קודם כל, בואו נסכים על כמה דברים, טוב?
1. בחורה המתייחסת לבלוג שלה כמו לילד היא לא מופרעת.
2. בחורה המכינה קאפקייקס לכבוד יום ההולדת של הבלוג שלה היא לא מופרעת.
3. בחורה המכינה קאפקייקס בדמות הבלוג לכבוד יום ההולדת של הבלוג שלה היא לא מופרעת.
הדבר הכתום הזה? אמור היה להיות “כובע מסיבה”. בפועל זה נראה יותר כמו קונוס של
מע”צ, וכל קאפקייק ש”חבש” אותו נראה כמו חד קרן.
4. בחורה המכינה קאפקייקס בדמות הבלוג וחוגגת יום הולדת לבלוג שלה – כלומר מסיבה בהשתתפות הקאפקייקס עצמם ו… “אמא” של הבלוג (הבחורה מתייחסת לבלוג כמו לילד, זוכרים?) בלבד – היא לא מופרעת.
יופי.
אם כך, אפשר להתחיל.
ברוכים הבאים למסיבת יום ההולדת של מורקייק!!
בחלקו התחתון של התמונה: מור. בעליון: קייק.
הבלוג כבר בן שלוש. הוא הולך כמו ילד גדול* (מדי פעם הוא מועד, אבל היי – למי מאיתנו זה לא קורה? אה.. לכם לא? רק לי? סבבה), מדבר כמו ילד גדול (מדבר, לא סותם את הפה.. זה אותו הדבר, לא?) ואוכל כמו.. סליחה, אני אפילו לא מצליחה לסיים את המשפט הזה מבלי להתפוצץ מצחוק.
הוא עדיין אוכל שוקולד, חמאת בוטנים ושוקולד עם חמאת בוטנים. כמו ילד גדול.. אבל גדול פיזית, בעיקר.
*אני יודעת, אני יודעת. שנה שעברה אמרתי את אותו הדבר. עכשיו הוא עושה את כל מה שהוא עשה אז, רק כמו ילד גדול.**
**טוב בסדר, כתבתי את הקטע של “הולך, מדבר ואוכל” לפני שבדקתי מה כתבתי שנה שעברה, עליתם עלי. מה מוזר בזה שצורת החשיבה וההתנסחות שלי לא השתנתה במילימטר במשך שנה שלמה? קחו בחשבון שכבר סיכמנו קודם שאני לא מופרעת.
אז מה קרה מאז חגיגות השנתיים של מורקייק?
הבלוג ואני עברנו דירה (אני עברתי, הוא סתם נסחב אחריי). סקופ: בסוף החלפתי למיקסר הצהבהב (אתם צריכים לקרוא את הפוסט מהלינק כדי להבין על מה אני מדברת).
…
לרגל האחד באפריל סיפרתי לכם על חלק מהאסונות הקולינריים שלי. סקופ: התווספו כמה וכמה פריטים לרשימה הזו במהלך השנה האחרונה (חתיכת סקופ, אה? ממש הפתעה גדולה).
למשל זה. סקופ: כדורי השוקולד שהכנתי מהשאריות עדיין נמצאים במקפיא שלי. אממ עברו תשעה חודשים, נראה לי שהגיע הזמן לזרוק, לא?
סיימתי קורס קונדיטוריה ועכשיו אתם יכולים לקרוא לי שף מור. סקופ: אפילו היה סיכוי קליל, של דקה וחצי, שאמשיך ללמוד בחו”ל. אבל בסוף זה לא קרה.
שיחקתי אותה מאסטר שף ליום אחד, עד שיונתן רושפלד ניפץ לי את החלום שמעולם לא היה לי. סקופ: באחד מטיוליי לשירותים בעת שהותנו באולפן עברתי ליד חדר המנוחה של המתמודדים. מסתבר שפספסתי הזדמנות שיא לפגוש את ג’קי-כפרה-עליה ולהציע לה חברות באופן רשמי.
על הדרך גם הכנתי צמידי סוכריות מרנג צבעוניים ועוגת שמונה שכבות ורודה לאחיינים שלי ועוגת גבינה לתחרות בעבודה (גבינה.. הכי ביג דיל בשבילי) והיה יורו (לגמרי אירוע מכונן) וקפצתי לביקור אצל ארז קומרובסקי ושתי חברות טובות שלי התחתנו. את כל הדברים האלה – ורבים נוספים – תוכלו למצוא במאגר המתכונים. סקופ: הדף של הקטגוריות לא עובד כבר כמה חודשים (לא משהו שאני גאה בו במיוחד).
אה, וגם.. אין ספק שלקחתי את העניין הזה של הפייסבוק צעד (או עשרים) קדימה, ועכשיו אני כותבת שם את השטויות שלי בערך שלוש פעמים ביום. סקופ: הבלוג והפייסבוק לא הספיקו לי, אז התחלתי לכתוב את השטויות שלי במקומות נוספים.
מה עוד קרה בשנה האחרונה?
נו, אתם יודעים.. מסתבר שהפכתי להיות הבחורה הזאת שעורכת מסיבות יום הולדת לבלוג שלה וממשיכה עם חייה כאילו זה דבר הגיוני לעשות.
אפרופו זה.
זו הבלילה של תבנית ב’. רואים את ההבדל בין הצבע שלה לזה של תבנית א’ (שימו לב
לצבע המקורי על קצה הלקקן)?
א. אינשטיין הגדיר פעם אי שפיות כחזרה על אותו הדבר פעם אחר פעם, תוך ציפיה לקבל תוצאות שונות.
מ. קייק בתגובה: “צ’אלנג’ אקספטד, אלברט”.
אז ראיתי לפני כמה זמן תמונה של קאפקייקס עם נקודות במקום הטוב ביותר עלי אדמות. אדמות האינטרנט, זאת אומרת.. כמובן שהתאהבתי, בהתחשב באובססיית הנקודות שפיתחתי בשנים האחרונות, והחלטתי לזכור את הרעיון הזה לשימוש עתידי*.
*שימוש עתידי = כשיגיע הזמן הנכון** להכין קאפקייקס ירוקים עם נקודות לבנות, בדומה לרקע של הבלוג.
וזו בכלל הבלילה מסבב ב’. רואים את חתיכות הפיסטוק בפנים?
**הזמן הנכון = יום הולדת לבלוג.
כמובן שכאשר הגיע הזמן להתחיל בהכנות – לפני כחודש – והחלטתי להכין קאפקייקס מנוקדים, התקשיתי למצוא את המתכון המקורי (כאילו.. כבר הייתי בפינטרסט. למה לא שמרתי את זה? כמה נעל, כמה), אבל גיליתי שבינתיים גברת La Receta de la Felicidad הכינה קאפקייקס כאלה בעצמה.. וקישרה למתכון ההוא.
רק מה.. גם במתכון של רסטה (כי זה שם החיבה החדש שלה. מעכשיו) וגם במתכון המקורי מאדים את הקאפקייקס. וזו ההשערה שלי, אגב, למה הם יצאו כל כך מושלמים. אני, לעומת זאת, פחות בקטע של אידוי. גם לא ממש הבנתי מה עושים, איך מאדים, במה צריך להשתמש. קראו לי מיושנת, אני מעדיפה תנור.
וכן, כשאני אומרת תנור אני מתכוונת לטוסטר אובן בעל כוחות על, כזה שמסוגל לאפות דברים בכח המחשבה בלבד. הוא – בניגוד אלי – קצת מופרע.
בכל אופן, לקחתי את המתכון הזה.. המתכון שכבר חרשתי עליו ועיוותתי אותו בכל כך הרבה צורות בחודשים האחרונים, כי אני כל כך אוהבת אותו.. ועיוותתי אותו שוב. הוספתי שקדים טחונים לבלילה, הנחתי מעט ממנה בצד (בשביל הנקודות הלבנות) והוספתי לשאר הכמות פיסטוקים טחונים וצבע מאכל ירוק (כמובן שאני מתכוונת לשילוב של כחול וצהוב, היות שלא היה לי ירוק ו.. כשפוגש הצבע הכחול בצבע הצהוב, כך נולד הצבע הירוק) על מנת לקבל את צבע הרקע.
לפני האפיה הכל נראה חיובי ושמח, אבל מהר מאד הבנתי שהקאפקייקס שלי ממש לא מתנקדים. היו שתי בעיות:
1. הירוק היה בהיר מדי ובמהלך האפיה הוא הבהיר עוד יותר, כך שהניגוד בינו לבין הלבן היה כמעט בלתי נראה.
2. הנחתי יותר מדי בלילה ירוקה בכל מנז’ט, כך שהיא השתלטה על הנקודות הלבנות והעלימה אותן לגמרי.
בתבנית השניה כבר הפקתי כמה לקחים – הכהיתי את הירוק, הנחתי פחות בלילת רקע בכל מנז’ט וזילפתי את הנקודות הלבנות כתלוליות גבוהות ודקות, על מנת שהן לא תיבלענה בתוך הירוק מצד אחד ולא תתפשטנה לכתמים לבנים גדולים מצד שני.
אמנם הקאפקייקס שלי לא היו עדינים ומושלמים עם נקודות עדינות ומושלמות כמו כל המאודים למיניהם בהם נתקלתי, אבל אני הייתי מרוצה. יחסית.
אך בכל זאת.. רציתי לנסות שוב. לאפות מחדש, אך הפעם להחיל מראש את כל הלקחים אותם הפקתי בין תבנית א’ לתבנית ב’. אתם יודעים, יום הולדת וזה.. פוסט חגיגי. רציתי להשקיע בכם ובעצמי.
מה מביך בשרשרת הבלונים העקומה שיצרתי מדפיפים? כלום, נכון?
ובכן, כעבור שבועיים, אולי שלושה, ניגשתי שנית למלאכה. וראו זה פלא, גם הפעם קיבלתי תבנית שלמה של קאפקייקס בהירים בהירים, די אחידים בצבעם. צבעם, אגב, היה ירקרק חולני. לא בדיוק מה שרציתי.
אז שוב.. תבנית ב’. ירוק יותר כהה. תלוליות לבנות דקות וגבוהות על מעט בלילה ירוקה. והפעם קיבלתי קאפקייקס סבירים, דומים בצורה חשודה לתבנית השניה מהפעם הקודמת.
אוקיי, אלברט. הבנתי אותך. מסתבר שאתה יותר חכם ממה שאתה נראה.. חזרתי על אותו הדבר פעמיים. ציפיתי לתוצאות שונות. לא קיבלתי תוצאות שונות. הממ. סקופ: אני לא שפויה (אלידבא דאלבי איינשטיין).
(זה טיב הקשר בינינו. אני קוראת לו אלבי, הוא שותק כי הוא מת לפני כמה עשרות שנים.)
אוקיי, הגענו לשלב בו אני מספרת לכם על השיחות שלי עם מדענים מתים. נראה לי שזה הזמן לחתוך.
אחרי המסיבה הפרועה בסלון שלי, הקאפקייקס בדרך לאפטר פארטי. בעבודה.
אז… יום הולדת שמח וזה, לא?
אפטר פארטי
(בבקשה בבקשה אל תכריחו אותי לומר בלוגולדת)
***
קאפקייקס שקדים ופיסטוק מנוקדים
מקור המתכון: המתכון מבוסס על עוגת הווניל הזו, עם מספר שינויים. הרעיון לקאפקייקס מנוקדים נלקח מכאן ומכאן, אם כי הם לא תרמו לי כלום מבחינת איך אשכרה לבצע את זה.
כמות: שאלה מעניינת. בפעם הראשונה יצאו לי 28 קאפקייקס בינוניים בגודלם, בפעם השניה 40 (!) קאפקייקס, אך רק חלקם היו בינוניים והשאר אפילו קטנים יותר. חוץ מזה, בפעם השניה השתמשתי בכמות גדולה יותר של פיסטוקים.
מצרכים:
200 ג’ חמאה רכה, חתוכה לקוביות
3/4 1 כוסות סוכר לבן
4 ביצים גדולות
1 כוס חלב
1/2 2 כוסות קמח לבן
1/2 כוס שקדים טחונים
1 כפית אבקת אפיה
1/2 כפית מלח
40-80 ג’ פיסטוקים טחונים (ראו הערה בהמשך)
צבע מאכל ירוק (לא חובה, ראו הערה בהמשך)
אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות ומניחים מנז’טים בתבנית שקעים.
2. מניחים חמאה וסוכר בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומקרימים על מהירות גבוהה, עד לקבלת תערובת בהירה וחלקה.
3. מוסיפים ביצים, אחת אחת, תוך כדי פעולת המיקסר. ממתינים להיטמעות בין לבין.
4. בינתיים מערבבים בקערה קמח, אבקת שקדים, אבקת אפיה ומלח.
5. מנמיכים את מהירות המיקסר ומוסיפים תערובת יבשים וחלב לסירוגין: מתחילים בשליש מתערובת היבשים, חצי חלב, שליש יבשים, שאר החלב ושאר היבשים. מערבבים מעט בין כל הוספה.
6. מניחים בצד כוס של התערובת (אפשר אפילו קצת פחות. לי נשארה בסוף מספיק בלילה לבנה בשביל מספר קאפקייקס לבנים לגמרי).
7. מוסיפים לשאר הבלילה (מה שנשאר בקערה הגדולה) פיסטוקים טחונים ומערבבים קלות, עד להיטמעות.
8. מוסיפים מעט צבע מאכל ומערבבים – אפשר עם המיקסר, אני העדפתי עם לקקן – עד לקבלת בלילה אחידה בצבעה.
9. מעבירים את שתי התערובות לשקי זילוף וגוזרים חור בקצה: בתערובת הירוקה אפשר לזרוק חור די גדול, בלבנה מומלץ לגזור חור דק יותר, על מנת שהזילוף יהיה עדין יחסית.
10. מזלפים תערובת ירוקה עד חצי גובה השקע, פחות או יותר.
11. מעל הבלילה הירוקה, מזלפים מספר נקודות לבנות. משתדלים לזלף תלוליות דקות ויחסית גבוהות: דקות כיוון שהן מתפשטות במהלך האפיה, וגבוהות משום שהבלילה הירוקה תופחת ועלולה לכסות את החלק הלבן.
12. אופים למשך 15-20 דקות. שימו לב: ייתכן שאפילו פחות מרבע שעה תספיק (תלוי בגודל הקאפקייקס ובעוצמת הסופר-תנור שלכם. זאת אומרת שלי). מצננים לגמרי לפני שאוכלים (אלא אם כן אתם אוהבים קאפקייקס בטעם חביתה. כן, זה הטעם שלהם כשהם חמים וכן, אני חד משמעית מדברת מנסיון).
הערות/תוספות/שדרוגים:
- אני מזהירה אתכם מראש: הקאפקייקס מעט דביקים למגע לאחר האפיה והחלק העליון שלהם לא חלק לגמרי, הוא קצת מחוספס. אותי זה טיפה ביאס, אבל הם כן יפים ולגמרי טעימים. אז don’t hold it against them.
- אם אתם רוצים לשמור אותם, אז בקופסא אטומה בטמפרטורת החדר בבקשה. תודה. כמה ימים? לא יודעת, אל תשאלו שאלות קשות. אני לקחתי אותם לעבודה בשתי הפעמים ווידאתי שכולם נעלמו תוך גג יומיים, בדיוק כדי שלא אצטרך להתמודד עם שאלות כמו “כמה זמן הם נשמרים”.
- לגבי הפיסטוקים: בפעם הראשונה השתמשתי בארבעים גרם, בשניה הגדלתי את הכמות לשמונים. מבחינת המרקם לא היה שינוי מהותי, אבל הם היו יותר פיסטוקיים בפעם השניה, מן הסתם. אז גם לא טחנתי אותם עד הסוף, כלומר.. הפיסטוקים הטחונים היו אבקתיים ברובם אך נשארו מספר חתיכות קטנטנות. זו היתה טעות לא מכוונת אך מבורכת, לטעמי. היה כיף שהיו כמה שבבים של פיסטוק בקאפקייקס..
- בכל אופן, אם אתם לא בקטע של פיסטוק, אפשר גם להשמיט אותם מהמתכון ועדיין יצא סבבה.
- צבע מאכל: כן, אפשר בלי. אבל אז לא יצאו לכם קאפקייקס בשני צבעים, אפילו אם תבצעו את אותה החלוקה, כלומר לחלק מהבלילה לא תוסיפו פיסטוקים ולחלק כן. לא נראה לי שהפיסטוק צובע את הבלילה בצורה מספיק משמעותית.
- אבל אם בא לכם להשתמש במעט קקאו במקום צבע מאכל, זה לגמרי יכול לעבוד.
- מבחינת המראה של הקאפקייקס, אני רציתי אותם ירוקים עם נקודות לבנות. אם לא ממש משנה לכם מה מנקד את מה, אפשר לעשות חלק ככה, חלק ככה. לצורך העניין, להוסיף גם קאפקייקס לבנים עם נקודות ירקות. זה מגניב ומגוון.
- אם אתם תוהים איך כתבתי על הקאפקייקס – תודו שה-M יצאה לי ממש דומה למקור ואפילו ה-3 נחמד!! – בעקרון זה פשוט אבקת סוכר, חלב וצבע מאכל אדום. אני לא יודעת לומר כמויות, כי ערבבתי עד שקיבלתי מרקם נוח לכתיבה. כמובן שזה שקר, כי לא משנה כמה אבקת סוכר הוספתי, זה עדיין היה נוזלי מדי.. אבל בסוף הצלחתי לכתוב בעזרת מכחול דק. פשוט כתבתי כל חלק של האות/הספרה על הקאפקייקס במספר שכבות, עד לקבלת משהו שבלט ולא נראה דהוי.
- אגב, אולי שמתם לב בתמונה של החלב שהוספתי בפעם הראשונה מעט תמצית וניל. אפשר, אבל תכלס לא קריטי. בפעם השניה ויתרתי.
- הפחדתי אתכם, נכון? אתם הולכים ללכת ולא לחזור לעולם. לעולם. סבבה. לכו על זה. אם יש לכם לב לנטוש בלוג פעוט בן שלוש ואת אמו החד הורית, אז בכיף.
- זכרו: לא מופרעת.
אתם מדמיינים. ממש לא צירפתי מאתיים תמונות זהות עקב חוסר הרצון שלי לההחליט מה נכנס לפוסט ומה לא.
19 תגובות
שלוש שנים! מזל טוב לך. איכשהו הייתי בטוחה שזה הרבה פחות זמן, אבל כנראה הזמן טס כשנהנים וכו'. מאחלת עוד לפחות 120 שנה נוספות של הכתיבה שלך. אפשר גם להצטרף לרשימה הזו של בלוגריות שבישלת איתן? אני לא אוהבת חמאת בוטנים ולא ממש אוהבת שוקולד, באופן כללי מעריצה ירקות, סוגדת לטחינה ואוכלת הכל עם סומאק ועשבי תיבול.
הקיצר, אפשר לקבוע בישול משותף כדי לבדוק אם תגרשי אותי ואת העשבי תיבול שלי מהבית שלך???
גאון! מזל טוב, עד 120 (שנה, לא פוסטים)
מזל טוב כפרות 🙂 תמשיכי להצחיק עוד המון!
נטלי
מזל טוב!! 🙂
קולולולו! מזל טוב לבלוג הכי מצחיק וטעים ברשת 🙂
והקאפקייקס האלה… Piece of art!
כולכבוד
אווו… מזל טוב (מלא מזל טובים), למה אני לא ברשימה של הבלוגריות שבישלת איתן? כאילו, לדעת לבשל זה תנאי? זה לא פייר….
וברור שבלוג זה ילד, לרוב הוא מתנהג הרבה יותר טוב מילד אמיתי למרות שהוא דורש מלא תשומת לב…
הקאפקייקס נראים מתאימים ומופרעים כיאה וכיאות (אהבו אותם בעבודה? כי מזמן קלטתי שאת עובדת עם כפויי טובה…).
הם אכן נראים מופרעים (ואיזו שנה מלאת פעילויות היתה לבלוג שלך ולך )
מזל טוב יקירה. לעוד עשרות שנים של פוסטים שיפילו אותי כל פעם מחדש לרצפה או יהפכו אותי לסחבה רוטטת.
הקאפקייק עם ה-M יצא ממש מושלם!
ולמרות צבעי המאכל, אני מדמיינת את הפיסטוקים, השקדים והחמאה שם וזה נראה ממש טעים.
וכרגיל, הפלת אותי לקרשים.
מזל טוב!
מור, המון-המון מזל טוב! אל תתבגרי ואל תהפכי לשפויה, תעשי לנו טובה 🙂
מקווה להופיע ברשימת הבלוגרים איתם שיתפת פעולה בשנה הרביעית של בלוגך המקסים!
מבין הילדים האמיתיים (ויש 3 כאלה) הבלוג הוא המחונן והנוח לטיפול מכולם…
🙂
שיהיה מזל טוב!
שנת חמאת בוטנים לרוב.
מזל טוב לבלוג הכי מצחיק ברשת, עם האמא החד הורית הכי עסוקה ומקורית ומגניבה וצעירה וקולית ומסוגננת וצהובה-שמחה-עם נקודות!
המון חמאת בוטנים ושוקולד, המון הומור עצמי קורע, וסרקזם כמובן. כי כל ילד בן שלוש צריך סרקזם טוב על הבוקר.
♥
מהמם,כיף לקרוא בכל הזמן הזה בבלוג שלך.
כמה יצירתיות בפוסט הזה,פשוט נפלא!
המשיכי לשמח את לבבנו (וגם את קיבתנו :P)
<3
מזל טוב!
זה נראה אדיר!! 🙂
מזל טוב מורקייק! הבלוג נפלא והקאפקייקס/ מאפינס דרדסים האלה מעוררים השראה וקינאה..
אבל עלמה, עשבי תיבול אני דווקא אוהבת! חכי חכי, אני תכף שולחת לך מייל.
מקופלת, מה את אומרת על הצעת הפשרה הזו: אנחנו ניפגש, אני אכין לך משהו טעים ואת תכיני לי משהו מגניב, מלאכת ידי כזה שיגרום לי להתלהב ולהתרגש ולהתעצב על זה שאני הכי לא יצירתית ואמנותית בעולם?
אולגה, שנתו הרביעית של הבלוג רק התחילה. אני בטוחה שנמצא זמן לאיזה שיתוף פעולה במהלך השנה 😉
וכולם כולם – לא, אתם!! לא, ברצינות – תודה. אם לא הייתם כאלה מגניבים ונחמדים, בטח הייתי כבר מזמן מתייאשת.
בלוגולדת מאוחר שמח! אני מאוד שמחה מזה שהבלוג שלך קיים ומשעשע אותי בעקביות כבר כמעט 3 שנים (ג'יזס קרייסט אני קוראת את הבלוג שלך כמעט 3 שנים! אני זקנה!). אז כל הכבוד שאת מתמידה בזה, זה דורש המון מחוייבות. ועכשיו אני נשמעת כמו מחנכת שכותבת לך הערה לתעודה אז אני אפסיק. אבל 3 שנים זה ממש משמעותי ולהכין קאפקייקס לכבוד המאורע זה לגמרי ראוי ושפוי. והקאפקייקס נראים ממש טוב, במיוחד האלה עם הכתיבה האדומה. אני מאמצת את השיטה. לגמרי רואים שאני משופעת ולא לגמרי לוגית בהודעת הזאת. פליז דונט הולד איט אגנסט מי.
בלוגולדת שמח!
ואני לא מבינה למה זה לא שפוי? הייתי מודאגת לו היית עושה אחרת.
ואת מדהימה עם הבלוג שלך, ומצחיקה והורסת, ואני מאחלת לך המשך כל טוב ומאפים טעימים…
אני לא מאמינה שפספסתי את היום הולדת לבלוג… אז האיחור לא אלגנטי-
מזל טוב בלוג מקסים וטעים!!!
ואם אפשר לכבוד יום ההולדת שלך לשלוח למשהו (אהמם אהמם) איזה עוגיה מתנה הביתה 🙂