מחשבות, תובנות, שאלות, מסקנות — חצי שנה לתוך האמהות:
– הוא מדהים והוא מושלם והוא הילד הכי נהדר שאי פעם נולד, אבל שיהיה בריא, הוא משגע אותי לפעמים. הפסקתי לספור את כמות הפעמים שפתאום ברחה לי מולו איזו צעקת ייאוש, ומיד אחר כך מלמולי התנצלות במשך עשר דקות, כמו מנטרה, “סליחה-יפה-של-אמא, אתה-מדהים-ומושלם-והכי-נהדר-אי-פעם”.
– חשבתי שאני לעולם לא אקרא לאף אחד “מאמי”. טעיתי.
– מעניין אם כל האמהות ממלמלות לעצמן שהן אמא רעה בערך אחת ליומיים, לעתים יותר.
– אם את אמא יחסית טרייה ולא בכית בשבוע האחרון לפחות שלוש פעמים, את כנראה עושה משהו נכון. רצוי שפעם אחת תהיה באמצע היום ואחת באמצע הלילה. יש לך יד חופשית לגבי הפעם השלישית.
– אגב, יש קטע שאם בוכים ליד תינוק, זה עשוי להצחיק אותו ממש. מצד שני, זה עלול לגרום לו להתחיל לבכות בעצמו. אל תשאלו איך אני יודעת.
– תינוק זה, בגדול, הכלאה בין מרשמלו לכרבולית לכרית הזו ששמים לכמה שניות במיקרו ואז הן מחממות אותך בחורף. אני יכולה לשבת איתו שעות על הידיים כשהוא מנמנם, גם כי זה כיף ובעיקר כי הוא עלול לצרוח כמו חיה פצועה אם בטעות אעז להניח אותו במיטה שלו.
– אין בעולם דבר יותר חמוד מהצחוק של התינוק שלך, ואין דבר יותר משמח. חוץ מלראות אותו ישן, כמובן.
– אגב שינה, מסתבר שאפשר לישון רצפים של לא יותר משעה וחצי-שעתיים במשך כמה חודשים ולתפקד, בערך, דבר שעד עכשיו לא האמנתי שאפשרי. אולי הייתי צריכה קודם ללדת תינוק ורק אז ללכת לעשות תואר, יש מצב שהייתי מתמודדת הרבה יותר בקלות עם כל התרגילים בחדו”א וג’אווה שהייתי צריכה לשבת עליהם אל תוך הלילה.
– את אדם די רגוע? גם בן זוגך? אל תבני על זה שהילד יהיה דומה לכם. בהחלט יש מצב שהוא יתהפך מהגב לבטן לפני גיל חודשיים, יבעט באוניברסיטה – ויפרק אותה – בשלושה חודשים, ויתחיל לטפס מחוץ לעגלה בארבעה (רמז: זה עשוי להיות זמן טוב לעבור לטיולון).
– כל האתרים והפורומים טוענים שהוא אמור לישון חמש שעות במהלך היום? הם משקרים. או שאולי הם לא משקרים, אבל הם שכחו שתינוקות לא יודעים לקרוא, אז הם לא יודעים שהם אמורים לישון כל כך הרבה.
– מקלחת – שלך, לא שלו, מן הסתם – הופכת להיות ההיילייט של היום (בינינו, היא היתה אחד מרגעי השיא עוד קודם, בלי קשר לתינוק). רבע שעה של שקט בתחילת או סוף כל יום, אושר! ואם במקרה בדיוק יש איזה מוצר חדש ומעניין לנסות היום, זה בכלל יום חג. באותו נושא: ללין, אני אוהבת אתכם ואת כל חמאות/קצפות הגוף שלכם. תודה על זה שאתם גורמים לי להרגיש כמו עוגה!
(זה לא פוסט ממומן, נשבעת)
– מתלבטים אם לעשות ילדים או לא? התשובה היא כן, ולו רק בשביל הבגדים הקטנים והחמודים. זה כמו להלביש בובה, רק שהבובה הזו צוחקת ומחייכת אליכם כל הזמן (רגע של כנות: הבובה הזו גם בוכה לא מעט).
– “טוב, נהגים אולי לא נהגו לעצור לי בדרך כלל במעברי חציה כסתם הולכת רגל, אפילו לא כהיפופוטם הריוני, אבל הם בטוח יעצרו לי כשיראו אותי עם עגלת תינוק” — את טועה. הם לא.
– יש יחס הפוך בין נוחות השירותים במסעדה/בית הקפה או את נמצאת כרגע למורכבות החיתול שעלייך להחליף.
– ובכלל, המקומות האהובים על תינוק לעשות את צרכיו, בסדר עולה, הם: באוטו, במקום ציבורי לא נוח להחלפה, וכמובן — מחוץ לחיתול.
– כשהוא לידי, אני רק רוצה שהוא ילך. כבר. לישון. כשהוא ישן, אני אשכרה מוצאת את עצמי מתגעגעת אליו (אמרו זאת יחד איתי: awwwww).
– להימצא בבית אחד עם ילד ישן זה כמו התחלה של סרט אימה. את לא יודעת מה הולך לקרות, אבל את מתה מפחד.
– הוא התחיל לטעום מוצקים לא מזמן, ובגדול הוא כבר אוכל יותר דברים ממני. אבל, בזכותו, טעמתי גם אני דברים כמו קישוא ודלעת. אז יש מי שזורם עם ההמלצות של טיפת חלב ומתחיל עם פירות וירקות בגיל חצי שנה, יש מי שמקדים קצת ועושה את זה בארבעה חודשים, ויש אותי, שסוף סוף התחילה עם הטעימות בגיל שלושים ואחת וחצי.
– כל המניאקים האלה שכל הזמן אמרו “חכי למוצקים” בחיוך מרושע? מסתבר שהם צדקו. מניאקים.
– מעניין אם כל הבנות מקבוצת הכלות המשוגעות בפייסבוק עוברות ישר לקבוצת האמהות המשוגעות, או שיש איזשהו מבחן או טקס חניכה.
– משום מה, הדיאטה הזו של קפה ומאפה כל יום לא ממש עובדת לי. כמה זמן אחרי הלידה זה חוקי להמשיך ללכת עם מכנסי דובות?
– מי ידע שיום אחד תמצאי את עצמך נסערת מהמסר של ספר שנקרא “הפיל שרצה להיות הכי” ותשלחי את בעלך להחזיר אותו לחנות כי את לא רוצה לעודד את הילד שלך להיכנע ללחץ חברתי..
– למה באף אחד מהאתרים והקבוצות לא כתוב באיזה גיל צריך לחשוף את התינוק לפיצה?
– לפעמים אני מסתכלת עליו, בעיקר כשהוא מנמנם לי בידיים ונראה כמו ציור (אני סופר אובייקטיבית!), וזה עדיין לא נראה לי אמיתי. בקטע טוב.
– ומנגד, לפעמים בא לי ללחוץ על סטופ ולעשות הפסקה, רק ליום אחד – לישון כמו שצריך, לחשוב רק על עצמי… אבל אסף טוען שזה לא אפשרי, כי אין הפסקה מלהיות הורים. אז לא משנה.
– אני צריכה קפה כדי לשרוד את זה. וכדורי אנרגיה. אני צריכה טראפלס בצק עוגיות קפה ושוקולד.
***
טראפלס בצק עוגיות קפה ושוקולד חלב
מקור המתכון: הטראפלס הנצחיים שלי.
כמות: כ-30-35 טראפלס בגודל ביס-שניים. לי יצאו 32 יחידות.
מצרכים:
100 ג’ חמאה רכה
50 ג’ (1/4 כוס) סוכר לבן
60 ג’ (1/4 כוס) סוכר חום כהה
45 מ”ל (3 כפות) אספרסו/קפה חזק (קפה מוכן, כלומר נוזלי)
175 ג’ (1/4 1 כוסות) קמח לבן
1/2 כפית מלח
100 ג’ שוקולד צ’יפס/שוקולד מריר, קצוץ
לציפוי
200 ג’ שוקולד חלב, קצוץ גס
2 כפיות שמן נייטרלי (אני משתמשת בקנולה)
2 כפות ברס/אגוזי לוז קצוצים (לא חובה)
אופן ההכנה:
1. מניחים חמאה ושני סוגי סוכר בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומקרימים היטב, למשך כשלוש-חמש דקות.
2. מוסיפים קפה ומערבבים היטב.
3. מוסיפים קמח ומלח. מערבבים על מהירות נמוכה, עד לקבלת בצק אחיד.
4. מקפלים פנימה שוקולד צ’יפס, רק עד לפיזור אחיד.
5. יוצרים כדורים קטנים ומניחים על מגש/תבנית — אני אוהבת להשתמש בכף גלידה קפיצית על מנת “לגרוף” גושי בצק אחידים בגודלם, ובסוף לגלגל את כולם לכדורים.
6. מקפיאים את הכדורים למשך שעה לפחות.
7. לציפוי: ממיסים שוקולד חלב במיקרוגל או על בן מארי.
8. מערבבים פנימה שמן. אם רוצים, מוסיפים גם ברס.
9. טובלים כל כדור בצק בציפוי השוקולד. מחזירים למגש ומקפיאים עד להתייצבות.
הערות/תוספות/שדרוגים:
- אני אוהבת לשמור את הטראפלס במקפיא וגם לאכול אותם היישר משם, כמו סוג של גלידונית, אבל בגדול, רצוי לתת להם כמה דקות בחוץ, על מנת שיתרככו קצת.
- בהוראות כתבתי להמס את כל השוקולד לציפוי בבת אחת, אבל אני אוהבת לעשות את בחלקים, כל פעם מאה גרם — כך אני לא ממיסה המון שוקולד בבת אחת, למקרה שלא אזדקק לכולו, ואני גם מצפה את הטראפלס בשלבים, מה שמאפשר לי להחזיר אותם למקפיא בין לבין; יותר קל לצפות כדורי בצק קפואים מכאלה שעמדו קצת בטמפרטורת החדר, והציפוי בשלבים מאפשר עבודה יותר נוחה.
- אני מתה על הטעם והקראנץ’ שמוסיפים האגוזים, אבל כמובן שזה ממש לא חובה. אפשרות נוספת היא לא לערבב את האגוזים לתוך השוקולד, אלא לפזר קצת מעל כל כדור מצופה. חשוב לעשות את זה מיד בתום הציפוי, כי השוקולד מתקשה מהר מאד.
- הכנתי גירסא נוספת של הטראפל עם שוקולד צ’יפס לבנים וציפוי של שוקולד מריר. יצא טעים.. אבל קצת פחות. ואת זה אומרת מישהי שמאד מאד מאד אוהבת את השילוב של קפה ושוקולד לבן.
- אפרופו קפה, אני השתמשתי באספרסו בטעם וניל, אבל באמת שכל קפה יעבוד פה.
- אה ו… אל תהססו, הכפילו כמויות מראש. אתם לא תתחרטו על זה.
אה, וגם — הצילומים האלה הולכים ונהיים קשים מחודש לחודש. למזלי היום זה נפל על שבת, ואסף היה פה כדי לעזור, אבל מה יקרה בחודשים הבאים? אין ברירה, הוא יצטרך לקחת יום חופש, נכון?
12 תגובות
פוסט מושלם. אני אוהבת אותך ❤
את מושלמת!! הרגת אותי והמסת אותי שאין דברים כאלה (:
כאמא לתינוקת בת שלושה חודשים הזדהיתי עם כל סעיף וסעיף (חוץ מהמוצקים שטרם הגענו אליהם. אהההההה). ענק (:
עושה חשק למתוח את חופשת הלידה עוד ועוד. למרות שבשלב כלשהו החוסר באינטרקציה עם מבוגרים במהלך רוב שעות היום עשוי להשפיע על המצב הנפשי המעורער גם כך של אמא טריה 😉
מדהים !!!
מילה קטנה את אמא מטריפה…אהבתי את הרעיון ???
יווווו- הוא מהמם!! והבגדים שלו גם
והטרפלס נראים הורסים ואת משהו. וגם גיבורה
בקשר לפיל שרצה להיות הכי- גם אנחנו גנזנו אותו- ולו רק בשל הפרצוף האומלל שלו בסוף הספר- נורא
את נהדרת. תודה לך על הפוסט הזה! נתקלתי בו בשעת לפנות-בוקר מוקדמת (גם למי שאין ילדים יש השכמות מבאסות..) והוא היה ממש קוואנטום של נחמה.
YAY, תודה על התגובות הכיפיות, שימחתן!
מור! התמונות של החודשים משגעות!
שאלה – אני גרה בתאילנד ואין כאן תנור (אני משתגעתתתת). לכן גם מעולם לא טרחתי לקנות כאן סוכר חום. כמה נורא זה יהיה אם אכין את זה עם סוכר לבן בלבד? לקנות במיוחד?
אהבתי את הכתיבה המדוייקת והנהדרת. תמיד היה כיף לקרוא אותך, אבל מאז שאת אמא זה ממש ממש מרתק ונוגע. וכמובן מצחיק כתמיד.
שאלה- אוכלים קמח נא? בלי לאפות? זה מותר?
או שפספסתי משהו?
הורסת
אני גם בעלים ליונתן קטן וחמוד שכבר בן שנה, אני מזדהה בכל כך הרבה מובנים, הילד שלי ניסה לטפס על האמבטיה בגיל ארבעה חודשים וברגע שעלה על שש הוא מפרפר את אמא שלו בכל הבית, היום הוא החליט שזה דווקא מגניב להעמד על כיסא האוכל,אבל איזה דבר חמוד זה שבבוקר הוא קופץ במיטה(ממש מנתק רגליים מהמשטח, נינג'ה) וקורא מא מא כל בוקר. קיצר הוא מאתגר אבל יש למה לצפות זה רק הולך ומשתפר, הם משכללים כל חודש את עניין החמידות הזו.
יונתן שלי בגיל שבעה וחצי חודשים סירב לאכול טחון, אז מבחינתנו גיל שמונה חודשים היה גיל לגיטמי לאכול פיצה(מכינה בערך פעם בשבועיים עוד לא יצא לו לאכול פיצה קנויה)
ועכשיו בטעימות, אולי כולו כולל הבגדים והאוזניים(למה שהפה יהנה לבד בואי נשתף את כל הבגדים והאיברים) כשהוא יתחיל לאכול לבד זו תהיה הרצפה, אבל איזה דבר חמוד זה שהוא מושיט את המזלג(פלסטיק מאיקאה) ואומר לך המ(יענו, בחיאת אמא את לא עומדת בקצב תביאי עוד אוכל).
בדיוק גוגל ערך לי סרטון מחלקי סרטונים שצילמתי לאורך שנה, וזה מדהים כמה מהר הוא גדל,אז תהני תהני תהני היונתן שלך נראה כל כך חמוד וממיס
(ואני אגלה לך סוד, הם הולכים לגן ופתאום לומדים שאפשר לישון גם שעה וחצי שעתיים רצוף, לומדים בגן ובשבתות מיישמים בבית ואומרת את זה אמא שבמהלך היום הבן שלה עשה טובה אם ישן 40 ד' רצוף אבל בגן למד לישון יופי טופי….)
שוב תודות!
ניצן, תכלס? לא חושבת שזה יהיה כזה נורא אם תכיני רק עם סוכר לבן. בעוגיות אפויות יש לסוכר החום יותר משמעות, פה אולי קצת פחות. ואם במקרה יש שם מולסה, את יכולה להכין סוכר חום בעצמך 🙂
תמר, בעקרון מותר לאכול קמח לא אפוי, אבל אם ממש חוששים מזה, אפשר לאפות אותו בתנור על חום נמוך יחסית. לא זוכרת בדיוק כמה זמן ועל איזה חום, אבל אפשר למצוא את זה בקלות בגוגל. תאמרי לי אם את צריכה עזרה.
אנונימית, וואו! אז יש למה לצפות, אה? 🙂
טראפלס משוגעים!
רוצה להכין שוב! ושוב! אבל עכשיו התינוקי ישן והפעלת המיקסר היא קזוס בלי. האם זה קריטי לא להקרים את החמאה?
אני רוצה להיות חרישית. וחוצמזה נראה לי שזה מתאים לאופיים של הטרפלים האלה. מעין התגנבות יחידים (או רבים במקרה שלי)
עוגיפלצת, שמחה שאהבת!
אם מיקסר זה ממש בעייתי, רככי את החמאה טוב טוב טוב, אבל ממש, ואז תוכלי להקרים ידנית, עם מטרפה. גם פחות מרעיש, גם עובד על שרירי הידיים — ווין ווין!!