אתמול היה יום ההולדת שלי. הופ הופ טרללה. תכננתי לכתוב קצת על זה, ומה הכנתי כדי לקחת לעבודה. אבל אני קצת קצרה בזמן (זה מה שכיף ביום הולדת – נולדים ביום מסוים וממשיכים לחגוג את היום הזה לפחות במשך שבוע שלם לאחר מכן. אז אני נפגשת עם חברות וקצת ממהרת כרגע..), לכן נמתין קצת עם זה ונמשיך בעצם במתכון הבא לפי סדר כרונולוגי – עוגיות שהכנתי לפני שבועיים בערך.
אבל נעבור שניה להערה לא קשורה השווצה מיותרת – פאי הצ’אבי האבי שלי הצליח לעבור את השלב הראשון (ותודה לחברים של החברים של החברים של החברים שלי. והמשפחות שלהם. ושלי) בתחרות העוגות של מנטקה, ועכשיו אני מתכוננת נפשית לגמר שייערך בסוף השבוע הבא. עדכונים, כמובן, בהמשך.
אוקיי. יאללה.
זוכרים את לונדון? איך אפשר לשכוח, זה מרגיש כאילו כל הבלוג הזה הפך להיות מוקדש לתיעוד כל שניה שהייתי שם (ועדיין, איכשהו, הצלחתי לשכוח לספר לכם על הארנק הכל כך יפה שקניתי שם. הופ, הנה סיפרתי). אז חזרתי ביום שלישי בבוקר, וביום רביעי היתה לי ארוחת צהריים אצל ראש הצוות שלי, מעין יום גיבוש. כלומר היה לי ממש מעט זמן למצוא מה להכין, בתור זו שהתנדבה/נודבה להכין את הקינוח. אמרתי כבר פעם משהו על זה שאם אין לי כמה ימים לפחות כדי לנבור בכל הספרים והבלוגים שלי בחיפושי אחר קינוח, אני מרגישה אבודה. והפעם בכלל הקשו עלי – הקינוח היה צריך להיות פרווה. פם פם פם. ובנוסף לכל, מבחינתי המילה “קינוח” פירושה “שני קינוחים”. אז שני קינוחי פרווה? פם פם פם. פם פם (להעצמת האפקט).
בקיצור (מילה שאני כנראה לא באמת יודעת מה הפירוש שלה), בסופו של דבר (ולאחר שהקדשתי לדבר מעט מחשבה גם במהלך הטיול בחו”ל, אני מודה) החלטתי ללכת על עוגיות ביסקוטי כלשהן, כי זכרתי שלרוב אין בהן חמאה, ועוגה כלשהי עם שמן זית (כי זכרתי שנתקלתי במספר כאלה בעבר, ובסוף באמת מצאתי במקרה עוגת שמן זית ולימון מצוינת. אבל נדבר עליה בפעם הבאה).
אז ביסקוטי. עוגיה נהדרת בעיני. לא פחות יפה מהמקרון המטופש לדעתי (יופי אחר, כמובן. המקרון הוא כמו בחורה נאה בקושי שמפוצצת את עצמה במייק אפ, בלונד צבוע ופן, ופתאום נראית מדהים. הביסקוטי? הוא הבחורה היפה והטבעית, זאת שנראית מושלם בלי להתאמץ), והרבה יותר טעימה ממנו. וכמובן – פחות פרימדונה. סבבה, אז את הביסקוטי צריך לאפות פעמיים, זה נכון, אבל זה מתגמד לעומת רשימת הדרישות המגוחכת של המקרון. בכל אופן..
כיוון שהקינוח השני היה פירותי, החלטתי שהביסקוטי שלי יהיה שוקולדי (זה בדרך כלל מה שקורה כשאני מכינה יותר מקינוח אחד. אחד יהיה שוקולדי, השני לא. ואם יש קינוח שלישי? טוב, שם כבר אין חוקים), ומצאתי מתכון של דיוויד ליבוביץ לעבוד איתו. ואז נזכרתי שבביסקוטי בדרך כלל יש גם אגוזים, ובפעם הקודמת שלי היה שוקולד, היה קינמון, אבל לא היו אגוזים. אז זרקתי פנימה קצת שקדים. האמת, גם המתכון המקורי עושה את זה, מסתבר (ראיתי עכשיו, הספקתי לשכוח. בכל זאת עברו שבועיים!).
אז ככה: הביסקוטי שלי יצאו טעימים (מישהי שעובדת איתי אמרה שהיא לא אוהבת אגוזים בקינוחים בדרך כלל, ולמרות זאת העוגיות מעולות), ואין ספק שהיה כיף לטבול אותם בקפה (תכלס, גם לשבור את השיניים עליהם “סתם ככה”, לא טבולים בשום דבר), אבל למיטב זכרוני – ואמנם עברה כמעט שנה וחצי מאז, הביסקוטי שוקולד צ’יפס-קינמון היו יותר מוצלחים. just saying.
אם הייתי צריכה להכין ביסקוטי שוב, כנראה הייתי הולכת על ההם מאז (על מי אני עובדת? רוב הסיכויים שהייתי מחפשת מתכון חדש שטרם הכנתי), אבל שווה לנסות גם את אלה. הם לא רעים בכלל, אפילו אם אתם בטעות משאירים אותם בתנור כמה דקות יותר מדי והם נשרפים טיפה (מה לעשות, נו, האחים שלי היו אצלנו עם כל האחיינים שלי, ועם כל הכבוד לעוגיות – הם פי מיליון יותר מתוקים).
***
ביסקוטי שוקולד ושקדים
מקור המתכון: מבוסס על דיוויד ליבוביץ, שיניתי ממש מעט
כמות: אני לא מאמינה שלא כתבתי כמה!! מה, אני בדיחה? אני חושבת שיצאו משהו כמו ארבעים-חמישים עוגיות. כמובן שזה יכול להשתנות קצת, תלוי באיזה עובי תרצו את העוגיות שלכם. אני, מטעמי זה שאני עקומה ולא יכולה לחתוך ישר ו/או אחיד גם אם חיי יהיו תלויים בזה, קיבלתי עוגיות בגדלים ועוביים משתנים. עוביים? זו מילה? מוזר.
מצרכים:
2 כוסות (280 ג’) קמח לבן
3/4 כוס (75 ג’) אבקת קקאו
1 כפית סודה לשתיה
1/4 כפית מלח
3 ביצים גדולות, בטמפרטורת החדר
1 כוס (200 ג’) סוכר לבן
1 כפית תמצית וניל
2 כפות פרנג’ליקו, או ליקר אחר (תוספת שלי, לא חובה)
120 ג’ שוקולד מריר, קצוץ גס/שוקולד צ’יפס (אני השתמשתי בפניני שוקולד במקום. אתם יודעים למה אני מתכוונת, נכון? קראנצ’יות כאלה, משמשות לקישוט בדרך כלל. אבל הקשיבו לי – do as I say, don’t do as I do. לכו על שוקולד רגיל. הפנינים, שבתמימותי קיוויתי שיתנו לעוגיות קצת קראנץ’, בעצם התייבשו מעט במהלך האפיה. זה עדיין היה טעים, כן? אבל ברצינות, לכו על שוקולד רגיל)
1 כוס (125 ג’) שקדים קלויים, קצוצים גס מאד (לפי דיוויד. הוא גם מוסיף 1/2 כפית תמצית שקדים. אני השתמשתי ב-1/3 כוס מסמרי שקדים והתעלמתי מהתמצית)
אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות ומרפדים תבנית תנור גדולה בנייר אפיה.
2. בקערה קטנה מנפים יחד קמח, קקאו, סודה ומלח.
3. בקערה גדולה טורפים ביצים, סוכר, וניל וליקר.
4. מערבבים פנימה בהדרגה את החומרים היבשים לתוך הרטובים.
5. לבסוף מקפלים פנימה את השוקולד והשקדים, עד שהבצק אחיד ומגובש.
6. מחלקים את הבצק לשני חלקים שווים.
7. על משטח עבודה מקומח קלות (או לחילופין, ישירות על התבנית, כמוני) מעצבים משני חצאי הבצק שתי כיכרות רחבות. מעבירים את הכיכרות לתבנית (אם לא עיצבתם אותן בתוך התבנית) ומשאירים רווח גדול ביניהן.
מה בכלל עקום ולא שווה בכיכרות שלי? מה זאת אומרת הכל?
8. משטחים בעדינות את החלק העליון של הכיכרות ומכניסים את התבנית לתנור למשך כ-25 דקות, עד שהבצק מרגיש מוצק ויציב כאשר נוגעים בו.
אתם לא מדמיינים – הכיכר שהיתה קודם מימין נמצאת עכשיו משמאל, ולהיפך
9. מוציאים את הכיכרות מהתנור ומצננים למשך כרבע שעה.
10. מעבירים את הכיכרות לקרש חיתוך (לא חובה, אפשר להשאיר התבנית). בעזרת סכין לחם, פורסים כל כיכר לעוגיות בעובי של כ-1-1.5 ס”מ (או שמתעלמים מהמספרים האלה ופשוט חותכים לפי העין).
11. מניחים את העוגיות (צד חתוך כלפי מטה) על רשת ומחזירים לאפיה שניה למשך 20-30 דקות, עד שהעוגיות מתקשות מאד. יש לסובב את התבנית במהלך האפיה, לטובת אפיה אחידה. היו קרובים לתנור במהלך האפיה השניה והישארו ערניים, על מנת שהעוגיות לא תישרפנה. אני, למשל, אפיתי רק משהו כמו 14-15 דקות, וגם ככה חלקן השחימו מאד מאד.
הערות/תוספות/שדרוגים:
- בתום האפיה יש לצנן לגמרי את העוגיות. ניתן לשמור אותן בקופסא אטומה עד שבועיים. אבל אני רוצה לראות את הבית שבו הן ישרדו שבועיים…
- לפי המתכון המקורי, לפני האפיה הראשונה, יש להבריש את החלק העליון של הכיכרות בביצה טרופה ולזרות סוכר גבישי/גס מלמעלה. אני לא עשיתי.
- ניתן לטבול את העוגיות האפויות בשוקולד מומס. האמת היא שאני תכננתי לעשות את זה ובסוף ויתרתי. גם כי לא היה לי זמן ולא היו לי עצבים, וגם כי העוגיות עצמן הן גם ככה שוקולדיות, אז לטבול אותן בעוד שוקולד הרגיש לי קצת מיותר ומוגזם.
- אצל דיוויד ליבוביץ, גם האפיה השניה נעשית בתבנית. את העניין של לאפות על רשת לקחתי מהביסקוטי הקודמים שלי, יותר נכון מהמתכון של קרין גורן בו השתמשתי. זה הרגיש לי יותר טוב ככה.
- עוד משהו שאולי שווה לאמץ מהמתכון ההוא: האפיה השניה במתכון של קרין נעשית בחום של 140 מעלות. אני אפיתי על 180, כיוון שבמתכון הנוכחי לא צוין שיש להנמיך את חום התנור, אבל כפי שציינתי – העוגיות שלי היו קרובות מאד להפוך ללא אכילות, אז דווקא נראה לי שכדי לאפות בחום נמוך יותר. ובלי קשר, כמובן, לא לחכות עשרים ובטח לא שלושים דקות, אלא לבדוק אותן כבר לאחר עשר דקות.
- לא ניסיתי עדיין, אבל אני מתארת לעצמי שאפשר להשתמש באגוזים אחרים במקום שקדים..
זו התמונה הכי טובה שהצלחתי להוציא. יפות יפות העוגיות האלה, אבל ביישניות..
9 תגובות
למרות שאני לא אוהבת ביסקוטי-זה נראה לי ממש טעים!
בעיקר בגלל שיש בזה מלאן שוקולד ושקדים.
אז יאמי!
ובקשר למקרון, אמנם נכשלתי כבר כמה פעמים, אני בחהלט מתכוונת לנסות שוב, מתישהו, כי אני חייבת להצליח בזה!
מעולה!
אגב, בין האפייה הראשונה לשנייה כדאי לצנן ליותר מרבע שעה, אפילו לכמה שעות שיהיה ממש קר- זה ממש מקל בחיתוך.
ממליצה להוסיף אגוזי לוז!
טלטול – הכנתי מקרונים פעם אחת. מבחינה ויזואלית הם יצאו… לא משהו, אפשר לומר (דרך אחרת לומר זאת: לחמניות של פסח סטייל). מבחינת הטעם הם דווקא היו סבבה, אנשים התלהבו, אבל אני לא נפלתי מהם. אך כאמור, אני לא מתעלפת מהם באופן כללי. אבל ביסקוטי? לא אוהבת? מה? למה? איך? אבוי.
אנונימית – צודקת, לדעתי באמת ציננתי יותר מרבע שעה, אבל לא כמה שעות, ותהליך החיתוך דווקא היה די סבבה. אבל אני מקבלת בשמחה את עצתך. גם לגבי אגוזי הלוז 🙂
הבעיה היחידה היא שאיכשהו שקדים במצב צבירה כלשהו תמיד יש לי בבית, אגוזי לוז ממש ממש לא. אלא אם כן נוטלה נחשב.
נראה מושלם. אבל לא המון קקאו ביחס לסוכר? אהבתי שנמע שוקולדי מריר כמו שחולמת…
היי אלישבע,
מודה שעבר הרבה זמן מאז שהכנתי את העוגיות האלה, אז קחי את התשובה שלי בערבון מוגבל. אבל לא זכור לי שזה היה יותר מדי קקאו. אם את חוששת, את יכולה להשתמש בכמות קטנה יותר ולהגדיל את הקמח בהתאם. בהצלחה!
ניסיתי כבר פעמיים, מושלם מושלם מושלם !
תודה רבה, אלישבע, איזה כיף לשמוע!
מנסה לשלוח תגובה לא מצליחה, כבר פעמיים ניסיתי את הביסקוטי האלה פשוט פגז פגזות שתדעי יקירה !!!
תודה!!!
הבעיה לא אצלך, פשוט התגובות באתר צריכות לעבור אישור, ולא הספקתי. בכל אופן, מעריכה את זה ממש שחזרת להגיב ולא התייאשת 🙂