יש שני דברים שאתם צריכים לדעת על העוגיות האלה:
הראשון הוא שיש בהן חמאת אגוזי לוז, שזה כמו נוטלה… מינוס השוקולד.
כמו חמאת בוטנים… רק עם אגוזי לוז.
השני הוא שהן נשרפו קצת. היות שכפי שכולנו יודעים וזוכרים, אני אופה בטוסטר אובן משוגע שבגדול עושה מה שבא לו רוב הזמן, החלק התחתון של חלק מהעוגיות נשרף קצת.
יש עוד כמה דברים שכדאי שתדעו על העוגיות – למשל, שהן מכילות חמאה חומה וגם שהן מנוקדות בארבעה סוגים של שוקולד צ’יפס – אבל שני הדברים שציינתי קודם הם החשובים להמשך.
עכשיו תקשיבו.
יש שני דברים שאתם צריכים לדעת על חבר שלי.
הראשון הוא שהוא אכל הרבה מאד עוגיות (ועוגות וקינדג’ימים) שהכנתי בחצי השנה האחרונה. בעצם.. בשנתיים, פלוס מינוס, האחרונות, היות שהכרנו בעבודה ואתם כבר יודעים כמה אוכל הבאתי במהלך השנים לעבודה (הקודמת).
הדבר השני הוא שהוא לא אוהב אגוזים. בכלל. לא אגוזי מלך. לא שקדים. לא בוטנים!!
וגם במקרה הזה, יש עוד כמה דברים ששווה לדעת לגביו, אבל הם לא רלוונטיים לענייננו כרגע (והם לא עניינכם בכלל. צאו לי מהחיים הפרטיים, חטטנים!).
אוקיי, אז קחו את כל הדברים שהרגע סיפרתי לכם עליהם, וזכרו אותם כאשר אומר לכם שחבר שלי טען שהוא חושב שאלה העוגיות הכי טעימות שהכנתי מאז שהוא מכיר אותי.
חבר שלי, זה ששונא אגוזים וטעם עשרות קינוחים שלי, טען שעוגיות שרופות למחצה המכילות חמאת אגוזי לוז הן העוגיות הכי טעימות שהכנתי מאז שהוא מכיר אותי.
קחו שניה כדי לעכל את זה.
ועכשיו כשנרגעתם, הרשו לי לספר לכם על העוגיות האלה.
חיפשתי משהו שאני יכולה להכין לאסף לרגל תקופת המבחנים הבאה עליו לרעה, משהו שיעזור לו לשרוד לפחות את השבוע הראשון, זה שכלל שלושה מבחנים.
ה”משהו” הזה היה צריך להיות עוגיות. כמובן. לא מרגיש לי שצריך להסביר למה עוגיות זה פתרון טוב לתקופת מבחנים.
או לכל דבר, for that matter. לא משנה מה השאלה, עוגיות הן כמעט תמיד התשובה.
(בשאר הפעמים זו פיצה)
אבל עוגיות זה מונח רחב, ואני הייתי צריכה להחליט על איזה סוג של עוגיות אני הולכת.
למרבה המזל, בדיוק בזמן שאני הרהרתי בנושא, עלה באחד הבלוגים החביבים עלי בחודשים האחרונים, The Sugar Hit, מתכון לעוגיות חמאת בוטנים עצומות עם צ’אנקס של שוקולד.
היות שלא יכולתי להפסיק לבהות בתמונות – כאילו, ברצינות.. תסתכלו שניה – ידעתי שהעוגיות האלה חייבות לקרות.
אבל הסטודנט הבעייתי שלי, כאמור, לא אוהב חמאת בוטנים (הכניסו גלגול עיניים היסטרי כאן).
בהתחלה חשבתי פשוט לנסות וריאציה כלשהי בלי הבוטנים, אולי עם יותר חמאה. אבל ביקור מזדמן בחנות טבע לא רחוק מהבית שלי גרם לי לאיבוד שליטה חלקי (בחיי שתכננתי לקנות רק שיבולת שועל!). בזמן שסקרתי כל חלק של החנות, כל מדף ומדף (תהרגו אותי אם אני יודעת מה גרם לי לבלות דקות כה ארוכות באזור של שמני הגוף הארומתיים למיניהם שאין לי שום עניין בהם), גיליתי גם את אזור חמאת האגוזים. חמאת בוטנים כמובן, חמאת שקדים, ופתאום – חמאת אגוזי לוז.
בום!
זה לא שידעתי על קיומה של חמאת אגוזי לוז. בכל זאת, לפני מספר חודשים הכנתי סוג של עוגת שמרים במילוי חמאת אגוזי לוז ביתית (אני באמת צריכה להכין אותה שוב ולשחק עם המתכון עד שהוא יהיה ראוי לפרסום), אז.. בתקופה הנהדרת ההיא לפני ששברתי את המיני-מעבד-מזון שלי, השם יקום דמו.
(אני שונאת אתכם, שבבי קוקוס קלויים שסרבו להיהפך לחמאת קוקוס, ועל הדרך חיממו לי את המיני מעבד כל כך שהוא הפסיק לעבוד מאז!!!)
בקיצור.
ידעתי על קיומה של החמאה הזו. בתיאוריה. אבל פתאום.. פתאום היא פשוט היתה שם. מונחת מולי. בצנצנת קטנה וחביבה.
היא היתה שם, המתכון לעוגיות עם חמאת הבוטנים היה בראש שלי. מיד עשיתי את החשבון הפשוט, ואני חייבת להודות – הצלחתי לסקרן את עצמי.
אז לקחתי את צנצנת החמאה (יחד עם שיבולת שועל שהספיקה להפוך לגרנולה, אורז בר שהספיק להפוך לגוש סגול מהמם שמאכיל אותי כבר כמעט שבוע, שמפו לימון שממש לא עושה את מה שהוא אמור לשיער השומני שלי, ומולסה. כי מזמן לא קניתי משהו שתמיד מרגיש לי שצריך להיות בבית, עד שאני קונה אותו. ואז הוא עומד בפינה, או בארון, בוש ונכלם ובלתי משומש. עיין ערך תמצית מנטה, מקלות של קייק פופס/סוכריות על מקל, ברנר וחלב מרוכז) ושבתי לביתי שמחה וטובת לבב.
בשלב הזה אתם בטח תוהים איזה מין אדם דוחה אני. מי מכין עוגיות עם חמאת אגוזים לאדם שלא אוהב אגוזים? אז תירגעו ומהר. אני מלאך, בואו ואסביר לכם למה.
נכון שאסף לכאורה לא אוהב אגוזים. אבל בנסיעה שלנו לפריז (אההההה גוד טיימז) הוא עבר חינוך מזורז וגילה את נפלאות הפרלינה. הוא למד לאכול אגוזים מסוימים במרקמים מסוימים (יש לקרוא: כשזה משחתי או קרמי. או אם יש שקדים טחונים בבצק והוא לא יודע על זה עד שהוא טועם ואוהב. טרו סטורי).
קיצור, כיוון שפרלינה היה לגיטימי, ונוגט זה סבבה, וגם עם נוטלה הוא מיודד.. מה כבר יקרה אם אדחוף לעוגיות שלו חמאת אגוזי לוז?
אפשר ספוילר? דברים טובים. יקרו דברים טובים!
אז ככה.
שני מתכונים היו באנג’נדה שלי לאותו יום שישי: העוגיות הטעימות רצח והעוגיות האלה (וזו הסיבה שתראו גם את הסוג השני צץ בתמונות פה ושם במהלך הפוסט הזה).
לכאורה היה לי את כל הזמן שבעולם, הייתי אמורה לאפות ולצלם בנחת כשעוד היה , ושאפילו יהיה לי זמן לשים לק.
אבל היות שאני אני, התחלתי מאוחר מדי ולקחתי את הזמן ובסוף, אחרי שהעוגיות של אחות של אסף יצאו מהתנור, הייתי בטוחה שכבר אין לי זמן להכין את העוגיות האלה. אבל בדרך נס הספקתי להכין את הבצק ולשלוח אותו למנוחה של שעתיים.
אחר כך יצאתי מהבית, שתיתי קפה קר דוחה שאין דברים כאלה, חזרתי הביתה, יצרתי עוגיות מהבצק שאמנם נראה שמנוני בצורה חשודה להחריד, אבל כנראה שהמנוחה בכל זאת עשתה לו טוב, והוא הכי שיתף פעולה.
אפיתי, שרפתי קצת, הוצאתי. טעמתי. לא הייתי סגורה על עצמי, כי זה הרגיש טעים, אבל העוגיות עוד היו חמות..
ואז אסף הגיע. וטעם. ושמח. וצהל. ולא הפריע לו בשום צורה ששרפתי את עוגיות המבחנים שהכנתי לו, אז זרמתי.
נשבעת לכם שהרעיון לפרצוף מחייך מפחיד לא היה שלי, זה אסף הציע!
טוב, בסדר – הוא הציע פרצוף. אני הפכתי אותו למפחיד…
הסברתי לו שיש חמאת אגוזי לוז בעוגיות. שאלתי אם זה מפריע לו. אם טעים לו. אם הוא בטוח שטעים לו.
הוא המשיך לומר שטעים לו. אמנם נראה מופתע מהעניין לפחות כמוני, אבל לגמרי התעקש על זה.
טוב, למען האמת יש לזה הסבר הגיוני: ארבעה סוגי שוקולד צ’יפס. שניים מהם לא באמת צ’יפס..
לתוך העוגיות המעולות האלה דחפתי שוקולד מריר איכותי ושווה שנראה כמו שוקולד צ’יפס, אבל הוא לא.
אותו דבר – רק בשוקולד חלב.
מיני שוקולד צ’יפס.
וסופר שוקולד צ’יפס 60%. גדולים כאלה, מחו”ל. שווים.
אז כן.. בעצם, עם כל השוקולד הזה, אני לא יודעת איך בכלל היה לי ספק שהוא יאהב, ולו לרגע קט.
ואתם —
אם יש לכם סטודנטים בחיים, הכינו להם את העוגיות האלה. הם זקוקים להן. בתור מוטיבציה להמשיך ללמוד, בתור פרס על ציונים טובים, בתור עידוד וניחום על תקופת מבחנים פחות מוצלחת, או סתם בתור עוגיות, כי עוגיות זה טעים.
ואם אתם בעצמכם סטודנטים, אז ברור שאתם צריכים להכין את העוגיות האלה. תסתכלו לי רגע בעיניים ותאמרו לי את האמת – לא עבר יותר מדי זמן מאז שעשיתם הפסקה? אתם חייבים את זה לעצמכם. אתם חייבים את זה להשכלה שלכם.
בברכה,
אחת שכל תקופות המבחנים שלה היו הפסקה אחת גדולה, והלימודים עצמם גם, ואלוהים יודע איך היא סיימה את התואר
***
עוגיות חמאת אגוזי לוז ושוקולד צ’יפס
מקור המתכון: עוגיות חמאת הבוטנים המהממות של שרה, אבל אני הכנתי חצי כמות, שיחקתי קצת עם הכמויות באופן כללי והמרתי את חמאת הבוטנים בחמאת אגוזי לוז (ציינתי את זה כבר?).
כמות: לי יצאו 34 עוגיות די קטנות
מצרכים:
100 ג’ חמאה
1 ביצה גדולה
50 ג’ (1/4 כוס) סוכר לבן
60 ג’ (1/4 כוס) סוכר חום דמררה
90 ג’ (כ-1/2 כוס) חמאת אגוזי לוז
140 ג’ (1 כוס) קמח לבן
1/4 כפית אבקת אפיה
קורט מלח
100 ג’ שוקולד צ’יפס – כפי שכבר אמרתי, אני שילבתי בין שבבי שוקולד מריר וחלב, מיני שוקולד צ’יפס וג’מבו שוקולד צ’יפס, אבל לחלוטין אפשר להסתפק בסוג אחד
אופן ההכנה:
1. מתחילים בהשחמת החמאה: מניחים חמאה בסיר קטן. מבשלים על אש בינונית עד להמסתה. ממשיכים לבשל, תוך כדי ערבוב, עד שמתחילים להופיע שבבים חומים, מסירים מיד מהאש ומעבירים לקערה קטנה. ממתינים שהחמאה תצטנן לגמרי. על מנת לזרז את העניינים, אפשר להניח אותה במקפיא למשך כעשר דקות-רבע שעה.
2. מניחים ביצה וסוכר בקערת המיקסר. מחברים וו בלון ומקציפים עד לקבלת קצף בהיר וחלק.
3. מחליפים לוו גיטרה. מוסיפים חמאה חומה קרה, סוכר חום וחמאת אגוזי לוז. מקרימים על מהירות בינונית-גבוהה למשך מספר דקות, עד לקבלת תערובת אחידה.
4. עוצרים את פעילות המיקסר ומנקים דפנות. מוסיפים קמח, אבקת אפיה ומלח. מפעילים שוב את המיקסר, הפעם על מהירות נמוכה, ומעבדים עד לקבלת בצק כמעט אחיד.
5. מוסיפים שוקולד צ’יפס ומקפלים פנימה בזהירות, רק עד לפיזור אחיד.
6. מעבירים את הקערה למקרר. מצננים למשך כשעתייים.
7. מחממים תנור ל-180 מעלות ומרפדים תבנית גדולה בנייר אפיה.
8. יוצרים כדורים מהבצק – ידנית או בסיועו של הכלי החביב עלי, כף גלידה קפיצית – ומניחים בתבנית. מרווחים אך לא יותר מדי, העוגיות לא מתפשטות כל כך במהלך האפיה.
9. אופים 10-15 דקות, עד שהעוגיות מתייצבות אך עדיין נשארות די בהירות. שימו לב לא לשרוף את התחתית. מניסיון 🙁 משאירים מספר דקות בתבנית ולאחר מכן מעבירים לרשת לטובת צינון מלא. בתאבון וזה!
הערות/תוספות/שדרוגים:
- כן, אתם יכולים – מן הסתם – להשתמש בחמאת בוטנים. או חמאת שקדים. או כל חמאת אגוזים שאתם משיגים ונראה לכם שתעבוד.
- אם בא לכם ללכת על הום מייד לגמרי, הכינו את חמאת אגוזי הלוז לבד! קונים אגוזי לוז, קולים אותם בתנור, מגלגלים בתוך מגבת כדי לנקות מקליפות (זה כל כך מגניב!) ומעבדים-מעבדים-מעבדים עד שיש לכם חמאה. ווהו.
- לגבי השוקולד, שוב – כל שילוב של שוקולד צ’יפס עובד. אתם לא צריכים אותי בשביל זה.
- מבחינת חסכון בזמנים, כי לא תמיד בא לכם לחכות שעות מהרגע שאתם מחליטים להכין עוגיות, ועד לרגע שאשכרה תוכלו לטעום אותן: את החמאה לא חייבים להשחים, אפשר להסתפק בהמסה שלה. אבל אם יש לכם זמן, תשחימו. כי ככה אמרתי.
- ולגבי הקירור של הבצק – עקרונית, אפשר לאפות מיד, בלי לצנן את הבצק בכלל. לחילופין, אפשר להמתין חצי שעה, שעה, שעתיים, אפילו עשרים וארבע שעות. יש את הקטע הזה שאומרים שעוגיות שוקולד צ’יפס רק משתבחות אם נותנים לבצק להצטנן עשרים וארבע/ארבעים ושמונה/שבעים ושתיים שעות קודם. לא יודעת, לי זה נשמע כמו זמן ארוך מדי לקשר עם בצק. אני אומרת – או שתאכלו אותו, או שתאפו אותו ואז תאכלו אותו. מה עוזר לכם שיש לכם בצק קר אם בשורה התחתונה, אתם לא אוכלים אותו? אתם יודעים שאני צודקת.
- אה, הבצק. הוא עשוי להיראות לכם שומני ושמנוני. אתם עלולים לדאוג. אני מבינה. אין צורך. גם אני חששתי, אבל הסוף היה טוב. וכשאני אומרת טוב, אני מתכוונת טעים.
סטודנטים, סטודנטית – שתהיה לכם תקופת מבחנים נהדרת! וכשאני אומרת “תקופת מבחנים”, אני מתכוונת ליומיים וחצי חופש שיהיו לכם בין מועדי א’ למועדי ב’. וואו, השנים חולפות והמרמור פשוט לא עובר. כיף להיות אני.
6 תגובות
עוגיות! ופיצה!
מממ אנחנו באמת צריכות לאכול פיצה 🙂
העוגיות מהממות! בא לי גם
מור, את הורסת. את הורסת את הבריאות, גם כי אני לא מפסיקה לקרוא ולצחוק, וגם כי חבר שלי נהיה שמן *בגללך* ובגלל המתכונים שלך שאני מכינה לו. ואת גם הורסת לי ת'תקופת מבחנים! די.. באמת שצריך להשקיע בתק' מבחנים אחרונה!!! (נו די על מי אני עובדת….)
בקיצור, שאלתי היא:
האם אפשר להחליף את החמאת אגוזי לוז במחית פרלינה, ומה הההבדל ביניהן בכלל..?
ולגבי ההחלפות של החמאת בוטנים, זה חייב להיות חמאת "משהו"…? אם בא לי לשים סתם נוטלה או ממרח אחר? זה סבבה? את מאשרת?
בן זוג מכין נוטלה בבית
אז חמאת אגוזי לוז זה נוטלה בלי קקאו ושוקלד ?
הגיוני שהבצק יהיה שומני, יש פה שלושה מרכיבים שומניים 🙂
וואו
כמה אני מזדהה. בתור סטודנטית מסכנה שקוראת את הפוסט הזה במקום ללמוד.
מה עם פרווה? זורם להחליף את החמאה המומסת בשמן?
שירן, מאשרת! ו.. כן, חמאת אגוזי לוז ופרלינה זה די אותו הדבר, נראה לי 🙂
רותם, יאפ!
אנונימיתי סטודנטית מסכנה, שמן עשוי לשנות את המרקם, אז אני לא בטוחה אם זה יצא בדיוק אותו הדבר, אבל יש סיכוי ששמן קוקוס מומס יעבוד טוב!