פירמידה.. טוב נו, עוגת ביסקוויטים

אז היום יש לי מתכון ל… מפרום!

סתם, נראה לכם? מה, השתגעתי שאני פתאום מעלה משהו שהוא אוכל אמיתי? סתם רציתי להשוויץ במפרום היפה (יפים? מה הרבים של מפרום? מפרומים? או שאומרים מפרום יפים? אוף הסתבכתי) שעזרתי לאמא שלי להכין. אפילו נגעתי בחצילים והכל, כמעט בלי להיגעל (לא צרחתי בהיסטריה אפילו פעם אחת!).

אבל המפרום – חלק מארוחת הערב המשפחתית של יום שישי – היו סתם אנקדוטה משעשעת. אני בכלל רוצה לדבר אתכם על הקינוח. אז לענייננו.

זוכרים שהכנתי את הפופאוברז לפני כמה שבועות וכתבתי משהו על זה שהפירמידות נמצאות אצלי על הכוונת? ברור שלא, כי אני נוטה להאמין שרובכם שפויים ויש לכם דברים יותר חשובים בחיים מלזכור דברים זניחים שאני אומרת. בכל אופן, תבדקו אותי אם אתם רוצים – זה מופיע שם, במילים האלה בדיוק. ואני גאה לומר שכעבור שלושה שבועות עמדתי במילתי. גבירותיי ורבותיי, אני מציגה בפניכם את עוגת הפירמידה!

אה, אני לא באמת מחדשת פה שום דבר וכולם כבר מכירים את העוגה הזו? ואם לא הכרתם קודם, אז עכשיו ש-ynet פרסמו את הגירסא שלהם, אתם כבר כן מכירים? הבנתי. לא נורא. לא מפריע לי בכלל שהם העלו את המתכון לעוגה יומיים אחרי שהכנתי אותה. אפילו לא קצת. אני ממש ממש לא חולמת על זה בלילות ומתעוררת בצעקות.

טוב, למען ההגינות – באמת שהעוגה הזו היא לא חידוש. זו עוגת ביסקוויטים פשוטה מאד וקלה להכנה, וקשה לי להאמין שיש מישהו שלא מכיר אותה. אז נכון שלא תמיד מכינים אותה כפירמידה אלא כ”סתם” עוגת שכבות, אבל גיגול מהיר אישש את שחשבתי – צורת המשולש היא לא רעיון מקורי שלי (טוב, את זה ידעתי גם בלי גוגל.. אמא שלי היתה מכינה את העוגה הזו המון כשהייתי קטנה, אז אם כבר – רעיון מקורי שלה) ואפשר למצוא את המתכון בלא מעט מקומות.

וספציפית לגבי ynet: אני לא כועסת עליהם שהקדימו אותי במספר ימים. ואתם אל תכעסו עלי שאני מעלה את המתכון מעט אחריהם. הגירסא שלהם, כנראה לכבוד שבועות, מכילה גבינה. אם אתם לא פה בפעם הראשונה, אתם כבר יודעים מה אני חושבת על גבינה ועל איזה חג הייתי מוותרת ללא היסוס (רמז: הזכרתי אותו במשפט הקודם). לכן, וגם כי ככה מכינים אותה אצלי בבית, עוגת הביסקוויטים שלי מכילה רק ביסקוויטים, אינסטנט פודינג ושמנת. אה, וחלב. בלי גבינה. חוץ מהפעם ההיא שאמא שלי ניסתה לעבוד עלי ועל אחי.. “לא לא, זו עוגת ביסקוויטים רגילה, אין בה גבינה בכלל”. שנינו חשדנו מההתחלה, אבל בכל זאת טעמנו, נגעלנו והמשכנו הלאה עם חיינו. כן אמא, אני זוכרת. לא, לא נוטרת טינה 😉

אפרופו החג הזה שמגיע – אמנם בגירסא שלי אין גבינה, אבל זו עדיין עוגה לבנה והרי שבועות זה החג הלבן או משהו כזה, לא? אז היא יכולה להתאים לחג, לטובת אותם אנשים שאינם אוכלים גבינה, אם מטעמי בריאות או מטעמי שנאת גבינה (אתכם, האנשים מהסוג השני, אני מחבבת מאד. אני מרגישה שרק אתם מבינים אותי).

הערת ביניים לא קשורה: מדי פעם אני מסתכלת על פוסטים ישנים שלי וגיליתי שבשנה וחצי האחרונות חלה עליה תלולה וחמורה באורכם. מה לעשות, כשאני מתחילה קשה לי להפסיק. וזה הרבה יותר זול מפסיכולוג. אבל אני מנסה למתן את עצמי בכל זאת.. לקצר קצת. תחושת הבטן אומרת לי שזה לא יעבוד, אבל נראה.

על כן, וללא מלמולים נוספים, קבלו את עוגת הפירמידה הקלה והטעימה מאד מאד מאד, עד כדי כך שזה קצת מביך להעלות מתכון שלה (אז מה אם היא לא מאד מתוחכמת, אני מתה עליה. ואז מה אם פשוט לא הצלחתי לצלם תמונה נורמלית שלה. for all you know יכול להיות שנתתי לאחד האחיינים שלי לצלם. הממ מעניין. כן כן, זה מה שקרה – הייתי דודה טובה ונתתי להם לצלם!).

אגב, ההסברים שלי נשמעים קצת יותר מסובכים מההכנה עצמה, אבל אני חושבת שהתמונות תורמות להבנה. מקווה, בכל אופן..

***

מקור המתכון: כנראה מיליון מקומות. המקור שלי הוא אמא (והיא תפקדה גם כמורה רוחנית/דוגמנית ידיים במהלך הכנת העוגה).

כמות: עוגה משולשת אחת ארוכה.. בואו נגיד שאם כל אחד אוכל פרוסה אחת, היא יכולה להספיק לעשרים איש, פחות או יותר. אבל זה סתם מספר שזרקתי, אל תסמכו עלי. לעולם.

מצרכים:

36-60 ביסקוויטים (אני השתמשתי הפעם בשישים. הסבר בהמשך)

1 חבילה (80 ג’) אינסטנט פודינג וניל/שוקולד/וניל עם פצפוצים (אני השתמשתי בפצפוצים)

2 מיכלים (500 מ”ל) שמנת מתוקה

1 כוס חלב ועוד לטבילת הביסקוויטים

אופן ההכנה:

1. בקערת המיקסר מקציפים על מהירות גבוהה אינסטנט פודינג, שמנת מתוקה וחלב עד לקבלת קצפת יציבה מאד.

2. מוזגים חלב לקערה או צלחת עמוקה (כך שניתן לטבול בה ביסקוויטים) ומניחים על השיש שני ניירות אפיה אחד על השני.

3. טובלים ביסקוויט אחד בחלב משני הצדדים (אני טובלת צד אחד, סופרת עד חמש – די מהר, לא חמש שניות – הופכת את הביסקוויט, סופרת שוב עד חמש, מוציאה מהחלב ומנערת אותו קצת. לא מאמינה שהסברתי את זה כל כך מפורט) ומניחים אותו על נייר האפיה, בצד שמאל למעלה, אבל משאירים קצת רווח מקצה הנייר.

4. ממשיכים כך עם כל הביסקוויטים, כאשר בסוף אמורות להיות שלוש שורות של של עשרה ביסקוויטים (אם השתמשתם בשישים, כמוני. אם משתמשים ב-36, למשל, אמורות להיות שלוש שורות של שישה).

היי, אמא

5. בעזרת מרית מורחים חצי מכמות הקצפת בשכבה אחידה מעל הביסקוויטים.

6. מסדרים שכבה נוספת של הביסקוויטים מעל הקרם, וכמובן שטובלים כל ביסקוויט קודם, כמו בשלב 3.

ועכשיו היי לעצמי

7. מורחים את שאר הקרם (קרם, קצפת, אני משתמשת בשתי המילים אבל מתכוונת לאותו הדבר) מעל שכבת הביסקוויטים השניה.

8. מחזיקים את נייר האפיה משני קצותיו ויוצרים מהעוגה צורת פירמידה – מצמידים את השורה הקרובה אליכם אל השורה הרחוקה בעזרת הנייר. השלב הזה זוכה בתואר המשפט הכי פחות קוהרנטי ever, לא?

מדהים שדווקא את השלב הכי חשוב והכי פחות ברור הצלחתי לא לצלם..

העניין הוא שנזקקתי לשתי הידיים לטובת החזקת הנייר.

ואת התמונה הזו צילמתי בעיניים עצומות. או לפחות כך זה מרגיש.

9. לאחר שהעוגה כבר הפכה לפירמידה (הידד!), מועכים מעט את צלעות המשולש פנימה, זה כלפי זה, כדי להדק אותם קצת. מצמידים ומקפלים את נייר הפנימה כך שיהיה צמוד לעוגה עד כמה שאפשר.

10. מכניסים את העוגה לכמה שעות למקרר, על מנת שתתייצב. בפעם האחרונה הכנסתי אותה לתשע או עשר שעות, אבל אולי אפשר גם קצת פחות. בכל אופן, תנו לה לפחות ארבע שעות. או שמונה. או מספר אחר שמסתדר לכם. טוב, תפסיקו להקשיב לי, אין לי מושג על מה אני מדברת.

הערות/תוספות/שדרוגים:

רואים את הפתי בר השבור?

יופי פנימי זה לא פחות חשוב מיופי חיצוני, נכון?