לפני שבוע ומשהו אמרתי לטל ש”צריך להכין משהו לכבוד הבחירות. עוגיות פתקי קלפי או משהו”.
היות שאנחנו לרוב מדברות על מאתיים נושאים, פחות או יותר, במקביל, נוצר קצר קליל בתקשורת ואני הבנתי לא נכון את התגובה שלה. אני חשבתי שהיא ירדה על הרעיון המטופש וההו-כה-אמריקאי שלי. היא, מסתבר, בכלל התייחסה למשהו אחר שאמרתי.
כך או כך, ירדתי מהרעיון.
כעבור יומיים התכתבתי עם נטלי. “היה לי רגע הכי אמריקאי”, אמרתי לה, “חשבתי שזה יכול להיות מגניב להכין עוגיות ולקשט אותן כדי שייראו כמו פתקי הקלפי של כל המפלגות, לקראת הבחירות. ואז נזכרתי שאני לא אמריקאית ושאני לא יודעת לקשט עוגיות ועוד כל מיני דברים שימנעו מהרעיון הזה לצאת לפועל”.
ואז קרה משהו בלתי צפוי. נטלי התלהבה. היא אמרה שזה רעיון מגניב. היא הציע שניישם את הרעיון הלא הגיוני שלי. ואני, ששיוועתי למישהו שישתף פעולה עם הטירוף שלי, שמחתי עד מאד.
הבנו שהפרויקט הזה צריך לקרות בקרוב מאד, היות שבאותו הזמן היינו פחות משבועיים לפני הבחירות.
עכשיו.. טל, נטלי ואני כבר מראש קבענו לנו יום כיף לבוקר של שישי. זה שהיה אתמול. טל בדיוק סיימה את הסמסטר (וכולנו שמחים בשבילה, נכון??) ונטלי הבטיחה לשתינו בלי קשר סיור בשוק לוינסקי (מעולם לא ביקרתי בו וחשבתי שאני אפילו לא יודעת איפה הוא נמצא. בדיעבד מסתבר שטעיתי), אז קבענו ארוחת בוקר וסיבוב בשוק. לכן היה זה רק הגיוני לערבב שמחה בשמחה ולנצל את אותו שישי בשביל להכין עוגיות חגיגיות לרגל הבחירות.
נותר רק דבר אחד קטן לעשות, או כך חשבתי.
לשכנע את טל, היות ש(בראש שלי)היא חשבה שזה רעיון לא טוב.
אבל שוב, גם כאן.. מסתבר שטעיתי. טל הכי זרמה. היא הסבירה לי שהיא לא צחקה עלי בשיחה הראשונה. נו, אז יש לי קושי מסוים בהבנת הנקרא. מה אתם רוצים ממני, לא גדלתי בארץ!*
*זה רק חצי שקר. אפילו פחות מחצי..
קיצור. הכל היה טוב ויפה. נטלי התלהבה. טל זרמה. ואני.. אני לא האמנתי שהצלחתי לרתום את גברת טולטולים וגברת עוגיונט למשימה, שבינינו.. הכי נדונה מראש לכשלון.
אבל רגע, בלי ספוילרים.
לאחר דיונים רבים, הוחלט להכין שלושים וחמישה מלבני מרנג לבנים אשר ייצגו את פתקי המפלגות השונות, פלוס פתק לבן, ולכתוב על כולם – פרט לאחד, כמובן – את האותיות של כל מפלגה באמצעות רויאל אייסינג אותו נצבע בכחול.
ובנוסף.
פתקי הצבעה זה טוב ויפה, אבל מה הטעם בפתקים אם אין תיבת קלפי אליה ניתן לשלשל את הצבעות הבוחרים?
בדיוק. אין טעם.
אז אמרנו שנכין שש עוגיות מלבניות גדולות – יותר גדולות מהפתקים, נגיד – ונרכיב מהן קלפי. בעזרת רויאל אייסינג, כמובן. ואת העוגיה העליונה נחורר, כי.. נו, איזה מצחיקים אתם. איך תכניסו את הפתק אם אין חריץ בתיבה?
ברור שתיבת הקלפי שלנו נראית כמו בקתה מושלגת בכוונה. רצינו להבהיר לכם
שעליכם להצביע בכל מצב, בכל מזג אוויר. גם אם ירד שלג!
אוקיי, סבבה.
אז נפגשנו אצל נטלי ביום שישי בשמונה וחצי בבוקר. שתינו קפה, אחרת לא היינו מסוגלות להתחיל את היום. הכנו מרנג. סליחה, נטלי הכינה מרנג. היא שקלה חלבונים. וסוכר. והקציפה. טל עזרה – שקלה וקיפלה אבקת סוכר. אני עמדתי ושתיתי קפה.
מי זה שם שקרא לי פרזיטית??? להזכירכם, אני הגיתי את הרעיון. אני הזרוע המתכננת. אדריכלית הפרויקט. המדענית התיאורטית. מעתה קראו לי ד”ר שלדון קופר.
קיצור, הזילוף של מלבני המרנג היה.. מעניין. קצת יותר מסובך ממה שתכננו. בשלב הזה דווקא הצטרפתי לזרוע המבצעת וזילפתי “מלבנים” (שתי הידיים השמאליות שלי הרי לא באמת יודעות את ההבדל בין מלבן לעיגול למשולש) וטל רדפה אחריי עם פלטה ויישרה את המלבנים שלי. נטלי צחקה צחוק מרושע. על חשבוננו, ברור.
בכל אופן, מרנג זה משהו שנאפה – סליחה, מתייבש – במשך שעות. אשכרה שעות. אז השארנו את המלבנים בתנור ויצאנו, במטרה לאכול ארוחת בוקר נהדרת ולחרוש על שוק לוינסקי.
משאריות המרנג נטלי זילפה קונכיות וטל.. יצרה מגדלים. זה היה כבר בצהריים, כשכמויות הסוכר היו גבוהות במיוחד.
מה שקרה בפועל זה שהסתובבנו והסתובבנו והסתובבנו באזור השוק, נטלי ייבבה לא מעט כיוון שלא הצליחה למצוא חניה, וטל ואני ניסינו לנחם אותה. לא נורא, את תכף תמצאי. נו, עוד סיבוב, מישהו בטוח יצא.
אף אחד לא יצא.
היות שכבר היה אחרי אחת עשרה ושלושתנו היינו על סף עלפון מרעב, ודי מיואשות מחיפוש החניה העקר, החלטנו לזנוח את השוק וללכת לאכול.
ובכן, בוקר טוב לך, קופי בר!
why so serious?
כן, חיכינו שם לא מעט עד שנכנסנו. כן, היתה שם מישהי שלבשה את אותה החולצה שלי. בדיוק. אותו צבע והכל (ידעתי שאני אתחרט על זה ש-h&m הגיעו לארץ!). כן, הושיבו אותנו על הבר במקום שככל הנראה לא מיועד לאנשים בדרך כלל. כן, השירות הלא אחיד נע בין זוועתי לסבבה לאני-רוצה-להציע-נישואין-למלצר למחריד. לא, מיץ התפוזים שלהם לא סחוט, אז נאלצתי להזמין לימונדה. כן, חלק מהלחמניות הרגישו לי לא שיא הטריות (אם כי הבנות ממש חלקו עלי). וכן, בסוף רציתי למות והרגשתי שהנה, עוד שניה ממש, אני יולדת איזה בריוש.
אבל היה טעים. וכיף. וטעים. ובזמן שהמתנו לטייק אווי שנטלי הזמינה לחבר שלה, בעודנו מתקשות לעשות פעולות מורכבות כמו לעמוד, לדבר, לנשום… פתאום המלצר הגיש לנו צלחת עם שלוש פחזניות. זה היה אושר, זה היה סבל, זה הרגיש כמו מטלה לאכול אפילו אחת, אבל בשניה שטעמתי הצטערתי שלא אכלתי גם את הפחזניות של טל ונטלי. וכן, בערך בזמן הזה הייתי מוכנה לכרוע ברך ולבקש את ידו של המלצר.
ואז הבנתי שאני פיזית לא מסוגלת לכרוע ברך, ושלו הייתי מנסה לעשות זאת, סביר להניח שהיה נקרע לי הג’ינס. אז ויתרתי. המלצר ניצל.
לבסוף הצלחנו להקים את עצמנו. המלאכה לא היתה פשוטה כלל וכלל. שלושתנו נשבענו שלא נאכל יותר לעולם, ובכל זאת לא הצלחתי להפסיק לחשוב על מנת השטרודל בננה שהמלצרית בדיוק כתבה על הלוח מעט לפני שהלכנו, היות שבמקום כבר התחילו להגיש את תפריט הצהריים.
למי קראתם הפרעת אכילה מהלכת? אני מקווה שלי. כי זה מה שאני. הפרעת אכילה מהלכת. וגם בריוש. נעים מאד, אני בריוש קייק.
קיצור.
חזרנו לדירה של נטלי, עם כמויות סוכר לא הגיוניות בדם, והתחלנו והמשכנו לעשות שטויות.
קפה עם עוגיונט. תודו שזה טוב לתכנית אירוח.
נטלי ערבבה אבקת סוכר ומים וצבע מאכל כחול. היא הכינה קונוס ומילאה אותו. טל נטלה את הקונוס הממולא וזילפה אותיות יפות על מלבני המרנג ה.. מעניינים שלנו. לא בדיוק מלבנים, קצת נראים כמו חתיכות קיר גבס שהתפורר, אבל למה להתקטנן? העיקר שטל הקפידה על אותיות יפות וחגיגיות, בפונט פרנק ריהל, ממש כמו האותיות המקוריות המופיעות על הפתקים. כן, זה פשוט היה חייב להיות פרנק ריהל. לכו תתווכחו עם סטודנטית לעיצוב.
מה אני עשיתי? אני עמדתי עם הפלאפון שלי והתמונה של כל פתקי המפלגות שהורדתי מ-ynet לפני כמה ימים, ונתתי הוראות לטל. “תכתבי פה. עכשיו כן. אוקיי, יאללה. מחל, מרצ. יאללה”.
נטלי בינתיים טיפלה בעוגיות החמאה. ערבבה, קיררה, רידדה, חתכה. ואני? אני הכי עזרתי. אם אני לא הייתי שם, מי היה מרפד את התבנית בנייר אפיה? בדיוק. אף אחד.
ואז קונוס האייסינג עלה על גדותיו וטינף את הידיים של טל. ייתכן שהיא נראתה כמו דרדס בשלב הזה. ייתכן גם שהיא ייבבה מעט בשלב הזה, בערך כמו שנטלי ייבבה בזמן חיפושי החניה שלה בבוקר. ייתכן.
קיצור, אני לא אלאה אתכם בכל הפרטים הקטנים והלא הגיוניים של מבצע הקלפי שלנו. היה מצחיק. היה מבולגן. היה עקום ומכוער ועדיין הרגשנו כמו שלושה בריושים מהלכים.
בשלב מסוים טל התייאשה והלכה. הגיבורה הספיקה לכתוב יותר מחצי מהמפלגות, ונטלי בינתיים הרכיבה את הקלפי שלנו. מה אני עשיתי? נו די, אתם כבר יודעים שלא עשיתי כלום. אדריכלית, אומרים לכם! זרוע מתכננת!!
לפני שטל הלכה, צילמתי תמונה למזכרת שלה ושל נטלי עם ראש הממשלה בנימין מרנגיהו
כאילו.. ניסיתי בכל זאת לזלף על מלבן מרנג אחד או שניים. אבל זה דעך מהר מאד.
אחרי שטל הלכה.. נטלי ואני נחנו. “נשב רק כמה דקות”, אמרנו אחת לשניה, “ומיד אחר כך נצלם. אפילו שאין כל כך מה”.
כעבור שעה בערך הצלחנו לקום.
ואז.. המשיך הטירוף. החלטנו להכין את המדריך לבוחר המתחיל מטעם מפלגת טע”מ (טולטולים, עוגיונט, מורקייק. כאילו דא. כן, מטעם טע”מ. זה ההומור שלי), כולל כל ה”עשה”, “אל תעשה” ו”אפשר לעשות, אבל לא מומלץ”.
ביום ג’ הקרוב, הגיעו לתיבת הקלפי הקרובה לביתכם (ליתר דיוק, זו שאתם רשומים בה) והצביעו למפלגה האהובה עליכם.
כפי שאתם רואים, אני בוחרת בפיראטים.
ואז ואז.. אחרי שצילמנו.
אל תצביעו לשתי מפלגות שונות. זה אסור והצבעתכם תיפסל.
אנחנו רצינו לומר לכם שגם שני פתקים של אותה המפלגה הם לא דבר חוקי, והצבעה כזו תיפסל, אבל בן זוגה של נטלי
הסביר לנו שזה דווקא בסדר. בכל מקרה, ליתר בטחון, השתדלו לוודא שאתם מכניסים רק פתק אחד למעטפה.
שיחקנו שבץ נא עם המפלגות. הרכבנו כל מיני מילים ומשפטים מהפתקים השונים. אני לא זוכרת את כל הצירופים, וכנראה מעדיפה להדחיק, אבל זכורים לי לטובה בעיקר “היפי זקן” והפייבוריט האישי שלי “קפה עם דץ”.
פתק לבן? מבחינה חוקית זה בסדר, אבל אנחנו לא ממליצות.
בקיצור, היה בלאגן גדול וכמובן שאין לנו אף מתכון לתת כאן היום, אבל סתם חשבנו לחלוק אתכם את הרעיון של הפרויקט המשעשע הזה, ואת הביצוע שלנו לעניין.
אל תנסו להיות יצירתיים, לקחת פתק לבן ולכתוב עליו כל מיני דברים יצירתיים, למשל שמות של סלבס כמו עוגיונט.
או יעל בר זהר. או יצפאן. כן, אלה הדוגמאות שהשתמשתי בהן כשדיברתי עם טל ונטלי, כי מסתבר שאני עדיין תקועה
אי שם בשנות התשעים. בכל אופן, אל תעשו את זה, כי ההצבעה שלכם תיפסל.
וואו, ואפילו לא אמרתי כלום על כל המפלגות האלטרנטיביות שהמצאנו במהלך היום. אסתפק בלספר לכם על זה שבעולם הדמיוני שלנו, ראשי התיבות מאחורי ש”ס הם שמים ספרינקלז.
ולבסוף: לא משנה כמה בא לכם וכמה זה נראה מגניב, אל תדחפו לתוך הקלפי חתיכת קלפי.
בשורה התחתונה, ביום שלישי יש בחירות. אז לכו להצביע. אני אמנם לא רוצה לנקוט פה שום דעה פוליטית (בעיקר כי אין לי), אבל טיפ קטן ממני: בחרו בקפה עם דץ.
או במפלגת טע”מ. וואטאבר.
17 תגובות
אוי זה נשמע מגניב,גם אני רוצה !
נשמע כמו הרבה מאוד כיף, גם אני רוצה.
אויש אתן גדולות!!! פוסט קורע+הורס+התעלפתי::))
קורע
מצחיקות, גם אני רוצה להכניס חתיכת קלפי לקלפי….זה הכי הגיוני
גדול!
איזה פוסט מגניב! כל הכבוד לכן!
את פשוט קורעת!!!
איזה כיף לצחוק ככה לפני שהולכים לישון 🙂
קורעות!
גאונות אתן 🙂
רעיון מעולה ופוסט אדיר
אהלן מור. אני חושבת שאת מדהימה..אני רק בתחילת דרכי.. אשמח אם תכתבי לי את המייל שלך לשאלונת.. 🙂 תודה, אפרת.
מאיזה עוגיות הכנתן את הקלפי? הוא נראה יחסית יציב 🙂
בשם טל, נטלי ובשמי כמובן – תודה רבה! אנחנו מודעות לחוסר השפיות שלנו ואנחנו מאד שמחות שהקוראים שלנו יודעים להעריך הרעלת סוכר טובה 😉
אפרת, אני הולכת להמר שאת אותה אפרת שכבר שלחה לי מייל 🙂 אבל למקרה שלא, את יכולה למצוא את המייל שלי בדף האודות.
אנונימי, עוגיות חמאה פשוטות (בחיי שהתחלתי לכתוב "מטופשות" ורק באמצע המילה שמתי לב מה אני כותבת). התיבה באמת היתה יציבה יחסית, באופן מפתיע למדי.
ה-ר-ג-ת אותי מצחוק!
נשמע שהיה לכם יום כיף משוגע, וחבל שלא מצאתן חניה. השוק הזה הוא אחד המקומות האהובים עליי בעולם!
היי מור, את מצחיקה ומשעשעת וכותבת נהדר!!! צחקתי כשקראתי את הפוסט הזה לפני כמה חודשים, וצחקתי עכשיו… יום נהדר!!
נקרעתי מצחוק
היה ממש כיף להזכר
🙂
די אני לא יכולה עם הפוסט הזה. כל פעם מחדש אני בוכה מצחוק