עוגיות תה רוסיות

אתם יודעים מה הבעיה בקינוחים רוסיים?

בכולם יש גבינה.

 

או שמנת חמוצה.

או גבינה ושמנת חמוצה.

אוי, זה נורא. באמת.

 

חיפשתי קינוחים רוסיים. וחיפשתי. וחיפשתי. ומה מצאתי כל הזמן?

 

 

גבינה.

או שמנת חמוצה.

או גבינה ושמנת חמוצה.

טוב, נראה לי שהבנתם.

זה השלב בו אתם שואלים: “מור, מה נסגר, מה האובססיה עם אמא רוסיה פתאום?” ואני עונה לכם: “מה הקטע? מה הבעיה עם זה שחיפשתי קינוחים רוסיים?” ואז אתם נאנחים ומסבירים: “אין עם זה שום בעיה, פשוט.. אם בכל הקינוחים הרוסיים יש גבינה..”

 

אני קוטעת אתכם: “או שמנת חמוצה. או גבינה ושמנת חמוצה”.

אתם: “בסדר. מה שאמרת. אז למה התעקשת על קינוח רוסי? את אפילו לא רוסייה או משהו כזה. למה לא שתכיני בעבע או ממליגה? זה יותר התחום שלך”.

אני: “איזו גזענות! אז שתדעו לכם – סבתא של אמא שלי היתה רוסיה. הא! חוץ מזה, מטרת הפוסט הנוכחי היא לעשות פרסומת לא כל כך סמויה למשהו, וקיוויתי להחליק את הנושא ולגרום לכם לא לשים לב על ידי זה שאשתף מתכון רוסי”.

אוקיי, יצא המרצע מן השק. למקרה שתהיתם, מרצע הוא כלי עבודה המשמש לעשיית חורים בעור ולסימון על עץ לפני עבודות נגרות. שלא תגידו שלא יוצא לכם כלום מהבלוג הזה. נכון החכמתם עכשיו? או שכולם ידעו מה זה מרצע, ורק אני נעל? אגב, מסתבר שהביטוי “יצא המרצע מן השק” הגיע לעברית מיידיש או רוסית. רואים? רוסית. הכל מתחבר.

קיצור – המרצע. השק. הראשון יצא מהשני.

כי תכלס? בסך הכל רציתי להמליץ לכם על סדרה חדשה. כן כן, התמסחרתי. זאת אומרת, לא בדיוק.

טוב, קודם אני אספר לכם על הסדרה: קוראים לה “תא גורדין” (זה האתר שלה וזה דף הפייסבוק) והיא עולה היום בערוץ 2/קשת, בשעה 21:00. אני לא רוצה לספיילר לכם וזה, אבל בעקרון מדובר על משפחה תמימה לכאורה שעלתה מרוסיה לישראל, אבל בפועל מדובר בסוכנים רדומים של הקג”ב. עכשיו יש להם בן בצבא והרוסים רוצים להפעיל אותם מחדש ו… אמרנו בלי ספוילרים, נכון? במילה אחת – בלאגן.

אז הסדרה הזו – בהשתתפות רן דנקר, מוני מושונוב וכל מיני שחקנים מוצלחים – שודרה כבר ביס (ב-YES, לא “ביס” כמו “היי, זה נראה טעים. אפשר ביס?”) לפני כשנה וזכתה למלא שבחים וביקורות מפרגנות מאד מאד. ועכשיו היא עולה גם בערוץ 2, אז כ-ו-ל-כ-ם יכולים לראות אותה.

ומה אני רוצה מהחיים שלכם? היי, בלי עוינות, אני רק רוצה שיהיה לכם טוב. בתור מישהי שצפתה בסדרה ומאד נהנתה, פשוט רציתי ממש להמליץ לכם עליה. באובייקטיביות. טוב, בערך.

כאילו.. באמת שאובייקטיבית היא מאד טובה, לא צחקתי לגבי כל הביקורות הטובות. אבל אולי אני גם טיפ-טיפה משוחדת. אתם מבינים.. אח שלי הוא אחד מיוצרי הסדרה והתסריטאי הראשי (יחד עם חבר שלו). כן.. busted.

עכשיו נשאלת השאלה: מה יותר גרוע – סתם לעשות פרסומת לסדרה, באופן גס ובלי בושה, וללא כל סיבה אמיתית? או לנצל את הבלוג והבמה האדירה שניתנה לי כדי לשווק את המשפחה שלי לכל עשרת קוראיי (היי אמא, היי אבא. קצת מיותר, לא? זה לא שהם לא היו צופים בסדרה של הבן שלהם..)?

טוב עזבו, יש שאלות שעדיף לא לענות עליהן.

בכל אופן, שלא תתמרמרו על זה שאני רק חוזרת על הפרסומות הלא-סמויות והבלתי-אובייקטיביות שלי (“תא גורדין”, ערוץ 2, 21:00. למקרה ששכחתם), החלטתי לתת לכם היום גם מתכון לקינוח רוסי.

וכך הגענו לכל סיפור הגבינה/שמנת חמוצה/גבינה ושמנת חמוצה שהתחלנו איתו את הפוסט היום.

היות שאחי חולק את השקפת העולם שלי לגבי גבינות (יש לקרוא: “קוטג’ זה השטן”), ידעתי שאני מעדיפה להכין משהו לא מגעיל. אמנם במקור בכלל לא תכננתי שהקינוח שאני מכינה יגיע אליו פיזית, רק וירטואלית, אבל עדיין.. אני הייתי נעלבת אם מישהו היה מכין עבורי קינוח עם גבינה. אז לא רציתי לעשות את זה לאח שלי.

לכן רימיתי קצת והכנתי עוגיות הנקראות “עוגיות תה רוסיות”. בעצם, עוגות. כן, Russian Tea Cakes הוא השם. אבל גם – שימו לב – Mexican Wedding Cookies ו-Snowballs. בקיצור, את העוגיות האלה ניכסו לעצמם בערך כולם.

עקרונית מדובר בכדורי בצק לא מתוק מאד אשר מכינים עם אגוזים קצוצים כלשהם – לא באמת משנה אילו, אני הלכתי על פקאנים –  שאופים ולאחר מכן מטביעים באבקת סוכר. כן, יש עליהן מלא אבקת סוכר. אבל הן חייבות את זה, אחרת הן פשוט לא מתוקות מספיק. האמינו לבחורה שלא מתלהבת מכל הקטע של לצפות כל דבר באבקת סוכר.

העוגיות קלות למדי להכנה. אמנם צריך לגלגל חתיכות בצק לכדורים ולאחר האפיה לצפות באבקת סוכר (המשקיענים עושים זאת פעמיים), אבל זה לא באמת מסובך. והכי שווה את זה. הן אולי נראות פשוטות, אבל מוצלחות כל כך. אולי בגלל שאין בבצק ביצים, מתקבלות עוגיות נימוחות (קשה לי עם המילה הזו, אבל נו מילא) שמתפוררות בקלות, כך שחייבים לאכול אותן בביס. אין ברירה. והן טעימות כל כך. בעבודה שלי הכי פרגנו להן.

ואז גיסתי (כן, המוכשרת מהפוסט הזה) ילדה – סוף סוף – באותו היום שהכנתי את העוגיות, אז לקחתי את מה שנשאר מהעוגיות ונסעתי לבקר אותה, את אחי והאת האחיינית החדשה והמושלמת שלי (בת שבוע בדיוק היום!) בבית החולים, וכך גם הם זכו לטעום מהעוגיות הרוסיות/מקסיקניות/שלגיות.

אוקיי, אז לסיכום: אתם תצפו היום בסדרה של אחי.. ותכינו עוגיות אגוזים ואבקת סוכר שקוראות לעצמן רוסיות אבל תכלס, הן לא בדיוק כאלה.. ואולי, אם ממש תרצו להגדיל ראש, תכינו את העוגיות קצת לפני שהפרק הראשון מתחיל (היום. בתשע בערב. בערוץ 2) ותאכלו אותן בזמן הצפיה.

טוב, הדבר האחרון זה סתם משהו שחשבתי עליו עכשיו וזרקתי לאוויר. אתם לא חייבים לשלב בין שני הדברים.

אבל לצפות בגורדין? חייבים.

להכין את העוגיות? חייבים.

סבבה. שמחה שסיכמנו את זה. משוחררים.

מקור המתכון: ברשת מסתובבים מיליון מתכונים, רובם דומים מאד האחד לשני. אני התבססתי על כמה מהם, בעיקר על המתכון של Brown Eyed Baker (הוא גם היחיד שטיפה שונה מהאחרים). אבל המתכון שלי קצת שונה מבחינת הכמויות והוספת חלב לבצק

כמות: כחמישים עוגיות, אולי אפילו קצת יותר, תלוי בגודל. לי יצאו 41 עוגיות עגולות קטנות-בינוניות + מספר עוגיות נוספות בצורת המילים “תא גורדין”

מצרכים:

120 ג’ אגוזים (אני השתמשתי בפקאנים, ראו הערה בהמשך)

280 ג’ קמח לבן

1/4 כפית מלח

200 ג’ חמאה רכה

50 ג’ אבקת סוכר

1 כפית תמצית וניל

1 כף חלב

150 ג’ אבקת סוכר

אופן ההכנה:

1. מחממים תנור ל-180 מעלות ומרפדים תבנית תנור גדולה בנייר אפיה.

2. קוצצים גס אגוזים. מניחים חצי מהכמות (60 ג’) בקערה יחד עם הקמח והמלח.

3. את שאר האגוזים טוחנים לאבקה גסה במעבד מזון.

4. מוסיפים אגוזים טחונים לקערת הקמח ומערבבים.

5. מניחים חמאה ואבקת סוכר בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומקרימים עד לקבלת תערובת בהירה ותפוחה.

6. מוסיפים תמצית וניל ומעבדים מעט.

7. מנמיכים את פעילות המיקסר ומוסיפים חומרים יבשים בהדרגה, תוך כדי ערבוב – אפשר להוסיף שליש כמות, להמתין להיטמעות, להוסיף עוד שליש, להמתין להיטמעות ולהוסיף את כל השאר. אני פשוט הוספתי כף אחר כף של התערובת תוך כדי פעולת המיקסר.

8. מנקים את תחתית ודפנות הקערה וממשיכים לעבד, עד לקבלת בצק אחיד.

9. אם הבצק נשאר פירורי ולא מתאחד לבצק – או לפחות לגושי בצק גדולים מאד – אפשר להוסיף כף אחת של חלב ולהמשיך לעבד עד לקבלת בצק.

10. יוצרים כדורים קטנים מהבצק ומניחים בתבנית, עם רווחים קטנים ביניהם – העוגיות לא תופחות מאד במהלך האפיה.

11. אופים 10-12 דקות (מסובבים את התבנית לאחר כחמש דקות), עד שהעוגיות עדיין בהירות מאד בחלקן העליון אך משחימות בתחתית. אם לא בטוחים, אפשר להוציא לרגע את התבנית מהתנור, להפוך בזהירות עוגיה אחת ולבדוק מה הצבע שלה. בסיום האפיה, מצננים מספר דקות בתבנית ולאחר מכן מעבירים לרשת לטובת צינון מלא.

12. לאחר שהעוגיות התקררו, מעבירים את שאר אבקת הסוכר לקערה. מניחים שלוש-ארבע עוגיות בקערה, מצפים אותן בסוכר ומניחים בצד.

13. ממשיכים כך עם שאר העוגיות.

14. לאחר כמה זמן, הסוכר ייספג בעוגיות, כך שאפשר לגלגל אותן שוב באבקת הסוכר לאחר כשעה-שעתיים, או במועד סמוך יותר להגשה, אם אתם מעדיפים.

15. שומרים בקופסא אטומה ואוכלים בביס – העוגיות מתפוררות בקלות ואבקת הסוכר נוטה ללכלך 🙂

הערות/תוספות/שדרוגים: