קטשופ? האם זה אומר שאני מתבגרת?

מצרכים
לעוגיות
135 ג' חמאה קרה, חתוכה לקוביות קטנות
75 ג' (3/4 כוס) אבקת סוכר
225 ג' (1/2 1 כוסות + 1 כף + 1 כפית) קמח לבן
1/2 כפית אבקת אפיה
1/2 כפית מלח
מעט תמצית וניל
1/8 כפית כורכום טחון (לא חובה)
30 מ"ל (2 כפות) שמנת מתוקה
לקטשופ פטל
1/2 כוס פטל קפוא
1-2 כפות אבקת סוכר
למיונז שוקולד לבן
50 ג' שוקולד לבן, קצוץ גס
מעט סוכר לבן, להגשה
הוראות הכנה
- להכנת העוגיות: מניחים חמאה, אבקת סוכר, קמח, אבקת אפיה, מלח, וניל וכורכום בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומערבבים למשך מספר דקות, עד לקבלת תערובת פירורית: מתחילים במהירות נמוכה, ומגבירים בהדרגה למהירות בינונית-גבוהה.
- מוסיפים שמנת מתוקה ומעבדים עוד מספר דקות, עד לקבלת בצק יציד ואחיד, או גושי בצק גדולים.
- מעבדים ידנית לדיסק בצק, עוטפים בניילון נצמד ומעבירים למקרר למשך שעה (או למקפיא לרבע שעה).
- כאשר הבצק קר, מניחים בין שני ניירות בצק. מרדדים עם מערוך לבצק בעובי של כ-0.5 ס"מ.
- חותכים למלבנים ברוחב של כ-0.5 ס"מ גם כן, באורכים משתנים. אפשר ליצור חתך אלכסוני בקצה חלק מהמקלות, ואפילו "לעוות" אותם קצת עם האצבעות, כדי שלא יהיו מלבנים מושלמים ומדויקים. זה דווקא יעזור להם להיראות יותר כמו צ'יפס אמיתי.
- מניחים את כל ה"צ'יפס" שלנו על תבנית/מגש ומעבירים למקפיא למשך עשר דקות. בינתיים מחממים תנור ל-180 מעלות.
- מוציאים את המגש מהמקפיא, מסדרים את הצ'יפס על שתי תבניות מרופדות בנייר אפיה (אחת כנראה לא תספיק) ומעבירים לתנור. אופים למשך כעשרים דקות, עד שהבצק מתחיל להזהיב, ורצוי שחלקו אפילו ישחים קצת. מצננים לגמרי.
- להכנת הקטשופ: טוחנים פטל במעבד מזון או בלנדר מוט. מערבבים פנימה אבקת סוכר ומסננים לתוך צלוחית הגשה קטנה.
- להכנת המיונז: ממיסים שוקולד לבן בסיר קטן או במיקרוגל. מעבירים לצלוחית הגשה דומה לזו של הקטשופ.
- מגישים את הצ'יפס (אפשר לפזר קצת סוכר מלמעלה, לדמות מלח) לצד הקטשופ והמיונז. אוכלים עוד ועוד, ולא מצליחים לעצור את עצמכם.
מקור המתכון: נעזרתי במתכון הזה להשראה. הבצק מבוסס על הבצק הקבוע שלי (והטעים כל כך) לאזני המן.
הערות/תוספות/שדרוגים:
- אל תתבאסו אם העוגיות לא יוצאות מדויקות מאד. זה דווקא טוב, גם צ’יפס אף פעם לא מגיע בגודל אחיד.
- רצוי לאפות את העוגיות טיפה יותר ממה שאופים עוגיות חמאה בדרך כלל — אם לרוב אנחנו רוצים ממש התחלה של הזהבה, פה אנחנו רוצים שחלק מהעוגיות כבר ממש יתחילו להשחים.
- ה”מיונז” נראה הכי טוב כשפשוט ממיסים שוקולד לבן, המרקם ממש דומה. מצד שני, השוקולד מתקשה תוך כמה דקות, אז אם אתם רוצים אשכרה לאכול את זה, כלומר לטבול את הצ’יפס, רצוי להכין גנאש, או במילים אחרות להוסיף 1-2 כפות שמנת מתוקה לשוקולד לפני ההמסה.
- בשביל ה”קטשופ” ערכתי כל מיני נסיונות: סתם פטל, פטל עם שוקולד לבן, פטל עם שוקולד מריר, פטל עם שמנת מתוקה, סוכריות אדומות עם מים. שום דבר לא נראה בדיוק כמו שרציתי, ולצערי לא היו לי בבית תותים או ריבת תותים, אז זו לא היתה אופציה. בסופו של דבר, הפטל הוורוד דווקא נראה די קטשופי כשהנחתי אותו בקערה שחורה. אפשר לוותר על אבקת הסוכר, אבל מבחינת טעם, הפטל עצמו יוצא קצת חמוץ מדי לאכילה בפני עצמו.
- בשורה התחתונה, אני חושבת שתותים מרוסקים או ריבת תותים יעבדו הכי טוב, אבל גם הפטל עושה אחלה עבודה.
- אה, לגבי הכורכום בבצק: אל תדאגו, זה רק בשביל הצבע, לא מרגישים אותו בכלל בכלל. אם אין לכם, או לא בא לכם לשים, אפשר גם לוותר.
- אפשר להפוך את העוגיות לפרווה על ידי שימוש ב-120 גרם שמן קוקוס במקום החמאה ו-30 מ”ל קרם קוקוס במקום השמנת.