;לפני חודש וחצי בערך (אי שם במהלך מועדי א’, לאלו – כמוני – שלוח השנה שלהם מורכב מסמסטרים) למדתי אצל חברה. בבית המקולל שלה אין מצב שיש פחות משמונה סוגי עוגיות בכל רגע נתון, ולפעמים יש בנוסף עוד עוגה או שתיים, ליתר בטחון. ביום רגיל קשה לי להתמודד עם המיני-קונדיטוריה הזו, אז בתקופת מבחנים?! עוד לפני הקפה של הבוקר נעלמות להן שלוש עוגיות, ובהמשך מצטרפות אליהן שאר חברותיהן. עכשיו, כל מי שבזמן הקריאה עלתה לו מחשבה בסגנון של “הממ מוזר… אני דווקא מרזה בתקופת מבחנים” – אני מבקשת מכם לקום. יופי, עכשיו לכו למטבח. ותאכלו משהו, למען השם, אני לא יכולה להסתכל עליכם!
בקיצור, נחזור ליום הספציפי ההוא. היתה שם קופסא של עוגיות גרנולה תמימות למראה, אבל וואו, כמה טעימות! רשימת המרכיבים אמרה משהו על קוקוס, שוקולד, שיבולת שועל כמובן (בכל זאת עוגיות גרנולה) ולא זוכרת מה עוד. הטעם היה קרמלי והזכיר קצת את הביסקוויטים האלה, לוטוס. אחרי שלוש או ארבע עוגיות (גרנולה זה בריא, לא?), החלטתי שאני רוצה להכין כאלה. אז חיפשתי את המרכיבים שציינתי בגוגל, והמתכון הראשון או השני שנתקלתי בו היה מתוך בלוג שאני מכירה דווקא, פירורים, אבל את המתכון הספציפי הזה לא ראיתי בעבר. “עוגיות צ’וקולט-צ’אנק, קוקוס ושיבולת שועל” נשמע מבטיח. גם התמונות המצורפות לא נראו רע.
אז החלטתי שאת העוגיות האלה אני מכינה. מאז, כאמור, עבר חודש וחצי. המתכון היה פתוח לי בדפדפן (בראוזר זו מילה כל כך הרבה יותר טובה, אבל נכתבת רע מאד בעברית..) כל הזמן הזה, לא העזתי לסגור אותו, כדי לא – חלילה – לשכוח ממנו. ביום שישי האחרון, לאחר עוד מבחן (מפתיע!), החלטתי שזה הזמן. כל הסימנים הראו שזה חייב לקרות: בדרך נס מצאתי במטבח גם קוקוס וגם שיבולת שועל. דווקא שוקולד לא היה לי מספיק, שזה מוזר ויוצא דופן, אבל אלתרתי. בבית מצאתי גם שתי אחייניות.
ולבסוף – את הקפה של אחר הצהריים ידעתי שאני שותה אצל אחי וגיסתי ולא בבית, אז אפשר להפיל עליהם את העוגיות ולא להשאיר אותן אצלי (זאת אומרת, להיות אחות/גיסה מקסימה ולהכין להם עוגיות).
העוגיות יצאו שונות מאד מאלו שאכלתי אצל החברה, והאמת שגם מהמתכון המקורי מ”פירורים”, מבחינת המראה לפחות (אם כי אני משערת שגם בטעם). אבל הן היו טעימות מאד, בעלות מרקם שונה משל רוב העוגיות, קצת כמו של עוגה (ההסבר המשוער שלי לזה מופיע בהמשך). אפילו אורי ורותם, הסו-שפיות/טועמות רשמיות שלי אישרו.
מצרכים
150 ג' (3/4 כוס) סוכר חום דמררה
60 ג' (כ-5 כפות) סוכר לבן
50 ג' חמאה רכה
2 ביצים גדולות
1 גביע רסק תפוחים לא ממותק (113 ג'. כן, 113)
1/2 1 כפיות תמצית וניל
1/2 כפית סודה לשתיה
1/2 כפית מלח
140 ג' (1 כוס) קמח לבן
100 ג' (1 כוס) שיבולת שועל
50 ג' (1/2 כוס) קוקוס טחון
50 ג' (קצת יותר מ-1/2 כוס) שקדים טחונים
100 ג' שוקולד מריר
50 ג' שוקולד לבן
7 נשיקות של הרשיז בטעמים שונים (לא חובה, מן הסתם. אפשר לתחזק את השוקולד המריר/הלבן או לוותר)
הוראות הכנה
- מחממים תנור ל-180 מעלות.
- קוצצים את השוקולד גס, לצ'אנקים.
- מקציפים שני סוגי סוכר וחמאה.
- מוסיפים ביצים ורסק תפוחים וממשיכים להקציף.
- מוסיפים תמצית וניל, סודה ומלח.
- מוסיפים קמח וממשיכים לערבב במיקסר על מהירות נמוכה, רק עד שמתקבלת תערובת אחידה.
- מוסיפים שיבולת שועל, קוקוס, שקדים טחונים ושוקולד ומערבבים (את השלב הזה כבר עשיתי ללא המיקסר).
- בעזרת שתי כפיות יוצרים עוגיות (אפשר ידנית, אבל הבצק יוצא מאד דביק ולא כל כך נוח לעבודה. אני מניחה שאפשר גם להכניס אותו קצת למקרר ואז לעבד ידנית) ומניחים בתבנית מרופדת בנייר אפיה.
- אופים 15-20 דקות, עד שהעוגיות מזהיבות (אני אפיתי תבנית אחת במשך 17 דקות ואת השניה במשך 19 דקות).
- מצננים על גבי רשת.
מקור המתכון: מבוסס על המתכון הזה מהבלוג “פירורים”, אבל עם שינויים קלים.
הערות/תוספות/שדרוגים:
- קודם כל, יש לא מעט הבדלים בין המתכון המקורי לבין מה שאני הכנתי בסוף. לדוגמא, ב”פירורים” יש כמות די גדולה של שוקולד מריר. אצלי יש כמות קטנה יותר, אבל גם שוקולד לבן (אפשר להוסיף עוד שוקולד, אם זה לא מרגיש לכם מספיק. כמובן שאפשר גם להוריד או – לא מאמינה שאני אומרת את זה – לוותר עליו altogether). כמות הסוכר מעט שונה, וגם השתמשתי בסוכר חום בהיר ולא כהה (פשוט כי לא היה לי). השתמשתי בשקדים טחונים במקום קצוצים (מאותה סיבה) וגם במקום 225 ג’ חמאה השתמשתי ב-50 ג’ חמאה וגביע רסק תפוחים (נחשו מה הסיבה לכך…. סתם, האמת היא שגם אם היתה לי כזו כמות של חמאה בבית, נראה לי שהייתי מורידה קצת, כי זה פשוט המון לכמות לא מאד גדולה של עוגיות).
- לגבי הקוקוס והשקדים – הכמויות המקוריות במתכון קצת שונות, אבל היו לי שתי שקיות פתוחות של 100 ג’ של כל אחד מהם, וכל שקית היתה בערך חצי מלאה, אז אני משערת שהשתמשתי ב-50 ג’ מכל דבר. אפשר לשחק עם הכמות קצת למעלה ולמטה (נגיד, קילו קוקוס זה אולי קצת מוגזם, אבל 75-100 ג’ זה קביל, לדעתי. במקור אמורים בכלל להשתמש ביותר ממאה ג’).
- הבטחתי לומר משהו על המרקם העוגתי: לדעתי זה נובע משני דברים. דבר ראשון, רסק תפוחים הוא תחליף מוכר לחמאה, אבל לפי מה שהבנתי, לרוב משתמשים בו בעוגות בחושות ולא בעוגיות. אז הקטנת כמות החמאה כאן והמרת חלק ממנה ברסק כנראה שינתה לעוגיות את המרקם. חוץ מזה, העוגיות לא הספיקו להתקרר יותר מדי (בערך חצי שעה) לפני שהכנסתי אותן לקופסא סגורה והן יצאו לטיול מחוץ לבית, אז יש סיכוי שגם זה השפיע. בכל אופן, אין ספק שאני לא רגילה לעוגיות עוגתיות בדרך כלל, אבל זה דווקא נחמד. לראיה, שלוש העוגיות שאכלתי עם הקפה. וזו כמות יוצאת דופן, כי אפילו לא למדתי למבחן!
2 תגובות
הכל אמת,
העוגיות טעימות והילדות יפות.
העוגיות היו מעולות והבנות מקסימות! פוסט מדליק.
אהבתי את התמונה עם העוגיות על המחברת. רואים את פונט-מור הידוע