לחמים

כל שנה, בפוסט סוף השנה, אני מתחילה לסכם את השנה שעברה… ואז נזכרת שעוד שבועיים יש יום הולדת לבלוג, וגם ככה אני הולכת לסכם ולפצוח בנאומי…

לפעמים קצת קשה לזכור את זה, בין הימניים לשמאלנים. בין היהודים לערבים. הדתיים והחילוניים. ה”תמכרו לה שוקולד” והחצרוני. הפיגועים והשחיתות וכל מה שגורם לכולנו למלמל כל…

את הבירה הראשונה שלי שתיתי באזור גיל עשרים ואחת.* * הייתי ילדה טובה.** ** נשארתי ילדה טובה. בפעמים הראשונות לקח לי שעה פלוס פלוס לסיים כוס.…

כשהתחיל סגר הקורונה לפני חודשיים, כולנו נכנסנו לטירוף של מטבח בכלל ואפיה בפרט. לחם בננות, לחם מחמצת, קפה הדלגונה היפה-אך-לא-באמת-טעים-אבל-הוא-ממש-יפה-אז-כולנו-נעמיד-פנים-שהוא-גם-טעים. באינסטגרם שלי כיכבו בעיקר בראוניז, פנקייקים וכדורי שוקולד.…

בואו לא נעמיד פני מופתעים. הרי אמרתי לכם כבר, ואני מצטטת (כן, את עצמי) — “אני לא רואה מנוס מלנסות את זה בימים הקרובים”. “את זה”…

או או. נראה לי שסוף העולם הגיע. אין לי מה לומר. לא, ברצינות. אני יושבת פה, מנסה לחשוב על מה לדבר ופשוט לא מוצאת. כמעט התחלתי…

העניין הוא כזה. אתם אחד הקשרים הכי ארוכים שהיו לי. באמת, אתם נמצאים אי שם בטופ.. וואן שלי. כבר יותר משנתיים, לא צחוק. ואני קצת מרגישה…

אני פשוט אומר את זה, בלי לנסות ללכת סחור סחור או לייפות: המשפחה שלי משוגעת.   לא, באמת. ההורים שלי הכינו אתמול כמויות אוכל ש… אין…

אז הצטרפתי לעוד פרויקט. כי זה מה שהייתי צריכה. עוד משהו להתעסק איתו. כי יש לי כל כך הרבה זמן פנוי. אבל כשרחלי שאלה אם אני רוצה להצטרף…

אתמול הכנתי לחמניות מזעזעות. באמת. אני אפילו לא יכולה להתחיל לתאר לכם את זה. הן לא תפחו, לא נאפו ובעקרון נזרקו ישר לפח. לא לפני שאכלתי…

בזמן שאתם קוראים את הפוסט הזה, אני בדרך לשדה התעופה. בעצם.. יש מצב שאני כבר על המטוס לאמסטרדם. אני יודעת, אני יודעת. גם אני מקנאה בעצמי.…

כשהחיים נותנים לך תפוחי אדמה, תכיני לחמניות תפוחי אדמה. כשאני אומרת “החיים”, אני מתכוונת לסופר. וכשאני אומרת “נותנים” אני מתכוונת “את קונה בכוונה שק עצום כי…