רומיאו ויוליה. סקרלט אוהרה ורט באטלר. היפה והחיה. אריק ובנץ. שוקולד וחמאת בוטנים.

מה המשותף לכולם?
נכון מאד – סיפורי אהבה גדולים.
אז חשבתי על זה קצת וניסיתי להבין מה יש לשייקספיר, מרגרט מיטשל, וולט דיסני וג’ים הנסון שאין לי.
יודעים לאיזו מסקנה הגעתי? כלום. אין להם שום דבר שלי אין.
אי לכך ובהתאם לזאת, החלטתי לשחק אותה קופידון וליצור סיפור אהבה משלי.
ישבתי, חשבתי, תכננתי ורקחתי דייט מהחלומות:
כפי שיודע כל מי שאי פעם ארגן אירוע כלשהו, הלוקיישן הוא חצי מהסיפור. אז שריינתי את המקום הכי חם באזור, אפילו לוהט – הטוסטר אובן שלי. למי שלא מכיר, מדובר בכלי גדול ומרווח כמעט כמו תנור רגיל, אך כזה שעדיין שומר על אווירה אינטימית, מתוקף היותו אובן ולא תנור.
השלב הבא – תחבורה. רומיאו ויוליה שלי צריכים להגיע לטוסטר אובן איכשהו, לא? אז לימוזינה, למי שלא ידע, זה פאסה. תבנית סיליקון זה הדיבור החדש. גמישה אך יציבה, כחולה אך מעט שקופה, וגם היא – כמובן – גדולה ומרווחת.
לבסוף הגענו לדבר הכי חשוב: הכוכבים. אם אני רוצה ליצור סיפור אהבה גדול, עלי למצוא שני מועמדים בעלי פוטנציאל, כאלה שברור כי תהיה כימיה ביניהם מהרגע הראשון וניצוצות יעופו באוויר*.
*אם עפים יותר מדי ניצוצות, אולי כדאי להנמיך קצת את חום התנור. שלא תגידו שלא אמרתי…
לאחר התלבטות לא קלה, בחרתי שניים. בתפקיד רומיאו: הטורלוש (כנסו כנסו). ועל תקן יוליה: השבלולים עם קרמל התפוחים.
תמונות גרועות וצהובות כי אפיתי בערב או תמונות בוהקות מפלאש כי אפיתי בערב.
אתם מוזמנים לבחור מה פחות גרוע בעיניכם.
אבל אתם יודעים, בכל זאת.. דייט ראשון, זה לא ששתי העוגות האלה יכלו פשוט לזרוק על עצמן ג’ינס וטי שירט ולצאת לדרך. צריך להשקיע – ללבוש איזו שמלה יפה, לרסס קצת בושם טוב.
ואי אפשר היה להתעלם מזה שראש השנה נמצא ממש מעבר לפינה.
ובכן, בהיותי שדכנית וגם סטייליסטית לעת מצוא, דאגתי לשדרג קצת את טורלושיאו ויוליה בעזרת מיני מייקאובר.
את הכמות של הטורלוש הגדלתי. אם במקור השתמשתי בכוס ושליש של קמח, הפעם הלכתי על שתי כוסות. במקום ארבעים גרם חמאה, עיגלתי לשבעים וחמש. את הקינמון מהעוגה המקורית חיזקתי בקצת ג’ינג’ר טחון שקניתי באותו יום. אמרנו שצריך בושם טוב, לא?
ואז עברתי ליוליה – במקרה שלה, הסברתי לה בעדינות שפחות זה יותר. נפטרנו משבלולי השמרים המעיקים*, נפרדנו לשלום מהחלבה המיותרת. לכבוד הדייט הראשון, המרתי את התפוחים המיובשים בתפוחים רגילים**. למען ראש השנה, החלפתי את הקרמל בדבש.
*אני מגזימה למען האפקט הדרמטי, כמובן. שמרים לא יכולים להיות מעיקים. משהו במבנה הגנטי שלהם לא מאפשר להם להיות פחות ממושלמים ותמיד מתאימים בצורה מדהימה ולא מעיקה.
**אל תשאלו אולי באיזה סוג תפוחים השתמשתי, כי התשובה תהיה ירוק (וכן, אני אחת כזאת שתתאר את האוטו שלה כאפור, לא כיונדאי). אני מבינה שזה נשמע לכם מטופש ומביך שאני לא יודעת להבדיל בין זנים של תפוח, אבל אולי תבינו קצת יותר טוב את המצב אם אומר לכם שלפני יומיים – היום בו אפיתי את העוגה הזו, אגב – נעמדתי באמצע הסופר וחיפשתי בגוגל אימאג’ז “בטטה” כי שקלתי לקנות אחת ורציתי לוודא שאני באמת מסתכלת על הירק הנכון. אז 1) הסתכלתי על הירק הנכון ו-2) בסוף ויתרתי על הרכישה. לפחות בפעם הבאה אוכל לגשת אל הבטטות באסרטיביות ולקחת לי אחת מבלי לחשוב פעמיים.
בכל אופן.
אינף אבאוט מי, בואו נחזור לטורלושיאו ואהובתו לעתיד.
הבאתי דבש לסף רתיחה. אני חושבת שהייתי צריכה לתת לו לבעבע עוד קצת ולנסות לצמצם ולהסמיך אותו, אבל לא משנה.
סיפרתי לכם כבר על גושי הקינמון שלי, נכון?
הוספתי פנימה שני תפוחים (ירוקים!) לא קלופים, (כי עצלנות זה הכי, אחי) חתוכים לקוביות קטנות, וערבבתי היטב עד שקיבלתי מלא מלא תפוח בדבש.
יצקתי לתבנית.
הכנתי בלילה של עוגת תבלינים קינמונית וג’ינג’רית ונהדרת.
לפני שיצקתי לתבנית, הלכתי על טאץ’ אחרון – אמנם לרוב הבחורה היא זו שמתקשטת ועונדת תכשיטים, אבל טורלושיאו שלי בטוח בגבריות שלו, לכן לא היתה לו בעיה להכיל בתוכו כמה תכשיטים קטנטנים – קינמון צ’יפס, באטרסקוטץ’ צ’יפס וחתיכות טופי (toffee bits). חופן מכל אחד.
מכירים את השיר cinnamon chips are a tourlouche’s best friend?
כן, סיפור האהבה שלנו הוא בעצם מיוזיקל.
אז ערבבתי פנימה את התוספות, יצקתי את הבלילה לתבנית, מעל התפוחים ספוגי הדבש ושלחתי את הכרכרה, סליחה התבנית, לדרך.
לקח לטורלושיאו ויוליה פחות מחצי שעה בתנור כדי להבין שהם רוצים לבלות את שארית חייהם (הקצרים, בואו נודה על האמת הכואבת. אך הטעימה. אך הכואבת) יחדיו.
הפרק האחרון בסיפור המרגש הזה הוא הפיכת התבנית על צלחת הגשה (או צלחת פלסטיק מכוערת, במקרה שלי, כי זה הדבר היחיד שהיה לי בבית והיה גדול מספיק) – כמו בכל קשר טוב, טורלושיאו ויוליה חלקו ביניהם את הנטל ואת התהילה: במהלך עשרים ושמונה דקות בוערות, החזיקו התפוחים בדבש מלמטה את העוגה, בזמן שהיא עלתה ועלתה בתוך התבנית, משוויצה לעיני כל בשיזוף שלה. אך לאחר מכן, ידעה העוגה לפנות את הבמה לתפוחים והדבש – היא התייצבה על צלחת הפלסטיק המכוערת והיתה יציבה ותומכת. התפוחים והדבש ניצלו את ההזדמנות כדי לבלוט ולזהור ולהיות מהממים.
והם חיו באושר ועושר עד עצם היום ההוא.
כן, כמו רומיאו ויוליה, גם כאן הסוף היה מר ואכזר. אני לא באמת רוצה להיכנס לפרטים, אבל טורלושיאו ויוליה מצאו את מותם בקרב סכינים. השמועות טוענות שגופותיהם בותרו, אבל שום דבר לא באמת מבוסס.. כל השיירים נעלמו כלא היו, אז אין ראיות ואין הוכחות ואין דבר פרט למספר קילוגרמים עודפים אצל השדכנית הסטייליסטית.
מה שבטוח זה שסיפוריהם של טורלושיאו ויוליה ייזכר לנצח וייחקק אצל הדורות הבאים בתור אחד מסיפורי האהבה הגדולים בהיסטוריה.
סוף.
***
עוגת תבלינים ותפוחים בדבש הפוכה
מקור המתכון: העוגה מבוססת על הטורלוש שהכנתי לא מזמן, עם הגדלת כמויות ועוד מספר שינויים קטנים. התפוחים והדבש מקורם בראש השנה.. חיפשתי בגוגל ומשום מה הרבה יותר קשה ממה שחשבתי למצוא באינטרנט ספרי בישול של פעם. כאילו, פחות מששת אלפים שנה, מה הסיפור להשקיע קצת ולעדכן את הארכיונים?
כמות: תבנית אחת עגולה בקוטר 26 ס”מ. אפשר להכין גם ב-24, והעוגה בטח תצא קצת יותר גבוהה. לא הייתי מכינה ב-28, כי העוגה תצא ממש דקיקה, לדעתי.
מצרכים:
1/2-1 כוס דבש (הסבר בהמשך)
2-3 תפוחים גדולים, חתוכים לקוביות קטנות (גם – הסבר בהמשך)
2 כוסות קמח לבן
10 ג’ (שקיק אחד) אבקת אפיה
1 כפית קינמון טחון
1/2 כפית ג’ינג’ר טחון
1/2 כפית מלח
75 ג’ חמאה רכה
1/2 כוס סוכר לבן
1/4 כוס סוכר חום כהה
3 ביצים גדולות
1 כוס חלב
אופן ההכנה:
1. מניחים דבש בסיר ומביאים לסף רתיחה. אפשר אפילו לתת לו לרתוח דקה-שתיים לפני שמסירים מהאש.
2. בזמן שהדבש רותח, חותכים תפוחים לקוביות קטנות. לאחר שמסירים את הדבש מהאש, מוסיפים פנימה את התפוחים ומערבבים היטב, עד שכל הקוביות מכוסות דבש.
3. יוצקים את התפוחים והדבש לתבנית.
4. מחממים תנור ל-180 מעלות.
5. מערבבים חומרים יבשים – קמח, אבקת אפיה, קינמון, ג’ינג’ר ומלח בקערה. מניחים בצד.
6. מניחים חמאה ושני סוגי סוכר בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומקרימים היטב על מהירות בינונית-גבוהה, משהו כמו שלוש-ארבע דקות. אם צריך, עוצרים את פעולת המיקסר מדי פעם ומנקים את דפנות הקערה בעזרת לקקן.
7. מוסיפים את הביצים, אחת אחת, תוך כדי ערבוב – ממתינים להיטמעות לאחר כל הוספה. גם כאן, אם צריך – מנקים דפנות.
8. מוסיפים חלב וחומרים יבשים לסירוגין, תוך כדי ערבוב איטי יחסית: מתחילים בכשליש מכמות החומרים היבשים, לאחר מכן חצי מהחלב, שליש מהיבשים, שאר החלב ויתרת היבשים. עוצרים את פעולת המיקסר ואם צריך, נותנים עוד קיפול או שניים בעזרת לקקן על מנת לערבב פנימה שאריות קמח שאולי נשארו בתחתית הקערה ולא התערבבו, אבל לא יותר, על מנת להימנע מערבוב יתר.
9. יוצקים לתבנית, מעל התפוחים, ומיישרים כך שהבלילה תגיע לכל התבנית. משתדלים לכסות את כל התפוחים.
10. אופים כחצי שעה (אני אפיתי 28 דקות) – ומסובבים את התבנית לאחר כרבע שעה, עד שהעוגה משחימה וקיסם הננעץ במרכזה יוצא נקי לגמרי.
11. מצננים כחצי שעה (או קצת יותר, אם מצליחים להתאפק. אני לא ממש הצלחתי) והופכים על צלחת הגשה. שימו לב: ייתכן (טוב, סביר מאד) שחלק מהדבש יישפך קצת על הצלחת. לא נורא, זה המראה המרושל-עשיתי-את-זה-בכוונה-כדי- שכולכם-תוכלו-לטבול-חתיכות-תפוחים-ברוח-החג.
הערות/תוספות/שדרוגים:
- אני השתמשתי בכוס שלמה של דבש ובשני תפוחים, והבאתי את הדבש רק לסף רתיחה. מה שקרה זה שהיתה כמות גדולה של דבש על כמות שנראתה גדולה – אבל כנראה לא היתה מאד גדולה – של תפוחים, והדבש נשאר נוזלי בסוף האפיה, לכן חלק נזל לי כשהפכתי את העוגה. אני יכולה לחשוב על מספר פתרונות אפשריים: 1) כמות יותר קטנה של דבש, נניח חצי כוס, אולי שלושת רבעי, וכך – בתקווה – רוב הדבש יידבק לתפוחים ולא יישפך. 2) במקום להקטין את כמות הדבש, להגדיל את כמות התפוחים. עוד תפוח אחד אמור לעזור, לדעתי. חוץ מזה, אין דבר כזה “יותר מדי תפוחים בעוגה”. 3) מה שכן ציינתי במתכון עצמו, לתת לדבש לרתוח ולא להסיר אותו מהאש ברגע שהוא מתחמם, כך אולי הוא יצטמצם ויסמיך.
- כשאני מזגתי את הדבש לסיר, לא הכל יצא ונשאר לי קצת בכוס. לאחר מכן השתמשתי באותה הכוס כדי למדוד חלב עבור העוגה, לכן כשמזגתי אותו לתוך הבלילה נשפך פנימה גם קצת דבש. אני ממליצה להשתמש בכוס אחת כמוני, ככה גם לא תבזבזו וגם תוכלו לומר שהכנתם עוגת דבש של ממש, לא סתם עוגת תבלינים.
- לא ציינתי במתכון את הצ’יפס שהשתמשתי בהם (קינמון, באטרסקוטץ’, טופי) משתי סיבות: 1) לא בטוחה אם יש כאלה בארץ. קרמל צ’יפס אני יודעת שיש, אבל לא יודעת לגבי האחרים. 2) תכלס, לא ממש הרגשתי אף אחד מהם בעוגה האפויה. אולי אם לא היה קינמון בעוגה, הייתי יכולה להרגיש את הטעם של הקינמון צ’יפס, אבל זה גם ככה טעם שהיה מאד דומיננטי בעקבות התוספת של כפית הקינמון הטחון. קיצור, ממש לא קריטי כל עניין הצ’יפס הזה.
- אפשר להשתמש רק בסוכר לבן ולא בחום כהה, אבל אני לא בטוחה שלהשתמש רק בסוכר חום כהה יעבוד. אולי כן.. ואפשר גם להשתמש בדמררה, לדעתי.
- אה, התפוחים – אתם יכולים לקלף אותם. אני מתעצלת לקלף, ולמען האמת אני גם אוהבת את הטעם של הקליפה (אם כי ממש לא מרגישים בעוגה הזו את הקליפה). ולגבי סוג התפוחים.. אני בשיא הרצינות לא יודעת, אולי השתמשתי בגרני סמית’. אולי לא. אולי בטעות השתמשתי בכלל בבטטות, אין לדעת.
- שלא תגידו שלא הזהרתי – העוגה מתוקה. מאד. בעיקר החלק העליון שלה (אחרי האפיה). כן, שכבת הדבש מתוקה, זה מה שאמרתי עכשיו. כה מפתיע. דבש? מתוק? ממתי?!
- אה, ואם אתם ממש רוצים להפוך את הרומן המקסים והתמים שכתבתי פה לטלנובלה זולה, הרשו לי להפנות אתכם לאחות התאומה והמפתיעה (והאקזוטית. תראו איזו שחומה היא!) של גיל.
שנה טובה, חבובים וחבובות!
4 תגובות
נראה טעים ביותר, ממש אהבתי שהצלחת לעגל 40 גר חמאה ל-75 גר (שזה בהחלט עיגול הגיוני כלפי מעלה… אני הייתי כבר הולכת על 100 כי אני אוהבת מספרים עגולים מושלמים…).
שתהיה שנה מופלאה ומתוקה.
שנה טובה הורסת אחת 🙂
אני לא לומדת לקח וממשיכה לקרוא את הפוסטים שלך בפומבי אז הייתי צריכה כבר ללמוד להתעלם ממבטי האימה והפחד שאנשים נועצים בי. איזה סיפור אהבה מרגש. את ההשראה שלי. אולי את מוכנה להיות המנטורית שלי? 😉
טלפתיה ללא ספק! 🙂
החלק התפוחי נראה דביק ומפתה לאללה.
התאומה השחומה והאקזוטית (חה! הרגת אותי!) ממש גאה באחותה!
שתהיה השנה הכי טובה EVER!