יונתן אפה איתי כבר בראוניז מכמה סוגים. עוגות שמרים. חלות. “סתם” בחושות. הילד די מומחה במטבח.
(התבלין הסודי שלו הוא קינמון – סליחה, קיממון – והוא רוצה להוסיף אותו לכל דבר)
בקיצור, הוא הכין איתי כמעט הכל. חוץ מכדורי שוקולד.
כי כדורי שוקולד זה דבר מלכלך. מאד. גם לאנשים שהם לא ילד בן עוד-לא-שלוש. גם לאנשים שאין להם דחף עז לדחוף את הידיים והפרצוף וכל הגוף שלהם לתוך קערת השוקולד בכל רגע נתון (אם כי, בכנות, גם לי יש את הדחף הזה, אז אולי זה לא קשור לגיל, אלא לגנטיקה).
לסיכום, כדורי שוקולד זה מלכלך. לכולם.
אז כדורי שוקולד + יונתן הרגיש לי כמו משוואה שעלולה לצאת משליטה ולהיגמר בזה שאני מכניסה את הכל – ילד, בגדים, קערת שוקולד, סוכריות צבעוניות, הכל – לתוך מכונת הכביסה ומפעילה.
ואני לא אומרת שיש לי בעיה כלשהי עם זה, פשוט.. איזו תכנית מתאימה גם לבגדים צבעוניים, גם לשוקולד וגם לילד שובב וחמוד במיוחד?
Note to self: אני אשאל את אסף, הוא בטח ידע. הוא א’ כביסה בבית (אני א’ קיפול/גלגול הכביסה).
בקיצור.
בימים אלה אנחנו כלואים בבית, ולמי אכפת כבר מלכלוך ובלאגן. יאללה, מקסימום נכין כדורי שוקולד היום, ונלמד אותו איך לנקות את הבית מחר.
(עכשיו אני רק צריכה למצוא מישהו שילמד אותי)
אבל אם אני כבר מכינה כדורי שוקולד עם הליצן הזה, לפחות שיהיו הכי פשוטים שיש. כאלה שמכינים ממינימום מצרכים, במינימום פעולות, ושאחרי פעם אחת אפשר יהיה לזכור את המתכון בעל פה. נגיד: 250 גרם/מ”ל של שוקולד מריר, שמנת מתוקה, ביסקוויטים, ועוד קורט מלח, אם ממש מתעקשים.
זהו. זה המתכון. כלומר — ממיסים, טוחנים, מערבבים, מגלגלים, מצפים. אבל בגדול, זהו.
מתכון שאחרי שמכינים אותו פעם (או.. אחרי שקוראים אותו פעם אחת), זוכרים אותו בעל פה. תזכרו רק 250, זה הכל. יש לכם את המתכון בראש. גם אם הזכרון שלכם לא מדהים, ומכאן מגיע השם של כדורי השוקולד האלה.
גם אתם מתרגשים, או רק אני?
תקשיבו. תראו. אני לא הולכת לומר לכם שלא היה מלוכלכך ומבולגן. אני לא אספר לכם שיונתן לא העיף פירורי ביסקוויטים מתוך הקערה תוך כדי ערבוב, או שהוא לא מעך את כדורי השוקולד בזמן שהוא גלגל אותם, או שהוא לא לקח את הכדור הראשון (“כדור”.. “מעוך שוקולד” זה שם יותר מתאים) שהוא ציפה בסוכריות ובלי למצמץ פשוט התחיל לאכול אותו, שניה אחרי שסיים לצפות.
אני לא אומרת לכם את כל הדברים האלה, כי הם בהחלט קרו.
אבל אני נפלתי על יום סבלני יחסית. הוא נפל על יום מצחיק וחמוד מאד. והכל הסתדר והתחבר ביחד, כך שיצאו לנו כדורי שוקולד יפים, טעימים, ובעיקר סופר קלים להכנה. כאלה שאפשר להכין אפילו עם ילד בן קצת-פחות-משלוש.
אגב, אם אני אספר לכם שהוא עבד בלי סינר וסיים את היום עם חולצה נקיה לגמרי, ללא רבע כתם עליה, האם תקומו ותמחאו לי כפיים? רק אל תשכחו לחטא את הידיים עם אלכוג’ל לפני ואחרי.
מצרכים
250 מ"ל (1 כוס) שמנת מתוקה
250 ג' שוקולד מריר, קצוץ גס
קורט מלח (לא חובה)
250 ג' (1 שרוול) ביסקוויטים/עוגיות (אני השתמשתי בפתי בר רגילים)
לציפוי
1/2 כוס-1 כוס סוכריות צבעוניות ו/או שבבי קוקוס
הוראות הכנה
- מניחים שמנת מתוקה, שוקולד מריר ומלח בקערה קטנה. מחממים במיקרוגל בפולסים של 15-30 שניות, ומערבבים בין לבין, עד לקבלת גנאש חלק ואחיד. מניחים בצד.
- טוחנים ביסקוויטים במעבד מזון לפירורים דקים.
- שופכים את פירורי הביסוויטים לקערה בינונית. יוצקים מעל את גנאש השוקולד. מערבבים היטב, עד לקבלת תערובת אחידה.
- ממתינים מספר דקות, עד להתייצבות של התערובת. יוצרים כדורים קטנים (אם רוצים לקבל כדורים שווי גודל, אפשר להשתמש בכף גלידה קפיצית למדידת הכמות, ואז לגלגל לכדורים) ומניחים על מגש/תבנית.
- מגלגלים כל כדור בסוכריות צבעוניות/קוקוס ומעבירים למקרר, או אפילו למקפיא, לטובת התייצבות.
- בינתיים מביאים שואב אבק בשביל כל הסוכריות שהתפזרו בכל הבית. מנקים וטועמים איזה כדור או שניים בשביל התחושה הטובה.
מקור המתכון: הראש העצל שלי.
הערות/תוספות/שדרוגים:
- אפשר להוסיף מעט קפה לתערובת, להעצים את הטעם השוקולדי. אני לא עשיתי את זה כי ידעתי שגם הילדים יאכלו את הכדורים, והם מספיק ערניים גם ככה.
- אם אתם רוצים לעשות את המעשה הנכון והחכם, אתם תכפילו כמויות מראש.
- אפשר בקלות להפוך את המתכון לכשל”פי אם משתמשים בעוגיות ללא גלוטן או בביסקוויטים כשרים לפסח.
4 תגובות
התמונות יפות אבל רבות מדיי ומפריעות לקריאה זורמת של המתכון.
עדיף לרכז ל-2 נקודות לאורך הפוסט, גם אם זה אומר להוריד נקודות.
תודה על הפידבק 🙂
אני בקרייבינג הריוני לכדורי שוקולד, וחשבתי לי- מה יהיה לי הכי קל להכין במצב הטפשת הכבד שלי? בטח למור יהיה פתרון! הידד, צדקתי!
זה נראה נהדר, וקצת בא לי לתת ביס מתוק ליונתן 😉
בבוקר אשלח את הא.קניות שלי להביא פתיבר, ואתענג לי על הכדורים… לפחות עד הקרייבינג הבא.
YAY!
הריון משעמם וקל וכו’ וכו’ לך. אה וטעים, כמובן!