פאי תפוחים עם שטרויזל פקאן מלוח

היום אני רוצה לענות על השאלה המטרידה את כולכם כבר הרבה זמן: מיהם עשרת האנשים שהכי הייתי רוצה להיות חברה שלהם?

כן, אני יודעת. סוף סוף תוכלו לישון טוב בלילה.

אז ככה. בסדר אקראי לחלוטין:

1. האיש שתיקן לי את הטלפון. אני לא חושבת שצריך להסביר למה. קראו את הפוסט הקודם שלי, אני מאמינה שכבר תבינו לבד.

2. עידן רייכל. כי הוא מגניב, ויש לו שירים מעולים, ובא לי להיות חלק מהפרויקט שלו (אם רק הייתי יודעת לשיר. או לנגן לעצמי על עור התוף או מה שעושים כל הנגנים המוזרים שלו. נשבעת לכם שבאחת ההופעות שלו השתתף מישהו שכל התפקיד שלו היה למלא דלי במים ואז לשפוך את המים בחזרה לכיור ממנו הוא אסף אותם. ככה, בלופים, לאורך שיר שלם), והם תמיד נראים שכל כך כיף להם כשהם מופיעים, גם אני רוצה!

3. דודו טסה. ע”ע עידן רייכל – הוא מגניב, הוא מעולה. אבל אין לו ממלאי דליי מים המופיעים איתו.

4. רונה קינן. טוב, זה מתחיל להיות מביך. לא יכול להיות שכל מה שאני רוצה זה להיות חברה של זמרים ישראליים מגניבים ומעולים. רגע, בעצם היא גם ממש ממש יפה (לא שאני רומזת משהו לגבי עידן רייכל או דודו טסה..), וזו – כידוע – סיבה טובה לרצות להתחבר עם מישהו. מה שטחי בי בכלל? אה, יש לה גם קול מושלם. הייתם מצפים שזה יהיה חלק מזה שהיא מעולה, אבל זה לא. בלי שום קשר למעולות (בשני שורוקים. בואו נעמיד פנים שזו מילה) של השירים שלה, הקול שלה פשוט מושלם.

וכמובן, אם כשאהיה חברה טובה שלה, אולי היא גם תצרף אותי לחבורה של גידי גוב ויהודית רביץ. what more could a girl ask for?

5. קייטי פרי. הנה, תראו, אני אוהבת גם מוזיקה לועזית. אני יודעת, כנראה לא זכיתי באף נקודת זכות אצל אף אחד מכם עכשיו שהתוודיתי על זה שאני אוהבת את השירים שלה. אם כבר, כנראה שהפסדתי כמה נקודות. אבל לא אכפת לי, אני חושבת שהיא מגניבה ומעולה (הממ מרגיש לי כאילו השתמשתי לאחרונה בשמות התואר האלה. מוזר. אולי בפוסט הקודם או משהו), אז הא לכם!

6. הבחורה הצעירה למדי והשיכורה למדי שהתחילה לדבר איתי ועם חברה שלי בתור לשירותים באיזו הופעה, הציעה לנו עשרות פעמים שלוק מהבירה שלה והראתה לנו הודעות ששלח לה איזה בחור, שלטענתה “חי באילוז’“. היא היתה שיכורה כל כך משעשעת וחיננית (אני רק מקווה שהיא לא נהגה הביתה..), שפשוט רציתי לחבק אותה. ו”חי באילוז'”? וואו, זה פשוט גאוני. שמעתי את הביטוי הזה רק עוד פעם אחת מאז (ואני מדברת על לפני חודשיים בערך), והוא פשוט חייב חייב להיכנס לשפה.
טוב, כולנו יודעים שבסוף הרי אני אגלה שהוא כבר נכנס ואני סתם לא הייתי מאאאגניבה מספיק בשביל לשמוע על זה בזמן. אולי אם עידן, דודו או רונה יסכימו להיענות לבקשתי, אהפוך למאאאגניבה ואדע. או שאולי זה לא יקרה לעולם, כי אני כותבת מאאאגניבה, וזה הכי לא מאאאגניב שיש.

7. ניל פטריק האריס. כי הוא פשוט לג’נ.. wait for it.. דרי. וזהו.

 

8. סטיב קארל. חיבבתי אותו עוד לפני שהתחלתי לראות “המשרד”, וחיבתי גדלה שבעתיים מאז. הוא פשוט מצחיק אותי בטירוף. בטירוף, איי טל יו! אה, וסטיב – אם בא לך לקרוא גם לג’ון קרסינסקי מתישהו, אז בכיף. ויקיפדיה אמנם בדיוק גילתה לי קודם שהוא נשוי, אבל אשה זה לא קיר.

9. ג’וי וילסון. מה זאת אומרת, מי זאת? כאילו דא, Joy the Baker. כי אני פשוט אוהבת אותה. ואת המתכונים שלה. ואת התמונות שלה. ואת הכתיבה שלה. קצת פחות מתחברת לזה שיש לה חתול, אבל אף אחד לא מושלם. ככל הנראה פשוט תמיד ניפגש אצלי בבית, ולא אצלה. היא אחלה בחורה, נראה לי שהיא תהיה סבבה עם זה.

10. האדם שהמציא את השטרויזל. אני יודעת, הקישור מהרשימה שלי למתכון של היום קצת עלוב, אבל באמת ובתמים שהייתי רוצה לחבק (אמנם זה האדם השני היום אשר אמרתי את זה עליו, אבל אני באמת לא כזאת טאצ’י טאצ’י בדרך כלל. בדיוק להיפך, למען האמת) את מי שחשב על הרעיון להכין עוגה ולצפות אותה בפירורי בצק. גדולים, טעימים, קינמוניים. או פקאניים מלוחים, במקרה של המתכון הזה. טוב חכו, אני עוברת לפסקה נפרדת, כי הגיע הזמן לדבר על אוכל.

 

אז שטרויזל. זוכרים שכשכתבתי על הווייטיז שבוע שעבר, סיפרתי לכם שהכנתי גם פאי תפוחים? בבקשה. הנה הוא. פאי תפוחים עם שטרויזל פקאן מלוח. הרשו לי לתאר לכם אותו בשלוש מילים (וכן, אני ממחזרת): או. מיי. פאי.

אמנם הבצק עשה לי בעיות ולא הצלחתי לרדד אותו כמו שצריך, אז הוא קצת התפרק לי בדרך לתבנית (אני גם די בטוחה שפשוט השתמשתי בתבנית מעט גדולה מדי, לכן נאלצתי לרדד דק והבצק נקרע), אבל חוץ מזה? וואו. כפי שסיפרתי בפעם הקודמת, לקחתי אותו לבראנץ’ יום הולדת של חברה, ועל אף התחרות מולה הוא ניצב (משהו כמו שישה קינוחים נוספים, כולל עוגת תפוחים טעימה, שלגמרי ישבה על אותה משבצת קינוחית של הפאי שלי), הוא נגמר תוך מספר דקות.

הקלתית? כאמור, הבצק קצת בעייתי אבל סבבה. בסופו של דבר הוא יוצא פריך וטעים.

התפוחים? קודם כל, יש המון תפוחים. פרוסות גדולות ועבות של תפוחים, אז הפרי מתרכך אבל עדיין מורגש. המלית לא הופכת למחית תפוחים במהלך האפיה, וזה בדיוק my kind of pie. אני אמנם מתה על גרבר, אבל לא בתוך הפאי שלי. תודה.

והציפוי? שטרויזל. פקאן. מלוח. מה עוד אתם צריכים לדעת?

 

פאי תפוחים עם שטרויזל פקאן מלוח
מקור המתכון: Country Living. אני שיחקתי קצת עם השומן במתכון (החלפתי שורטנינג בחמאה ועיגלתי טיפה למטה את הכמויות), השתמשתי בפחות אגוז מוסקט והוספתי קצת יותר קינמון ממה שצריך.כמות: המתכון מיועד לתבנית פאי עגולה בקוטר 23 ס”מ. אני השתמשתי בתבנית פאי מתפרקת ככל הנראה בקוטר 26 ס”מ. בהתחלה חשבתי שזה 24, אבל אני די משוכנעת שזה בעצם היה 26. ממליצה בכל זאת ללכת על 24, או להגדיל את כמות הבצק לקלתית.

מצרכים:
לקלתית
1/4 1 כוסות קמח
1/4 כפית מלח
70 ג’ חמאה קרה, חתוכה לקוביות קטנות
1/2 4 כפות מים קרים

למלית
1/3 כוס סוכר לבן
2 כפות קורנפלור
1/4 כפית אגוז מוסקט (כפית וחצי במקור. זה הרגיש לי המון. אבל אולי אפשר להשתמש בחצי כפית-כפית)
קורט קינמון (או קצת יותר. לא בטוחה בכמה השתמשתי, בכל מקרה זו תוספת שלי)
6 תפוחי גרני סמית’, קלופים,חתוכים לפרוסות בעובי של סנטימטר וקצת
1/2 כפית גרידת לימון (או פשוט כמה גרידה שבא לכם)

לשטרויזל
2/3 כוס קמח
2 כפות סוכר חום דמררה
2 כפוות סוכר לבן
1/2 כפית מלח
1/4 כפית קינמון
2/3 כוס אגוזי פקאן
70 ג’ חמאה קרה, חתוכה לקוביות

אופן ההכנה:
1. מתחילים בקלתית: מניחים קמח ומלח בקערה בינונית ומערבבים.
2. מוסיפים קוביות חמאה וממוללים בידיים, עד לקבלת פירורים גסים. חשוב לחתוך את החמאה לקוביות קטנות, על מנת שהיא תיטמע היטב בקמח ולא תיאלצו לעבד אותה למשך זמן רב וכך לחמם אותה ולפגוע במרקם הסופי של הבצק.
3. מוסיפים מים, כף בכל פעם (וחצי כף בסוף) – מטפטפים מעל התערובת ומעבדים בעזרת מזלג, רק עד לקבלת בצק כמעט מגובש.
4. מניחים את הבצק על משטח עבודה ויוצרים כדור. משתדלים לא לעבד יותר מדי.
5. עוטפים את כדור הבצק בניילון נצמד ומשטחים לדיסק. מכניסים למקרר למשך כשעה.
6. בינתיים מכינים את השטרויזל: מניחים במעבד מזון קמח, סוכר חום, סוכר לבן, מלח, קינמון ושליש כוס פקאן. מעבדים עד שהאגוזים ממש טחונים.

7. מוסיפים את קוביות החמאה ומעבדים בפולסים, עד לקבלת פירורים.

8. מעבירים את פירורי הבצק לקערה ומוסיפים את שאר הפקאנים. המלצה שלי: לשבור כל פקאן לכמה חתיכות תוך כדי ההוספה. בעזרת הידיים, מפוררים ו”סוחטים” את התערובת, על מנת ליצור גושים גדולים יותר. מקררים עד לשימוש.

9. חוזרים לבצק: מקמחים קלותו את משטח העבודה (לחילופין, אפשר להניח את הבצק בין שני ניירות אפיה) מרדדים את הבצק לעיגול גדול, במקור בקוטר של 30 ס”מ ובעובי של סנטימטר וקצת. בתכלס, העיקר שהעיגול יהיה יותר גדול מהתבנית שלכם, פלוס שוליים של כמה סנטימטרים. שימו לב שאתם מזיזים קצת את הבצק ואפילו מסובבים אותו תוך כדי רידוד, אם צריך אפשר גם להוסיף קמח למשטח העבודה, על מנת שהבצק לא יידבק אליו.
10. מעבירים את הבצק לתבנית ומניחים בצורה רופפת, כאשר השוליים בולטים החוצה.
11. דוחפים פנימה ומקפלים את השוליים. כך, בעצם, מהדקים את הבצק לתבנית. מסלקים בצק עודף (מה שבולט מחוץ לשולי התבנית) בעזרת סכין או מערוך.
12.מעבירים את התבנית למקרר.
13. מחממים תנור ל-180 מעלות.
14. עוברים למלית: מניחים סוכר, קורנפלור ואגוז מוסקט (וקינמון, אם משתמשים) בקערה גדולה.
15. מוסיפים פרוסות תפוחים וגרידת לימון. מערבבים עד שהתפוחים מכוסים היטב בכל שאר הדברים שאיתם בקערה.

16. מוציאים את התבנית מהמקרר ומניחים את התפוחים על הקלתית.
17. מפוררים את השטרויזל מעל התפוחים. משתדלים שהפירורים יתפזרו בצורה אחידה.

18. אופים למשך שעה וחצי, או עד שהמילוי מבעבע והציפוי שחום לגמרי. מצננים את הפאי לגמרי. אם אפיתם בתבנית מתפרקת, אפשר לחלץ מהתבנית ולהעביר לצלחת הגשה. ניתן לזרות מעט אבקת סוכר מעל הפאי (אני ויתרתי).

הערות/תוספות/שדרוגים:

• במתכון המקורי יש גם קצפת וניל, אותה מצרפים למתכון. אני ויתרתי, אבל כמובן שאפשר להוסיף. מן הסתם, גם גלידת וניל תלך פה טוב. או גלידת קינמון, מממ……
• סיפרתי לכם על הבצק – הוא ככל הנראה לא הספיק לתבנית שלי, ניסיתי לרדד אותו יותר מדי, אז הוא התפרק קצת. אבל את רובו הצלחתי להעביר בחתיכה אחת. איפה שהוא התפרק, פשוט הוספתי טלאים של בצק. מבאס קצת, נכון. לא מקצועי כל כך, נכון. לא נורא כי הטעם אותו טעם והקלתית גם ככה מוסתרת אחר כך על ידי כמויות עצומות של תפוחים ופירורים? נכון מאד.
• אפרופו הבצק – אני הכנתי אותו ידנית, כאילו.. עם הידיים. אתם לגמרי יכולים להכין במעבד מזון או במיקסר, אם אתם רוצים. אני לא אזקוף את זה לרעתכם או משהו.
• לגבי המלית: אני יודעת שהמלצתי לכם לא ללכת על תבנית גדולה מדי, בעיקר עקב הבצק, אבל דווקא מבחינת המלית, כמה שיותר גדול – יותר טוב. יש המון תפוחים והם ממש נערמו לי בכמויות על הקלתית. כמובן שזה לא דבר רע, אבל בסופו של דבר לא קיבלתי פאי יפה כמו שהייתי רוצה ו/או יכולה. זה כמובן לא הפריע לאף אחד לאכול, אבל אתם יודעים.. אז מה העצה שלי כאן? פשוט הרשו לעצמכם לטעום מלא פרוסות תפוחים תוך כדי ההכנה. רק כדי לוודא שהתפוחים מכוסים מספיק בסוכר ותבלינים. וכדי שלא תהיה לכם כמות גדולה מדי של מלית. לא כי זה טעים ובא לכם. מה פתאום.
• משהו היה קצת דפוק בתנור שלי, אז מסתבר שלאורך קרוב לשעה אפיתי בתנור פושר, פחות או יותר. לכן בשלב הזה הנמכתי קצת את החום והעברתי לטורבו. לכן בסך הכל הפאי שלי היה בתנור שעתיים שלמות. לכם זה לא אמור לקרות. מה הלקח פה? לא לאפות בתנור קר. כי אז לוקח לדברים הרבה יותר זמן להיאפות.
• ולבסוף, אני יודעת שהפאי שלי קצת נראה כמו פאי תפוחים ובשר טחון (אתם בטח מצפים עכשיו שאומר משהו על טרייפל הריבה ובשר של רייצ’ל מ”חברים”, אבל באמת יש גבול לכמה פעמים אני יכולה לרפרר לפרק הזה, או יותר נכון לקינוח הזה), אבל אם תוכלו להתעלם מזה, תגלו שהוא באמת ממש טעים. ואולי אולי (יש לקרוא: כנראה כנראה) תהיו יותר מוצלחים ממני ותצליחו לגרום לו להיראות יותר כמו הפאי של Country Living מאשר פאי הבשר שלי.
• אגב, מבחינת שינויים ותוספות, אני משערת שאתם יכולים להפוך את השטרויזל שלכם ללא מלוח על ידי השמטת המלח (אני משערת שלא באמת הייתם צריכים אותי בשביל לומר לכם את זה). אתם יכולים גם להפוך אותם לשטרויזל לא פקאני על ידי השמטת האגוזים, או להחליף באגוזים אחרים (אני פשוט שופעת עצות טובות היום). ואתם יכולים גם להשמיט את השטרויזל לגמרי ולאפות רק את הקלתית ומלית התפוחים.
• בעצם לא. את הדבר האחרון אני לא מרשה לכם לעשות. אל תנסו אותי. אני אדע.
• עוד משהו: אם יש לכם מתכון טוב לבצק פריך, כלומר לקלתית פאי, לכו על זה, מבחינתי. לגמרי אפשר לעשות מיקס-אנ-מאץ’ בין קלתיות, מליות ושטרויזלים. ואם בא לכם רק לאפות את השטרויזל, גם זה טוב. הכי טוב, אפילו.
• לא, זה פשוט לא יאומן שפעם חשבתי שאני לא אוהבת עוגות עם תפוחים. איזו ילדה קטנה ומטופשת הייתי.