לחם אגסים ווניל

איך אני אוהבת אגסים.

זה כנראה משפט שלא היית מצפים לשמוע ממני, הבחורה המוזרה שלא אוכלת כמעט כלום, אבל זה נכון —

מתה על אגסים.

למעשה, אני חושבת שזה הפרי השני האהוב עלי, אחרי בננות.

אגס בשל* זה דבר כל כך טעים – רך ומתוק והקליפה הגרגרית הורסת אותי.

*אני לא רוצה לדברים על אגסים לא בשלים. אגסים לא בשלים עושים אותי עצובה.

אבל מסיבה כלשהי, שאני לא לגמרי מצליחה להבין, האגס אף פעם לא מוערך מספיק וממש לא מקבל את הכבוד הראוי לו. אנשים כל היום מדברים על תפוחים ותפוחים ותפוחים. אגסים? פחות.

עזבו, אני לא אתן פה עכשיו את הנאום המלא שלי נגד קיפוח האגס וחייו בצלו של התפוח – אתם יכולים לקרוא את דעתי בנושא כאן, אין צורך שאחזור על עצמי.

אז מיותר לציין שמאד שמחתי כשהגיע חודש האגסים בכחומר ביד הבלוגר (כן, זו אותו הלינק מלפני שניה) – מה אכין, מה אכין, מה אכין?

אממ רגע. מה באמת אכין?

פאי אגסים ושקדים? נדוש. וכבר יש לי אחד בבלוג.

קרמבל? לא מספיק פוטוגני. חוץ מזה, רציתי להכין משהו שיבליט את האגסים גם מבחינה ויזואלית, כלומר שניתן יהיה לראות אותם מבחוץ, לא רק כשחותכים את העוגה או וואטאבר.

ואז אסף, בעוד אחת מההברקות הטיפוסיות שלו, זרק לאוויר “טארט טאטן. תכיני טארט טאטן”.

היי, זה רעיון! זאת אומרת, זה לא שאף אחד לא חשב מעולם על טארט טאטן אגסים, אבל.. אבל זה הרגיש לי נכון.

אז נסעתי לאמסטרדם רגועה, יודעת שאמנם עד שאחזור כבר לא יישאר לי המון זמן להכין את המתכון שלי, אבל בסדר – אני יודעת שזה הולך להיות טארט טאטן, אז בקטנה. נמצא זמן. יש מלא חופשים שניתן לנצל לטובת אפיה.

עד שחזרנו, כבר גיליתי כי הוקדמתי על ידי לא אדם אחד, אלא שניים (טוב, שתיים), כלומר הוכנו כבר שני סוגי טארט טאטן אגסים על ידי בלוגריות אחרות. ואמנם לכל אורך היותר-משנתיים-וחצי (מה?! איך???) של הפרויקט תמיד אמרתי למשתתפים לא להתבאס אם מישהו אחר מכין מתכון דומה לשלהם באותו החדש, ושזו לא תחרות, ובלה בלה בלה —

אתם יודעים. בגדול, אחד בפה ואחד בלב.

אז ירדתי מהטארט טאטן והתחלתי לחשוב על כיוון אחר.

חשבתי וחשבתי וחשבתי, ובסוף נחתתי על שמרים. כי שמרים זה כיפי וטעים ויש להם מרקם של ענן. או כרית. אז הכי נוח לנחות על שמרים.

התחלתי לדמיין בראש שכבות של שמרים, עם קרם שקדים (וקינמון!) ואגסים ביניהן. בהתחלה גם רציתי למקם חצאי אגסים עומדים מעל העוגה, בסוף ירדתי מזה ו”התפשרתי” על שקדים פרוסים.

בקיצור, היו מלא התרגשויות.

עד שהפסיקו להיות התרגשויות.

הבצק יצא מעולה.

גם האגסים הפתיעו לטובה – אמנם חלקם היו קשים למדי, רחוקים מלהיות בשלים, אבל כשערבבתי אותם עם כף של סוכר חום, זה ריכך אותם והפך אותם לעסיסיים וטעימים מאד.

הקרם היה מהמם. שקדים וקינמון וצבע חום בהיר יפה כזה. אבל הוא היה נוזלי מאד, ויכול להיות שזה השלב בו הייתי אמורה לחשוד.

רידדתי, הרכבתי, אפיתי.

המתנתי לריח הורס, וכשהוא הגיע, הצצתי לתוך התנור. יש תפיחה, יש השחמה, נראה טוב. יאללה עוגוש, בואי נקח אותך לסשן צילומים.

צילמתי צילמתי צילמתי. חתכתי. בכיתי.

בשניה שפרסתי את המאפה, הקרם נשפך החוצה כאילו אין מחר. כאילו חייו תלויים בזה. כאילו הכנתי פונדנט אגסים (מממ פונדנט אגסים, נשמע טוב).

צרחתי, ייללתי, בעטתי באוויר, גרמתי לאסף לרצות לעזוב את הבית — אתם יודעים, יום רגיל.

החזרתי את העוגה לתנור עוד עשרים פלוס דקות, ייבשתי לה את החיים, ובגדול הוצאתי משם גופת שמרים. זה היה.. לא נעים. לא נעים לצפיה, לא נעים למגע, לא נעים לטעימה (ברור שטעמתי).

אסף כבר ניסה לשכנע אותי לוותר החודש, היות שנותר עוד יום אחד לסיום הפרויקט, ולי היו בדיוק אפס אגסים בבית.

אבל כשמנסים לדבר איתי בהגיון, אני פשוט אוטמת את האזניים ומתחילה לצעוק, אז לא היתה לו ברירה אלא ללכת לירקן היקרן השכונתי שלנו, זה שפתוח כל יום, כל היום, ככל הנראה בדיוק למקרי חירום אגסיים שכאלה (אני משערת שהוא הירקן התורן של כל אזור המרכז), ולקנות לי כמה אגסים – “הכי רכים שתמצא. תלחץ עליהם ותביא את אלה שנלחצים לך הכי הרבה. תשאל את הירקן אם יש לו אגסים בשלים. תודה! אני אפצה אותך בבראוני בספל!” —> אל תראו אותי ככה, באמת הכנתי לו בראוני. עם גלידה ופצפוצי שוקולד וזה.

אני יודעת מה אתם חושבים – אובססיבית ועקשנית וכפייתית (היי, זה כמו אובססיבית, אין צורך שתחזרו על זה בלועזית!). ואתם צודקים. אבל השתתפתי בפרויקט הזה מיומו הראשון*, וממש לא היתה לי כוונה לפספס חודש אחד, ועוד את חודש האגסים, רק כי הניסיון הראשון שלי כשל.

*איזה פוסט מחריד**

**כמו תשעים מהפוסטים שלי, אתם כל כך צודקים

בכל אופן, אסף חזר מהירקן התורן עם כמה אגסים גדולים וחמודים, אפילו רכים למדי (טעימים! כה טעימים!), ואני החלטתי שאני הולכת על בטוח-ish הפעם (כי אצלי אף אין באמת בטוח. חיי המטבח שלי הם רולטה רוסית. או משפט אחר, שנשמע פחות כמו שיר גרוע של שלמה ארצי) — עוגה בחושה.

שאלתי קצת את גוגל מה דעתו בנושא, התייעצתי עם פינטרסט, ובסוף מצאתי מתכון למאפינס אגסים ווניל שנראה כמו מקום טוב להתחיל בו.

שקלתי לערוך שינויים מעט יותר דרסטיים במתכון, למשל לנסות לטבען אותו, אבל הזמן היה מוגבל, כמו גם כמות האגסים שלי, כמו גם הכוחות הנפשיים והפיזיים שלי —

אז הסתפקתי בשינויים קלים יחסית: עוגה במקום מאפינס, שמן זית במקום חמאה, תוספת של קוביות אגסים לתוך הבלילה, ורק לא מעליה. בקטנה. ish.

הידד הידד, יצא טוב!

זו לא העוגה הכי יפה בעולם.

זו לא העוגה הכי מרשימה בעולם.

לא הכי הכי בעולם.

אבל היא קלה. וכיפית. וטעימה. ואגסית, שזה הכי חשוב.

ואני חושבת שאתם צריכים להכין אותה כמה שיותר מהר – עם הקפה של הבוקר, או התה של אחר הצהריים, או אחרי ארוחת ערב חגיגית (לא שיש כאלה בזמן הקרוב, ביי ביי חגים! נתראה בפסח!), או.. או סתם כשבא לכם משהו מתוק אבל לא נורא כבד.

תקשיבו, אני עבדתי קשה בשביל להביא לכם את המתכון הזה. אסף נאלץ ללכת לירקן ביום שבת. המעט שאתם יכולים לעשות עבורנו זה לנסות את המתכון. אוקיי?

תודה. כפויי טובה.

(סתם, אתם חמדמודים, אני פשוט מוציאה עליכם את כל התסכול שלא נעים לי להוציא על קרם השקדים מהעוגה המקורית. בוגד בוגדני, זה מה שהוא)

***

מקור המתכון: התבססתי על המתכון של קריסטין מ-The Pastry Affair, וערכתי בו שינויים כאלה ואחרים.

כמות: תבנית אינגליש קייק אחת (המידות של התבנית שלי הן 30X7 ס”מ).

מצרכים:

3 אגסים גדולים

1 כף סוכר חום כהה

175 ג’ (1/4 1 כוסות) קמח לבן

1/2 כפית אבקת אפיה

1/4 כפית אגוז מוסקט טחון

1/4 כפית ציפורן טחון

קורט מלח

1 ביצה גדולה

1 כפית תמצית וניל

100 ג’ (1/2 כוס) סוכר חום דמררה

30 מ”ל (2 כפות) שמן זית

30 מ”ל (2 כפות) שמן קנולה

150 ג’ (כ-1/2 כוס) רסק תפוחים

מעט סוכר לבן

אופן ההכנה:

1. מחממים תנור ל-180 מעלות. מרפדים תבני אינגליש קייק בנייר אפיה, כך ששולי הנייר בולטים החוצה, מה שיקל על חילוץ העוגה בהמשך.

2. חותכים שני אגסים לקוביות (אם רוצים, אפשר לקלוף אותם – אני אוהבת את הקליפה, אז השארתי אותה). מניחים במסננת קטנה מעל קערה ומערבבים עם כף סוכר חום כהה. מניחים בצד בזמן שמכינים את הבלילה.

3. מניחים קמח, אבקת אפיה, אגוז מוסקט, ציפורן ומלח בקערה גדולה.

4. בקערה נפרדת מערבבים ביצה, תמצית וניל, סוכר חום, שני סוגי שמן ורסק תפוחים.

5. מוסיפים חומרים רטובים ליבשים ומערבבים עד לקבלת בלילה כמעט אחידה.

6. מקפלים את קוביות האגסים לתוך הבלילה, רק עד להתאחדות הבלילה ופיזור אחיד של האגסים.

7. יוצקים לתבנית ומיישרים לשכבה אחידה.

8. פורסים את האגס הנוסף לפרוסות דקות. מניחים מעל העוגה, וזורים מעט סוכר לבן מעל פרוסות האגסים.

9. אופים 35-40 דקות (אני אפיתי בדיוק ארבעים), עד שהעוגה מזהיבה מעט, וקיסם הננעץ במרכזה יוצא נקי, או עם מעט פירורים לחים עליו.

10. מצננים כעשר דקות בתבנית, מחלצים ומעבירים לצלחת הגשה. מוזגים מעל העוגה את “קרמל” האגסים שנותר בקערה הקטנה אשר מעליה סיננו את קוביות האגסים בהתחלה.

הערות/תוספות/שדרוגים:

אממ. אני לא רוצה שתגידו שאני מדרדרת אתכם לכל מיני דברים רעים, בטח לא אחרי החגים, אבל.. אתם יכולים שניה לדמיין כמה טוב תלך פרוסה של הדבר הזה, אולי אחרי חימום קל בתנור, עם כדור גלידת וניל?