עוגת התפוחים של דודה שושה

על ידי מור
פרת משה רבנו
בקול התאוננה
שיש לה שם מאד ארוך,
והיא הרי קטנה.
לכן היא מבקשת,
אם זה לא קשה,
פשוט מאד לקרוא לה
מרת פרת משה.
 
מכירים את השיר הזה? אין לזה שום קשר לעוגה, אני סתם תוהה. לפני כמה ימים הזכרתי אותו בעבודה, ושניים משלושת שותפיי לחדר הסתכלו עלי במבט מוזר וטענו שאין להם מושג על מה אני מדברת וכי הם מעולם לא שמעו עליו. בירור מהיר בקרב שאר הצוות העלה כי רק עוד שני אנשים הכירו את השיר. ההשערה שעלתה היתה שזה עניין של גיל – ה”מכירים” היו בני הדור שלי, כלומר בני עשרים ומשהו, ואילו האחרים מסתכלים על השלושים מלמעלה, אם אתם מבינים למה אני מתכוונת (די נו, לא קראתי לכם זקנים. כולכם נראים טוב לגילכם). אני, דרך אגב, התנגדתי להכללה המופרכת הזו, הסתובבתי במשך שעה וזעקתי “קלאסיקה ישראלית, קלאסיקה ישראלית”, אבל אף אחד לא באמת התייחס אלי.
למחרת שאלתי את ההורים שלי (“ברור שאנחנו מכירים”) וחברה טובה שגדולה ממני בשנה (“פרת משה? רבנו? מי? מה?”), וכך הלכה לה לפח תיאוריית הגיל.
בכל אופן, זה לא באמת משנה, סתם תהיתי. פשוט מאד הפתיע אותי שכל כך הרבה אנשים לא הכירו את השיר הזה, המקביל מבחינתי ל.. לא יודעת, כל שיר ילדים ממש ממש ידוע שכולם מכירים. במיוחד כי אני מכירה אותו, ואני הבחורה שמשתמשת במשפט “לא הייתי בארץ” בתור תירוץ להכל – בעיקר כל הסדרות שלא ראיתי בילדותי (רגע של כנות: מעולם לא צפיתי בנילס ואווזי הבר שלו. את שיר הפתיחה של בולי איש השלג, לעומות זאת, ידעתי פעם בעל פה. וכן, אני מודעת לאיכות הירודה של הסרטון. ערוץ 1, בייבי!). כבר קרה שאמרתי “לא הייתי בארץ” על דברים שקרו יום קודם. אז מה אם תקופת הלא-הייתי-בארץ שלי הסתיימה סופית לפני תשע שנים?
יופי, איכשהו מכל זה בא לי לעשות עכשיו מרתון של בולי, הדרדסים, צבי הנינג’ה והמומינים. אה, ונעלולי פלא. אגב (אני הולכת חזק היום על מוטיב האין-קשר-בין-אף-משפט-שלי-לזה-שקדם-לו), אם תשאלו את האחיינים בני העוד-מעט-ארבע שלי מי צב הנינג’ה האהוב עליהם, הם יענו “הירוק”. אל תנסו להתווכח איתם. ניסיתי להסביר להם שכולם ירוקים, אבל הם ממש התעקשו שלא. היה דיון שלם, ניסיתי לגרום להם להגיד “האדום”, “הכתום”, משהו (חלילה לא “רפאל” או “מיכאלאנג’לו”, כן? זה כבר מסובך מדי).. אבל לא. הירוק. נו מילא.
הממ.
פרץ הנוסטלגיה הזה לחלוטין הסיט אותי מהנושא לשמו התכנסנו. עוגת תפוחים. כן. קחו רגע להתפקס מחדש.
אוקיי?
יש?
יופי.
העוגה הזו היא עוגת התפוחים הקבועה של אמא שלי, כבר שנים. זאת אומרת.. כשאמא שלי מכינה עוגת תפוחים. או עוגה. זה דבר שהלך ופחת עם השנים, משתי סיבות עיקריות:
1) גורמים עוינים בתוך המשפחה השתלטו על הקינוח בארוחות המשפחתיות (אהמ.. משתעלת בעדינות ומביטה לצדדים בצורה לא חשודה כלל וכלל).
2) אמא טוענת (ובצדק!) שעוגות הן השטן (אולי עשיתי לה פרפרזה קלה..) ושאויבים לא מכניסים הביתה (זה דווקא ציטוט מדויק שלה, נשבעת).
אז העוגה. כמו כל הקלאסיקות של אמא, היא מופיעה במחברת המתכונים שלה, יחד עם עוגת השיש-תפוזים, למשל (וואו, כמה מעט כתבתי כשהעליתי את המתכון הזה. הייתי די עניינית בתחילת דרכי בבלוג, מסתבר. פאסט פורוורד שנה וחצי, פחות או יותר, ואני כותבת רומן של שש מאות עמודים בכל פוסט). וכמו עוגת התפוזים, המופיעה במחברת כ”עוגת שיש (אמא)”, מה שהופך אותה למעשה לעוגה של סבתא שלי, גם עוגת התפוחים שייכת למישהו אחר. מישהי, בעצם.
שמה הרשמי (טוב, לא רשמי-רשמי. חצי רשמי)של העוגה הוא “עוגת תפוחי עץ (שושה)”. שושה היתה דודה שלי, אחות של אבא. היא נפטרה כשהייתי ממש קטנה, אז לא הכרתי אותה (לא ברמה שאני זוכרת, בכל אופן), אבל מספרים שהיא היתה אשה מדהימה.
דבר אחד שאני יכולה לומר לכם בוודאות – עוגת התפוחים של שושה פשוט מעולה. היא גם מאד לא מסובכת להכנה (בהנחה שאתם צולחים בשלום את קילוף התפוחים, שלב שאני תמיד מוצאת כמאתגר במיוחד. אני גאה לומר שהפעם דקרתי את עצמי רק שלוש פעמים בתהליך!), אם כי אני מודה כי כשאני הכנתי אותה נאלצתי להחזיק את אמא לידי במטבח כבת ערובה, כדי שתסביר לי מה בדיוק צריך לעשות. אבל אני לא אשמה, באמת. כמו עוגת התפוזים ההיא, גם כאן הוראות ההכנה מוצפנות, לא היתה לי כל דרך לפענח אותן בעצמי.

מה תגידו על המראה המיושן שנתתי למחברת? ווהו, Instagram!
***
עוגת התפוחים של דודה שושה
מקור המתכון: דודה שלי. והמחברת של אמא שלי. והראש של אמא שלי, עקב חלקיות המתכון המופיע במחברת.
כמות: אני השתמשתי בתבנית זכוכית ריבועית עם צלע של 26.5 ס”מ, אז הייתי הולכת על משהו בסגנון.
מצרכים:
למלית
1 ק”ג (5-6) תפוחים פרוסים (אני השתמשתי בשישה תפוחי גרני סמית’)
1/2 כוס סוכר (במתכון לא מצוין איזה, השתמשתי בדמררה)
1 כפית קינמון
לבצק
100 ג’ חמאה, בטמפרטורת החדר (אל תזרקו את העטיפה, נשתמש בה כדי לשמן את התבנית)
1 ביצה
1/2 2 כוסות קמח תופח (שקית קטנה של 350 ג’ מתאימה בול. אפשר, כמובן, להשתמש בקמח רגיל ולהוסיף אבקת אפיה בנפרד)
1/2 כוס סוכר (שוב – לא מצוין איזה, כאן דווקא השתמשתי בלבן)
2 כפיות שמנת חמוצה (השתמשתי ב-15%)
אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות.
2. קולפים את התפוחים, מוציאים את הליבה ופורסים לפרוסות דקות מאד.
3. מניחים את פרוסות התפוחים בקערה, מוסיפים סוכר וקינמון ומערבבים. מניחים בצד למשך כשעה.
4. מניחים את כל חומרי הבצק בקערת המיקסר, מחברים את וו הקרס (זה הזמן למצוא רפרנס כלשהו לקפטן הוק, אבל I got nothing הפעם..) ומערבבים את כל החומרים עד לקבלת, למשך כ-4-5 דקות; מתחילים במהירות נמוכה ומעלים לבינונית-גבוהה.
5. מגבשים את הבצק לכדור ומניחים בצד (רצוי במקרר) קצת פחות מרבע מהכמות.

 

6. משמנים את תחתית התבנית בשאריות החמאה שנותרו על העטיפה. סתם, זה מה שעשיתי, אתם יכולים לשמן גם עם משהו אחר אם בא לכם.
7. מניחים את הבצק שלנו (לא זה ששמנו בצד, אלא הכמות הגדולה) בתבנית ובעזרת הידיים מרפדים לשכבה אחידה, כך שהבצק מכסה את כל התחתית וגם קצת את צידי התבנית.

 

8. מסננים את התפוחים ומפזרים בשכבה אחידה, פחות או יותר, מעל הבצק. לא נורא אם נשארים מעט נוזלים, אבל חשוב לא להעביר את התפוחים לתבנית עם כל הנוזלים מהקערה, על מנת שנימנע מהצפת הבצק המסכן שלנו.

 

9. מוציאים מהמקרר את שאר הבצק ששמרנו לנו ויוצרים ממנו רצועות דקות (לא כמו שלי) ואחידות עד כמה שאפשר (שוב, לא כמו שלי). מניחים בצורת שתי וערב מעל התפוחים.

 

10. מכניסים את התבנית לתנור ואופים כ-30 דקות, עד שהבצק מתחיל להשחים אבל לא יותר מדי. רצוי לסובב את התבנית לאחר כרבע שעה, וצריך לשים לב, כיוון שיכול להיות שהעוגה תהיה מוכנה אפילו קצת לפני. אני אפיתי חצי שעה ובדיעבד יכולתי להוציא את העוגה מהתנור אפילו שתיים-שלוש דקות קודם.

 

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • לגבי רצועות הבצק: אמא שלי בדרך כלל מסדרת שלוש רצועות לכל כיוון ואם נשאר לה בצק, היא משתמשת בו כדי ליצור מסגרת לעוגה. כפי שאתם רואים, אני לקחתי את העוגה שלי לכיוון יותר “מיוחד” – הנחתי שלוש רצועות בצק לאורך התבנית, שבע לרוחב ובמעט הבצק שנשאר לי הכנתי שבעה כדורים קטנים, אותם הנחתי במרכז (בערך..) של כל שורה. אמנות היא לא מילה גסה.
  • עוד מילה לגבי הרצועות – חשבתי (אולי כי מישהי שהיתה איתי במטבח, אהמ אהמ, אמרה לי) שזה לא נורא אם הרצועות שלי לא תהיינה אחידות לגמרי, כלומר אם אשתמש בשתיים כדי “להרכיב” אחת ולא אחבר אותן בצורה חלקה, כיוון שהן תתגבשנה לאחת במהלך האפיה ואי אפשר יהיה להבחין בנקודת החיבור לאחר האפיה. אז חשבתי. מושלם זה לא יצא לי.. אבל למדתי, ובפעם הבאה אשקיע קצת יותר בעיצוב הרצועות.
  • לגבי התפוחים – אני לא יודעת לומר לכם לאיזה עובי בדיוק צריך לחתוך אותם, אבל באמת שכמה שיותר דק, יותר טוב. ואתם אתם חשים צורך עז לאכול חצי מכמות התפוחים ישר מתוך הקערה, מיד לאחר שערבבתם אותם עם הסוכר והקינמון והרבה לפני שאפיתם אותם עם הבצק, עשו זאת. אני לא אשפוט אתכם. להיפך, זה כנראה יגרום לי לרצות להיות חברה שלכם.
  • כמו כל עוגת תפוחים, אפשר להגיש אותה חמה עם כדור גלידת וניל. אבל אפשר גם לאכול אותה ככה – חמה, קרה, היא מצוינת. חד וחלק.
  • לכן אני מבקשת, אם זה לא קשה, פשוט מאד קראו לי – החברה משה.

 

 

מתכונים נוספים שאולי תאהבו

השאירו תגובה

9 תגובות

Taltul אוגוסט 17, 2011 - 06:11

למרות שאני לא חובבת עוגות תפוחים, אני חובבת בצקים פריכים! וזה נראה מעולה.

ושני וידויים:
1. אני מכירה את השיר על פרת משה רבנו! הכל בזכות אמא
2. גם אני לא ראיתי את נילס ואווזיו מעופפים אי פעם בחיי ועוד סדרות רבות, כי עד גיל מאוחר יחסית לא היה לנו כבלים בבית. אמא שלי לא הרגישה צורך בכך, ובכל זאת נחשפנו לקלאסיקה ישראלית…

הגב
שרון אוגוסט 17, 2011 - 18:37

1. כמי שמסתכלת על השלושים מלמעלה במרחק עשור… גמני מכירה את השיר ומעדכנת שיש שיר חדש! די טראגי אבל עם סוף טוב..
יום אחד הבת שלי חזרה איתו הביתה:(אני חוששת שממרומי גילי דיוק במילים כבר לא אפשרי סליחה מראש על הטעויות )

הייתה לי חיפושית קטנה
חיפושית יפה

קראתי לה יוכבת
ולשם זה היא ענתה.

שמתי אותה בקופסה קטנה
קופסה של גפרורים

ואמא ת'קופסא לקחה,
ואמא את הקופסא זרקה

והחיפושית ברחה
פתאום שמעתי קול קטן
קול מוכר מאוד

וזאת הייתה יוכבת והיא קפצה עליי X2
2. העוגה עושה חשק, סחטיין על הפענוח של המתכון. מאוד נהניית לקרוא את הבלוג.

הגב
Morcake אוגוסט 19, 2011 - 07:31

הא!! ידעתי שאוכל למצוא עוד אנשים שמכירים את השיר על החברה משה, איזה כיף. וטל, זה שגם את לא ראית את נילס משמח אותי מאד, אבל אני חוששת לשאול אילו סדרות נוספות לא ראית.
שרון – לא הכרתי את השיר החדש (בהזדמנות אברר עם האחיינים שלי, אולי הם כן), אבל נראה לי שלא יכולת לנסח את זה טוב יותר: לגמרי טראגי אבל הכי עם סוף טוב 🙂

הגב
בישול בזול אוגוסט 20, 2011 - 21:12

אני מכירה את 2 השירים שהוזכרו לעיל, אבל את השנייה אני זוכרת עם סוף טראגי יותר – משהו עם לחבק אותה מרוב שמחה ולמעוך את יוכבד או משהו. אני שנה מעלייך כמדומני, אם את עדיין אוספת נתונים למחקר שלך 🙂
אני גם לא ראיתי נילס. זה היה בכבלים? בגלל זה לא הכרתי את זה?? וואו. טל, פתרת לי הרגע חידה קיומית שהטרידה את מנוחתי הרבה זמן.
ואני לגמרי אוכלת תפוחים חתוכים לעוגה אחרי שמוסיפים להם סוכר וקינמון. אני גם שותה את המיץ שנשאר בקערה (עם כפית, בטח עם כפית).

הגב
Morcake אוגוסט 21, 2011 - 22:05

בישול, אני לחלוטין בוחרת להתעלם מהגירסא שלך – לא מסכימה שימעכו את יוכבד.
לגבי נילס, אני לא בטוחה, אבל נראה לי שהוא היה בערוץ 1, לא? לא רציתי להרוס לטל את תיאוריית הכבלים ולבאס אותה, אבל אם כבר פתחת את הנושא..
חבל שלא ידעתי קודם על עניין המיץ, הייתי אורזת ושולחת לך את מה שנשאר מהתפוחים שלי במקום לשפוך לכיור 😉

הגב
בישול בזול אוגוסט 24, 2011 - 15:55

סבבה. תמשיכי לשכתב את ההיסטוריה שיתאים לצרכייך!
לנו לא היה כבלים, והייתי בארץ בילדותי, למעט כמה פרקים קצרים ו/או מוקדמים מכדי לזכור. לא נראה לי שהייתי מפספסת סדרה שלמה בערוץ 1.
את זורקת את המיץ????????

הגב
Morcake אוגוסט 24, 2011 - 17:00

תראי איזו השקעה, פתחתי ויקיפדיה בשבילך!
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%99%D7%9C%D7%A1_%D7%94%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A8%D7%A1%D7%95%D7%9F_(%D7%90%D7%A0%D7%99%D7%9E%D7%94)
(כל האחוזים האלה אומרים "נילס הולגרסון (אנימה)", אגב. הרשי לי לצטט:
"בישראל שודרה הסדרה לראשונה בערוץ הראשון בשנות השמונים. בשנים האחרונות היא משודרת בערוץ ג'וניור."

הא הא!
וכן. זרקתי את המיץ. זה נורא? פשוט פשוט.. לא היה לי מה לעשות איתו.

הגב
מי-טל יולי 5, 2014 - 17:36

1. עוגות תפוחים הן העוגות האהובות עליי!!
2. גם אני לא ראיתי נילס. מבחירה. מכל הסדרות של הילדים, נילס, פשוט שיעמם אותי….

הגב
אנונימי יולי 6, 2014 - 10:26

אני מכירה את השיר!
הוא ארוך מאוד מאוד – הרי אח"כ היא מחליטה שמשה זה שם של בחור, ואז ש'פרת' זה רומז שהיא שמנה, ואז מחליטה להסתפק ב'בואי!'.

🙂

ואני כן ראיתי נילס, היה בערוץ 1 (עד היום אין לנו כבלים:)) אבל לא הרבה פרקים, ולא נראה לי שזו איזו סדרת מופת, זה בכ"ז לא המומינים…

(אה, קוראים לי אור, ואני קוראת פה הרבה ובהחלט כיף לקרוא פה כל פעם מחדש 🙂 )

הגב