אני פשוט אומר את זה, בלי לנסות ללכת סחור סחור או לייפות:
המשפחה שלי משוגעת.
לא, באמת. ההורים שלי הכינו אתמול כמויות אוכל ש… אין לי מילים.
אם שנה שעברה הכתרתי את שבועות כ”חג בו אמא שלי הכינה מספיק אוכל כדי להאכיל מדינה אפריקאית קטנה עד בינונית”, אז השנה כבר עברנו לחג בו ההורים שלי – חייבת לתת קרדיט גם לאבא – הכינו מספיק אוכל כדי להאכיל יבשת קטנה עד בינונית. נניח אוסטרליה. או משהו כזה.
קישים, לחמניות, פיצות, לזניות, סלטים, ממרחים — טירוף. השולחן היה עמוס וגדוש וצלחות הונחו על מגשים שהונחו על תבניות ש.. טירוף.
היות שכפי שכבר ציינתי, המשפחה שלי משוגעת, חילקנו את השולחן לארבעה אזורים: “טבעוני” עבור בת דודי הטבעונית, “ללא לקטוז” עבור בן דודי הלקטוזי, “חלבי, ללא גבינה” עבור אחי ואני ה.. מיוחדים, ו”אנשים נורמליים” עבור – ובכן – שאר הנוכחים.
אני לא צוחקת, היו שלטים והכל, עליהם הופקדה yours truly. אין ספק, מלאכת יד זה התחום שלי.
אל תחשבו שזה נגמר בזה. אחרי כל המלוחים הגיע שלב הקינוחים. אני מנסה להיזכר אם היו חמישה או שישה, לא כולל עוגת-הגבינה-ללא-גבינה שהכינה בת הדוד הטבעונית ושלא הוגשה לשולחן, כי – כפי שאמרה לה בת דוד אחרת – העוגה היתה טובה… אם לא היו לידה עוגות אחרות. או אם היו מגישים אותה למישהו שלא אכל כבר שבוע.
אנחנו לא רק משוגעים, אנחנו גם משפחה מאד מפרגנת.
קיצור.
אני הכנתי מאפה שום וגבינה צהובה (כי גבינות זה מגעיל, אבל גבינה צהובה זה בסדר. בערך. אם היא מותכת והיא בתוך פיצה. או בתוך מאפה. אבל רק אם אני הכנתי את המאפה, או אמא שלי, או מישהו שאני ממש ממש יכולה לסמוך עליו. כלומר, אני או אמא שלי. פיצה לא.. פיצה אני אוכלת בכל מקרה, לא משנה מי הכין אותה. ברוכים הבאים לראש שלי, די מבולגן פה) לחלק המלוח, ועוגת מוס שוקולד לבן וקפה לחלק המתוק. וגם עוגת שוקולד טבעונית שאפיתי על הדרך ויצאה.. שלושת רבעי אכילה.
הבלילה של העוגה הטבעונית משועשעת ממשהו
העוגה (החלבית, לא הטבעונית) יצאה מעולה. המאפה היה פחות או יותר מושלם. התלבטתי מה לפרסם קודם, לכן פניתי אליכם בבקשה לעזרה. כמעט כולם (“כמעט כולם”.. זה נשמע הרבה. כאילו אני לא מדברת על חמישה מתוך שישה אנשים שטרחו להתייחס אלי. זה בסדר, אני לא נעלבת. הבטחתי לעצמי שאני לא אבכה) אמרו “מאפה” — ואני שמחתי. רואים מה זה? חשבתי שאני בדילמה, אבל בתכלס מסתבר שממש העדפתי להעלות קודם את המאפה.
והנה היא פה למטה: חתוכה, מטושטשת, אבל טבעונית
יודעים למה? כי הוא מושלם.
איך אני מעזה לומר מושלם? מאד פשוט. הרשו לי להסביר לכם, וכמו תמיד – אעזר בחשבון:
1. המאפה יפהפה – לעניות דעתי, אם כי כולם אמרו שהוא יפה.
2. המאפה טעים שאין דברים כאלה – לעניות דעתי, בלה בלה, אם כי אולם אמרו שהוא טעים לאללה.
3. המאפה ממש פשוט להכנה – לעניות דעתי, ואני יודעת שיש כאלה שיגידו “אמא’לה, שמרים”, אבל הוא הכי לא.. מערבבים כמה דברים, מניחים בצד, מרדדים – וגם מלבן לא מושלם עובד, מניסיון – ממלאים, מגלגלים, חותכים ו”מעצבים”, שזה שם קוד ל”זורקים לתבנית בצורה פחות או יותר עגולה”. וזהו, אופים.
אז 1 + 2 = מושלם. 3 פשוט מחזק את השלמות הזו.
זו הסיבה שאני כל כך אוהבת חשבון – כמעט בלתי אפשרי להתווכח איתו.
בכל אופן, באמת שאין לי מילים לתאר את לחם השום הזה. אני אסתכן ואומר שהוא אחד הדברים הכי מוצלחים שעשיתי אי פעם.. ever.. like.
אז נכון שבשנה שעברה הכנתי לחם קופים, וזה נראה כאילו אני ממחזרת את הקטע הזה של בצק שמרים + שום + גבינה צהובה.. אבל המאפה הזה שונה. אתם רוצים להכין אותו. אתם צריכים להכין אותו.
בבקשה אל תחכו עד שבועות הבא. זה ישבור לי את הלב.
אתם לא רוצים לשבור לי את הלב, נכון?
***
לחם שום וגבינה צהובה בצורת פרח
מקור המתכון: הבצק מבוסס על הבצק של שבלולי החלבה האלה, עם שינוים מסוימים. המלית שלי (חמאה, אבקת שום, פתיתי גבינת צהובה.. אני גאון קולינרי). את הרעיון לעיצוב לקחתי מכאן.
כמות: מאפה אחד בקוטר של כ-26 ס”מ
מצרכים:
לבצק
135 ג’ חלב
110 ג’ מים חמים
15 ג’ סוכר לבן
15 ג’ שמרים יבשים אינסטנט
100 ג’ חמאה רכה, חתוכה לקוביות
125 ג’ ביצים (כ-2 ביצים גדולות)
575 ג’ קמח לבן
9 ג’ מלח
מעט אבקת שום (לא חובה)
למילוי
60 ג’ חמאה מומסת
3 ג’ אבקת שום
150 ג’ פתיתי גבינה צהובה
אופן ההכנה:
1. מניחים חלב, מים, סוכר ושמרים בקערת המיקסר. מערבבים ומניחים בצד ל-5-7 דקות, עד שהשמרים תוססים.
2. מוסיפים קוביות חמאה, ביצים ו-500 ג’ קמח. מחברים וו גיטרה ולשים על מהירות איטית למשך כשתי דקות, עד שהבצק מתאחד כמעט לגמרי.
3. עוצרים את פעילות המיקסר, מנקים דפנות בעזרת קלף או לקקן, ומפעילים שוב, הפעם על מהירות בינונית, למשך כעשר דקות, עד לקבלת בצק אחיד (ומאד דביק).
4. מוסיפים מלח ומעט אבקת שום, אם רוצים, ומערבבים לדקה-שתיים נוספות.
5. מעבירים את הבצק (הוא עדיין מאד דביק, אל תיבהלו) למשטח מקומח קלות. מוסיפים את שאר הקמח (75 ג’) ולשים היטב עד לקבלת בצק רך, גמיש ונעים למגע. המשיכו לעבד עד שמתקבל בצק כזה, גם אם בהתחלה הוא דביק מדי ובשלב מסוים אולי מעט קמחי מדי — בסוף זה יסתדר.
6. משמנים מעט את קערת המיקסר ומחזירים אליה את הבצק. מניחים ניילון נצמד על הקערה ומתפיחים למשך כשעה, עד שהבצק מכפיל את נפחו.
7. לקראת סיום התפיחה, ממיסים חמאה במיקרוגל – או על הכיריים, אם אתם ממש מעדיפים. מערבבים פנימה אבקת שום.
8. מוציאים את הבצק התפוח מהקערה ומעבירים למשטח עבודה. מרדדים למלבן דק עד כמה שניתן, אבל לא דק כל כך שהוא נקרע (אני לא נותנת מידות כי לא עבדתי לפי מידות, וזה לא כזה קריטי).
9. מברישים את מלבן הבצק כולו בחמאת השום. משאירים שוליים דקים ללא מילוי בקצות המלבן.
10. מפזרים גבינה מעל החמאה, באופן אחיד עד כמה שניתן.
11. מגלגלים את הבצק על הצד הצר שלו, כך שמתקבלת רולדה ארוכה.
12. בעזרת סכין חד (לא מסור) חוצים את הרולדה לאורך לשני חלקים, כך שמתקבלים שני גלילילם ארוכים המצויים זה לצד זה (בדיוק כמו שמכינים קראנץ). מסובבים מעט את הגלילים כך שהצד החתוך (עם המילוי הבולט החוצה) נמצא כלפי מעלה.
13. יוצרים מעין X משני הגלילים על ידי הנחת מרכזו של גליל אחד מעל השני. ממשיכים כך לכל האורך, עד לקבלת בורג המורכב משני גלילי בצק. מוודאים שהחלק החתוך של הרולדות נמצא כלפי מעלה כל הזמן.
14. מתחילים מצד אחד של הבורג – רצוי מהדק יותר, אם יש כזה – ומניחים במרכז תבנית עגולה בקוטר 26 ס”מ. מלפפים את שאר הבורג מסביב, במעין עיגול או ספירלה. את הקצוות הבולטים של העיגול “מסתירים” מתחת לשאר המאפה.
15. אם לא השתמשתם בכל החמאה, אפשר להבריש את השאריות מעל פני המאפה. ניתן גם לפזר עוד פתיתי גבינה מלמעלה.
16. מכסים את התבנית בניילון נצמד ומתפיחים התפחה שניה – עוד רבע-שעה עשרים דקות.
17. בינתיים מחממים תנור ל-180 מעלות. אפשר פשוט להתפיח את המאפה עד שהתנור מתחמם.
18. מסירים את הניילון הנצמד ומעבירים לתנור. אופים כעשרים דקות, עד שהמאפה מתחיל להזהיב אבל לא מדי, על מנת לא לייבשו. ייתכן שהאפיה תתארך, אם אין לכם סופר אובן משוגע כמו שלי. פשוט שימו עין על התנור ועל המאפה.
הערות/תוספות/שדרוגים:
- אם רוצים, אפשר להשתמש רק בחלב, ולא בשילוב של חלב ומים. משערת שאפשר גם הפוך, אבל המאפה יהיה פחות אממ.. עשיר, נגיד?
- לי יש אבקת שום בבית. תמיד. זה השום היחידי שיש לי. אני לא יודעת לומר בכמה שיני שום צריך להשתמש אם רוצים שום טרי, אבל אני משערת שפשוט לפי הטעם.. כנ”ל לגבי שום קפוא.
- השום בבצק זה סתם כדי להעצים מעט את טעם השום במאפה כולו, והוא לא בגדר חובה.
- אפשר לאפות את המאפה על תבנית תנור גדולה רגילה, מרופדת בנייר אפיה. התבנית העגולה היא רק כדי לעזור למאפה לשמור על איזושהי מסגרת, וכדי שהוא יצא יותר אחיד.
- כמובן שלא חייבים לאפות את הלחם בצורה של פרח – אפשר ללכת על קראנץ רגיל (כלומר, רק ליצור בורג ולא לגלגל את הבצק סביב עצמו), אפשר לחתוך את הרולדה לשושנים, מה שבא לכם.
- לגבי צורת הפרח: אני חושבת שתיארתי את זה בצורה מעט מסורבלת, ולצערי הכנתי את הלחם בלילה, כך שלא יכולתי לצלם. אני מאד נעזרתי בתמונות כאן, ואני מאמינה שהן יכולות לסייע גם לכם.
- אגב, הבצק שלי אמנם היה מעולה, אבל לאחר שיצרתי את הבורג, חלק מהשכבות טיפה נפתחו והבצק לא שיתף איתי פעולה במאה אחוז. הנחתי בתבנית “פרח” לא הכי יפה ומדויק, אבל לאחר תפיחה ואפיה הוא היה הורס. אז אם מסתבך לכם קצת, אל ייאוש. ואם הכל הולך להם מושלם, אז יופי לכם, מה אתם רוצים.. להשוויץ? תרגיעו.
- אמנם אפיתי רק עשרים דקות, אבל הכנתי את הלחם יום אחד מראש, אז לפני ההגשה אפיתי עוד משהו כמו עשר דקות בחום של 180 מעלות.. לא על מנת לאפות אותו ממש, יותר כדי לחמם אותו קצת. זה היה מעולה והוא הרגיש ממש טרי לגמרי.
- אני באמת פונה אליכם בכל לשון של בקשה – הכינו את לחם השום הזה. הוא עד כדי כך טוב. ואתם יודעים שאם בחורה ששם המשפחה שלה הוא “עוגה” כל כך ממליצה לכם על מאפה מלוח, הוא כנראה ממש ממש מוצלח.
אגב, כמובן שטעיתי. לא היו חמישה קינוחים. גם לא שישה. שבעה. שבעה קינוחים. לא כולל הגבינה-ללא-גבינה. אוי, וכמעט שכחתי להראות לכם את הפיצות של אבא שלי:
וואו, מזל. ברגע האחרון נמנעה פה תקרית דיפלומטית.
20 תגובות
את קורעת וממש, אבל ממש, בא לי על הלחם המהמממם הזה. ממש.
נטלי
נראה מעלף.
ולא יודעת מה יש בשבועות שמוציא מאנשים את הטירוף. גם אצלנו היו כמויות לא סבירות של אוכל, וזה אחרי שהגבלנו את עצמנו וכולם, כי בשנה שעברה נשארנו עם יותר אוכל אחרי הארוחה מאשר התחלנו איתו.
יפיפה, מהמם, משגע, מלך היופי לחם השום שלך. אפרופו כמויות אוכל, נראה לי שכיסיתי את הצורך לרכוש מזון בחודש הקרוב עם השאריות שיש לי כרגע במקפיא ובמקרר.
כזה מהמם… ממש בא לי להכין גם בהזדמנות!
הלחם נראה מהמם ויש מצב שאכין כשאארח בפעם הבאה, אבל בהחלט משעשע לקרוא את כל התיאורים שלך.
חוץ מזה, לגבי השמרים- בשמרים יבשים אני תמיד מערבבת אותם עם הקמח, את חושבת שזה משנה?
כל פוסט ממך הוא חגיגה. הקריאה, המתכונים, העליזות.
כיף כאן מאד !
"אם בחורה ששם המשפחה שלה הוא "עוגה""… כל כך מצחיק 🙂
יש מסג' ב IC
כרגיל מאד השתעשעתי מהכתיבה שלך. הלחם נראה מעולה והייתי מכינה אותו הרגע רק שיש לי בעיה קטנה, אני, איך נגיד בעדינות "שומרת על הגזרה", הבנות שלי רגישות למוצרי חלב, ולהכין לחם שלם רק בשביל בעלי לא נראה לי הגיוני, כי מה הוא יעשה לבד עם לחם שלם…. כך שלצערי אצרטך להסתפק בלפנטז על איך שהוא יכל להיות מושלם
תודה על הבלוג המצחיק והמעשיר הזה!
ושאלה: מה עושה מי שסולד משום ולא מעז לגעת בו (ולא משנה באיזה מצב צבירה הוא מגיע (אבקה, קפוא, טרי, מאודה, טחון, מצב-צבירה-היפר-גלקטי כלשהו)
תודה, את מעולה!
אני ממש רוצה להכין לשבת, אבל המשקל האנלוגי שלי (כן, כן, עתיקה שכמוני) לא עד כדי כך רגיש… יש מצב למידות בכוסות, כפות וכפיות?
טוב שזה לא הלחם שום היפה ביותר בעולם!
הייתי אוכלת את כל שולחן החג שלכם אם לא..טוב..הייתי אוכלת את כל שולחן החג שלנו
חג פיצות שמח!
איזה פוסט מושלם – את סופית הבנאדם הכי מצחיק ביקום כולו – או לפחות בארץ!
מתגעגעת!
לא לא אנחנו לא רוצים לשבור לך את הלב מור!!!!!!
זה יהיה ממש מוזר להודות שאני מאוהב בכתיבה שלך (וגם בך) ושאני נכנס לבלוג הזה לפחות פעם ביום בשביל להשתעשע מהפוסטים הגאוניים שלך? אני גם נכנס למתכונים שלא ממש מעניינים אותי רק בשביל לקרוא את החפירות המדהימות שלך…. 🙂
בבקשה תמשיכי להכין דברים עם חמאת בוטנים שוקולד ובננות ואל תפסיקי לעולם
וואי מור, הכנתי ויצא מעולה!!
הבצק יצא אוורירי ונהדר, וכולם נהנו מאד.
חילקתי את הבצק לשניים, ויצאו שני פרחים יחסית גדולים, שהספיקו להרבה מאד אנשים.
תודה על הבלוג הזה, על הזמן שאת משקיעה בו, ועליך, את אחלה חמודה.
שבת שלום, מחכה בכיליון עיניים לכל רשומה חדשה.
אילה
אמא של, נראה לי שזה ממש בסדר לערבב את השמרים עם הקמח.
נועם, מי שלא אוהב שום (א-י-ך-?-?-?), כנראה מכין מתכון אחר 😉 סתם, אפשר למלא במה שרוצים.. אני משערת שכל מיני גבינות יעבדו פה, או דברים מלוחים אחרים שאני לא מתקרבת אליהם.
דקלה, תסתכלי על המתכון של שבלולי החלבה שקישרתי אליו. הכמויות שם נתונות בכוסות וכפות, רק צריך להקטין את הסוכר משמעותית ולהגדיל קצת את המלח. חוץ מזה, יש כל מיני טבלאות המרה ברחבי האינטרנט, הן בטח יוכלו לעזור.
אנונימי #15, לא מ מ ש מוזר. קצת מוזר 🙂
אילה, איזה כיף לשמוע, ממש משמח אותי שהכנת!!
אה, וכולם — תודה וזה. אתם נחמדים מאד.
למרות שאני לא חולק את הסלידה שלך מגבינות באופן כללי, אני לגמרי מתחבר למה שכתבת על הגבינה הצהובה. אני לא מבין איך יש אנשים שאוכלים אותה במצב הצבירה הטבעי שלה, הרי ברור שהיא חייבת להיות מותכת!
וגם – הו, וואו! לחם שום! איך פספסתי את זה בשנה שעברה? ומה הקשר לשבועות, הרי לחם שום אפשר (ואף צריך!) לאכול בכל ימות השנה. יו, אני לגמרי מכין את זה בקרוב!
הרגת אותי (-:
איך את כותבת…
עוד שבועיים שבועות ואני יודע מה אני הולך להכין!
איזה כיף!!