בואו לא נעמיד פני מופתעים. הרי אמרתי לכם כבר, ואני מצטטת (כן, את עצמי) — “אני לא רואה מנוס מלנסות את זה בימים הקרובים”.
“את זה” – גירסת הנוטלה ללחם חמאת הבוטנים שעלה פה ממש ממש לאחרונה.
אני ידעתי שזה הולך לקרות. אתם ידעתם שזה הולך לקרות. אולי היחידה שלא ידעה מה הולך לקרות, זו צנצנת הנוטלה שלי. היא רגילה שלוקחים ממנה כף פה, כף שם, אולי שלוק שאסף גורף עם הסכין בכל פעם שאנחנו אוכלים פנקייקים.
(אין דבר כזה, “שלוק של נוטלה”, נכון? שוב המצאתי ביטוי תלוש?)
אבל חצי כוס? חצי כוס שלמה? לא לא, לזה צנצנת הנוטלה שלי לא היתה מוכנה.
ובכל זאת, זה קרה. חצי כוס של נוטלה שהתאפקתי לא לדחוף ישירות לתוך הפרצוף שלי על המקום. במקום זה, דחפתי את הנוטלה ישירות לתוך בלילת לחם חמאת הבוטנים ההוא. מינוס חמאת הבוטנים, מן הסתם. עם קצת יותר סוכר וקצת פחות מלח, כי אם אנחנו כבר מוסיפים נוטלה, אז כל נסיונות ההצדקה של לקרוא לדבר הזה “לחם” הופכים להיות מביכים.
אם כן, לא הכנתי לחם נוטלה. הכנתי “לחם” נוטלה. כמו “לחם” בננות, רק יותר מתוק וקינוחי.
ואם אנחנו* כבר הולכים לכיוון המתוק-קינוחי-וואו-מי-אוכל-כל-כך-הרבה-נוטלה-לארוחת-בוקר, אז רק הגיוני לזרוק פנימה חופן שוקולד צ’יפס. בשביל הרצינות.
*לא יודעת למה אני משתמשת ב”אנחנו” כל הזמן, כאילו הייתם איתי במטבח והשתתפתם במזימה המתוקה שלי.
אוווו אם תהיה לי פעם תכנית אפיה בטלוויזיה, יקראו לה “המזימה המתוקה שלי”.
כאילו שמישהו יתן לי תכנית בטלוויזיה.
בעצם רגע, לא. אני ביישנית! כאילו שאני ארצה שמישהו יתן לי תכנית בטלוויזיה.
מה דעתכם על פורמט של תכנית אפיה ברדיו?
לענייננו.
איך עושים אנסבסקרייב לבלוג?
אהההה לא לא, זה עניין שלכם עם עצמכם. זה ממש לא העניין שלי. העניין שלי הוא לחם נוטלה. סליחה! “לחם” נוטלה.
הוא בדיוק מה שאתם מצפים שהוא יהיה. וקצת יותר. לא בדיוק עוגה, אבל לגמרי כן. כאילו.. לא תמרחו על זה חומוס (איכס) או גבינה (איכס) או משהו שהוא לא עוד נוטלה (הידד) או חמאת בוטנים (ווהו!), כי זה לחם.
מצד שני, לחלוטין תוכלו להצדיק אכילה של זה בארוחת הבוקר. כי זה לחם. וזה מתוק ונוטלאי (נעים מאד, מור קייק, מחיית השפה האפייתית), אבל לא בצורה מוגזמת או אגרסיבית או כזאת שתגרום לכם להתפוצץ ממתיקות ושוקולד (אם כי.. אם כבר להתפוצץ, אז ממתיקות ושוקולד).
אסף ממש הופתע לטובה מהדבר המתוק והטעים הזה. אבל הציפיות שלו היו ברצפה, ברגע שאמרתי לסחב”ק שאני מכינה לו לחם נוטלה.. שמבוסס על לחם חמאת בוטנים. זה כמו להגיד לי שאתם מכינים לי מיץ תפוזים שמבוסס על מיץ עגבניות. אוי, חטפתי צמרמורת, ולא בקטע טוב.
קיצור, אסף המופתע לטובה טען שאני לחלוטין יכולה להפוך את ה”לחם” הזה לעוגה שאני מכינה לימי הולדת ואירועים כאלה. אני לא בטוחה שאני מסכימה איתו. זה פחות מתאים לעולם הזה, אם אתם שואלים אותי (או אם אתם לא שואלים אותי אבל אני אומרת לכם את דעתי בכל מקרה). מה גם שברגע שאעשה את הצעד, אצפה את העוגה הזו.. סליחה, את הלחם הזה, בקרם ובסוכריות, זו כבר נקודת האל חזור. לעולם לא אוכל להתייחס אליו כארוחת בוקר לגיטימית יותר.
ולמען השם, אני לא רוצה לחיות בעולם בו “לחם” נוטלה הוא לא ארוחת בוקר לגיטימית.
אוי לא, מצאתם איך עושים אנסבסקרייב, נכון?
מצרכים
280 ג' (2 כוסות) קמח לבן
4 כפיות אבקת אפיה
100 ג' (1/2 כוס) סוכר לבן
1/4 כפית מלח
320 ג' (1/3 1 כוסות) חלב (אני השתמשתי בחלב קשיו)
125 ג' (1/2 כוס) נוטלה
60 ג' (כ-1/4 כוס) שוקולד צ'יפס/מטבעות שוקולד מריר
הוראות הכנה
- מחממים תנור ל-170 מעלות. משמנים קלות תבנית אינגליש קייק או מרפדים בנייר אפיה.
- מניחים קמח, אבקת אפיה, סוכר ומלח בקערה בינונית. מערבבים היטב.
- מוסיפים חלב ומערבבים היטב.
- מוסיפים נוטלה ומערבבים עד להיטמעות וקבלת בלילה אחידה.
- מקפלים פנימה בזהירות את השוקולד צ'יפס.
- יוצקים לתבנית. אופים 40-45 דקות, עד שהלחם מתייצב וקיסם הננעץ במרכזו יוצא יבש, או עם פירורים לחים עליו (אני אפיתי בדיוק 45 דקות, ויש מצב שיכולתי לקצר בדקה או שתיים). מצננים מעט, פורסים ואוכלים.
מקור המתכון: לחם חמאת הבוטנים שהכנתי ממש לא מזמן, עם שינויים קלים (יותר סוכר, פחות מלח), כדי להפוך את הלחם לטיפה יותר עוגתי.
הערות/תוספות/שדרוגים:
- מדגישה שוב: בשורה התחתונה, מדובר פה יותר בעוגת נוטלה בחושה מאשר לחם. עוגה שיכולה לעבוד כארוחת בוקר, אבל עוגה.
- אבל! בכל זאת קוראים לזה לחם, אז אתם ממש יכולים לחתוך פרוסה ולמרוח מעליה (עוד) נוטלה, או חמאת בוטנים, או כל ממרח מתוק אחר.
- השוקולד צ’יפס נוכחים בעוגה – אמממ לחם, לחם! – אבל אין פיצוץ של שוקולד. הרגישו חופשי להשתמש בכמות קצת יותר גדולה.
- כפי שרואים בתמונות, אני לא ערבבתי את הבלילה שלי עד הסוף, אז יש נקודות לבנות בתוך הלחם החום. אל תהיו אני. ערבבו כמו שצריך.
1 תגובה
בא לי כזה עכשיו.