עוגת שוקולד לבן ומקדמיה

זהו, נכון?

סלינו כבר לא על כתפינו, ראשינו לא עטורים, נכון?

פסטיבל הגבינות הסתיים — אפשר לחזור לדבר על דברים אחרים..

פחות גבינתיים.

יותר.. טעימים?

יופי.

מזל.

כי לפני חודשיים וקצת, במסגרת מבצע חסלי-את-כל-מה-שיש-לך-בבית-לפני-המעבר-דירה, מצאתי על הדלת של הפריזר שקית של אגוזי מקדמיה.

אגוזים שקניתי.. מזמן. כמה מזמן? לא זוכרת כמה מזמן. וזה רק מוכיח שזה היה מזמן.

עכשיו, אלה לא סתם אגוזים. זה מקדמיה.

זה האגוז האדיר, הנחשב, האצילי, היקר מכולם (בעצם רגע, אני טועה? לא יודעת, יש יקרים ממנו?), אגוז הדרקונים, משחרר העבדים.

מקדמיה.

זה לא סתם משהו שאפשר להשליך לפח בתואנת “טוב, זה פה מזמן, זה כבר בטח מקולקל”.

(חוץ מזה, בראש שלי אגוזים לא מתקלקלים אף פעם. אני יודעת שאולי זה לא נכון, אבל בבקשה אל תתקנו אותי ותשנו דעתי בעזרת משהו קטן וזניח כמו עובדות)

זה לא משהו שמנשנשים מול הטלוויזיה כמו מטבעות שוקולד מריר של קליבו.

(לא שזה משהו שאני עושה)

(לא מול הטלוויזיה, לא מול המחשב, לא סתם כך בעודי עומדת במטבח ומנסה להחליט מה לאכול לארוחת ערב)

(רגע, מטבעות שוקולד מריר זו ארוחת ערב לגיטימית? שואלת בשביל חברה)

למקדמיה צריך לתת כבוד.

אז החלטתי להיות מקורית ולשלב את האגוזים עם שוקולד לבן*.

*אני, כמובן, צינית. אולי לא שמתם לב לזה, כי זה משהו חדש ושונה ומקורי בשבילי, להיות צינית שוב

הייתי צינית. בכל אופן, מקדמיה ושוקולד לבן זה כמו שוקולד וחמאת בוטנים, כמו חמאת בוטנים וריבה, כמו חמאת בוטנים והאצבע שלי — זה עובד טוב ביחד!

• אם תשתמשו בחלב לא חלבי ובשוקולד לבן פרווה (יש דבר כזה, נכון?) או בשוקולד מריר, העוגה הזו אפילו יכולה להיות פרווה, ווהו!
• אם במקרה לא אכלתם הכל תוך עשר דקות, לחלוטין אפשר להקפיא את העוגה.
• אני יודעת שהיא נראית פשוטה, אבל הו וואו, כמה טעימה. אז אתם מכינים? תכינו? יופי. אחלה.