איזה. כיף זה. להרדים. תינוק.
הבכי והצרחות והמאבקים..
ולפעמים גם יונתן לא משתף פעולה.
(התכוונתי שהבכי והצרחות והמאבקים הם שלי, כאילו בצחוק, הבנתם? כי ברור שהתכוונתי שהבכי והצרחות והמאבקים הם של התינוק, אבל.. אה, הבנתם. אה, לא צריך להאכיל אתכם בכפית. אפרופו כפית, נתתם פעם טיפות ברזל לתינוק? אנחנו מטפטפים לו את הטיפות לתוך הכפית, לכן נזכרתי. בקיצור, הילד נראה כמו ערפד מיד אחרי, וזה קצת מצחיק, קצת קריפי, קצת.. רגע, על מה דיברנו? איפה אני? אני כל כך עייפה)
כאילו.. את מנסה להסביר לו בהגיון שצריך לישון, ושברור לך שהוא עייף, כי הוא משפשף עיניים ובוכה מכל דבר (הערת ביניים: הפרצוף העצוב-נעלב של יונתן זה אחד הדברים הכי מצחיקים והכי שוברי לב שראיתי בחיים שלי. וכן, אני תמיד מנסה לצלם את הפרצוף כשהוא קורה. זה הופך אותי לאמא רעה? אל תענו!) וכי הוא תינוק והוא אמור לישון בערך מאתיים שעות ביממה, אז לא הגיוני שהוא לא עצם עיניים כבר חודש, פלוס מינוס, רגע — באיזה חודש אנחנו עכשיו?
אבל הוא לא מוכן לקבל את ההגיון. לא זורם לו הרציונל שלך, כי הוא תינוק. והוא הכי עייף בעולם, אז כמובן שזה מצדיק לא לישון עכשיו. זה הרציונל שלו. ברוכה הבאה לעולמם של התינוקות, עולם קסום ומכושף ונפלא וזדוני, מלא בביטויים כמו “עייפות יתר” ו”טקס שינה” וכמובן, “קקי גב”.
סליחה.
בשיא הרצינות, אני חושבת שבכל פעם שאני מצליחה להרדים אותו, אני מרגישה כאילו הרגע זכיתי בפרס נובל. אם זה מחזיק יותר מחמש דקות, אני מרגישה כאילו אני, במו ידיי, הבאתי שלום עולמי.
בכל אופן.
לפני כמה ימים, במסגרת אחד מאותם סשני הרדמה אינסופיים (הערת ביניים: כמה כואבות לי הידיים. וואו. רוצים לעבוד על שרירי הידיים שלכם? נסו להרדים תינוק. אין יור פייס, פילאטיס), רקדתי/קיפצתי/דילגתי/השתדלתי-לא-ליפול-על-הרצפה-ולהירדם-בעצמי מול המראה בחדר השינה שלנו.
אני לא זוכרת מה בדיוק מלמלתי באותו הזמן, את הלהיט ההיסטרי שלי “אהההה אה אה”, את הקלאסיקה האלמותית “ששש ששש ששש” או שאולי בדיוק ניסיתי את אחד החומרים החדשים, “יונתן לך לישון, יונתן לך לישון” (הערת ביניים: הדיסק החדש שלי, “שירי הרדמה שלא עובדים על יונתן”, בקרוב בחנויות. רגע, מישהו עוד קונה דיסקים? יש עוד חנויות בעולם? באיזו שנה אנחנו עכשיו?).
כך או כך, השתהיתי רגע מול המראה, בעודי עדיין רוקדת/מקפצת/מדלגת/משתדלת-לא-ליפול, והבטתי בה. זיהיתי את עצמי, זיהיתי את התינוק-הכי-חמוד-בעולם-בצורה-אובייקטיבית שעל הידיים שלי, ועדיין.. משהו לא הסתדר. הרגשתי בתחפושת. מה לי ולהרדמת תינוק על הידיים, ועוד בכזאת מיומנות (יחסית, יחסית. תכלס, אין לי באמת מושג מה אני עושה, אני משערת שאין צורך להזכיר לכם את השם של הדיסק החדש שלי, בקרוב בחנויות), כאילו זה מה שאני עושה כל יום?
אה כן, הזכרתי לעצמי. זה משהו שאני עושה כל יום. כל היום. וכל הלילה. זו לא תחפושת, אפילו שזה מרגיש ככה. הבחורה הזו במראה היא אני, אני באמת, ואלו הם חיי. לא תחפושת, סתם עיגולים שחורים מתחת לעיניים, שיער פרוע (וקצר יותר מבדרך כלל, כי איזה כיף זה נשירת פוסט לידה! ואיזה כיף זה כשהילד רק רוצה למשוך לך את השיער כל הזמן ו/או להכניס אותו לפה שלו. רגע, זה אומר שהוא מוכן למוצקים? אני חייבת לזכור לשאול בטיפת חלב אם עדיף להתחיל את הטעימות בירקות, בפירות או בקצוות מפוצלים של אמא) ופיהוק שהתחיל באמצע יולי ואין לדעת מתי יסתיים.
אבל אתם בכלל פה בשביל המתכונים.
(סתם, אני יודעת שאתם פה בשביל התמונות המושלמות)
מה אני רוצה מהחיים שלכם ולמה אני מדברת אתכם על תחפושות? חכו שניה, זה כבר מתחבר, מבטיחה.
לפני זה: רוצים שאדקלם לכם את “מעשה בחמישה בלונים”? אולי את “אליעזר והגזר”? רוצים שנדבר על העצלות האיורית של “מעשה” (יש שם שני איורים מהעמוד הראשון שחוזרים, אחד לאחד, לקראת סוף הספר) או שאספר לכם על בעיית הקונסיסטנטיות של “אליעזר” (לחתול קוראים מיאו בעמוד אחד ולקיק בעמוד אחרי זה)?
לא? טוב. חבל. אני אשת שיחה מרתקת, כדאי לכם.
קיצור.
אם כבר דיברנו על תחפושות (כלומר, אני דיברתי ואתם הייתם בני הערובה שלי), אז רציתי לספר לכם שהיום החלטתי לחפש את הבלוג לבלוג בריאות.
או במילים אחרות, הכנתי עוגיות טבעוניות (!) וללא גלוטן (!!).
האמת היא שזה קרה כמעט במקרה — אמא שלי אמרה שאולי בת דודי הטבעונית תהיה בארוחת הצהריים בשבת (בסוף היא לא היתה, אבל לא ידעתי את זה מראש), אז החלטתי להכין את עוגיות חמאת הבוטנים הטבעוניות שלי עבורה.
רק שרציתי לגוון קצת, וזכרתי שיש לי צנצנת של חמאת שקדים בבית. מה שכמעט לא היה לי בבית היה – לא תאמינו – קמח.
קחו שניה לעכל את זה.
אני יודעת, לאיזו בלוגרית אפיה כמעט נגמר הקמח בבית? משטרת האינטרנט לא אמורה לפשוט לי על המחשב ולסגור לי את הבלוג בשלב הזה או משהו?
אבל קרה. אמנם העוגיות ההן לא מצריכות כמות גדולה של קמח, אבל לא הייתי בטוחה שיש לי בבית אפילו את זה, ומנגד היו לי מלא שקדים טחונים.
היי, חשבתי לעצמי, שקדים טחונים יכולים לעבוד טוב בעוגיות עם חמאת שקדים!
(אני מלכת השילובים. מי היה מאמין ששקדים הולכים טוב עם שקדים? אני לא רוצה לקרוא לעצמי “גאון”, אבל תרגישו חופשיים לקרוא לי ככה בעצמכם)
אני אחסוך לכם את הניסיון הראשון (החביב, יש לציין, נשנשתי את התוצאות שלו במשך שבוע) ואקח אתכם ישר לניסיון השני והמשופר:
עוגיות שקדים קטנות וחמודות, לא מאד פריכות, אבל לא לגמרי רכות, איפשהו בין לבין. מרקם מעט מתפורר, בקטע טוב. מנוקדות בשבבי שוקולד וגם מעוטרות בשלל פסי שוקולד מומס, כי כמו שקדים ושקדים, גם שוקולד ושוקולד עובד טוב ביחד.
(אתם כבר קוראים לי “גאון”? לא? עוד לא? הלו? אתם פה?)
ללא קמח. ללא ביצים. ללא מוצרי חלב. עם המון טעם.
בכנות מלאה — להגדיר אותן כבריאות לגמרי, לא יודעת אם הייתי עושה. הן כן מכילות סוכר וזה, וכאמור גם שוקולד. אבל כל השומן בהן מגיע משקדים וקצת שמן קוקוס, הן נטולות גלוטן ובקיצור — אני אמנם לא מאד בקיאה בכל העניין הזה של בריאות, אבל נראה לי שהן דווקא אופציה יחסית שפויה, ובעיקר מאד מאד טעימה, למי שלא רוצה להשתגע.
זהו.
ראיתם איזה פוסט מגניב כתבתי לכם על תחפושות, בול בזמן לפורים?
מ.. מה זאת אומרת, עוד יומיים חנוכה? אוי. אוי לא.
***
עוגיות שקדים טבעוניות ללא גלוטן
מקור המתכון: העוגיות האלה.
כמות: 25 עוגיות קטנות די קטנות.
מצרכים:
125 ג’ (1/2 כוס) חמאת שקדים
1 כפית אבקת סודה לשתיה
85 ג’ (1 כוס) שקדים טחונים
קורט מלח
25 ג’ (2 כפות) סוכר לבן
30 ג’ (2 כפות) סוכר חום כהה
10 ג’ (1 כף) שמן קוקוס מומס
20 מ”ל (2 כפות) מים
100 ג’ שוקולד מריר, קצוץ גס
לקישוט
20 ג’ שוקולד מריר
אופן ההכנה:
1. מניחים את כל החומרים מלבד השוקולד – חמאת שקדים, סודה, שקדים טחונים, מלח, סוכר לבן, סוכר חום כהה, קוקוס ומים – בקערה גדולה. מערבבים היטב.
2. מוסיפים שוקולד קצוץ ומקפלים פנימה, עד להיטמעות ולפיזור אחיד.
3. מעבירים את הקערה למקרר למשך כרבע שעה, לטובת התייצבות הבצק, על מנת שהוא יהיה יותר נוח לעבודה.
4. בינתיים מחממים תנור ל-180 מעלות ומרפדים תבנית גדולה בנייר אפיה.
5. יוצרים עוגיות קטנות בכף גלידה קפיצית/ידנית. מניחים בתבנית ושומרים על מרווח של מספר ס”מ בין עוגיה לעוגיה. פוחסים קלות כל עוגיה בעזרת שתי אצבעות.
6. אופים 7-8 דקות, עד שהעוגיות מתייצבות וחלקן התחתון משחים קלות. מצננים מספר דקות בתבנית ומעבירים לרשת, לטובת צינון מלא.
7. לקישוט: ממיסים שוקולד מריר במיקרוגל בפולסים של 15-30 שניות (או על בן מארי). מעבירים לשקית זילוף קטנה וגוזרים חור קטן בקצה.
8. מזלפים פסי שוקולד מעל העוגיות – לרוחב, לאורך, מה שזורם לכם. שומרים בקופסא אטומה.
הערות/תוספות/שדרוגים:
- אפשר להחליף את חמאת השקדים בחמאת בוטנים או חמאת אגוזים אחרת, לפי טעמכם. אני שילבתי גם בין חמאת שקדים לחמאת בוטנים, ויצא מעולה.
- לרוב רצוי לא להמיר אבקת סודה לשתיה באבקת אפיה ולהיפך, אבל הפעם אני יכולה לומר שניסיתי גם עם אבקת אפיה (כי הסודה נגמרה לי), ויצא אחלה.
- לא ניסיתי, אבל אני משערת שאפשר להמיר את שמן הקוקוס בשמן אחר, אם כי העוגיות כנראה יצאו רכות יותר.
- העצלנים ביניכם יכולים להשתמש בשוקולד צ’יפס במקום לקצוץ שוקולד, אבל תמיד יותר כיף לקבל צ’אנקס בגדלים שונים בעוגיות מאשר צ’יפס אחידים. לדעתי, כמובן.
אסף קרא את הפוסט אחרי שכתבתי בערך חצי ממנו, אולי קצת פחות, וצעק: “איזו חופרת את!!”. הוא התכוון לזה בקטע טוב, נכון? נכון? ה-ל-ו?
12 תגובות
את פשוט מושלמת ♥ והעוגיות גם יפות וגם טעימות (מי זאת שטעמה ביס?!!?!?!? :)):):))
תגידי לאסף שירגע ומהר, החפירות זה הכי כיףףףףף!
העוגיות נראות מושלם!
אפשר להגיב לא על הנושא העיקרי של הבלוג?
אם עוד לא עשית את זה – תקראי את הספרים של הלוחשת לתינוקות או שתלכי ליועצת שינה דחוף! לרוב התינוקות אפשר לעזור להרדם בצורה יעילה יותר ולישון יותר זמן.
קראתי והזדהתי עם כל מילה. לקח לי זמן להבין שהתינוקת הזאת היא שלי,ועוד יותר זמן לתפעל אותה לישון 🙂
הלוחשת לתינוקת נותנת כלים להתמודד,ממליצה גם.
ולנושא העיקרי- העוגיות נראות ממש טעימות!עודיות הנקה לדעתי;-)
ילדתי בול שבועיים אחרייך ושימחת את ליבי. אז תדעי שכבר עשית משהו טוב היום:)
גם אני משתגעת באליעזר והגזר! גם לכלב יש שני שמות וזה המממ המממ לא יפה!
את יכולה ללכת על הלוחשת לתינוקות… את יכולה לקרוא ספרים עד אין סוף שילמדו אותך איך להרדים ילדים של אחרים. כי להם תמיד נרדמים הילדים (גם אני ב"חופשת" לידה). או שיונתן בסוף יגדל וילמד לישון-או שכמו לי ייגמר לך הכוח לכל ההקפצות (כי בילד שני את כבר יותר זקנה)והנענוע וההמהומים ואת תגידי לו לך לישון יונתן.או תן לישון יונתן. בסוף הוא ייתן
בקיצור רציתי להגיד שתקשיבי לעצמך.. ותעשי עוד מלא ניסויים בעוגיות
אסף, אני כאן *בגלל* החפירות… ואני כאן הרבה…
1.הפוסט מתאר את חיי…יונתן גדול מליה בכמה חודשים לפי האינסטוש אז תודה על התקווה שזה יעבור מתישהו בקרוב!(אנחנו בעיצומו של אחד המשברים המתמשכים מהלידה קרי 4 חודשים)
2.איך.יש.לך.זמן.לאפות?????
3.מכיוון שאצלי במשפחה תינוק לא פוטר מהכנת קינוח לשישי/פסח תודה על המתכון בזמן(: עכשיו אני גם צריכה שהילדה תישן או תפסיק לינוק לכמה דק בשביל לקנות מצרכים ולהכין.
(איפה קונים חמאת שקדים?!)
חחחחלל הרגת. העוגיות נראות סוף, אבל אני עדיין בעניין התחפושת, מרגישה ככה כל יום כשמסתכלת במראה על הדמות עם העיגולים מתחת לעיניים ותינוק על הידיים
יעל:
1. אני חושבת שהלידה היא משבר, ואחר כך יש פשוט משבר אחד גדול. מתמשך. הרי משבר גיל ארבעה חודשים יכול להיות בכל שלב בין שלושה לחמישה, ואז זה כבר מתחבר עם המשבר של השישה החודשים, שלא לדבר על הגזים/שיניים/סתם עלבון על זה שלא נתת לו לגעת בדלת העדיין-די-חמימה של התנור שרק סיים לעבוד. מזלם שהם חמודים.
2. באופן מוזר (או שאולי לא?), כשהוא היה קצת קטן יותר, אשכרה היה לי יותר זמן לאפות. עכשיו זה נהיה יותר מאתגר. אם הוא מנמנם איזה חצי שעה, אני מנסה לדחוף שם אפיה קטנה ומקסימום מסיימת כשוהא מתעורר וצורח לידי 🙂 חוץ מזה, סופי שבוע כשאסף בבית ולפעמים ערבים.
3. מחזיקה לך אצבעות! אני קונה באניס, אבל יש בכל חנויות הטבע בסגנון, ולדעתי גם ברוב הסופרים (לפחות בשופרסל, שם אנחנו עושים קניות בדרך כלל).
נטע, אולי יש עיגולים מתחת לעיניים, אבל איזה חמוד התינוק שיש לך על הידיים!!!
ניתן להשתמש במשהו אחר במקום בשמן קוקוס?
נ.ב
מקווה שיונתן כבר נרדם ��
היי מיתר, הוא נרדם. אבל עדיין מתעורר המון 😉
לשאלתך, אם לא חשוב לך שהעוגיות תהיינה טבעוניות, אפשר להשתמש בחמאה. אחרת, מאמינה שגם שמן אחר – קנולה, זית, אולי גם אחרים – יעבוד, אבל יש סיכוי שהעוגיות תהיינה יותר רכות ועוגתיות. בהצלחה!