מתישהו, בזמן שהתבנית שלי (טוב, אחת מהן) היתה בתנור, הבנתי את הסמליות. אם בפוסט הקודם מלמלתי משהו על המתיקות והמליחות של מעבר הדירה שלי (איך איך איך אף אחד מכם לא אמר לי שזה דבר ממש מטופש לומר? הייתם מלאכים מקסימים וחסתם על רגשותיי או שאתם סתם לא מקשיבים לי?), אז הפעם בא לי ללהג קצת על זה שהפוסט הראשון אי פעם בבלוג היה לחם בננות, והדבר הראשון שאפיתי בדירה (כי הממתק משבוע שעבר לא נחשב. הוא לא דרש אפיה) היה אצבעות לחם בננות, המבוססות על המתכון המקורי מלפני שנתיים פלוס (מתכון אותו כבר שיניתי ושדרגתי, אגב, לרגל חגיגות יום ההולדת השני של מורקייק).
אממ. אז זהו, בעקרון.
נראה לי שדי מיציתי את מה שרציתי לומר – אתמול אפיתי לראשונה בדירה, והמאפה הנבחר היה אצבעות לחם בננות (וגם כמה לבבות לחם בננות – לבבוננות! אוי, יודעים מה? זו לא באמת מילה טובה. או הגיונית). אין ספק שלא היה פה גרם אחד של סמליות. ואני מבינה בגרמים, יש לי משקל דיגיטלי והכל. כן.. טוב, אין לי בעצם מה להוסיף.
חוץ מזה שאני גאה לבשר לכם שהתגברתי על הפחד. איזה פחד, אתם שואלים? הפחד מהטוסטר-אובן-תנור-וואנבי שלי. שזה, בגדול, טוסטר אובן גדול שהוא כמעט כמו תנור.
העניין הוא שקצת פחדתי ממנו. לא יודעת למה. אולי כי לא באמת הכרתי אותו. אני יודעת שהוא גר איתי בדירה, ובעצם אנחנו סוג של שותפים, אבל בפועל הרגשתי שאנחנו די זרים. לכן אני ממש שמחה לספר על הבונדינג שעשינו אתמול. אני שטפתי לו את כל החלקים הפנימיים, הפעלתי אותו על ריק כדי לנקות אותו והכנסתי אליו שתי תבניות מלאות בלילה, והוא בתמורה סיפק לי שתי תבניות מלאות לחם בננות נהדר. מעולם לא הרגשתי כל כך קרובה למישהו. זאת אומרת, משהו. זאת אומרת, מישהו. רגע, איזו מילה מוציאה אותי פחות מופרעת?
קיצור… לקחתי את לחם הבננות הקבוע שלי, המרתי את רוב השמן ברסק תפוחים, הכנתי שטרויזל פקאן וקינמון מלוח (לדעתי, מלוח בצורה מושלמת. לדעת כמה מחבריי לעבודה, מלוח בצורה מוגזמת. משום מה הם פחות תמכו בעניין הזה של גרגרי מלח בתוך העוגה. נו, אבל מה יכולתי לעשות, בטעות קניתי בסופר מלח לבישול במקום מלח שולחן. זה לא הופך אותי לאדם פחות טוב!!) ובין לבין דחפתי קצת גנאש שוקולד שהיה לי במקרר.
איך יצא? מעולה. תודה ששאלתם. אמנם את התבנית הראשונה הוצאתי מהתנור טוסטר אובן, טוסטר אובן!! מוקדם מדי, אבל סבב אפיה שני תיקן את הבעיה. איך אני יודעת שהתבנית הראשונה לא נאפתה מספיק, אתם שואלים? כי אכלתי אצבע אחת מיד בתום האפיה. ואז אכלתי לב (לב בננות. לא את הלב. לא אכלתי את הלב). ואחרי האפיה השניה של תבנית האצבעות, אכלתי עוד אצבע. כדי לוודא שהן אפויות מספיק. והיום בשבע בבוקר עוד אחת, כדי לבדוק איך הן שרדו את הלילה. ואחר כך עוד אחת, בעבודה, כי רציתי משהו עם הקפה. לא, אין לי הפרעת אכילה. עובדה, אף אחד לא באמת יכול להפריע לי לאכול את לחם הבננות שלי!
בכל אופן, עכשיו נותר לי רק להתגבר על הפחד שלי מהמיקסר. כן, גם הוא מפחיד אותי. אבל איתו זה בכלל סיפור אחר, דיוה שכמותו. לפני כמה ימים הוצאתי את המיקסר הוורוד שלי מהקופסא, הייתי מאד מרוצה מעצמי וממנו, אבל משהו הרגיש לי חסר. ואז הבנתי מה חסר. קערה. המיקסר שלי הגיע בלי קערה.
קראו לי שמרנית, קראו לי קטנונית, קראו לי חסרת מעוף, אבל אני מרגישה שלמיקסר צריכה להיות קערה. אני לא חמדנית, לא צריכה שתי קעריות, בטח לא שלוש. אבל אחת.. קערה אחת. זה פשוט מרגיש לי נכון.
אז הלכתי לחנות, אספתי קערה ויצאתי משם שמחה וטובת לבב. חזרתי הביתה, הוצאתי שוב את המיקסר מהקופסא (לא יודעת למה החזרתי אותו לשם מלכתחילה. כנראה רציתי לשמור עליו, שלא יתקלקל או משהו. יש מצב שגם פחדתי שהאובן יסית אותו נגדי. באותה תקופה עדיין לא היינו BFF, כמו שאנחנו היום). ואז גיליתי שיש עליו משהו. ספק לכלוך, ספק שריטה. מעין כתם לידה. אני יודעת שזה מוציא אותי קצת שטחית, בכל זאת – אל תסתכל במיקסר אלא בדברים הטעימים שבתוכו, אבל לבסוף החלטתי שמיקסר חדש לא צריך להיות מוכתם. אז החזרתי אותו לחנות.
זה שקר. ביקשתי מההורים שלי להחזיר אותו. והם החליפו לי אותו. במהלך התהליך החלטתי גם שאני בכל זאת מעדיפה צהוב על פני ורוד (הזהרתי אתכם שאני עלולה לפרוץ בצעקות “צהבהב! צהבהב!” מתישהו, לא?), אז עכשיו יש ברשותי מיקסר צהוב. בקופסא. אולי כדאי שאוציא אותו משם ואבדוק מה קורה איתו.
בכל אופן, כל עניין החלפת הצבע לא באמת מפתיע. הרי תמיד העדפתי את הפאואר ריינג’רית הצהובה על פני הוורודה, ובינינו.. היה רק הגיוני להשליך מזה על בחירת צבע המיקסר שלי. לא?
טוב, אני צריכה להתחיל לכתוב לעתים יותר תכופות. ההפסקות הארוכות האלה גורמות לי לדבר יותר מהרגיל. ואף אחד לא מרוצה מזה – לא אתם, לא אני, לא אתם.
אז רק שתדעו – אצבעות לחם בננות עם שטרויזל פקאן וקינמון (ואופציה לגנאש שוקולד אפוי). זה טעים. זה מתנהג יפה בטוסטר אובן. וזה אפילו לא הדבר הכי משמין/מזיק בריאותית בעולם (יחסית לז’אנר הקינוחים, כן? אל תציבו את האצבעות האלה ראש בראש מול סלט. בעיקר כי סלט זה מגעיל). לכו על זה.
***
אצבעות (ולבבות!) לחם בננות עם שטרויזל פקאן וקינמון
מקור המתכון: התבססתי על לחם הבננות הקבוע שלי, אבל הפחתתי חלק גדול מהשמן והשתמשתי ברסק תפוחים במקום. את השטרויזל די אלתרתי, למען האמת.
כמות: 12 אצבעות + 9 לבבות. במקור המתכון מיועד לתבנית אינגליש קייק אחת.
מצרכים:
4 בננות בינוניות בשלות, מעוכות
1/4 כוס שמן (קנולה עובד טוב)
1 גביע (113 ג’) רסק תפוחים (אני השתמשתי ברסק עם קינמון, סתם כי זה מה שהיה לי)
3/4 כוס סוכר לבן
2 ביצים
2 כוסות קמח לבן
2 כפיות תמצית וניל
1 כפית סודה לשתיה
1/2 כפית אבקת אפיה
1/2 כפית מלח
לשטרויזל
50 ג’ חמאה
1/4 כוס קמח
1/4 כוס שיבולת שועל
3 כפות סוכר חום דמררה
2 כפיות קינמון
1/4-1/2 כפית מלח
חופן אגוזי פקאן, שבורים גס
אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-160-165 מעלות.
2. בקערה גדולה מערבבים בננות, שמן, רסק תפוחים, סוכר וביצים. אפשר עם מזלג, בהנחה שהשתמשתם בו כדי למעוך את הבננות שלכם בהתחלה (כי עדיין אין לכם בדירה דבר כזה שמועך דברים ועושה מהם פירה).
3. מוסיפים קמח, וניל, סודה, אבקת אפיה ומלח ומערבבים.
4. מחלקים את הבלילה לתבנית שקעים.
5. מכינים את השטרויזל: ממיסים חמאה בקערה קטנה-בינונית. כן, אפשר במיקרוגל.
6. מוסיפים קמח, שיבולת שועל, סוכר, קינמון, מלח ופקאנים (כן, כל השאר) ומערבבים. טועמים מלא שטרויזל לא מוכן אבל מתאפקים לא להוסיף לקערה חלב ולאכול את השטרויזל כקורנפלקס, חרף הפיתוי הגדול.
7. מפזרים מעט שטרויזל מעל הבלילה בשקעים.
8. אופים כ-30 דקות, עד שהאצבעות מזהיבות וקיסם יוצא נקי לגמרי. שימו לב: זו הפעם הראשונה שאני אופה את הלחם כאצבעות, ואפיתי בטוסטר אובן, לא בתנור, אז זו הערכת הזמן שלי.. ייתכן שתזדקקו לפחות או יותר זמן אפיה. מקסימום טועמים אצבע אחת בסיום האפיה ומחזירים לסבב שני בתנור, אם היא לא מוכנה 😉
9. מחלצים מהתבנית, מצננים ואוכלים הכל לבד. ושאף אחד לא יפריע לכם.
הערות/תוספות/שדרוגים:
- קודם כל, לדעתי לא אמורה להיות בעיה להשתמש בקמח מלא במקום לבן – לפחות במקום חלק מהכמות – ובסוכר חום במקום לבן. אתם יודעים, בשביל בריאות עד הסוף.
- מצד שני, אם בא לכם להשחית את לחם הבננות שלכם, אתם יכולים להוסיף קצת גנאש שוקולד (קר, כזה שכבר הגיע למרקם טראפלי. פירורי טראפל, אם תרצו) בין הבלילה לשטרויזל. כמובן שאפשר להשתמש ב”סתם” שוקולד צ’יפס או שוקולד קצוץ, אבל אתם יודעים.. גנאש זה גנאש.
- מצד שלישי, לחם הבננות יהיה פרווה בלי הגנאש והשטרויזל, אז.. הידד.
- לגבי המלח בשטרויזל: בהתחלה כתבתי חצי כפית, אבל כאמור לעיל – אין לי מלח שולחן, רק מלח לבישול, אז פשוט זרקתי פנימה כמה גרגרים. אני לא ממש יודעת כמה זה יוצא מבחינת מלח “רגיל”, אבל כיוון שהתלוננו בעבודה על מליחות יתר, החלטתי שאולי גם רבע כפית מספיקה. שחקו עם זה, תלוי במליחות הרצויה של הפירורים…
- כשהכנתי את הלבבות, ניסיתי לעבוד הפוך: קודם שטרויזל, אחר כך פירורי טראפל ורק בסוף את בלילת הבננות. זה גם נחמד, אבל לדעתי זה בכל זאת עובד יותר טוב כשהשטרויזל למעלה.. כשהוא למטה הוא פשוט לא באמת הופך לשטרויזל, ומה כיף בזה? כלום. שום דבר לא כיף בזה.
חינני? לא. טעים? מאד.
- אה, וגם ניסיתי לצלם אמנותית. בואו תראו כמה טוב זה עבד.
אמנות
אמנות – כך עושים זאת. ולכל המתחכמים – כן, הסוללה והכבל של המחשב הכרחיים לאמנות.
קלוז אפ. כי השטרויזל דורש את זה. וגם השוקולד.
ומבט חטוף פנימה. רק למקרה שלא האמנתם לי שהאצבעות נאפו. או שאכלתי את כולן אני מגזימה, רובן.
9 תגובות
וואו! נראה מעולה!
לגמרי הולכת לנסות 🙂
גם אני אהבתי את הצהובה יותר מהוורודה!!!
ואממ.. למה לא פסים?!
נראה מהמם וטעים הילדים יאהבו את זה
תודה על השיתוף המפורט
וואי, אני בדיוק באתי לכתוב שאני גם אהבתי יותר את טריני מקימברלי (אני צודקת בשמות בכלל?)
ואז ראיתי את התגובות הקודמות וגיליתי שאני לא מקורית…אבל בכל זאת.
אהבתי את הצילום עם הצבעונים(?) והכבל מחשב-הטבע פוגש את עידן הטכנולוגיה-חזק!
גם המתכון נראה טעים מאוד ואולי אני אתגבר על החוסר חשק התמידי שלי ללחם בננות ואכין אותו.
כל כך אוהבת בננות! בא לי גם תבנית אצבעות אלגנטית שכזו. שמעתי כמה פעמים על הטריק הזה עם רסק תפוחים במקום שמן, אבל מעולם לא העזתי לנסות…
אבל אם זה לא המון עוגה בתוך תבנית, איך אוכל להגיע אלייך באמצע הלילה ולאכול אותה עם מזלג?
-ליקוש
כי אולי עוד מישהו עשה כזה דבר.
מורן – ממש לא אהבתי את הפסים. לא עושה לי את זה.
ונילה – כן, טריני וקימברלי! אבל טריני עזבה ממש מהר. היא, ג'ייסון וזאק נסעו לאיזו משלחת או משהו, אז עיישה (נראה לי) הגיעה והחליפה אותה. בחיי שלא ראיתי פרק אחד מאז גיל שמונה או תשע, פשוט יש לי זכרון טוב לדברים לא חשובים 😉
עלמה – רסק תפוחים עובד מעולה, בעיקר בבחושות. לעוגיות זה משנה את המרקם בקטע שלא כולם אוהבים (לא אני, כמובן. אני אוהבת את העוגיות שלי בכל מרקם). קיצור, מומלץ בחום.
ליקוש – עוד מישהו? כאילו.. מישהו שהוא לא את? אין סיכוי. you're my one and only.
הי
קודם כל – אני נהנית מאד לקרוא את הבלוג שלך. כולו – מתכונים וכל השאר.
תגידי, אפשר להכין את המתכון הזה כעוגה? בתבנית של אינגליש קייק?
תודה
מיכל
היי מיכל,
בטח, אין בעיה. המתכון מבוסס על לחם בננות שאני מכינה כבר שנים, כמעט תמיד באינגליש קייק. קחי בחשבון שזמן האפיה יתארך, כמובן.
ותודה, שמחה שאת נהנית מהבלוג 🙂