S’more בכוס

מכירים את זה שיש פרויקט של בלוגרים, במסגרתו כל חודש אמורים כולם לפרסם מתכון עם חומר גלם מסוים, וכל המשתתפים מגלים מהו חומר הגלם הנבחר רק בתחילת החודש, אבל אתם סוג של מנהלים את הפרויקט, אז למעשה אתם יודעים בערך חודשיים לפני שאר האנשים?

אתם בטח יודעים שבמצב כזה אתם אמורים להיות רגועים. אמור להיות לכם ים זמן להכין משהו עם אותו חומר גלם, להלן נקרא לו X. בעצם לא. בואו נקרא לו מרשמלו.

כן, מרשמלו.

טוב, אז ברמת העקרון, אם נקבע שתאריך פרסום הפוסטים של הפרויקט יהיה.. בואו נאמר Y – בעצם לא, עזבו את Y.. בואו נלך על תאריך שרירותי, נניח התשעה באפריל – אוקיי, אז אמורים לפרסם בתשעה באפריל. אם כך המתכון המרשמלואי שלכם אמור להיות מוכן באזור אמצע מרץ. נכון? נכון.

עכשיו, נניח שאתם דווקא רוצים להתחכם ולא להכין משהו עם מרשמלו, אלא פשוט להכין מרשמלו. למה אתם רוצים להתחכם לעצמכם? לא יודעת. אתם משונים.

קיצור.

אז במצב כזה, יש מצב שדווקא יצא לכם טוב, כי בחודש הקודם של הפרויקט הייתם צריכים להכין משהו עם קוקוס, והמתכון שבחרתם להכין הכיל גם מרשמלו. לכן הכנתם מרשמלו ולכאורה סגרתם לכם שני מתכונים בפעם אחת.

לכאורה!

כי המרשמלו שלכם יצא טעים בטירוף אבל דביק לאללה. ספוג של אבקת סוכר, לא משנה כמה איבקתם אותו, הוא בלע הכל והפך לגוש של דבק.

טוב, בלי לחץ. פשוט תכינו מרשמלו חדש, אין בעיה. גם ככה החלה להתפתח אצלכם הפרעה קלה בזמן האחרון, ואתם לא מפסיקים לחשוב על כל המרשמלו שאתם רוצים להכין וכל סוגי הטעמים שבא לכם לזרוק פנימה. ולחשוב שפעם בכלל לא רציתם להכין מרשמלו בבית, כי “זה לא דיבר אליכם”. איזה ילדים הייתם.

רגע, איפה היינו? אה כן, מרשמלו דביק, בלי לחץ, תכינו חדש. מגניב.

ממש.

איך אתם אמורים להספיק להכין מרשמלו חדש? שניה אחרי מתכון הקוקוס שלכם טסתם לחו”ל ואז חזרתם ישר לפסח והתחילו לכם הדרכות בעבודה ופתאום מצאתם את עצמכם ישנים בערך חמישה לילות בשבוע אצל ההורים ולא בדירה שלכם, כי… למה, בעצם? לא ברור, כי ככה יצא. אתם משונים.

בכל אופן, הזמן עבר מהר והמרשמלו היחיד שיש בסביבתכם זה גושי הדבק הקינמוניים שהכנתם לפני חודש.

אז מה עושים כשאין זמן להכין מרשמלו?

מתמרמרים, כמובן. למי? לכל העולם. למי שרק מוכן לשמוע. כי מר גורלכם ועצוב לכם ורע לכם.

(אנחנו זוכרים שכל הסיפור פה הוא על אי הכנת מרשמלו, כן? פרופורציות זה שם המשחק)

המזל הגדול הוא שבאחד מסשני* הקיטורים שלכם, מישהי אמרה לכם “מה עם מוס המרשמלו של נייג’לוש? בוודאי את מכירה, לא?” –> כן, זה הציטוט המדויק. מהמייל. כי יש דברים המצרכים דיוק. ולא, לא הכרתם את המוס של נייג’לה.

*אפשר להפוך את המילה “סשנים” לסמיכות? oh well, הדבר כבר נעשה. לא ניתן לחזור אחורה.

אז אתם מחפשים את המתכון למוס של נייג’לה ומכינים אותו ממש ברגע האחרון, אחרי שהיה לכם פור של שנתיים וחצי בערך על שאר המשתתפים בפרויקט. כמובן שאתם משנים טיפה את הכמויות ואתם לגמרי משתמשים במרשמלו הקינמון שלכם, כי אתם אוהבים אותו אהבת אמת ומה תעשו איתו בעצם? לא, להמס את כולו במיקרו ולשתות כמו כוס חלב זה לא אופציה.

זאת אומרת, אופציה – אבל לא ריאלית.

זאת אומרת – לא לגמרי ריאלית. אתם אוהבים להעמיד פנים שעדיין נותר בכם גרגר של שפיות, ומעשה כמו מה שכרגע תואר פה עלול לגרום לגרגר הזה להתנדף באלפית שניה.

אוף, שוב איבדתי אותנו. נכון נכון, הכנו מוס מרשמלו, נכון.

אז מוס מרשמלו זה מגניב, אבל אתם לא יודעים מתי להפסיק, אז אתם כבר מחליטים להכין את צורת ה”קינוח בכוס” של ה-S’more (ואם אתם במקרה במקרה לא יודעים מה זה, יש הסבר קצר כאן) עם פירורי ביסקוויטים ומרשמלו מומס. כן, אותו מרשמלו שהשתמשתם בו למוס – פשוט נשארו לכם שאריות.

בסופו של דבר דווקא יצא לכם יופי של קינוח. אתם ממש מרוצים מעצמכם. קצת מתבאסים מזה שלא הכנתם מרשמלו של ממש (כמתכון לפרסום, כי עובדה שכן הכנתם מרשמלו קינמון לפני חודש), אבל לגמרי מוכנים להתפשר על ה-S’more בכוס שלכם.

אז מה בעצם למדתם בתהליך הזה? שזה לא משנה אם אתם יודעים מהו חומר הגלם גם עשור לפני כולם, בסוף תכינו את המתכון שלכם ברגע האחרון. ומסתבר שאתם עובדים הכי טוב תחת לחץ. טוב, בתכלס – את זה ידעתם כבר לפני שנים, בבית הספר.

טוב, מה הפרצוף הזה שאתם עושים לי?

רגע.

רגע, אתם רוצים להגיד לי שאתם לא מכירים את זה?

הא. מסקרן.

טוב, אני אחשוב שניה מה לעשות עם המידע הזה ואתם.. אתם לכו לראות את המתכונים המרשמלואיים (ההורסים!!) שהכינו יתר משתתפי “כחומר ביד הבלוגר” החודש.

S’more בכוס
מקור המתכון: המוס מבוסס על מתכון של נייג’לה לוסון, עם שינויי כמויות מסוימים. הקינוח כולו – השכבות, ההרכבה וזה – זה אלתור שלי תוך כדי תנועה..

כמות: שמונה-תשע כוסות די קטנות. לא יודעת לגבי הנפח, סורי..

מצרכים:
למוס
150 ג’ מרשמלו
50 ג’ חמאה רכה (גם קרה זה בסדר)
200 ג’ שוקולד מריר קצוץ
50 מ”ל מים חמים/רותחים
250 מ”ל שמנת מתוקה

לביסקוויטים
100 ג’ פתי בר או עוגיות אחרות (אני השתמשתי בשבעה ביסקוויטים)
1-2 כפיות קינמון טחון (אני השתמשתי בכפית אחת אבל לטעמי הוא לא הורגש מספיק)

למרשמלו מומס
80-90 ג’ מרשמלו

אופן ההכנה:
1. להכנת הביסקוויטים: מעבדים ביסקוויטים יחד עם הקינמון במעבד מזון לפירורים גסים.
2. להכנת המוס: מניחים מרשמלו, חמאה, שוקולד ומים בסיר. מבשלים על אש נמוכה-בינונית, תוך כדי ערבוב מדי פעם, עד להמסה וקבלת תערובת חלקה. מסירים מהאש ומצננים מעט. רצוי להעביר לקערה גדולה, זה יזרז את הקירור.
3. מניחים שמנת מתוקה בקערת המיקסר. מחברים וו בלון ומקציפים לקצפת במרקם יוגורט – לא יציבה מדי.
4. מקפלים את הקצפת לתוך תערובת השוקולד בעזרת לקקן, עד לקבלת מוס חלק ואחיד. אפשר לקפל את הקצפת בהדרגה, אך אין בעיה להעביר את כולה בבת אחת.
5. מניחים את שאר המרשמלו בקערה וממיסים במיקרוגל – מחממים כל פעם למשך 10-15 שניות, מוציאים, מערבבים קצת ואם צריך מחממים עוד מספר שניות, עד להמסת המרשמלו כולו.
6. להרכבה: מניחים בתחתית כל כוס שלוש כפיות של פירורי ביסקוויטים. אם צריך, מנערים קצת את הכוסות על מנת שהפירורים יסתדרו בשכבה אחידה.
7. מניחים שלוש כפות מוס בכל כוס. גם הפעם, אם צריך – מניעים את הכוסות בעדינות על מנת ליישר את המוס.
8. יוצקים כפית-שתיים של מרשמלו מומס מעל המוס. בעזרת הכפית משטחים קצת את המרשמלו, על מנת שהוא יתפשט בכל הכוס.
9. אם נשאר לכם מוס ו/או פירורים, אבל להניח עוד מעל המרשמלו, כפי שאני עשיתי.
10. מעבירים למקרר עד שרוצים לאכול. אז.. משהו כמו ארבע עשרה שניות?

הערות/תוספות/שדרוגים:

• טוב, מיליון הערות בערך: קודם כל, אני השתמשתי במרשמלו ביתי. אתם יכולים להשתמש בקנוי, זה לא קריטי. כמו כן, אני השתמשתי במרשמלו קינמון. אתם לא חייבים.
• כנ”ל לגבי הקינמון שהוספתי לביסקוויטים – אני חשבתי שזה יהיה נחמד, היות שהמרשמלו שלי היה קינמוני (לא שזה הורגש בצורה כלשהי במוס), אבל ממש אין צורך אם אתם לא בקטע.
• הביסקוויטים. אני קצת התעצלתי וסבלתי מלחץ זמן, אז השתמשתי בפירורי ביסקוויטים. אם בא לכם להשקיע טיפה, אתם יכולים להכין שטרויזל או אולי את העוגיות האלה ולפורר אותן. או, לפחות, להשתמש בביסקוויטים פחות ישנים משלי. כמה ישנים? עזבו. אל תשאלו שאלות שאני לא רוצה לענות עליהן ואתם לא רוצים לדעת את התשובה.
• נחזור שניה למוס: האם הוא יעבוד עם שוקולד חלב או לבן? למה לא. נשמע לי שבכיף.
• אגב, נייג’לה טוענת שצריך להקציף את השמנת לקצפת יציבה, אבל אותי לימדו בקורס שתמיד מקציפים שמנת למוס עד למרקם לא-אומרים-איכס-על-יוגורט (ביז, זה בשבילך 😉 ), כך יותר קל לאחד אותה עם שאר החומרים. שתדעו.
• מבחינת ההרכבה: אם בא לכם להתחיל עם המוס ולהניח את הביסקוויטים מעליו – מגניב. אתם לגמרי יכולים לשחק עם השכבות, זה סתם מה שזרם לי הכי טוב באותו הרגע. אבל את המרשמלו אני חושבת שבכל מקרה הייתי ממקמת די גבוה בכוס, כיוון שהוא מתקשה קצת לאחר שהוא מתקרר (אחרי ההמסה), ואז קצת קשה “לפצח” אותו עם כפית, על אחת כמה וכמה אם הוא יהיה ממוקם בתחתית בכוס.
• אם אתם רוצים להכין רק את המוס בלי שאר השכבות – לכו על זה. ואם אתם רוצים להכין את המוס (עם או בלי שאר השכבות) כמנה אחת גדולה, נניח בקערה, ולא בכוסות אישיות? למה לא, למה לא.
• טוב, נראה לי.. ש… זהו. כן? כן. חושבת שכן.
• סבבה, אני הולכת להתחיל לעבוד על המתכון של החודש הבא…
• א ג ב – אם אתם בלוגרים ובא לכם גם להשתתף, כי זה פרויקט סופר מגניב וכי בא לכם להיות חברים שלי (או רק הדבר הראשון), אז.. אז.. דברו איתי. כדאי לכם, יש לנו קבוצה בפייסבוק והכל! –> אין לי מושג למה מכל הדברים בעולם, חשבתי שדווקא זה מה שישכנע אתכם. אה כן, אולי זה כי אתם משונים.