טוב, תקשיבו. אני לא רוצה להתלונן או משהו כזה, אבל זה מה שאני יודעת לעשות הכי טוב פשוט אין לי ברירה: כואב לי כל הגוף. אין לתאר עד כמה, באמת. מאחורי רגל ימין? כואב. מאחורי שמאל? כואב. יד ימין? כואבת. יד שמאל? אה. האמת שלא כל כך. מגניב. טוב, אז אולי סתם נסחפתי.
מה קרה, אתם (לא) שואלים? נוצר מצב שעברו עלי יום וחצי של פעילות פיזית מעט יותר קשה מה שאני רגילה (שזה, פחות או יותר, אפס פעילות פיזית): אתמול העברתי חצי יום בצביעת קירות וסורגים בגן ילדים (ולאחר מכן החלק הקשה באמת – ניקוי הרצפה משאריות צבע) במסגרת התנדבות של העבודה שלי. והיום? היום נהגתי על טרקטורון. And I lived to tell. הכי לא מובן מאליו, במיוחד אם לוקחים בחשבון שאני אדם המסוגל להיפצע מחגורת בטיחות. בשלב זה ובלי שום קשר לחגורה שהיתה באוטובוס בו נסעתי היום, אני רוצה לציין שאני לא מאשרת ולא מכחישה את העובדה שיש לי סימן חדש בברך, מעין הכלאה בין שריטה לחתך.
אה, בנוסף לגוף המתפורר שלי (שמישהו יביא לי מגה גלופלקס! כי לגוף אין חלקי חילוף), אני ע-י-י-פ-ה. כל כך עייפה שזה הצדיק למקף את המילים. למקף זה פועל? למה לא. זורמים.
העייפות הזו מתבטאת מעט כמו שכרות, על כן אנא סלחו לי על חוסר הקוהרנטיות. למען הסר ספק, אני מדברת רק על הפוסט הזה, כן? הלהג האינסופי הקבוע שלי נובע אך ורק מהיותי אני. לא עייפות, לא שכרות. פשוט אני.
אבל מה אני מקשקשת? לא רציתי בכלל לספר על היום, אני אחזור מתישהו בעתיד לדבר על היום הזה, כשאספר לכם על סדנת השוקולד שנערכה בו. כן, טרקטורונים ושוקולד, זה היה יום הכיף של העבודה שלי. אגב, למרות הרושם שאולי נוצר, ממה ששמעתם ממני על אתמול והיום, אני נשבעת שביומיום אנחנו באמת עובדים קשה!
אז על מה רציתי לדבר היום? שאלה מעניינת. הייתם מצפים שהתשובה תהיה “ראש השנה”, נכון? כל אתרי ובלוגי האוכל שופעים מתכונים ורעיונות לראש השנה בשבועות האחרונים. כולם התכוננו מראש עם עוגות שונות ומשונות, אך כולן מגניבות: דבש, תפוחים, תפוח בדבש, סילאן-כי-זה-כמו-דבש-אבל-לא והרשימה נמשכת. זה הגיוני. קצת לפני החג, אנשים מחפשים מתכונים לחג. היי, גם אני מחפשת. למישהו יש משהו טוב להציע?
קיצור, אני לגמרי בעד ההתגייסות הווירטואלית הזו לטובת החג, אך עקב היותי פויה של בלוגרית (יכול להיות שקראתי לעצמי פויה עכשיו? טווווב. אני מאשימה את העייפות, ואתם?), לא הכנתי שום דבר מראש. לדעתי כבר כתבתי פעם משהו על זה שאני כמעט אף פעם לא מוכנה מראש עם מתכונים לחגים (הייתי מחפשת בבלוג לראות אם ומתי אכן דיברתי על זה, אך העצלות חזקה ממני), כי לרוב אני מכינה עוגה (או קינוח אחר) לקראת ערב החג ורק בארוחה עצמה מצלמת וטועמת אותה. נדירים המקרים שאני עושה test run למתכון.
לכן הפעם יש לי משהו לא קשור בכלל לראש השנה. אבל טעים. אני לא ממש בטוחה איך לקרוא לדבר הזה. יש שם בצק. בתוכו יש קורנפלקס. הבצק הופך לכדורים, ואת הכדורים מגלגלים בתערובת טעימה של סוכר וקינמון. את הכל אופים. הכדורים מתוקים, אבל הם לא בדיוק עוגיות. לפי המתכון המקורי, הם בכלל מיועדים לארוחת בוקר. תכלס, אם אפשר לאכול פנקייקים לארוחת בוקר, מי אמר שאי אפשר לאכול חטיפי סוכר וקינמון? **מוזיקה דרמטית, קריאות נרגשות: “הההההללוליה, הההההלוליה”** חטיפי סוכר וקינמון. כך אקרא להם. נפלא.
אוי, אבל מה אני עושה עם זה שיש בפנים קורנפלקס?
מתעלמת וממשיכה הלאה? רעיון מצוין, תודה.
מעבר חד.
אני לא אדם שקשה לו לישון בדרך כלל. נניח עכשיו. אני מחזיקה את עצמי בכח להישאר ערה, וזה לא פשוט. וכשאני נרדמת, אין ספק שאני לא מתעוררת בקלות. לרוב אשן כל הלילה ואתעורר רק מהשעון המעורר בבוקר.
שבוע שעבר היה יוצא דופן (ועכשיו שאני חושבת על זה, גם השבוע הנוכחי קצת דומה לו). הלכתי לישון מאוחר, קמתי מוקדם. התקשיתי להירדם והתעוררתי לא מעט במהלך הלילה. השיא היה ביום חמישי. התעוררתי בחמש וחצי (כן, בבוקר!), ומשום מה זכרתי שכיוונתי את השעון לשש. עדיין מבולבלת ומעורפלת, מלמלתי לעצמי (בלב. מה אני, מופרעת שמדברת אל עצמה בקול לפנות בוקר?): “עכשיו חמש וחצי. שמת שעון לשש. נו מה, תחזרי לישון עכשיו?” הו, ילדה מטופשת.
אז קמתי. אין ספק שבורג כלשהו בראש שלי לא היה מחוזק היטב באותו בבוקר, כי הדבר שנראה לי הכי הגיוני לעשות הוא לאפות את הכדורים האלה (ידעתי שאכין אותם במוקדם או במאוחר, הם היו בתכנון שלי במשך מספר שבועות) ולקחת אותם איתי לעבודה. סליחה, חטיפים. לא כדורים. אל תשכחו, הייתי צריכה לפצות את חבריי לעבודה על העוגיות שהבאתי יום קודם. טוב, אולי לא באמת הייתי צריכה, אבל כבר אמרתי שהשעה היתה חמש וחצי בבוקר? עדיין היה חושך, למען השם. אפשר לומר שאני practically הלכתי ודיברתי (ואפיתי!) מתוך שינה.
אם לקצר במעט את הסיפור-שלא-נגמר שלי: הספקתי לאפות את החטיפים, לעשות להם סשן צילומים, להתקלח, להתארגן ולהגיע לעבודה לפני תשע. והחלק הכי ארוך בכל התהליך הזה היה הנסיעה לעבודה. בעצם, אולי המקלחת. בכל אופן, בטח לא הכנת החטיפים. הם קלים, מהירים והכי חשוב – ממש ממש טעימים. או כמו שמישהו אמר לי בעבודה יותר מאוחר, “יש בעיה. הדבר הזה משאיר טעם של עוד”. אנשים באו, טעמו כדור אחד ולקחו איתם עוד שניים לדרך. בהמשך היום (משהו כמו שעה-שעתיים אחר כך, כן?), חלק מהטועמים חזרו לחדר שלי במטרה לקחת “רק עוד אחד” וגילו, לאכזבתם, כי סלסלת החטיפים התרוקנה. כן, לקחתי אותם בסלסלה. הכי כפרי מצדי.
רגע. רגע רגע. שימו לב לטוויסט בסיפור!
נכון שאין פה דבש. או תפוחים. או כל סממן ראש השנה-י. אבל. נכון יש ערב חג? נכון. ונכון אחריו יש חג וכולם בחופש וזה? נכון. אז מה דעתכם להכין לארוחת הבוקר של היום הראשון של השנה את החטיפים הללו? וכך תבטיחו שכל השנה הבאה תהיה מתוקה וקינמונית. לא יודעת מה אתכם, אני הייתי הורגת בשביל שנה קינמונית.
נהדר. אז סיכמנו: אתם תכינו את החטיפים בראש השנה. והפוסט הזה ייחשב כפוסט המתאים לתקופת החגים.
אה. מיותר לציין שלא באמת כיוונתי את השעון לשש, נכון? הוא היה מכוון לשש וחצי (לרוב הוא מכוון לשבע, אבל רציתי להתקלח באותו בוקר). יכולתי לחזור לישון לשעה שלמה נוספת. אבל אז היינו כולנו מפסידים את החטיפים האלה. ואני חושבת שזה היה לא הוגן לעשות לכם ולי דבר כזה.
אז זו אני. מלאך המוכן להקריב את שעות השינה שלו לטובת הכלל. יותר מזה, לטובת קינמוניות הכלל.
אני חושבת שמגיע לי איזה פרס או משהו, לא?
***
חטיפי סוכר וקינמון
מקור המתכון: Pinterest הוביל אותי לאתר בשם oh my! sugar high (שם קצרצר..), ושם מצאתי את המתכון. שיניתי מעט דברים, אני מביאה את המתכון כפי שאני הכנתי אותו.
כמות: לפי המתכון המקורי אמורים לצאת כשלושים כדורים. לי יצאו ארבעים, ווהו!
מצרכים:
1/3 1 כוסות קמח לבן
1 כוס קורנפלקס, מרוסק גס (ראו הערה בהמשך)
2 כפות סוכר (השתמשתי בלבן, משערת שאפשר גם חום)
3 כפיות אבקת אפיה
1/2 כפית מלח
50 ג’ חמאה רכה, חתוכה לקוביות
1/2 כוס חלב
לציפוי
50 ג’ חמאה מומסת
1/2 כוס סוכר (שוב, השתמשתי בלבן. נראה לי שלציפוי עדיף לבן)
1 כפית קינמון טחון
אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-220 מעלות.
2. מערבבים קמח, קורנפלקס, סוכר (רק שתי הכפוות הראשונות), אבקת אפיה ומלח בקערה גדולה.
3. מוסיפים קוביות חמאה ובעזרת מזלג מטמיעים אותן בתערובת, עד לקבלת פירורים גסים. אני, אגב, התחלתי עם מזלג ומהר מאד עברתי לערבוב ידני. כן, עם הידיים! זה ממש לא לקח הרבה זמן.
4. מוסיפים חלב ומערבבים רק עד שהתערובת לחה.
5. מגלגלים את הבצק לכדורים – לפי המתכון המקורי, כל אחד בגודל של כ-2.5 ס”מ. אני פשוט גלגלתי כדורים קטנים לפי העין.
6. לציפוי: מערבבים סוכר (חצי הכוס הנוספת) וקינמון בקערה קטנה.
7. טובלים כל כדור בחמאה המומסת ולאחר מכן מגלגלים בתערובת הסוכר-קינמון.
8. מניחים את הכדורים בתבנית משומנת בקוטר 24-26 ס”מ (אני השתמשתי בתבנית סיליקון 26 ולא שימנתי אותה).
9. אופים למשך 15-18 דקות, עד שקיסם הננעץ במרכז המאפה יוצא נקי. מצננים מספר דקות בתבנית ולאחר מכן מחלצים. אני הוצאתי את התבנית מהתנור אחרי רבע שעה בדיוק.
הערות/תוספות/שדרוגים:
- ראשית, לפי המתכון המקורי צריך להשתמש בפצפוצי אורז וב-shortening בטעם חמאה. מובן שאת השורטנינג ישר החלפתי בחמאה רגילה (באופן עקרוני, המרקם הסופי יכול להשתנות אם משתנים באחד ולא בשני, אבל כאן זה הרגיש לי כאילו חמאה תעבוד פיקס. מה גם שאין לי איך ואיפה להשיג שורטנינג גם אם הייתי רוצה).
- פצפוצי אורז לא היו לי בבית. מאתיים סוגי קורנפלקס, לעומת זאת, תמיד יש לי. מכירים את ה-Honey Bunches of Oats? למיטב ידיעתי כבר שנים שמוכרים בארץ רק שני סוגים – את הכתום, שהוא פשוט הטעם ה”קלאסי” (Honey Roasted) ואת הכחול, עם שקדים, שהוא גם הטעים יותר בעיני. כמה הקורנפלקס הזה טעים לי, אין לתאר. אבל הוא מתוק בטירוף (שני הסוגים, אם כי לדעתי הכתום יותר), לכן אני חייבת לערבב אותו עם סוגים יותר נייטרליים. קיצור… לא מזמן גיליתי בארץ גם את הקורנפלקס הירוק, עם פקאנים. וממש לאחרונה התווסף פתאום לחבורה החבר האדום, בטעם קינמון. צ’ה צ’ינג! מה יותר מתאים לחטיפי סוכר וקינמון מאשר קורנפלקס בטעם קינמון? לכן השתמשתי בו. להעצמת הטעם הקינמוני וזה 🙂
רואים? חדש!
- צ’ה צ’ינג? באמת?
- לגבי האפיה עצמה של החטיפים: בעקרון, אפשר לאפות אותם מתוך מטרה לקבל כדורים בסוף, שזה מה שיצא לי (אם כי אני בניתי על אופציה ב’, פירוט מיד). האפשרות השניה היא לאפות אותם צפופים יחסית, כך שבמהלך האפיה הם יתפחו ויהפכו למאפה אחד (בערך כמו שקורה ללחם קופים או שושני שמרים. בערך..). העניין הוא שאני אפיתי בתבנית גדולה מדי, לכן גם לאחר התפיחה הכדורים שלי לא לגמרי התחברו (רק קצת, כפי שאפשר לראות בתמונה למעלה, של החטיפים האפויים). אז לשיקולכם: אם תרצו לקבל כדורים בודדים, אפו אותם בתבנית עגולה גדולה או אפילו רווחו אותם על תבנית תנור גדולה מרופדת בנייר אפיה, כמו שעושים לעוגיות. אם תרצו לקבל מאפה אחד גדול המורכבים ממלא כדורים קטנים, לכו על תבנית קטנה יותר. אבל היו רגועים, זה יוצא טעים בכל מקרה…
- בואו נדבר על ציפוי החטיפים: קודם כל, אני חושבת שטבלתי את הכדורים ביותר מדי חמאה. אולי עדיף לטבול רק צד אחד או אפילו להבריש אותם, כיוון שלאחר מכן – כשציפיתי אותם בסוכר-קינמון – כל כדור ספג המון ציפוי, והכמות בקושי הספיקה לי להכל. עקרונית זה היה סבבה גם ככה, אבל אני לא בטוחה שצריך “לפוצץ” אותם בחמאה מומסת.
- בסיום תהליך הגלגול והציפוי נשארה לי מעט חמאה מומסת, אז שפכתי אותה לתוך התבנית, מעל הכדורים. כי עוד קצת חמאה זה תמיד טוב. בגלל שהכדורים שלי לא הפכו למאפה אחד, השלב הזה היה די מיותר, ולמען האמת גם נשרף לי קצת מהסוכר שהיה בצדדים. אבל בקטנה. שוב זורמים.
- אוי, עכשיו גיליתי שגם יד שמאל כואבת לי. וגם הגב. אני בת מאה ושש.
15 תגובות
אני מאדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדד אוהבת עוגיות כאלה, וזה בסדר גמור שיצא המון ציפוי.
זה כל הרעיון 🙂
ממש יצאו לך נ-ה-ד-ר
ועוד משהו – אני מאד איתך בקטע של מתכונים לראש השנה.
אני עסוקה עד מעל הראש באפייה לראש השנה, אבל לא הכנתי חודש מראש רק כדי להעלות לבלוג. וגם לא התכוונתי לעשות את זה.
שתהיה לך שנה מתוקה!!
ברשותך אני אתחיל עם קצת הבעת חיבה…
לעזאזל איתך! אני שונא אותך! למה את עושה את זה?!
אני קורא את הבלוג שלך כבר זמן מה… עברתי על כל המתכונים, ריירתי על רובם, 99.99 אחוזים (סליחה.. קמח מלא ומנטה לא בשבילי :X) מהם נמצאים לי במועדפים מחכים… ומחכים… עד שאני אחליט לקום מהכיסא ולהכין משהו.
כנראה קמתי (כן קמתי עכשיו… וישר נכנסתי לבלוג שלך.. מה את אומרת על זה? אהה? מטריד.. נכון חח)
עם אובר מצב רוח מתוק אז הפעם הייתי חייב להגיב.
קודם כל המתכון הזה נראה נפלא! ולא אמרתי מילה על כל המתכונים נוטפי הגאונות שיש לך פה בבלוג
את בכלל פשוט גאונה! במלוא מובן המילה!
ואת צודקת בכל דבר שטענת בכל הפוסטים שלך.
* שוקולד ותפוז זה גועל נפש
* אין דבר כזה מתוק מדי!!!! פושט אין!! פשוט אוכלים קצת פחות… משמע לא משמינים… משמע הרבה סוכר שווה שמירה על המשקל! עכשיו שמישהו ינסה להתווכח איתי.
* אין דבר יותר מעצבן שאתה מכין משהו ואתה הכי מתלהב בעולם והסובבים בואי נגיד… קצת פחות 🙁 ובסוף אוכלים הכל לבד
* פירות יבשים וכל מני חארטות כאלה לא נכנסים לי למתוקים! שיתייבשו להם עוד בחוץ.
* ספורט.. אני מסתדר יפה מאוד בלי. אז מה אם כל לילה אני נרדם מקצת לחץ מחזה.. סתם סתם חח
* מקרונים זה באמת OVERRATED
* שוקולד וחמאת בוטנים זה שילוב מנצח!
מצטער על החפירה. האת (חפירה – למוגבלים שבינינו) שלך…
אז רק רציתי לומר שאפו! אחד הבלוגים הכי מגרים שאני קורא! ואין לך ידיים של זקנה! דווקא ידיים מאוד חושניות 😛
ו- Keep on the good work, mate! (אני לא מאמין! איזה עולב! איפה יש פרצוף עם עניים מתגלגלות?!)
מהקורא הסמוי…
וויני – תודה לך. שמחתי לגלות שאני לא לבד בעניין הזה של ראש השנה. אבל רגע גברת, נזכרתי עכשיו במשהו. אל תנסי לעבוד עלי – ראיתי את הסילאניות שלך, בכל זאת הצלחת להכניס לבלוג מתכון לחג ל-פ-נ-י החג 🙂 טוב, נחליק לך את זה… שנה טובה ומתוקה-מתוקה!!
קורא סמוי – איי דו!!! אתה יכול מבחינתי להציע לי נישואין עם האת (חפירה, כאילו דא. כי זה ביטוי שלעולם לא יצא מהאופנה מבחינתי: כאילו דא), זה יהיה רומנטי לאללה.
קיצור, המון (המון המון) תודה על כל המחמאות. במהלך קריאת הסיפור הקצר שלך ((;-) אוף, סמיילי קורץ בתוך סוגריים זה בעייתי) עברתי מהר מאד משלב ההסמקה לשלב ה"אוקיי, יכול להיות שהגבתי לעצמי מתוך שינה? בלשון זכר? האם פיצול האישיות חמור ממה שחשבתי?".
אבל זה בסדר, זה דבר טוב. נראה לי. או שלא? הממ.
טוב נו, שתהיה לך שנה טובה ושוקולד וחמאת בוטנים 4eva!
מור את יודעת שלפעמים כשאני קוראת בבלוג שלך אני צוחקת בקול רם?
לא?
אז עכשיו את יודעת.
אז לאחר שסיימתי לצחוק-המתכון הזה נראה לי בהחלט שווה ניסוי! אני אוהבת כל דבר מתוק,חמאתי מצופה בהרבה קינמון.
יש דגני בוקר בצורת צ'ורוס קטנים עם מלא קינמון-את בטוח תאהבי את זה. תחפשי את זה בסופר…
חחחחח D:
אני רואה שהדרישות שלך טיפה נמוכות משל יתר הבחורות… אני עכשיו הולך להום דיפו לבחור את האת המשובחת ביותר ואיזה חוט שתקשרי אותה לאצבע.
תאמיני לי אם אני אגיד שתקופה מסויימת חשבתי שהבלוג הזה הוא שלי ואני כותב בלוגים מדופלם בלילות?
אבל אז ראיתי שאין לי שום דבר טעים במקרר (או לק בציפורניים, או כושר ביטוי בכתב) אז ירדתי מהעץ שזינקתי עליו.
אז לא… אין לך פיצול אישיות.. זה מישהו אחר מגיב בלשון זכר ( או שזה משהו שרק מישהו עם פיצול אישיות מאוד חמור יכול לרשום בשביל לשכנע את עצמו חח)
ושנה טובה;)
וגם לך שנה מלאה שוקולד וחמאת בוטנים! וקצת קרמל. ואיזה שכבה של בראוניס באמצע. ואיזה ציפוי של שוקולד לבן או משהו בסגנון..
וואו זה נשמע מושלם! תכיני לי משהו כזה?
שוב.. הקורא הסמוי
טל – איזה כיף, כשאני צוחקת בקול אני תמיד מספרת על זה במיידי למי שהצחיק אותי, כי מבחינתי להצחיק מישהו בקול זה הכי הכי שאפשר. אז יש 🙂
ורגע, מה? דגני בוקר בצורת צ'ורוס? וואט דה וואט? איך את יודעת על הדברים הכי מגניבים שיש ולמה אני אף פעם לא יודעת?! מזל שנכנסת לחיי, תאמיני לי. ספרי לי כל מה שאת יכולה על הצ'ורוס האלה!
סמוי – הדבר הזה שתיארת נשמע טוב (ובריא!). אני מיד ניגשת לטפל בזה, אבל זה עשוי לקחת קצת זמן (ראש השנה וזה, הראש שלי מלא בדבש כרגע). אפשר לעניין אותך בלק לציפורניים בינתיים? יש לי מלא צבעים.
אממ… בואי נשאיר את הלק בשבילך… נראה לי לך זה יותר מתאים ;P
The Unseen… וואו נשמע יותר טוב באנגלית
מור בשבילך הכל!
חיפוש קטן בגוגל:
http://isreview1.blogspot.com/2011/08/posts-mini-cinnamon-churros-cereal.html
וככה זה כשאוהבים ממש ממש אוכל,כל הזמן מחפשים דברים חדשים D:
אוי, את משהו!
ראיתי, קראתי, התרגשתי. עכשיו אני רק צריכה למצוא ולטעום.
טוב, קרעת אותי מצחוק לגמרי.
צחקתי בקול רם ולא פעם אחת.
לגמרי מסכים איתך לגבי מתכון לחג, גם אצלי אין כזה וגם אני מחפש מה לעשות בחג. נראה לי שאת העוגה של טולטולים כבר בחרתי ליום שאחרי החג. עכשיו רק נשאר למצוא משהו עם מראה יותר חגיגי לערב החג עצמו. אה! אני גם מכין מקרונים לחג, במילוי רימונים ובמילוי תפוח בדבש לפי המתכונים שמאיה מבצק אלים נתנה (ושלא תחשבי שאני כזה מומחה למקרונים, שבוע שעבר הכנתי בפעם הראשונה בתור פיילוט לחג ויצאו קצת עקומות אבל ממש טעימות).
רגע, עכשיו בעצם ראיתי שכן פירסמת מתכון של עוגת דבש. מה יהיה? נשארתי היחיד בלי!
לא נורא 🙂
שתהיה שנה טוב וכיפית, מלאה במגה גלופלקס טבעי וללא כדורים, בעוגיות ועוגות טעימות וברידורים קלילים 🙂
גיל, יכול להיות שצחקת על העילגות שלי? כי אני קראתי עכשיו את הפוסט מחדש (מאזוכיזם, בייבי!) וגיליתי שני דברים: הראשון הוא שכתבתי שאני מביא את המתכון בלה בלה בלה. מביא. לא מביאה. עשיתי לעצמי ניתוח לשינוי מין תוך כדי כתיבה. אם זו לא יעילות, אני לא יודעת מה כן. או לא יודע. בכל אופן, שיניתי את זה.
הדבר השני הוא שכתבתי הללוליה. פעמיים. לא הללויה. הללוליה. למה אף אחד מכם לא תיקן אותי??? אבל את זה אני משאירה, כי זה מצחיק אותי קצת.
קיצור, העוגה של טל מהממת, גם לי יש כוונות להכין אותה בקרוב. וגם המקרונים של מאיה, אבל יש לי סוג של אנטי נגד מקרונים (האמת שלהם יש משהו נגדי).
וכן, הכנתי עוגת דבש. בסוף הספקתי, אני גאה בעצמי. אבל אל תרגיש רע שאין לך פוסט ראש השנה-י, זה לא הופך אותך לאדם פחות טוב. זה שלא אמרת לי שכתבתי "הללוליה"… זה כן 🙂
שנה טובה!!!
" מה גם שאין לי איך ואיפה להשיג שורטנינג גם אם הייתי רוצה"
את יכולה למצוא את זה בסופר.
יהיה רשום על זה בגדול:
מרגרינה.
היי,
המתכון נשמע נפלא אז החלטתי להכין ויצא טעיםםםםםםםם!
אבל- כשהוצאתי את התבנית מהתנור ראיתי שתחת כל כדור נוצר עיגול שחור ודביק (סוכר שנשרף?) מה שגרם ללמטה של הכדורים להיות קשה וקצת שרוף…
איך מתגברים על העניין?
תודה!
נשמע הגיוני שזה הסוכר באמת, אולי ראית בהערות שגם לי נשרף חלק מהסוכר.
מה אפשר לעשות.. קודם כל, אולי לאפות קצת פחות זמן. או על חום נמוך יותר. חוץ מזה, יש מצב שהנחת את התבנית קרוב מדי לתחתית התנור? אפשר להגביה אותה קצת, כל שהחלק התחתון שלה לא יישרף.
ו.. ו.. אפשר לצפות רק צד אחד של הכדורים – העליון, מן הסתם – בתערובת הסוכר והקינמון, וכך כמעט בטוח לא יקרה כלום לחלקם התחתון.
אבל נכון יצא טוב בכל מקרה, למרות החלקים הקשים-שרופים? 😉
מגה גלופלקס טובה לבעיות פרקים