היי. ראשית, אני רוצה לברך את המבקרים החדשים, ה-new kids on the block. על מה אני מדברת? אני אסביר. מסתבר שבכל שנה, מזה חמש או שש שנים, ה-31 באוגוסט הוא מה שנקרא “בלוג דיי” (blog day, נו..), יום בו בלוגרים ממליצים על חמישה בלוגים אחרים – חלק מהבלוגים שראיתי המליצו על בלוגים אחרים מהתחום שלהם, חלק על בלוגים מתחומים אחרים, היו שאכן המליצו על חמישה בלוגים, והיו כמה שפרגנו ליותר.
ולמקרה שלא אמרתי את המילה מספיק פעמים בפסקה הראשונה: בלוגים.
אני שמעתי על הבלוג דיי לראשונה ב-31 באוגוסט עצמו ולא הייתי ערוכה נפשית או פיזית אליו, על כן לא העליתי פוסט מתאים. אבל לשמחתי הרבה יש אנשים הרבה יותר רציניים ממני בעולם, למשל מאיה הנהדרת מבצק אלים. מי לא מכיר את הבלוג שלה? שיצביע. ועכשיו שיסטור לעצמו וילך לבקר שם תכף ומיד. אז גברת בצק אלים – שהיא רק, אתם יודעים, בערך השם הראשון שחושבים עליו כשאומרים “בלוג אוכל ישראלי” – היא, מסתבר, ה-fairy godmother שלי (מאיה, אני חלילה לא קוראת לך זקנה, כן? פיירי גודמאת’ר צעירה ומגניבה!). במסגרת אירועי הבלוג דיי, מאיה הפנתה למספר אתרים ובלוגים, כולל מורקייק.
לכן, כשאני מברכת את החדשים בבלוג, אני מתכוונת לכל מי שהגיע אלי דרך ההפניה של בצק אלים. ברוכים הבאים. יש לכם יותר משנה וחצי להשלים, אז הנה – בקצרה – מה שאתם צריכים לדעת: אני כותבת הרבה. אין רצף הגיוני. הסיפורים שלי לרוב לא מעניינים במיוחד וגם לא באמת קשורים לכלום. בין לבין יש המון הערות סוגריים. אני אוהבת שוקולד. וחמאת בוטנים. אני מפחדת מירקות. אני לא יודעת לצלם. אני מתעלמת מהעובדה הזו ומעלה לבלוג את רוב התמונות הגרועות שלי. אה, ואני מתלוננת על הלימודים שלי. המון.
הבלוג דיי הזה, אגב, הוא הסיבה העיקרית אשר בגינה לא כתבתי הרבה זמן יחסית. פשוט לקח לי בערך שבוע להתגבר על ההלם וההתרגשות. תכלס? כבוד לקבל התייחסות, וכבוד להימצא יחד עם הבלוגים האחרים ברשימה הזו (כן, מיס פטל, אני מתכוונת אלייך. ראיתם את הבלוג של הבחורה הזו? אני רוצה להיות היא. באמת. לא להכיר אותה, לא להיות חברה שלה. פשוט. להיות. היא. מה מופרע בזה?).
טוב, חוץ מזה, האמת היא שפשוט לא הכנתי שום דבר בזמן הזה. בעצם זה סוג של שקר, הכנתי את הכעכים האלה. אבל על אף שהתמכרתי אליהם בצורה מביכה, הם לא היו ראויים להעלאה.
ואז הגיע היום. היום הכנתי עוגה. הו, כמה נהדרת היא היתה. היה בה קמח לבן. היה בה קמח מלא. סוכר לבן. סוכר חום. חמאה שחומה. או חמאה שזופה? איך לעזאזל אומרים browned butter בעברית? בכל אופן, החמאה הזו היתה שם. יחד עם אגסים. ושוקולד מריר. או מאמא, כמה שהוא היה מריר.
צניעות היא תמיד דבר טוב, אני יודעת. ונכון – טכנית, אני רק אפיתי את העוגה, זה לא שהמצאתי את המתכון או משהו כזה. אבל screw that. הכנתי עוגה מעולה ואני גאה בה.
אוקיי? אוקיי.
מגניב.
יאללה.
מתכון?
***
עוגת שוקולד מריר ואגסים
מקור המתכון: אז ראיתי איזה מתכון ב-Pinterest. דרכו הגעתי לבלוג המקסים The Pastry Affair ובפרט למתכון של העוגה הזו. מסתבר שקריסטן (או קריסטין?), הבחורה מהבלוג הראשון, התבססה בעצם על המתכון של דב מ-Smitten Kitchen. אני שילבתי בין שני המתכונים (גם ככה ההבדלים ביניהם היו די זניחים).
כמות: המתכון מיועד לתבנית עגולה בקוטר 24 ס”מ. אני הכנתי אותו בתבנית 26. התבנית המגניבה בעולם, אגב, שקיבלתי מתנה מההורים שלי (רק אתמול, וכבר הספקתי לנצל אותה). זו תבנית מתפרקת שהבסיס שלה עשוי מזכוכית וה”חגורה” שלה עשויה מסיליקון. איזו תבנית שווה. נוחה מאד ובסיום האפיה אפשר לקלף את חגורת הסיליקון ולהשתמש בתחתית הזכוכית להגשת העוגה, לא צריך לחלץ אותה משם או משהו כזה. גאוני. תודה, אמא ואבא!
אה, בעקרון צריך לשמן ולקמח את התבנית. אני לא עשיתי לא את זה ולא את זה, ויצא יופי. לשיקולכם.
זו התבנית. אני יודעת שאתם רואים בה את ההשתקפות של ארונות המטבח שלי.
זה לא צילום גרוע (אם מתעלמים מזה שזה כן) – פשוט לא רציתי שתחשבו
שאני משקרת לגבי תחתית הזכוכית 😉
מצרכים:
1/2 כוס קמח לבן
1/2 כוס קמח מלא
1 כפית אבקת אפיה
1/4 כפית מלח
3 ביצים, בטמפרטורת החדר
100 ג’ חמאה
1/2 כוס סוכר לבן
1/4 כוס סוכר חום דמררה
3-4 אגסים קטנים, חתוכים לקוביות (אפשר לקלף, אבל לא חובה. אני השתמשתי בארבעה לא קלופים)
200 ג’ שוקולד מריר, קצוץ גס
אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות.
2. בקערה קטנה מנפים יחדיו שני סוגי קמח, אבקת אפיה ומלח. מניחים בצד.
3. מקציפים במיקסר (וו בלון) את הביצים על מהירות גבוהה, עד שהתערובת בהירה ומאד סמיכה. זה אמור לקחת משהו כמו 8-10 דקות (במיקסר ידני זה יכול לקחת עשרים דקות ומעלה).
4. בינתיים, מניחים את החמאה בסיר בינוני ומשחימים מעל אש בינונית. במהלך התהליך, יצא סוג של קצף מהחמאה. יש לערבב מדי פעם ולגרד את תחתית הסיר, על מנת שלא תצטברנה (כמה פעמים יצא לכם לכתוב את המילה הזו?) חתיכות חמאה. ממשיכים לבשל את החמאה עד שהיא משחימה ויש לה ריח אגוזי, למשך כ-6-8 דקות.
5. מוסיפים את הסוכר לביצים וממשיכים להקציף מספר דקות נוספות.
תאמינו לי כשאומר לכם שעשיתי את זה גם עם הסוכר החום, אפילו שאין תיעוד, נכון?
6. כאשר הביצים מתחילות לאבד נפח, מעבירים את מהירות המיקסר לנמוכה ומוסיפים כשליש מכמות הקמח.
7. מוסיפים חצי מהחמאה, לאחר מכן שליש נוסף מהקמח, אחר כך את שאר החמאה ולבסוף את מה שנותר מהקמח. מערבבים רק עד שהקמח ממש בקושי נטמע בתערובת. בסך הכל אמורה לחלוף פחות מדקה מרגע הוספת הקמח בפעם הראשונה ועד לסיום.
8. בעזרת מרית מקפלים בעדינות את הבלילה, עד שהיא אחידה. חשוב לא לערבב או לקפל יותר מדי, אחרת הבלילה תאבד נפח וכולנו נהיה עצובים.
9. יוצקים את הבלילה לתבנית ומפזרים מעליה את האגסים והשוקולד.
אני צריכה להתוודות. מתחת ללק התכלת יש שכבה של לק ירוק עם נצנצים.
זה מזעזע בדיוק כמו שזה נשמע. ועדיין הרשיתי לעצמי להסתובב איתו בפומבי.
10. אופים עד שהעוגה שחומה-זהובה וקיסם הננעץ במרכז העוגה יוצא נקי, למשך כ-40-50 דקות (רצוי לסובב לאחר כעשרים דקות, על מנת שלא תהיה השחמה של צד אחד בלבד של העוגה). העוגה שלי נאפתה לחלוטין לאחר כ-41 דקות, אך חשוב לעקוב אחר העוגה ולשים לב – ייתכן שייקח לה יותר זמן, אולי אפילו שעה. בכל מקרה, אל תוציאו אותה מהתנור לפני שהיא אפויה, גם אם עבר יותר זמן מהמצוין במתכון.
תוהים לאן נעלמו כל האגסים והשוקולד? אל דאגה, הם מסתתרים בתוך העוגה.
תכף תראו.
הערות/תוספות/שדרוגים:
- נתחיל במנהלות: המתכון המקורי משתמש רק בקמח לבן, המתכון השני משתמש רק במלא. אני ערבבתי.
- שתי הגרסאות שמצאתי משתמשות רק בסוכר לבן, אני החלטתי להמיר רבע כוס לחום. כי ככה התחשק לי.
- ולגבי השוקולד, בעקרון צריך להשתמש בשלושת רבעי כוס, שזה כ-135 ג’, אבל לאחר התייעצות שלי עם עצמי (אני עושה את זה לפעמים. אני נותנת לעצמי עצות לא רעות), החלטתי שאין דבר כזה “יותר מדי שוקולד”, אז עיגלתי ל-200 ג’.
- עדיין בעניין השוקולד: השתמשתי בשוקולד מריר 60% (של עלית, אבל בכל זאת..). הוא מריר עד מאד. וזה מורגש בעוגה. אני מתה על זה, אבל אם אתם לא בקטע, לכו על משהו פחות מריר. אני מתארת לעצמי שזה יכול לעבוד גם עם שוקולד חלב או (השם ישמור) לבן. אפילו שוקולד צ’יפס, אם בא לכם. אבל אז אולי לא כדאי לקרוא לעוגה שלכם “עוגת שוקולד מריר ואגסים”. זה עלול לגרום לאנשים להסתכל עליכם בצורה מוזרה ולקרוא לכם שקרנים. מאחורי גבכם אם יהיה לכם מזל, בפניכם אם לאו.
- עכשיו בואו נדבר על האגסים והשוקולד ביחד. קודם כל, אתם יכולים לקלף את האגסים. אני ויתרתי כי 1) אני אוהבת את טעמה של קליפת האגסים (אם כי הוא לא מורגש בתוצאה הסופית) ו-2) אני עצלנית ולא יודעת לקלף בלי להוריד חצי פרי/להוריד לעצמי חצי יד.
- דבר שני, אני ממליצה לחתוך את התוספות ממש לפני שמפזרים אותן על הבלילה – בעיקר האגסים, מן הסתם, אחרת הם עלולים להשחים וזה לא מה שאנחנו רוצים.
- ולבסוף (רק לגבי האגסים והשוקולד, יש לי דברים נוספים לומר בנושאים אחרים): למה אנחנו מפזרים אותם מעל הבלילה ולא מערבבים פנימה? כי ככה. במהלך האפיה העוגה תופחת ומכסה חלק גדול מקוביות האגסים והשוקולד. אז למה להתאמץ. סמכו עלי, זה יוצא טוב.
- אוקיי, ועכשיו בואו נחזור אחורה כמה שלבים ונדבר על החמאה, הביצים וכל זה. אני חושבת שבישלתי את החמאה על חום נמוך מדי (5 מתוך 9. יש לי כיריים חשמליות, אז הסקלה מספרית, לא נמוך/בינוני/גבוה. סורי), לכן לקח לה בערך אחת עשרה דקות עד שהיא התחילה להשחים, וגם אז – לא לגמרי. בשלב הזה הביצים כבר תפחו ותפחו ועוד שניה גלשו מקערת המיקסר והציפו את המטבח. לכן לא היתה לי ברירה, לא רציתי שהביצים תיאלצנה להמתין יותר מדי זמן לחמאה המשחימה לה לאטה, אז הסרתי את החמאה מהאש, העברתי אותה לקערה אחרת (כדי שאולי היא תתקרר קצת בשניה וחצי טרם הצטרפותה לקערת המיקסר) והמשכתי הלאה עם הוספת הקמח והחמאה לביצים. אז מה אני בעצם אומרת? אל תפחדו להעלות קצת את החום של החמאה. פשוט השגיחו עליה, על מנת שהיא לא תישרף, כי השמועות אומרות שהיא עוברת משחומה לשרופה תוך דקה (כמו בחורה ישראלית טיפוסית בחוף הים במהלך חודשי הקיץ החמימים). חוץ מזה, אולי כדאי בכל זאת להשחים את החמאה לפני הקצפת הביצים, ולא במקביל, סתם כדי שיהיה יותר נוח. מצד שני, אם אתם יותר זריזים וטובים במקבול תהליכים ממני (ואלא אם כן אתם צב זקן וגוסס, רוב הסיכויים שזה המצב) – נסו למקבל. למה לא.
- מבולבלים? כן. שכחתי לציין את זה בהתחלה. אין רצף הגיוני, לא מעניין, לא קשור לכלום ומבלבל.
- אה, ולא שאני קוראת לכל הבשלנים בעולם שקרנים או משהו כזה, אבל תמיד תמיד קראתי שכאשר משחימים חמאה, אמור להיות לה ריח אגוזי. לא יודעת מה לומר לכם, לחמאה שלי היה ריח של טופי.. קרמל… משהו כזה. לא אגוזים.
- אני לא מאמינה שהעוגה נגמרה ואת החתיכה הקטנה שכן שרדה את ארוחת הערב המשפחתית השארתי אצל אחי. אני הולכת to cry myself to sleep.
הקרדיט על התמונה לאחותי
אמרתי לכם שהשוקולד והאגסים נמצאים בתוך העוגה או לא אמרתי?
רואים? אם לצטט את שלמה ארצי: זה מה שנשאר
וזו נטע. היא מהממת. חשבתי שמגיע לכם לראות.
אל תתנו לשלוק לבלבל אתכם, היא אכלה עוגה אחר כך. הילדה יודעת מה טוב לה.
וגם הפעם: הקרדיט לאחותי. ולבעלה 🙂
18 תגובות
נראה טעים. וכפיים לאחותך על הצילום!
תודה רבה, אמסור לה 🙂
ממ! מור זה נראה טעיםםםם
אני אוהבת אגסים,ויחד עם שוקולד מריר ממממ
אמרתי כבר ממ?
סחתיין לך על הפירגון,כל הכבוד שפיצית! 🙂
בהחלט נשמע מעניין
האמת שאני מתלבטת כבר הרבה (מאד) זמן אם להכין עוגת שוקולד עם אגסים או לא.
מה שכן – אני מעדיפה שוקולד מריר עם אחוזי קקאו נמוכים (לא אוהבת מריר במיוחד).
העוגה שלך נראית מאד טעימה :)! כך שסיכויים טובים שאני אכריע בסוף ואכין 🙂
אגב – יש לי גם את התבנית, רק בגודל 24 – אני אוהבת תבניות קטנות (משתמשת הרבה גם ב 20 ו 22), אבל עוד לא הספקתי להשתמש בה (חחחחחח)
מעניין אותי אם היא מתנהגת רגיל, או שהיית צריכה לאפות קצת יותר – בגלל חגורת הסיליקון
וואו, מור, העוגה נראית מעולה!
את צודקת לגמרי לגבי חמאה חומה, הריח הוא ממש כמו ריח של קרמל, אבל בטעם יש בכל זאת משהו שמזכיר קצת אגוזים, אבל בהחלט מקורמלים 🙂
תודה לכם, אנשים טובים!
וויני – הקץ להתלבטות. הכיני. זה טעים 😉
השתמשתי בתבנית רק עבור העוגה הזו בינתיים, וממש לא הייתי צריכה לאפות יותר. להיפך, לעוגה שלי אפילו הספיק הגבול התחתון של טווח האפיה הנתון על ידי המתכון המקורי (תראי אותי, זורקת מילים כמו "גבול" ו"טווח", כאילו הדיון נוגע לחקירת פונקציות ולא לאפיה). אבל שוב, אני מסתמכת פה על נסיון אחד בלבד. נראה לי שתמיד כדאי, בלי קשר לתבנית, לבדוק את העוגה מדי פעם ולוודא שהיא נאפית מספיק אך לא יותר מדי 🙂
כאילו, לא כזה בקטע מטריד, אל תקחי אותי לא נכון וזה, אבל… אני קצת מאוהבת בך. ובשוקולד. ובמתכונים שאת מפרסמת. ובך.
את רצינית? אחרי התגובה הזו, אני עוד שניה באה למשוך לך בצמות או משהו. את יודעת, בקטע ידידותי וזה 🙂
גם לי קנו את תבנית הפלא, ומאוד התלהבתי, אך אבוי!
קנו לי בקוטר 28. מה עושים עם תבנית כל כך גדולה? (ברצינות, אני ממש רוצה להשתמש בה..)
לא לא, לא אבוי!!
קודם כל, יש עוגות המיועדות לתבנית בגודל מסוים, אבל לא קורה כלום אם מכינים אותן בתבנית מעט גדולה יותר. לדוגמא – עוגת השוקולד ואגסים הזו. המתכון דורש תבנית 24, אני הכנתי ב-26, והיא יצאה מעולה. אבל! זה לא תמיד יעבוד. אם, נניח, מדובר בעוגה לא גבוהה במיוחד מלכתחילה, אז אם תכיני אותה בתבנית גדולה מדי, תקבלי עוגה בעובי של נייר (אגב, אני מניחה שאת את. אם את בעצם אתה… סליחה) ==> לא טוב.
ובלי קשר, אם את לא עושה שכונה כשאת אופה (אהמ כמוני), אולי לא תרצי להכין עוגה בתבנית שלפחות באופן רשמי, על פי המתכון, לא מתאימה לה. אז מה אפשר לעשות?
דבר ראשון, יש מתכונים אשר נכתבו מראש לתבנית 28, אבל אני מסכימה שהם כנראה יותר נדירים מ-24 ו-26. דבר שני – תמיד אפשר להמיר את הכמויות במתכון, כלומר להוסיף אחוז מסוים לכל רכיב על מנת לקבל עוגה שתתאים לתבנית הרצויה. ניסיתי למצוא לך (ולי, תכלס) מדריך המרה טוב, אבל לא מצאתי משהו שסיפק אותי. מה שכן, אני מצרפת פה לינק לטבלת המרה עבור עוגה מסוימת (דווקא הכנתי אותה פעם.. עוגת שוקולד לבן, קורנפלקס ופקאן סיני, דצמבר 2010), בתקווה שזה יעזור איכשהו (יש גם כמויות עבור תבנית 28 עגולה, הידד!):
http://files.exclusivelyfood.com.au/tables/white-mud-cake-variations.pdf
בהצלחה! ואם את מכינה משהו מעניין, אשמח לשמוע 🙂
וואו. זה נראה מעולה. אפשר להחליף את האגסים בתפוחים לכבוד ראששנה?
יואו כמה שאני מבואסת.
שבועיים אני יושבת מול הפוסט הזה ומחכה שיתפנה לי שמן לעשות את העוגה המהממת הזו. בסוף מצאתי (את הזמן). הכנתי. ומה שקרה לי מעולם לא קרה בעבר: היא לא תפחה 🙁 יצאה לי עוגה עם בסיס מעט קשיח (כי נמתנתי הרבה שמן שאולי הנס יקרה…) ומאוד דק, ומעליה שורולד ואגסים.
טעים? ככה ככה
מבאס? מאוד, במיוחד שאני רואה את התמונות שלך…
אני לא מבינה מה קרה פה…הדבר היחידי שעולה על דעתי זה אחד מהשניים:
1. השתמשתי ב-2 בייצים מאוד גדולות במקום 3 (אבל לא נראה לי שזו הסיבה)
2. משהו בהקצפת התערובת אולי…כי בהוראות רשום להוסיף את הקמח והחמאה שכבר אין נפח לבייצים וזה אומר שכבר כל ההקצפה נופלת..אולי לא הבנתי נכון…? בקיצור, אני מבואסת קלות. ואני עוד חדשה פה, ממש חדשה…
🙁
🙂
מילי
מאיה – לדעתי אין סיבה שזה לא יעבוד עם תפוחים. אבל אולי הייתי מנסה להכין אותה פעם אחת לפני החג, רק כדי לוודא שזה עובד טוב 🙂
אם את מכינה, אשמח לשמוע איך יצא.
מילי – אוף, אני מתבאסת יחד איתך!! בואי ננסה להבין מה קרה.
לגבי הביצים, גם לי לא נראה שזה העניין. אבל הקצפת אותן מספיק זמן? אני חושבת שצריך לתת למיקסר לעבוד טוב-טוב במשך כעשר דקות, גם אם זה נראה שהביצים תפחו כבר אחרי שלוש-ארבע דקות.
ולגבי הוספת הקמח והחמאה, צריך לעשות את זה כשהביצים מתחילות לאבד נפח, אבל לא לחכות שהן יאבדו אותו לגמרי. וגם כל ההוספה צריכה להיות מאד מהירה (דקה, פחות או יותר, לכל חמש ההוספות). בסוף לא מערבבים במיקסר עד הסוף, אלא נותנים עוד קיפול אחרון וזהיר (וידני) להטמעת הקמח.
אני מתארת לעצמי שפעלת לפי כל מה שכתבתי, אבל ג'אסט אין קייס.. יכול להיות שעשית משהו שונה? אני פשוט לא יכולה לחשוב על משהו אחר שהשתבש.
אוי, נורא בא לי שתכיני שוב ויצא לך מדהים!!
הי מור,
גם לי נורא בא להכין שוב, אבל בינתיים אני מנשנשת את שאריות השוקולד מריר (הגולמי כמובן) מהחבילה וקוראת את המתכון לעוגיות שוקולד צ'יפ. והאמת? אני קצת מפחדת להכין שוב, כי קראתי את מה שכתבת ואכן עשיתי הכל ככה, בדיוק ומה יקרה אם אכין שוב ושוב ייצא נאחס???
באסה גדולה.
מה אגיד לך? שלא תביני לא נכון, אכלנו את העוגה אתמול (טוב, גם מה שלא טעים, כשהוא חם מהתנור הוא טעים) וגם היום בבוקר נישנשתי אותה עם התה, אבל ליבי עליה, כשאני רואה בעיני רוחי את אחותה התאומה בתמונות שלך מנפנת לה לשלום מהסיפון ושטה אל הלא נודע והנוצץ יותר…
תובנות….?
מילי
התובנה הראשונה שלי היא שאת אדם מצחיק. הסיפור קורע הלב על האחות התאומה והסיפון גרם לי לצחקק 🙂
ואם נחזור לעניינו, אני באמת לא יודעת מה לומר לך. מדי פעם נתקלים במתכונים כאלה שלפעמים מצליחים ובפעמים אחרים לא. באסה שהפעם הראשונה שלך יצאה פחות טוב (טוב, באסה בכלל שזה כנראה מתכון כזה של פעם כן, פעם לא).
לצערי הרב אין לי הסבר למה שקרה לעוגה שלך, לכן גם אין לי כל כך רעיונות לגבי מה אפשר לעשות כדי לתקן או לשפר. אם את בכל זאת מחליטה לתת למתכון הזדמנות נוספת, אולי כדאי לך לקפוץ לבקר אצל סמיטן קיטצ'ן (הלינק למתכון שלה נמצא בפוסט, תחת "מקור המתכון"). יש אצלה מאות תגובות, אולי משהו שם יכול להיות רלוונטי לך.
אם יש לך שאלות נוספות כלשהן (כי פשוט סייעתי כל כך עד כה..), אל תהססי – אשמח (לנסות) לעזור או לכל הפחות לתמוך בעת הצורך 😉
ואם במקרה את מכינה את העוגה שוב, ספרי איך יצא. בתקווה שלסיפור הזה יהיה הפי אנד…
אז למרות שלא משכת לי בצמות (קלעתי צמות במיוחד, Mind you) אפיתי את העוגה. היא נהדרת! את יכולה לראות אותה בתחרות בפייסבוק של מרמלדה כי תייגתי אותך (הו בבקשה שאזכה בסל הפתעות למרות שאחרים העלו דברים שווים יותר – אהמ, תגיבי שם)
תוך כדי אכילת העוגה עלתה לי התהיה למה בכלל לטרוח לאפות את השוקולד ולא פשוט לאכול אותו כמו שהוא, אבל המשכתי לביס הבא ללא היסוס.
אגב, או שיש לי מיקסר ידני מעולה (אני בספק) או שמצאתי את הזווית המדויקת להקצפה טובה ומהירה כי זה לקח פחות מ-10 דקות. ואני יודעת להקציף, למדתי מיקים – והם מאוד מדויקים.
זה כנראה שילוב של מיקסר ידני מעולה, הקשבה טובה בשיעורי הנדסה שהביאו אותך להיות מסוגלת לחשב את הזוית המדויקת ובעיקר זה שאת פשוט מדהימה!! אה, ומורים יקים (או גנטיקה יקית?), כמובן.
קיצור, אני ממש שמחה שהכנת ואהבת וכפי שציינתי בפייסבוק (אני ממושמעת. באתי, ראיתי, הגבתי) – נראה שהיא יצאה לך מעולה. YAY!
מחזיקה לך אצבעות שתזכי בסל ההפתעות…
את נהדרת. וככל הנראה הלב שלך עשוי מחמאת בוטנים. סתם מחשבה רנדומלית שעברה לי בראש.