נשבעת לכם שאני עדיין חיה.
זאת אומרת.. אני קבורה מתחת להריסות, הידועות גם כ”סוף אוגוסט”. בקושי נושמת. מושיטה יד מתחת לערמת ילדים (לא ידעתם שפעוט + תינוק = ערמה? נו באמת, זה חשבון פשוט) וקוראת לעזרה. אבל חיה. בערך.
אני יודעת, אין יותר בנאלי וקלישאתי ומשעמם מאמא שמתלוננת בסוף אוגוסט על סוף אוגוסט. ועל אמצע אוגוסט. ותחילת אוגוסט. ובכלל, מה בער לי לעשות ילדים? למה לא התחלתי בלגדל משהו יותר קל, כמו דג זהב או דב או משהו כזה?
(בחיי שאני אוהבת את הילדים שלי)
בכל אופן, ילדים זה מתיש מתיש מתיש! אל תבינו לא נכון: יונתן מקסים וחכם ומצחיק ומהמם ולא סותם את הפה, בקטע טוב (עוקבים באינסטה? אתם בטח יודעים על מה אני מדברת). ועידו? עידו הוא התינוק הכי שובב ואנרגטי ופעיל ומפותח שיש (באיזה קטע אתה נעמד ומטייל על רהיטים לפני גיל שבעה חודשים?) (ושוב, עוקבים באינסטה? אתם בטח יודעים וכו’..). ובכל זאת, מתיש מתיש מתיש.
אבל אנחנו לא פה לדבר על הילדים המשוגעים שלי. אנחנו פה כדי לדבר על אחד הדברים הבודדים שגורמים לי להתאפס על ולהביא את עצמי אשכרה להכין עוגה ואפילו לצלם אותה (במצבי הנוכחי, אפיה זה דבר סופר נדיר שקורה אחת לכמה שבועות, במקרה הטוב. כדי להרגיש טוב עם עצמי – ופחות טוב עם המשקל שלי – אני מכינה גלידה בערך בפעם בשבוע, כי זה הרבה יותר קל ומהיר. וטעים. וכיף. וגלידה) —
אוריקי.
אורי, האחיינית הבכורה שלי, חוגגת 14 ממש היום. היא אשכרה התחילה היי סקול (!!) לפני שבועיים. ואם אתם פה מספיק זמן, אתם כבר יודעים שבכל שנה, ביום ההולדת שלה, אני מכינה לה עוגה – בעבר זו היתה עוגה שהיא אשכרה זכתה לטעום בעצמה, אבל מאז שהיא ברחה לנו לארה”ב עם ההורים והאחים שלה, העוגות הפכו וירטואליות, כלומר אני מכינה “לה” עוגה, ובפועל אסף ואני אוכלים אותה. לא קל להיות אנחנו.
אורי והמשפחה שלה היו בארץ במשך למעלה מחודש בקיץ הזה, ממש עד תחילת אוגוסט, והאמת היא שהתכנון שלי היה להכין יחד איתה את עוגת יום ההולדת שלה השנה.. אבל לא הספקתי. לא הספקתי גם לאפות עם זיו ונועם, האחים שלה, מתכונים מתוך קייטנת הבישול שהם השתתפו בה בארה”ב, אפילו שהבטחתי להם. תכלס, אפילו לא הספקתי לאפות להם שום דבר. רציתי, באמת רציתי. אבל הרצפה היתה עקומה ושעות השינה שלי לא היו קיימות, ושעות השינה של עידו ממש לא היו קיימות.
בקיצור, התכנון המקורי כשל. אבל כמו שאמרתי, מסורת העוגות לאוריקי ארוכה מדי כדי לשחק איתה. אז שינסתי מותניים, לקחתי נשימה עמוקה, מצאתי את המתכון הכי קל ומהיר (ומוצלח!!) שאני מכירה, שיניתי אותו קצת (עוד שוקולד! אוראו!) והפכתי לחגיגי (גנאש! סוכריות צבעוניות!), והופ הופ הופ התרגשויות, יש לנו את זה!
אוריקי המהממת – מזל טוב! היה כל כך כיף אתכם בקיץ האחרון וכולנו מחכים כבר לקיץ הבא. מקווה שבפעם הבאה נוכל באמת להכין את העוגה שלך ביחד…
מצרכים
2 ביצים גדולות
250 מ"ל (1 כוס) שמנת מתוקה
100 ג' (1/2 כוס) סוכר לבן
קורט מלח
140 ג' (1 כוס) קמח לבן
1 כפית אבקת אפיה
8 עוגיות אוראו, קצוצות
100 ג' שוקולד מריר
לגנאש
65 ג' שוקולד מריר, קצוץ גס
80 מ"ל (כ-1/3 כוס) שמנת מתוקה
סוכריות צבעוניות, לקישוט (לא חובה)
הוראות הכנה
- מחממים תנור ל-170 מעלות. מרפדים תבנית בנייר אפיה.
- מניחים ביצים, שמנת מתוקה, סוכר ומלח בקערה גדולה. מערבבים היטב עם מטרפה.
- מוסיפים קמח ואבקת אפיה. מקפלים פנימה עם לקקן, עד לקבלת תערובת אחידה.
- מעבירים כשליש מהבלילה לקערה קטנה. מוסיפים את העוגיות הקצוצות ומערבבים עד להיטמעות.
- ממיסים שוקולד מריר במיקרוגל או על בן מארי.
- מוסיפים את השוקולד המומס לבלילה ה"נקיה" ומקפלים עד לקבלת בלילה שוקולדית.
- מוזגים את בלילת האוראו לתוך קערת בלילת השוקולד. מקפלים קיפול אחד או שניים וזהו!
- יוצקים את הבלילה לתבנית.
- אופים 35-40 דקות, עד שקיסם הננעץ במרכז הבלילה יוצא נקי, או עם פירורים לחים עליו.
- להכנת הגנאש: מניחים שוקולד מריר ושמנת מתוקה בקערה קטנה. ממיסים במיקרוגל בפולסים של 15-30 שניות, ומערביבם בין לבין, עד לקבלת גנאש חלק.
- מצננים עד להסכמה - אפשר בטמפרטורת החדר, ואפשר לזרז על ידי העברה למקרר.
- כאשר הגנאש מסמיך קלות, מחלצים את העוגה מהתבנית ומעבירים לצלחת הגשה.
- יוצקים את הגנאש באיטיות מעל פני העוגה, על מנת שיצפה את כל חלקה העליון ויגלוש מעט לצדדים.
- אם רוצים, מקשטים בסוכריות צבעוניות.
מקור המתכון: עוגת השיש המצוינת של נטלי, עם שינויים שלי.
הערות/תוספות/שדרוגים:
- לאחר שציפיתי את העוגה, העברתי אותה למקרר, כדי שהגנאש יתייצב ולא יישפך לכל הכיוונים; החסרון של אחסון העוגה במקרר הוא שהיא מאבדת קצת מהרכות שלה והופכת להיות מעט יותר דחוסה.
- קראתי לעוגה לא-בדיוק-שיש כי בסופו של דבר מה שהתקבל הוא עוגת שוקולד עם מעין “חורים” של בלילה בצבע אפור-חום המתקבל משברי האוראו. זה עדיין טעים מאד מאד, אבל לא בדיוק המראה הקלאסי של עוגת שיש.
- אם רוצים, אגב, אפשר לוותר על רעיון השיש ופשוט להוסיף את השוקולד המומס ושברי העוגיות לכל הבלילה בבת אחת, וכך לקבל עוגת שוקולד עם שברי אוראו. מי שזה נשמע לו כמו משהו רע – שיקום. יופי, עכשיו לכו מפה, אני לא רוצה לדבר אתכם.