שמרים

מצד אחד, אני אוהבת לכתוב. ולדבר. הרבה. אני חושבת שכבר הבנתם את זה, לא?   מצד שני, אני אוהבת לישון. אני לא מתפקדת בלי מספיק שעות…

נחשו מי בן חמש היום? רמז: הבלוג שלי. אוי אופס. טוב, game over. ביום ההולדת הראשון של הבלוג, לא עשיתי כלום. ככל הנראה הייתי בוגרת מדי…

כל שנה, בפוסט סוף השנה, אני מתחילה לסכם את השנה שעברה… ואז נזכרת שעוד שבועיים יש יום הולדת לבלוג, וגם ככה אני הולכת לסכם ולפצוח בנאומי…

לפעמים קצת קשה לזכור את זה, בין הימניים לשמאלנים. בין היהודים לערבים. הדתיים והחילוניים. ה”תמכרו לה שוקולד” והחצרוני. הפיגועים והשחיתות וכל מה שגורם לכולנו למלמל כל…

מעולם לא הערצתי אף אחד. גם לא כילדה.   לא תליתי פוסטרים של זמרים או שחקנים. גם לא כדורגלנים. ודווקא הייתי מנויה גם על “מעריב לילדים”…

יום שישי. שבע וחצי בבוקר. טל אמורה להגיע אלי רק עוד איזה שעתיים ליום האפיה המשותף שלנו, ולי כבר יש פתיחה לפוסט: וכן, גם טרחתי לספר את זה…

אז לאנשים מסוימים (אהמ אמריקאים) יש נטיה לומר לחם על סתם דברים. דברים שאנשים (אחרים. לא אותם אנשים שכבר הזכרתי) היו עלולים להסתכל עליהם במבט עקום לו…

כן, עוד דקה חנוכה. לא, אין לי מתכון לסופגניות. בשביל זה יש את סבתא הדסה. אבל יש לי לחם קופים במילוי שוקולד, ולחם קופים מורכב מעיגולי בצק…

העניין הוא כזה. אתם אחד הקשרים הכי ארוכים שהיו לי. באמת, אתם נמצאים אי שם בטופ.. וואן שלי. כבר יותר משנתיים, לא צחוק. ואני קצת מרגישה…

אני פשוט אומר את זה, בלי לנסות ללכת סחור סחור או לייפות: המשפחה שלי משוגעת.   לא, באמת. ההורים שלי הכינו אתמול כמויות אוכל ש… אין…

אתמול הכנתי לחמניות מזעזעות. באמת. אני אפילו לא יכולה להתחיל לתאר לכם את זה. הן לא תפחו, לא נאפו ובעקרון נזרקו ישר לפח. לא לפני שאכלתי…

בזמן שאתם קוראים את הפוסט הזה, אני בדרך לשדה התעופה. בעצם.. יש מצב שאני כבר על המטוס לאמסטרדם. אני יודעת, אני יודעת. גם אני מקנאה בעצמי.…