עוגת סילאן עם קצפת ורימונים

בשבוע וחצי האחרונים ארוחת הערב שלי היתה פופקורן חמש פעמים.

כולל שלושה ערבים ברצף.

אתם מבינים, פשוט התעצלתי להכין לעצמי מקושקשת. אפילו קורנפלקס הרגיש כמו טרחה גדולה מדי.

(חוץ מזה, אני ממש ממש אוהבת פופקורן. ממש)

אבל לעמוד בערב ראש השנה – אחרי שקמתי מוקדם בבוקר (יחסית ליום חופש..) והכנתי שלושה קינוחים לארוחת החג – ולהניח גרגרי רימון על עוגה במשך שעה ורבע?

ברור שזה משהו שאני יכולה לעשות, למה אתם שואלים?

עצלות? מה זה?

שום דבר לא ימנע ממני לקשט את העוגה שלי במשך. שעה. ורבע.

אז רק לצורך הבהרת המצב: השקעה של יותר מעשרים שניות (עשר שניות של להסיר את השקית השקופה מעל השקית של הפופקורן ולהכניס למיקרוגל, עשר שניות נוספות של להוציא את השקית מהמיקרו ולרוקן את תוכנה לתוך קערה. אה ועוד חמש שניות של מזיגת כוס חלב..) בארוחת ערב סבירה ו.. מזינה, למשל? הגזמתם. למי יש זמן לשטויות כאלה?

קישוט עוגה שבדיעבד רק רבע ממנה, בערך, נאכל במשך שעה ורבע? הגזמתם. אני חיה בשביל הדברים האלה.

הכל עניין של סדרי עדיפויות, אנשים.

הכל עניין…

… של סדרי עדיפויות.

מישהי בעבודה אמרה לי פעם שאני צריכה לתת לעוגות שלי שמות יותר מפתים ולא לקרוא להן “עוגת שוקולד-חמאת בוטנים עם קרם בננות” או “עוגת חמאת בוטנים ובננות עם קרם שוקולד”*. אם כך, הרשו לי לפעול לפי עצתה ולהציג בפניכם את עוגת OCD.

*כן, אני משתמשת בחומרי גלם שונים ומגוונים. לפעמים הבננות נמצאות בתוך העוגה, לפעמים השוקולד מצוי בקרם.. טירוף.

אז בעקרון – זו עוגת דבש “רגילה” ששדרגתי קלות.

קודם כל, היתה לי בבית צנצנת קטנה של סילאן שקיבלתי במתנה ולא ממש ידעתי מה לעשות איתה, כי אני לא מחובבי הסילאן או כל דבר שקשור לתמרים. חוץ מהשם תמר. זה שם יפה. אבל כפרי/ממרח/וואטאבר? לא, תודה.

בכל אופן, לקחתי השראה ממתכון של נטלי ועוד אחד של Epicurious, ושיניתי קצת. תכננתי להשתמש רק בסילאן, אבל גיליתי שאין לי מספיק, אז עשיתי חצי-חצי עם דבש רגיל.

חוץ מזה, אמנם אני מאד מאד מאד אוהבת עוגות דבש רגילות (סתם דבש? לא טעים לי. יש לו מתיקות משונה. מתיקות שאני לא סומכת עליה.. עוגת דבש? come to mama, למה לא כל יום ראש השנה, את אהבת חיי האמיתית – עוגת דבש!), אבל התחשק לי להיות חגיגית.

לכן כיסיתי את העוגה בהר של קצפת.

לא צוחקת אתכם, הר. היתה שם שכבה בעובי של.. לא יודעת, היתה שם המון קצפת.

היות שהעוגה היתה פרווה (או נטולת לקטוז, אם אתם עילאיים ומתנשאים – אוף, לא סיכמנו שהרפרנסים האלה כבר מיצו את עצמם? כל כך סביר ובינוני מצדי להמשיך להשתמש בזה. אופס, עשיתי את זה שוב. ו.. עכשיו עברתי לציטוטים  משירים של בריטני. נתנחם בזה שככל הנראה הגעתי לשפל המדרגה, אין יותר נמוך מזה), רציתי במקור שגם הציפוי לא יהיה חלבי, לטובת נטולי הלקטוז במשפחתי.

אז פתחתי פחית קרם קוקוס וברגע של טיפשות (רק לצורך האפקט הדרמטי, אנחנו מעמידים פנים ש”רגע של טיפשות” זה משהו נדיר אצלי ואין לי כזה לפחות פעמיים בשעה) שפכתי את כולה – קרם, מים, הכל – לקערת המיקסר.

יודעים מה קורה כשמנסים להקציף מי קוקוס? כלום. גם אם ממש תבקשו מהם להפוך לקרם, גם אם תוסיפו להם סוכר ותמצית וניל בתקווה שהם יחליקו לכם את הטעות ופשוט יזרמו עם זה.. לא יקרה כלום.

זאת אומרת – הם יזרמו. אין ספק שהם יזרמו. אבל לא אתכם, ולא יהפכו לקצפת. הם פשוט יזרמו. כמו מים. מי קוקוס.

הערת אגב: למישהו יש רעיונות מה לעשות עם קרם קוקוס שעורבב עם סוכר ווניל? רעיונות יתקבלו בברכה…

קיצור.

קצפת הקוקוס נכשלה, מזל שקצת יותר קשה להרוס קצפת רגילה (לא שלא הצלחתי לעשות גם את זה בעבר. תנו כבוד – אם יש דרך להרוס משהו, במטבח או מחוצה לו, סמכו עלי שכבר הצלחתי לעשות את זה מתישהו).

אז הקצפתי הר של שמנת וכיסיתי את העוגה.

אבל זה לא היה מספיק חגיגי, ולא סתם גנבתי לאבא שלי קופסא שלמה של גרגרי רימון.

אז בערך ברבע לארבע – קצת לפני שגלגל”צ הכריזו על “בלילה” של עידן רייכל (ועידן-חביב-תעשה-לי-ילד) כשיר השנה ועשו אותי הכי מאושרת שיש (יש לי נטיה לקחת דברים כאלה יותר מדי ללב.. דיברנו כבר פעם על הכעס שלי מהעובדה ש“קליפורניקיישן” היה שיר העשור?) – הוצאתי את העוגה המצופה מהמקרר וגם את קופסת הרימון הגנוב.

הנחתי גרגר רימון אחד במרכז העוגה (מרכז זו מילה גדולה עבור מישה עם ראיה עקומה וידיים עקומות אף יותר. אבל מה זה מרכז בעצם? מדובר במיקום יחסי, לא? האם לא כל דבר וכל מקום הוא מרכז? אה לא? אז לא משנה..). ועוד אחד לידו. ועוד אחד. ועוד אחד. ועוד אחד.

עכשיו דמיינו אותי אומרת “ועוד אחד” במשך שעה ורבע. עד שסיימתי את כל קופסאת המאתיים-וחמישים-גרם-רימון שלי. וכל גרגר שוקל בערך.. מה, גרם? פחות, לא? קיצור, היו שם כמה מאות גרגרי רימון.

ואני הנחתי את כולם על העוגה. אחד אחד. סיזיפי? לא, מה פתאום, למה שתגידו דבר מטופש כזה.

אבל ארוחת ערב יותר מורכבת משקית פופקורן במיקרו – לא, מה פתאום, למה שתגידו דבר מטופש כזה.

טוב, אני חושבת שמישהו צריך להתחיל להאכיל אותי באוכל אמיתי. או לפחות להכין לי פופקורן אמיתי, בסיר ולא במיקרוגל.

מתנדבים?

עוגת סילאן עם קצפת ורימונים, או עוגת OCD
מקור המתכון: נעזרתי במתכונים של עוגיו.נט ו-Epicurious והגעתי למשהו שלי..

כמות: תבנית עגולה אחת בקוטר של 22 ס”מ, אם כי גם תבנית 24 ואפילו 26.

מצרכים:
1 שקיק תה מומס ב-100 ג’ (1/2 כוס פחות 4 כפיות.. או פשוט 7 כפות) מים רותחים
200 ג’ (שוב – כ-7 כפות) שמן קנולה
100 ג’ (1/2 כוס) סוכר לבן
250 ג’ סילאן/דבש (אני השתמשתי בשילוב של השניים, בערך 120 ג’ סילאן ו-130 ג’ דבש)
3 ביצים גדולות
350 ג’ (1/2 2) כוסות קמח לבן
6 ג’ (2 כפיות) אבקת אפיה
2 ג’ (1/4 כפית) מלח
3 ג’ (1 כפית) קינמון טחון
2 ג’ (1/4 כפית) ג’ינג’ר טחון
2 ג’ (1/4 כפית) אגוז מוסקט טחון
2 ג’ (1/4 כפית) ציפורן

לציפוי
250 ג’ (1 כוס) שמנת מתוקה
25 ג’ (2 כפות) סוכר לבן
1 כפית תמצית וניל

לקישוט
כ-250 ג’ גרגרי רימון (תלוי עד כמה רוצים שהעוגה תהיה עמוסה ברימונים)

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-170 מעלות. מרפדים תבנית בנייר אפיה.
2. מניחים שקיק תה בכוס, מוסיפים מים ומניחים בצד למספר דקות.
3. בינתיים טורפים בקערה גדולה שמן, סוכר, דבש וביצים.
4. מוסיפים תה ומערבבים היטב.
5. מוסיפים קמח, אבקת אפיה, מלח ותבלינים. טורפים רק עד לקבלת תערובת אחידה.
6. יוצקים לתבנית ואופים 35-40 דקות, עד שהעוגה משחימה וקיסם הננעץ במרכזה יוצא כמעט נקי, עם פירורים לחים עליו.
7. מצננים לגמרי, מחלצים מהתבנית ומעבירים לצלחת הגשה. אם צריך, מיישרים את חלקה העליון של העוגה בעזרת סכין משונן.
8. להכנת הציפוי: מניחים שמנת, סוכר ותמצית וניל בקערת המיקסר. מחברים וו בלון ומקציפים לקצפת יציבה: בתחילה מפעילים את המיקסר על מהירות נמוכה ומגבירים בהדרגה עד למהירות מקסימלית.
9. מצפים את העוגה בשכבה דקה של קרם – ציפוי פירורים – בעזרת לקקן או פלטה מדורגת. מעבירים את העוגה למקרר למשך כשעה, לטובת התייצבות הציפוי.
10. לאחר הקירור, מורחים את שאר הקצפת על העוגה ומיישרים.
11. מקשטים עם גרגרי רימון: הגישה המופרעת היא להניח את הרימון, גרגר גרגר, על פני העוגה, ואיכשהו עדיין לא לקבל ציפוי אחיד של העוגה. הגישה השפויה יותר היא פשוט להשליך כמה גרגרים אקראיים על גבי העוגה. בכל אופן, שומרים בקירור עד להגשה.

הערות/תוספות/שדרוגים:

• שימו לב שהעוגה עצמה היא פרווה. אם רוצים, אפשר לוותר על הציפוי או להכין קצפת מקרם קוקוס, ואז היא פרווה לחלוטין.
• כמות הקצפת המתקבלת היא די גדולה ומספיקה לשכבת ציפוי ממש עבה. אפשר להכין חצי כמות או לחצות את העוגה ולמרוח שכבת קצפת גם בין השכבות.. או פשוט לקבל בהבנה ובאהבה את זה שלעוגה הזו יש שכבת ציפוי מטורפת ופשוט לשמוח ולהנות מזה.
• כמובן שאפשר לשחק עם התבלינים לפי הטעם – אל תוסיפו אגוז מוסקט אם אתם לא בקטע שלו, תנו בג’ינג’ר אם אתם מחובבי הז’אנר..
• אם אתם מתלהבים מחגים נוצריים ואוהבים לחשוב שלושה חודשים קדימה – העוגה הזו יכולה להתאים גם לחג המולד עם צבעי האדום-לבן שלה. אם אתם בכלל רוצים ללכת עד הסוף, קשטו גם בפיסטוקים קצוצים, ואז סגרתם את הפינה עם אדום-לבן-ירוק –> ווהו!
• תגובתה של סבתא שלי על העוגה: ” העוגה מ-א-ד טעימה…” אני, בתמימותי, חושבת שזה היה סוף המשפט: “תודה, סבתא!” סבתא: “… אבל עוגה כזאת.. בדרך כלל מכינים אותה כאינגליש קייק.. יבשה… פשוטה… למה הוספת לה קרם ורימונים, סתם כדי לשנות ולהוסיף?” אני: “כן, סבתא. בדיוק בגלל זה”.
• אז.. כן. אל תכינו את הגירסא המקושטת של העוגה לסבתא שלכם. היא לא תבין. בעצם.. תכינו אותה. בסוף הערב היא בכל זאת תבקש שיארזו לה חתיכה, כי זה הולך טוב עם הקפה של הבוקר.
• בתור מי שלקחה חלק מהעוגה הביתה ואכלה פרוסה עם הקפה של הבוקר – הקשיבו לסבתא שלכם. היא צודקת. זה באמת הולך טוב. מניסיון.