אממ.. אני צריכה לספר לכם משהו.
אל תילחצו, טוב?
מבטיחים?
אוקיי. אז ככה.
הכנתי אזני המן טבעוניות.
אני. הבחורה שקמה כל בוקר, מקרימה חמאה, ממיסה שוקולד ורק אז מתחילה את היום.
אני הכנתי אזני המן טבעוניות. טוב, בערך.
טכנית, זה לא באמת אזני המן. אלה “סתם” עוגיות שעיצבתי כדי שייראו כמו אזני המן.
אבל הן כן באמת טבעוניות. ואפילו raw. שזה סופר אולטרה מגה טבעוני, אם אני מבינה נכון. לא?
אולי לא. תשעים אחוז מהזמן אני לא באמת מבינה נכון.
בכל אופן. לא מזמן נתקלתי ב-Shutterbean, אחד הבלוגים האהובים עלי, במתכון לעוגיות “שורטברד” מאגוזי מלך, קוקוס ודבש. כן, זה כל מה שיש בהן. טוב, גם תמצית וניל ומלח, עליתם עלי. טוחנים את הכל יחד ומקבלים מעין בצק – הקוקוס והאגוזים הטחונים מהווים את החלק ה”קמחי”, אבל האגוזים גם מהווים את החלק השומני של המתכון. ובאמת, ה”בצק” (כן, כל התיאורים במתכון הזה הולכים להיות במרכאות, למקרה שתהיתם) מאד מאד שומני בהתחלה, ברמה שאתם עלולים לחשוב שהרגע טיגנתם אותו בשמן עמוק מבלי לשים לב.
אבל לשמחתכם, זה לא קרה. אל דאגה, אתם עדיין לא מטגנים דברים מתוך שינה. וגם אני לא. נראה לי.
רגע, איפה היינו?
אה כן. במרכאות.
קשה לי לומר שהעוגיות הרגישו לי באמת כמו שורטברד, אבל הן מגניבות לאללה. מרגישים את האגוזים והקוקוס והדבש והכל יחד הופך למשהו טעים – אם כי קצת מתוק מדי, אז אל תוותרו על המלח! – ו.. ו.. ללא קמח. וללא לקטוז. וכל דבר חי. וקלות להכנה. ממש קלות.
אבל זה לא הספיק לי, כי ידעתי שעוד רגע פורים, אז למה לא לנסות להכין מהעוגיות האלה אזני המן?
מנסים לחשוב על סיבה למה לא? הרשו לי לחסוך לכם: אין סיבה.
חשבתי וחשבתי מה יכול להיות מילוי טוב אם אני כבר רוצה להמשיך עם התמה הטבעונית, כי אני אמנם ממש לא טבעונית ואפילו לא צמחונית (הקולות בראש שלי צוחקים. מה זאת אומרת, אילו קולות? מה, אתם רוצים לומר לי שאתם לא שומעים קולות באופן קבוע? הממ. מעניין..), אבל זה טרנדי עכשיו, ואני מושפעת. אני נכנעת לטרנדים ולאופנות מתחלפות, אז הידד לטבעונות!
(טוב, האמת היא שפשוט ממש הסתקרנתי לדעת איך נוצרות עוגיות מאגוזים, קוקוס ודבש בלבד. זה שזה טבעוני? תוצר לוואי משמח ותו לא)
אז אחרי שחשבתי וחשבתי ודיברתי קצת עם הקולות בראש, היה לי את זה – קרם קשיו.
יצא לי לקרוא מלא פעמים על זה שאם משרים אגוזי קשיו במים, מסננים וטוחנים, מתקבל קרם מגניב ורב גוני. למען האמת, יצא לי לראות שמכינים מקרם קשיו “עוגת גבינה” (היי, המרכאות חזרו!) טבעונית. הייתם מצפים שדבר כזה ירתיע אותי, כי למה לי להכין משהו שמדמה גבינה?
אבל אני בחורה מפתיעה (או לא יציבה, תלוי איך מסתכלים על זה), לכן החלטתי להתעלם מעניין הדמיון-לגבינה-לכאורה. כאילו.. זה כולה קשיו טחון. מה יכול להיות לא טוב בקשיו טחון?
זהירות, ספוילר: כלום.
קשיו טחון זה אחלה. ואם מוסיפים לו קצת אבקת קקאו וסירופ מייפל, מקבלים קרם שוקולדי מתקתק וחביב עד מאד – יופי של מילוי ל”אזני המן”.
אז כן, קצת קשה לומר שאלה אזני המן קלאסיות. בסך הכל – לא אופים אותן, אין בהן טיפה של קמח או חמאה/שמן, אוכלים אותן ישירות מהמקפיא למען השם.. אבל יש להן קטע.
קטע טוב, ברור.
תכלס, בגלל הקטע הפריזרי, זה קצת מרגיש כמו לאכול עוגת ביסקוויטים או כדורי שוקולד. ומי לא אוהב כדורי שוקולד?
(לא השתכנעתם? אז נסכם שאלה פשוט עוגיות שהתחפשו לאזני המן? יאללה בכיף)
***
“אזני המן” (כמעט) טבעוניות במילוי קרם קשיו ושוקולד
מקור המתכון: העוגיות לקוחות מכאן. הקרם מבוסס על כל מיני דברים שמצאתי כשחיפשתי בגוגל cashew cream, אבל לא על משהו מסוים.
כמות: לי יצאו חמש עשרה יחידות. זה תלוי בגודל, כמובן. מהקרם נשארו לי קצת שאריות.
מצרכים:
לעוגיות
1 כוס אגוזי מלך
1/2 כוס קוקוס טחון
1/8 כוס דבש
1 כפית תמצית וניל
קורט מלח (אפשר אפילו קצת יותר.. משהו כמו שליש כפית. העוגיות מאד מתוקות, אז תוספת מלח לא תזיק להן)
למילוי
1/4 כוס אגוזי קשיו
1/8 כוס מים (+ מים להשריית האגוזים)
1 כפית אבקת קקאו
2 כפות סירופ מייפל
קורט מלח ים אטלנטי
אופן ההכנה:
1. מתחילים בהכנת הקרם: מניחים את אגוזי הקשיו למילוי בקערה ומכסים במים, עד לכיסוי. משרים למשך כארבע שעות, עדיף אפילו ללילה.
2. מסננים את האגוזים ושוטפים במים קרים.
3. מניחים אגוזים עם שאר חומרי המילוי – מים, קקאו, מייפל ומלח במעבד מזון ומעבדים עד לקבלת קרם חלק. זה יכול לקחת כמה דקות טובות. או רעות, תלוי אם אתם אנשים של חצי כוס מלאה או ריקה. מעבירים את הקרם לקערה ומניחים בצד. אם לא מכינים ישר את העוגיות, שומרים במקרר.
4. להכנת העוגיות: מעבדים אגוזים, קוקוס, דבש, וניל ומלח במעבד מזון עד לקבלת בצק לח ופירורי (ושומני. הוא יהיה מאד שומני), משהו כמו דקה-שתיים.
5. מעבירים את הבצק לקערה. לוקחים גושי בצק ומגלגלים אותם לכדורים. מניחים על תבנית מרופדת בנייר אפיה.
6. בעזרת הידיים, משטחים כל כדור לדיסק עגול ודק.
7. מניחים מעט קרם במרכז על עוגיה, סוגרים ויוצרים צורת משולש. טה דה, אוזן המן!
8. מקפיאים למשך חצי שעה. טועמים, מחליטים האם אתם בעד או נגד אזני המן טבעוניות, ומחזירים לפריזר, כי שם אמורים לשמור את העוגיות. הן אמורות להישמר שם עד שלושה חודשים, אבל עשו לי טובה וסיימו אותן לפני, טוב? זה קצת מוזר לאכול אזני המן באזור שבועות.
הערות/תוספות/שדרוגים:
- קודם כל, כפי שבטח שמתם לב, הכמות שיוצאת די קטנה, אבל זה כי הכנתי חצי מתכון. אפשר להכפיל, כמובן.
- לי נשאר קצת קרם קשיו אחרי שמילאתי את כל העוגיות. אם זה קורה לכם, יש לכם שתי אופציות: 1) להוסיף עוד מילוי לכל עוגיה, 2) לאכול את שאריות הקרם בכפית. ונראה לי שכולנו יודעים מה האפשרות הנכונה והטעימה יותר.
- אגב, אני השריתי את הקשיו שלי למשך ארבע שעות, כך שהם היו אמורים להיות כבר מספיק רכים עד שטחנתי אותם, אבל הקרם שלי בכל זאת לא היה חלק לגמרי. יכול להיות שזה כיוון שלא השריתי מספיק, או כי הבלנדר שלי לא מספיק חזק, או כי אני סתם חסרת סבלנות ולא עיבדתי אותם למשך מספיק זמן. כך או כך, הקרם טעים גם כשהוא קצת צ’אנקי, אבל אם אתם לא בקטע – פשוט אל תוותרו והמשיכו לעבד, אני מאמינה שבסוף הוא נהיה חלק לגמרי.
- אם לא בא לכם קרם שוקולדי, פשוט השמיטו את הקקאו.
- מצד שני, אתם יכולים גם להמתיק אותו קצת, אם אתם רוצים, היות שהוא לא ממש מתוק. טעמו אותו ותראו אם הוא סבבה לכם או לא.
- העוגיות, מצד שני, ממש מתוקות. אל תוותרו על המלח, טוב? טוב.
- אז הבצק.. הוא מאד שומני לפני ההקפאה. כאילו.. ממש. כבר ציינתי את זה, אבל ממש חשוב לי שתדעו ולא תיבהלו. בסוף יהיה בסדר, אחרי ההקפאה.
- אפרופו ההקפאה – כשאוכלים את “אזני ההמן” ישר מהמקפיא, יש להן קצת טעם של עוגת ביסקוויטים, בין היתר כי קרם הקשיו מתקשה בפריזר. אני לא אומרת שזה רע, רק מכינה אתכם.
- האם אפשר לאכול את העוגיות לא קפואים? אני מודה שזה קצת מוזר לאכול אזני המן קפואות.. אז ככה. לא יודעת. אבל אני מבטיחה לבדוק את הנושא בקרוב מאד ולדווח. העניין הוא כזה – לפי המתכון המקורי, אמורים לשמור את העוגיות במקפיא. לא בטוחה למה, ייתכן שבטמפרטורת החדר הן חוזרות להיות שומניות. אני, באופן אישי, עוד לא הספקתי לבחון את הנושא, אבל אני ממש מתכוונת לחזור עם תובנות בהקדם האפשרי. עדכון: בדקתי. טעמתי. יש משהו טיפה נמס במרקם של העוגיות כשהן בטמפרטורת החדר, אבל מרגישים הרבה יותר טוב את ההבדל במרקמים של העוגיה והמילוי. כשהעוגיה קפואה, גם הקרם קופא והכל הופך לגוש קפוא – טעים, אבל קפוא. אם מוציאים החוצה, זה מרגיש קצת יותר כמו עוגיה עם מילוי.
- אגב, אם בא לכם להכין רק את העוגיות – לכו על זה. ואם מתחשק לכם רק קרם קשיו? יאללה בכיף, למה לא. לא חייבים לשלב.
- אז מה תגידו על הרעיון המקורי שלי? התלבטתי והתלבטתי למה להתחפש, ובסוף החלטתי על התחפושת האידאלית עבורי: טבעונית. תודו שלרגע לא זיהיתם.
אוי לא, פתאום הבנתי שדבש זה לא טבעוני, נכון? אוף. טוב, אז נסגור על זה שהעוגיות כמעט טבעוניות?
עדכון: בזכות תגובות כאן וגם בפייסבוק הבנתי שאפשר להשתמש בסירופ מייפל או סילאן במקום הדבש ולטבען את המתכון לגמרי. ווהו.
8 תגובות
יו! רעיון ממש ממש מגניב וה"אוזניים" שלך (אני ממשיכה בתמת המרכאות, ברשותך) נראות טעימות לאללה.
חג שמח 🙂
נטלי
נראה מהמם!
והצלחת הזאת- רוצה להחליף אותה באחת מנוקדת?
חג שמח קייק!!
תחליפי דבש בסילאן או סירופ מייפל ו-וואלה טבעוני!
כל הכבוד על הניסיון, אני אוהבת את הרוח שלך 🙂
אגב בשנה שעברה בתקופת פסח הכנתי טארט עם תחתית דומה – עם קשיו טחון ותמרים.
מוזר…. אבל טעים 🙂
זה ממש דומה למיני כדורי אנרגיה שאני מכינה.
איזה רעיון מעולה!
אני כ"כ הולכת להכין את אוזני ההמן האלה.
כי אולי הן לא טבעוניות לגמרי, אולם הן לגמרי מתאימות לתזונת פליאו (גגלי על זה, או קפצי אליי לבלוג ותקראי)
היי… אז יש לי מילה בשבילך: אניגמטית. מגניב, לא?
הזאת מורקייק??
מצד שני אם את, שמכירה היטב את טעמה של החמאה, אומרת שזה טעים, אני נוטה להאמין לך הרבה יותר…
הכנתי ויצא מאוד טעים (טעמתי רק בהכנה..)
הכפלתי כמויות ועדיין יצאה לי כמות קטנה..