לפני שנה וארבעה חודשים (כמעט), פרסמתי מתכון לבראוניז עם עבאדי והקדשתי אותו לסבא שלי, שנפטר בדיוק חודש קודם לכן.
לצערי, המתכון והפוסט היום מוקדשים לסבתא שלי. סבתא הדסה — או דסי, כפי שהיא הצליחה ללמד את הנינים לקרוא לה — האשה וסופגניות האשל, נפטרה לפני חודש. בת 87 וחודשיים בדיוק.
לכל מי ששאל אותי, אמרתי שזה היה צפוי ולא צפוי. פתאומי ולא פתאומי. היא לא היתה בריאה כבר שנים, אבל היא לא היתה חולה ברמה שצפינו את זה. יום קודם עוד ביקרתי אותה בבית החולים, לפני ניתוח שהיא בסוף אפילו לא הגיעה אליו.
מצד שני, לכולנו היה ברור שהיא לא תשרוד הרבה אחרי סבא. במשך שנים אמרנו שהם מחזיקים אחד את השני בחיים — רבים ומשלימים וצוחקים ורבים ומתחבקים ורבים. ושוב משלימים.
סבתא של השנים האחרונות, בעיקר השנה האחרונה, כבר לא ממש היתה עצמה. תקשורתית אבל לפעמים קצת מנותקת. בלי האנרגיות ושמחת החיים שתמיד אפיינו אותה, האשה שתמיד כשהסתובבתי איתה בילדות הרגשתי כאילו אני מסתובבת עם סלב — כל דקה עצר אותה מישהו אחר כדי לומר שלום, היא הכירה את כל העיר.
כדי לפרט על כל החוויות שלי עם סבתא והזכרונות ממנה צריך ספר שם, לא יספיק פוסט: הלכנו ביחד לים. היא הכינה לי את הפרישייקים הכי טובים בעולם וסירקה אותי וכשהיא באה להיות איתי בצהריים כשההורים עבדו, שמנו דיסק של אייל גולן (עוד לפני שקצת נגעלנו לשמוע אותו) ושרנו ורקדנו איתו. שיחקנו רמיקוב וקלפים, כולל פעם אחת על רצפת המטבח בבית שלה ושל סבא, כי בכל שאר החדרים כל בני המשפחה ישנו צהריים, ולא רצינו להפריע. והיא תמיד ניסתה לרמות אותי. לרוב לא הצליחה.
קציצות הפרסה שלה. הלטקעס. הפחזניות עם הקורקבנים (בשבילי בלי קורקבנים, תודה רבה). עוגת השוקולד עם הכיתוב מקצפת בכל ימי ההולדת של המשפחה. הסופגניות, כמובן. והחיתוכיות עם הריבה, שזכיתי לטעום רק פעם אחת, למיטב זכרוני, היות שאני לא אוהבת ריבה.
כולם אהבו את חיתוכיות הריבה עם הפירורים, אבל פעם אחת היא הכינה אותן עם שוקולד, כדי שגם אני אוכל לטעום. אני זוכרת שהיא הופתעה ושמחה כשזיהיתי שהיא שמה לימון בבצק.
אז היום, לכבודה ולזכרה של סבתא, רציתי להכין את חיתוכיות הריבה שלה. רק שהמחברת עם המתכונים שלה נעלמה לפני כמה שנים — זכור לי איזה סיפור עם רטיבות במטבח שהחריב את הכל, אבל אולי אני מתבלבלת — אז לא היה לי את המתכון שלה.
ועל אף הרצון הטוב שלי, לא היתה לי ריבה בבית ולא הצלחתי לשכנע את עצמי ללכת לאחד משלושת הסופרים שנמצא במרחק הליכה מהבית כדי לקנות.
אז החלטתי להכין חיתוכיות ריבה ללא ריבה. עם שוקולד. לא של סבתא הדסה, אלא בהשראתה. מקווה שהיא תסלח לי.
אוהבת אותך, סבתא, מתגעגעת המון ומקווה שאת נחה עכשיו, רבה עם סבא ומשלימה. וחוזר חלילה.
מצרכים
לבצק
135 ג’ חמאה קרה, חתוכה לקוביות קטנות
60 ג’ (6 כפות) אבקת סוכר
225 ג’ (3/4 1 כוסות + 1 כף) קמח לבן
1/2 כפית אבקת אפיה
1/4 כפית מלח
זסט מלימון אחד (לא חובה)
30 מ”ל (2 כפות) שמנת מתוקה
למילוי
140 מ"ל (1/2 כוס + 1 כף) שמנת מתוקה
175 ג' שוקולד מריר, קצוץ גס
1/4 כפית מלח
הוראות הכנה
- להכנת הבצק: מניחים חמאה, אבקת סוכר, קמח, אבקת אפיה, מלח וזסט לימון בקערת המיקסר.
- מחברים וו גיטרה ומערבבים למשך מספר דקות, עד לקבלת תערובת פירורית: מתחילים במהירות נמוכה, על מנת שהקמח לא יעוף לכל עבר, ומגבירים בהדרגה למהירות בינונית.
- מוסיפים שמנת מתוקה וממשיכים לערבב עד לקבלת גושי בצק גדולים מאד, הבצק יכול אפילו להתאחד לגוש אחד (בניגוד לבצק פריך “רגיל”, שצריך לעבד רק עד לקבלת פירורים).
- מניחים כרבע מכמות הבצק בצד, לטובת הפירורים.
- מעבדים את שאר הבצק לדיסק שטוח יחסית ומניחים בין שני ניירות אפיה. מרדדים לעיגול גדול, כזה שאפשר להניח מעליו רינג ריבועי בעל צלע של 20 ס"מ. לאחר הנחת התבנית, מסירים את עודפי הבצק מסביב ומוסיפים לבצק ששמרנו בצד. מעבירים את שני חלקי הבצק - המרודד וזה ששמנו בצד - למקרר.
- להכנת המילוי: מניחים שמנת מתוקה, שוקולד ומלח בקערה קטנה-בינונית. מחממים במיקרוגל בפולסים של 15-30 שניות (מערבבים בין לבין), עד לקבלת גנאש חלק. מניחים בצד עד להסמכה -- אפשר להעביר למקרר על מנת לזרז את התהליך.
- לאחר כשעה-שעתיים, כשקרם השוקולד מסמיך (או פחות, אם משתמשים במקרר), מחממים תנור ל-180 מעלות.
- מוציאים את הבצק מהמקרר. יוצקים את קרם השוקולד מעל הבסיס ומיישרים עם פלטה או לקקן, כך שהוא מצפה את כל הבצק.
- מפוררים את יתרת הבצק מעל השוקולד, לקבלת פירורים מעל כל התבנית.
- אופים למשך כ-25 דקות, עד שהפירורים מזהיבים קלות. מצננים לגמרי - עדיף להעביר למקרר - וחותכים לקוביות/אצבעות.
מקור המתכון: הבצק מבוסס על הבצק הפריך הקבוע שלי.
הערות/תוספות/שדרוגים:
- ללא גלוטן: מניסיון, אפשר להשתמש בקמח ללא גלוטן (תמי/כרגיל, למשל) במקום הקמח הלבן. רק שימו לב שאתם משתמשים גם באבקת אפיה ללא גלוטן, שוקולד וכו’.
- פרווה/טבעוני: לא מניסיון, מאמינה שאפשר להמיר את החמאה בשמן קוקוס ואת השמנת המתוקה — גם בבצק וגם במילוי — בקרם קוקוס.
- אפשר, כמובן, להשתמש בריבה, או בממרח שוקולד מוכן, במקום גנאש השוקולד במילוי.
- הלימון בבצק אופציונלי. אני לא אוהבת בדרך כלל שילובים של שוקולד ולימון או שוקולד ותפוז, אבל אני מוצאת שהטעם הלימוני פה מאד עדין ודווקא עובד טוב. אבל אפשר לוותר, אם אתם חוששים.
4 תגובות
החיתוכיות נראות מעולה! ואיזו סבתא מהממת היתה לך, זכיתן שתיכן. אני בטוחה שהיא כל כך גאה ❤️
💖
מתכון לשבועות??
לא ממש יצא לי השנה. אולי בשנה הבאה.