לחם תותים ושוקולד לבן

לפני מספר שבועות סיפרתי לכם שקניתי תותים. לראשונה בחיי. ואני לא אדם שאוכל תותים. זאת אומרת, אני לא לא-אוכלת תותים, אלא.. לא אוכלת.

שניה, אני אנסה לפשט.

יש דברים שעלולים לגרום לי לפרוץ בצעקות היסטריות אם יתקרבו אלי מדי: עגבניות. קוטג’. יוגורט. כל מיני גבינות לבנות אחרות.

יש דברים שאולי לא יביאו אותי לכדי צרחות, אבל אני אחוש מאד לא בנוח אם הם יהיו בסביבה: כמעט כל שאר הירקות. כל מיני רטבים למיניהם – חרדל, מיונז, כאלה. יתר הגבינות. פירות מסוימים. ליתר דיוק אפרסק, שזיף, משמש וכל  הפירות שנראים ונשמעים דומים להם. כן, פירות יכולים להישמע דומים. אתם באמת רוצים להתווכח עם הבחורה שמפחדת מאוכל?

 

זה מה שחשבתי.

 

בכל אופן, בואו נמשיך:

יש את הדברים שאני אוכלת ואוהבת וכיף לי שהם בחיים שלי: גלידה ופופקורן וקורנפלקס ופחמימות – פשוטות, מורכבות, בעלות נטיות אובדניות.. כולן היו בנותיי. פירות מסוימים. שוקולד בכל צורה. חמאת בוטנים. וכו’ וכו’.

 

בניגוד לשתי הקבוצות הראשונות (צעקות היסטריות ותחושת אי נוחות), המורכבות מדברים שמעולם בכלל לא טעמתי (לפחות לא אחרי גיל שלוש) ואין לי כל כוונה לטעום, יש גם את הדברים שאני יכולה לאכול אבל מעדיפה שלא, כי זה פשוט לא טעים לי. נניח חלבה. אם עוגה תכיל חלבה, אני אוכל לאכול אותה.. פשוט תמיד עדיף לאכול משהו אחר, או להכין ולאכול את אותה העוגה ללא חלבה. כנ”ל לגבי צימוקים וכל משפחת הפירות המתים היבשים.

 

 

ויש את המשפחה האחרונה, להלן “הדברים שאני אוכלת רק בצורות מסוימות, או שהטעם שלהם טעים לי אבל אני לא אוכל אותם כמו שהם”. שם אלטרנטיבי לפריטים ברשימה הזו הוא “פירות שאני שותה בשייק אבל לא אוכלת סתם כך”. למשל תותים. או מנגו. מצד שני, גם את כל משפחת האפרסק-שזיף-משמש אני יכולה לשתות בשייק, אז.. התבלבלתי. אה, לא לא. נזכרתי מה ההבדל: אני יכולה להכין לעצמי או לבקש שיכינו לי שייק ולהכריז מראש שאני רוצה להכניס לשם תותים או מנגו. מנגד, אני בחיים לא אבקש במודע שיכניס לי אפרשמישמיש לשום דבר שאני שותה. אם אני לא יודעת – זה בסדר. גם אם אני “לא יודעת” (כמו שאני “לא יודעת” שבסופגניות של סבתא יש אשל ושבפיצה יש גבינה).

הצלחתי לבלבל אתכם מחד ולשעמם אתכם מאידך? כן, זה היה די צפוי.

 

 

קיצור, כל מה שרציתי לומר זה שכשקניתי תותים הביתה, לא ידעתי מה אעשה איתם. כי אני לא אדם שפשוט שוטף לו תות או שניים ואוכל אותו בכיף שלו. זה לא כמו בננה או תפוח או אגס מבחינתי. הטעם של התות סבבה, באמת, בשייק פירות אני מתה עליו. אבל לאכול תות שלם? לא תודה. עוגה עם צ’אנקס של תותים או טארט מהמם עם קרם פטיסייר ומניפת תותים? אתם יכולים לשמור את זה לעצמכם, אני הולכת לאכול חופן שוקולד צ’יפס היישר מהשקית.

 

זאת אומרת.. מה פתאום. מי אוכל שוקולד צ’יפס מהשקית? זה לא דבר הגיוני לעשות. לה לה לה, בטח לא אני. לה לה.

 

אז תותים. בבית שלי. מה אני עושה איתם?

שייק. דא. כמובן. גם ככה התמכרתי לאחרונה לשייק בננה ותרד (אני יודעת. תרד. סותר את כל מה שידעתם עלי עד כה, אם מתעלמים מזה שאני לא מפסיקה לדבר כבר חצי שנה על זה שאני אוכלת תרד וכמה בוגר זה מצדי ואני סופר בריאה ואם אני אוכלת ו/או שותה תרד, זה הכי מצדיק לאכול שוקולד צ’יפס מהשקית).

(לא שאני אוכלת שוקולד צ’יפס היישר מהשקית)

 

אז הכנתי שייק תות-בננה-תרד. ועוד אחד. ועוד אחד. היה טעים. אבל התותים שלי סרבו להיגמר. לכן הייתי צריכה להכין איתם משהו. לא היתה ברירה. כאמור, אני לא אוכלת דברים עם חתיכות של תותים, אז ידעתי שאני צריכה להכין משהו עם מחית תותים.

 

מפה לשם, לקחתי את לחם הבננות האלמותי שלי, שמהווה בסיס לשמונים אחוז מהמתכונים בבלוג, פחות או יותר, והתעללתי בו קשות:

 

המרתי חלק מהסוכר בדבש, חלק מהשמן ברסק תפוחים, שילבתי בין קמח לבן למלא, הוספתי ג’ינג’ר ושוקולד לבן ו.. אה כן, במקום בננות מעוכות השתמשתי במחית תותים.

 

אני אהיה כנה. לא מרגישים טעם תותי מובהק. כן מרגישים את הגרגרים האלה של התותים, אלה שמרגישים גם בשייק פירות, וזה כיף וטעים. אבל לא מאד תותי. ובכל זאת, מה כן? הדבש.. הוא מאד דומיננטי. הלחם הזה – אם אני אקרא למאפה הזה “לחם” מספיק פעמים, אולי כולנו נעמיד פנים שהוא יכול להוות ארוחת בוקר לגיטימית – דומה בטעמו בצורה כמעט חשודה לעוגת דבש.

 

טוב, זה “לחם” עוגתי עם דבש.. אולי הדמיון לעוגת דבש הוא לא כזה חשוד.

 

בכל אופן – יש בו תותים ושוקולד לבן וג’ינג’ר ודבש. יש לו צבע חום מהמם והוא רך ועשיר ומתוק וטעים ונפלא ונהדר ומשאיר טעם של עוד. אז למה אתם נותנים לי לבזבז פה את הזמן של כולנו ולא צועקים עלי כבר לתת לכם את המתכון, למען השם?!

אה, כי אתם רוצים לראות גם את עוגיות הבננה, נוטלה ושיבולת שועל מעוררות המחלוקת שהכנתי לאותו הפיקניק המשפחתי אשר לכבודו הכנתי גם את לחם התותים? כן, רוצים לראות את העוגיות שחצי מהמשפחה המורחבת שלי עשה פרצוף אחרי שטעם מהן והחצי השני התלהב בטירוף ולא הפסיק לאכול? אוקיי, בבקשה.

 

מקור המתכון: התבססתי על המתכון הזה ואז קרעתי אותו לגזרים, אז כנראה שהמתכון הסופי הוא פשוט שלי.

כמות: ככר לחם אחת

מצרכים:

200 ג’ תותים שטופים, ללא החלק העליון (סליחה על הבורות, אבל.. קוראים לחלק הזה “עוקץ”, או שאני טועה?)

1/2 כוס סוכר לבן

1/4 כוס דבש

1/2 כוס שמן קנולה

1/4 כוס רסק תפוחים לא ממותק

2 ביצים גדולות

1 כוס קמח לבן

1 כוס קמח מלא

1/2 כפית סודה לשתיה

1/2 כפית אבקת אפיה

1/4-1/2 כפית ג’ינג’ר טחון (ראו הערה בהמשך)

1/4 כפית מלח

75-100 ג’ שוקולד לבן

אופן ההכנה:

1. מחממים תנור ל-160 מעלות ומכינים תבנית אינגליש קייק (אני השתמשתי בתבנית סיליקון. אם משתמשים באחרת, כנראה רצוי לשמן אותה).

2. מעבדים תותים במעבד מזון למחית חלקה.

3. מעבירים את מחית התותים לקערה. מוסיפים סוכר, דבש, שמן, רסק תפוחים וביצים. מערבבים היטב – אפשר עם כף או מזלג.

4. מוסיפים שני סוגי קמח, סודה לשתיה, אבקת אפיה, ג’ינג’ר ומלח. מערבבים היטב, רק עד לקבלת בלילה אחידה.

5. קוצצים גס שוקולד לבן – לחתיכות קטנות אבל לא מאד. מוסיפים לבלילה ומערבבים עד לפיזור אחיד.

6. יוצקים לתבנית. אופים 50-60 דקות, עד שקיסם הננעץ במרכז העוגה יוצא נקי, או כמעט נקי. מצננים מעט לפני החיתוך.

הערות/תוספות/שדרוגים: