כשהחיים נותנים לך תפוחי אדמה, תכיני לחמניות תפוחי אדמה.
כשאני אומרת “החיים”, אני מתכוונת לסופר.
וכשאני אומרת “נותנים” אני מתכוונת “את קונה בכוונה שק עצום כי את רוצה להכין לחמניות תפוחי אדמה כבר מלא זמן”.
אבל אל תתפסו אותי בקטנות..
חשבתי שזה יהיה משעשע לכתוב “תפוח/י אדומה” מתפוחי אדמה.. באמצע הדרך הבנתי שזה פחות משעשע, יותר מטופש..
בכל אופן.
כשהייתי בת שתים עשרה, נסעתי לטיול בת מצווה בארצות הברית עם ההורים.
ניו יורק.
אורלנדו.
לוס אנג’לס.
וכל מה שביניהן.
אזעקת אש שהופעלה בטעות בזמן שהתקלחתי במלון בוושינגטון (וכשאני אומרת “בטעות”, אני מתכוונת ל”ילדים מהקבוצה הישראלית השניה שהתארחה במלון שיחקו ועשו שטויות ובעקבות היום הזה, המלון הפסיק לקבל קבוצות של ישראלים”..).
ילדה בשם מור שנולדה באותו התאריך כמוני בדיוק, כולל השנה, והרסה לי את התכנון לחגוג יום הולדת לבד פעם אחת, אחרי אחד עשר ימי הולדת קודמים שחגגתי יחד עם אחי הגדול (הבת מצווש שלי יצאה בדיוק באמצע הטיול..).
וטיול שהסתיים בכמה ימים כיפיים במיוחד בבית חולים ניו יורקי, בעקבות מה שהוצג בפניי בהתחלה כ”התקררות” של אבא, אבל היה משהו טיפה יותר רציני. אל דאגה, לאבא שלום.
את הימים האחרונים באמריקה הגדולה והמרגשת של סוף שנות התשעים – לפני הביקור הארוך מדי בבית החולים – העברנו בבית של בן דודה של אבא שלי בברוקלין.
שני דברים אני זוכרת מהבית הזה:
את האיגואנה שגידלו הילדים של המארח שלנו ואת הלחם שאכלנו בבוקר.
על האיגואנה אין מה לדבר יותר מדי – היא היתה איגואנה. והיא הסתובבה בבית חופשיה לגמרי, כאילו לא מודעת לזה שהיא איגואנה שאמורה להיות סגורה בתוך.. כלוב? קופסא? אקווריום? איפה שומרים איגואנות? בכל אופן, הכי תיעלה את הכלב הפנימי שבה.
הלחם. עליו שווה לדבר.
הוא היה קנוי אמנם, לא איזה משהו ביתי, אבל הו וואו, כמה שהוא היה טוב. צהוב-צהוב-צהוב, רך, עשיר, מרגיש כאילו התפוצץ בתוכו מפעל של חמאה. מושלם.
האריזה שלו טענה שמדובר בלחם תפוחי אדמה. אני אכלתי, נהניתי בטירוף ואיכשהו זכרתי את העניין הזה של להכניס תפוחי אדמה ללחם עד היום. ממש לא התעניינתי באפיה כילדה, אבל בכל זאת נכנס לי הלחם הזה לראש ולא ממש יצא משם מאז.
בסופו של דבר לא היתה ברירה – לפני מספר חודשים חיפשתי בגוגל ומצאתי (בקלות רבה, יש לציין) מתכון ללחמניות תפוחי אדמה (כי לחם זה מצוין, אבל ביום יום אני לוקחת איתי לעבודה לחמניות קטנות בתור ארוחת בוקר).
לפני התפחה..
..ואחרי
אז קניתי תפוחי אדמה, הכנתי פירה, הוספתי לו שמרים, קמח, ואת כל החבר’ה הרגילים שצריך כשמכינים בצק. ורוזמרין. הוספתי רוזמרין, כי יש לי אובססיה לא ברורה להוספת רוזמרין לבצק.
הלחמניות יצאו היסטריות. רכות כמו כריות, כל כך רכות שרציתי להניח עליהן ראש וללכת לישון. אבל הן היו קטנות מדי, לכן עניין השינה לא היה פרקטי מספיק. אז אכלתי את כולן במקום.
האם הן יצאו כמו הלחם ההוא שאכלתי בניו יורק לפני כמעט שש עשרה (!!!!) שנה? כנראה שלא. לא זוכרת. אולי. זה לא משנה, הן כל כך טובות שזה פשוט לא הוגן להעמיד אותן להשוואה מול כל דבר אחר, בפרט מול זכרון נוסטלגי..
מאז הכנתי את הלחמניות פעמיים נוספות: בשתי הפעמים שילבתי בין קמח לבן לקמח שיפון מלא (בפעם השלישית הוספתי גם “סתם” קמח מלא). עדיין יצא מעולה. קצת פחות רך, אמנם, אבל בכל זאת אדיר.
בפעם השלישית הכנתי את הבצק בלחץ זמן, אז לא הספקתי ללוש אותו הרבה זמן ולהוסיף לו כמות מספקת של קמח. אז הוא יצא דביק למדי, היה די סיוט לעבוד איתו. לכן עשיתי את הדבר ההגיוני היחיד שיכולתי לעשות – חילקתי אותו לשני חלקים פחות או יותר שווים, הנחתי כל גוש של בצק על תבנית גדולה, ומעכתי לשני מלבנים (פחות או יותר) שמנמנים. יצאו לי שני יצורי כלאיים, חצי לחם חצי פוקאצ’ה. אין לי מילים לתאר כמה הם היו טעימים. טעמתי חצי ככר בזמן שהמתנתי שהלחמים יתקררו קצת ואוכל לבצוע אותם ללחמניות הכי כפריות שיש, לחלק לשקיות ולהעביר לפריזר.
אז מה בעצם אני מנסה לומר, מלבד זה שיש לי התמכרות קשה לפחמימות בכלל ולבצק בפרט (או להיפך)?
אני מנסה לומר שזה לא ממש משנה איך תכינו את הלחמניות האלה – עם קמח לבן, עם קמח מלא. עם רוזמרין, בלי רוזמרין. כלחמניות או כלחם או כפוקאצ’ות-לחם-מפלצתיות.
כך או כך או כך או כך, הבצק האפוי שלכם הולך להיות נהדר.
כל כך נהדר שהלחמניות האלה הצדיקו פוסט הכי חמץ שיש שבוע לפני פסח.
זאת אומרת, זה וגם העובדה שעדיין לא הכנתי שום דבר כשר לפסח השנה, ועבר יותר מדי זמן מאז הפוסט האחרון, אז הייתי חייבת לעשות משהו.
הממ. כן. כנות יתר מאץ’?
קיצור.
אני צריכה מכם הבטחה.
משהו מאד פשוט.
תבטיחו לי שאתם מכינים את הלחמניות האלה.
לא קריטי לי אם תעשו את זה לפני פסח, ותאכלו אותן במהלך פסח, כי אתם לא בקטע של לשמור.
אין לי בעיה שתכינו לפני פסח ותשמרו בפסח עד אחרי החג, כי אתם שומרים, אבל אם זה בפריזר – זה לא נחשב חמץ מבחינתם.
ואם אתם מהמחמירים ממש, כלומר ניקיתם את הבית מחמץ כבר בראש השנה (או סתם לפני שבוע), אז בסדר.. אתם יכולים להכין את הלחמניות גם אחרי החג.
סבבה? מבטיחים? pinky swear?
***
לחמניות תפוחי אדמה ורוזמרין
מקור המתכון: The Boastful Baker, עם שינויים מסוימים שלי
כמות: כשהכנתי לפי הכמויות האלה, יצאו לי פעם אחת שבע עשרה לחמניות במשקל 45-50 גרם כל אחת, ופעם שניה עשר לחמניות של 85-90 גרם כל אחת. בפעם אחרת הכפלתי כמויות (קצת יותר, אפילו), ויצאו לי שני לחמים גדולים, אז כנראה שמהכמויות המתוארות כאן בהמשך אפשר להכין לחם-פוקאצ’ה מלבני אחד גדול ונפלא.
מצרכים:
120 ג’ (1/2 כוס) פירה תפוחי אדמה, בטמפרטורת החדר (תפוח אדמה קטן-בינוני אחד או שניים אמורים להספיק)
60 ג’ (1/4 כוס) מים (אפשר, ורצוי, לשמור את המים בהם בישלתם את תפוחי האדמה)
4 ג’ (1/2 כף) שמרים יבשים
75 ג’ חמאה רכה
30 ג’ (3 כפות) סוכר לבן
21 ג’ (1 כף) דבש/סילאן
3 ג’ (1/2 כפית) מלח
1 ביצה גדולה
120 ג’ (1/2 כוס) חלב
420 ג’ (3 כוסות) קמח לבן
רוזמרין קצוץ (לא חובה)
אופן ההכנה:
1. מניחים מי פירה ושמרים בקערה קטנה. מערבבים ומניחים בצד למספר דקות (אני מניחה שהפירה שלכם כבר מוכן, כן?).
2. מניחים פירה, חמאה, סוכר, סילאן, מלח וביצה בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומערבבים על מהירות בינונית למשך כשתי דקות.
3. מנמיכים את מהירות המיקסר, מוסיפים שמרים וחלב, ומערבבים היטב עד להיטמעות.
4. מוסיפים קמח בהדרגה, תוך כדי ערבוב איטי. ממשיכים לערבב עד לקבלת בצק.
5. מחליפים לוו לישה וממשיכים ללוש עוד כחמש-עשר דקות על מהירות נמוכה.
6. מוציאים את הבצק מהקערה ומעבירים למשטח עבודה. מעבדים פנימה רוזמרין קצוץ.
7. משמנים קלות את הקערה ומחזירים את הבצק אליה. מכסים בניילון נצמד ומתפיחים למשך כשעה וחצי, או עד שהבצק מכפיל את נפחו.
8. מוציאים את האוויר מהבצק. יוצרים לחמניות מהבצק (אם רוצים ממש לדייק, אפשר לשקול את הבצק, אחרת – לחמניות פריסטייל!) ומניחים על תבנית מרופדת בנייר אפיה. מתפיחים עוד כעשר-חמש עשרה דקות.
9. בינתיים מחממים תנור ל-200 מעלות.
10. אופים 10-15 דקות, עד שהלחמניות מתחילות להשחים בחלקן העליון אך נשארות די בהירות בסך הכל. ממתינים מספר דקות ואוכלים כשהן עדיין חמות, כי.. לחמניות חמות. אני צריכה להסביר לכם הכל?
הערות/תוספות/שדרוגים:
- הלחמניות לחלוטין עוברות הקפאה והפשרה, אז הידד.
- אני שונאת מתכוני שמרים שנותנים כמויות לא מדויקות של קמח, אבל אין מה לעשות – זה לא תמיד מדויק. לכן ייתכן שתזדקקו למעט יותר קמח ממה שציינתי במתכון כדי לגרום לבצק שלך לכם להיות אשכרה בצק ולא דביק מדי.
- אם הבצק בכל זאת יוצא לכם מעט דביק מדי, וזה מרגיש כמו סיוט להתעסק איתו, אל דאגה – קודם כל, קמחו קצת את הידיים, זה אמור לשפר את המצב. אחר כך פשוט נסו ליצור ככר או שתיים מהבצק, ואפו אותו כלחם במקום לחמניות. מבטיחה לכם שיהיה לו את אותו הטעם (רק אל תשכחו להאריך מעט את זמן האפיה).
- אפשר לחלוטין לשלב בין קמח לבן לרגיל – אני הכנתי את הלחמניות פעם אחת עם 315 גרם קמח לבן ו-140 גרם קמח שיפון מלא (וכפי שאתם שמים לב, זה סוכם ליותר מ-420.. כי הבצק שלי היה דביק, לכן נאלצתי להוסיף קמח), ופעם נוספת שילבתי לבן, מלא ושיפון מלא.
- אני ניסיתי את הבצק גם עם דבש וגם עם סילאן, שניהם עובדים יופי ואין בכלל הבדל בטעם.
- אה אה, נראה לי שאתם יכולים להחליף את החמאה בשמן (בפעם האחרונה שילבתי קצת קנולה עם החמאה שלי..), וכנראה מים (או חלב סויה?) כדי לפרוות את הלחמניות.. ספרו לי אם אתם מנסים ומצליחים!
- הרוזמרין הוא בגדר תוספת לא הכרחית, כמובן. אפשר להשמיט.
- אני משערת שאין צורך להסביר לכם איך להכין פירה, כן?
- אה, ובתמונות אתם אולי רואים שהשתמשתי ישר בוו לישה, בלי וו גיטרה בהתחלה. אל תקשיבו לי. בעצם – תקשיבו לי, לא לתמונות: התחילו בגיטרה, עברו אחר כך ללישה.
11 תגובות
ממש כזאת בא לי עכשיו. ואני לא מתכוונת בשביל להניח עליה את הראש…
אה, לא נעים לי לתקן, אבל הבית היפה של בן הדוד היה בלונג איילנד, שלמביני ארה"ב ההבדל במקום המגורים אומר הרבה (הסיבה לטעות שלך היא שהמרפאה שלו נמצאת בברוקלין).
אני מבטיחה בזאת שאכין את הלחמניות. איך אפשר שלא?? הן נראות פשוט מהמם!
הרגת אותי עם האיגואנה…הלחמניות נראות נפלא
בגללך
אני אפנטז על זה בין מצה למצה
הה,
בגלל שנראה שאת בקטע ירקות שורש לאחרונה (חיח), אני אספר לך שזה מזכיר מתכון של לחמניות בטטה שאני מכינה לפעמים. אין לי מושג מאיפה הוא הגיע אלי, מצאתי אותו באינטרנט בימים שלפני שהכרתי מלא בלוגים שווים והתחלתי להכין מתכונים רק מהם בערך. במתכון ההוא יש שמן ולא חמאה (אבל נדמה לי שיש 2 ביצים), והן תמיד יוצאות מדהימות! כנראה שפירה בלחם זה רעיון טוב.
גם שלך נראות משו משו, מבטיחה שאכין.
דרך אגב הבקעים שיש בלחמניות הם, כך אמרו לי פעם, בגלל שהן לא תפחו מספיק לפני שנכנסו לתנור.
מבטיחה ומתחייבת. נראות הלחמניות הכי טעימות בעולם!
אמש הכנתי את הלחמניות. ללא רוזמרין, ותוספת קמח (הבצק מאוד דביק).
הלחמניות טעימות בטירוף! גם יום למחרת. תודה על המתכון.
כתבת עליהן בסוף! ורק אני עוד אפילו לא הכנתי אותן, למרות ששמעתי עליהן כל כך הרבה 🙂
אפשר להכין בלי מיקסר?
אפשר להכין, אבל תצטרכי לעבוד הרבה יותר זמן ויותר קשה. מפתח שרירים, ללא ספק!!