אצבעות לימון ורוזמרין

אם הייתי מבקשת מכם להצטייד בביצים, לימון, רוזמרין וקמח מלא – הייתם אולי חושבים שאנחנו הולכים להכין פשטידה או משהו כזה?

 

ואם הייתי ממשיכה ואומרת לכם שתזדקקו גם לחמאה, אבקת סוכר וסוכר – הייתם מבינים שבכל זאת מדובר על קינוח ועל כן נרגעים ומפסיקים לחשוש שמא אולי אני עוברת שבץ אשר גרם לי להתחיל להכין אוכל-אוכל?

 

(אפילו שאתמול הכנתי מרק גזר, דבר מרגש לכל הדעות)

 

 

(אוכל של אמיתיים, אם תרצו)

 

(אמיתיים = אנשים אמיתיים)

 

(טוב, בסדר.. גם לשם הצלחתי לדחוף חמאת בוטנים. sue me)

 

אני לא רוצה להאריך. באמת. יש לי מלא כלים לרחוץ ולק חדש לנסות.

 

(הוא אמור לזהור בחושך!)

 

(איביי, אני שונאת אותך. לא, אוהבת אותך. לא, שונאת. וואו, זו מערכת היחסים הטעונה ביותר שהיתה לי אי פעם. הכי משנה סטטוס בפייסבוק ל-it’s complicated)

 

 

אז אני אומר רק כמה דברים:

 

1. קינוחים עם לימון זה כל כך טעים. לפי כמות מתכוני הלימון שפרסמתי פה, אתם כבר אמורים להבין כמה אני אוהבת את הטעם החמוץ-מתוק הזה בעוגות ושות’.

 

2. האצבעות האלה – כל כך קלות להכנה, אתם לא מאמינים בכלל.

 

 

3. רוזמרין? בקינוח? כן כן כן כן כן. ביחד עם הלימון זה יוצר שילוב טעמים שונה ומיוחד ומעולה ו.. עפתי על עצמי? כן כן כן כן כן.

 

4. הכנתי את האצבעות האלה למפגש משפחתי. קצת אחרי שעברנו לשלב הקינוחים, ניגשתי לאבא שלי ושאלתי אותו אם הוא טעם. הוא אמר שלא, לכן מיד הושטתי לו את הקופסא, בעודי מכריזה חגיגית כי על פי ההיכרות שלי איתו (היכרות לא רעה, יש לציין. הוא כמו אבא בשבילי), אני מאמינה שהוא יאהב. אז הוא טעם אצבע אחת. והסתכל עלי בפרצוף מוזר, מבט מעט משתומם. בשלב הזה קצת התחלתי לדאוג, כי אבא שלי – אני יכולה להניח מולו חתיכת נייר ולומר לו שאפיתי את זה, והוא יטעם ויגיד שטעים לו וזה מעולה. “אבל אבא, אני יודעת שזה מגעיל, אתה לא חייב לומר שזה טעים.” והוא? הוא יתעקש שטעים לו ויבקש עוד חתיכת נייר.

בכל אופן, כשהוא הביט בי כך, נבהלתי קלות. “מה קרה, לא טוב? אבא, את האמת!” ותגובתו: “מה זה? זה כל כך טעים.”

קיצור, הרבה זמן לא ראיתי את האבא-התמיד-מפרגן שלי מגיב בצורה עד כדי כך חיובית למשהו שהכנתי. במהלך היום הוא חזר על השבחים כמה וכמה פעמים, ולאחר מספר שעות הוא דאג לסמס לי שוב את דעתו בנושא.

 

5. את מעט האצבעות שנשארו בעקבות המפגש הביאו ההורים שלי לאחי וגיסתי. השמועות אומרות שאחי לא אהב אותן (מה הוא מבין, הוא גם לא אוהב עוגות שמרים), אבל גיסתי התלהבה ממש ומיד ביקשה מתכון. מאוחר יותר היא גם סיפרה לי שאחד האחיינים שלי כמעט הרביץ לה כשהוא גילה שנגמרו אצבעות הלימון.

 

 

אז תראו, אני לא בעד אלימות, אבל.. כן. סמכו על אבא שלי והאחיין החמדמוד שלי, טוב? הם יודעים על מה הם מדברים

(ובמקרה הספציפי הזה – גם אני).

 

(אם אתם רוצים עצות בנוגע ל”מה לקנות באיביי”, אני כנראה לא האדם הנכון לפנות אליו. קניתי לק זוהר בחושך, למען השם. וזה רק אחד משמונה פריטים שונים – ומיותרים – שרכשתי שם בשבועיים האחרונים)

 

מקור המתכון: הבצק מבוסס על חיתוכיות האגוזים ומייפל שלי. שכבת הלימון מבוססת על מתכון של הבלוג המגניב Take a Megabite (וכן, גם הבסיס של האצבעות שלה מכיל רוזמרין).כמות: אני השתמשתי ברינג ריבועי עם צלע של 20 ס”מ – כל תבנית פחות או יותר באותו הגודל תעבוד (אפשר גם מלבנית מעט יותר קטנה/גדולה). את המאפה שלי חתכתי ל-32 אצבעות של 2.5X5 ס”מ; אפשר לחתוך גם ל-16 קוביות של 5X5 ס”מ או ל-64 קוביות קטנטנות של 2.5X2.5.

מצרכים:
לבסיס
100 ג’ חמאה רכה
100 ג’ אבקת סוכר
250 ג’ (2 כוסות) קמח מלא
3-4 ג’ (1/2-2/3 כפית) מלח
רוזמרין קצוץ גס – אני השתמשתי בענף (ענף? מה המילה שחסרה לי פה?) אחד ארוך ושניים קטנים יותר
זסט מלימון אחד (לא חובה)

לשכבת הלימון
200 ג’ (1 כוס) סוכר לבן
3 ביצים גדולות
1/2 כוס מיץ לימון (אני סחטתי שני לימונים וקיבלתי חצי כוס פחות כף בערך.. זה גם מספיק)
זסט מלימון אחד
15 (כ-2 כפות) קמח מלא

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות. מרפדים את התבנית בה משתמשים בנייר אפיה (אם משתמשים ברינג, עוטפים אותו היטב. היטב!!).
2. להכנת הבסיס: מניחים חמאה ואבקת סוכר בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומקרימים לתערובת בהירה תפוחה, משהו כמו שתיים-שלוש דקות.
3. מוסיפים קמח, מלח, רוזמרין וגרידת לימון. מערבבים עד לקבלת פירורים קטנטנים, ממש במרקם של חול.
4. מעבירים את גרגרי הבצק החוליים לתבנית. משטחים לשכבה אחידה והדוקה מאד.
5. אופים כעשר דקות, עד לתחילת השחמה. מצננים מספר דקות.
6. בינתיים מכינים את שכבת הלימון: טורפים סוכר, ביצים, מיץ, גרידת לימון וקמח בקערה.
7. יוצקים את תערובת הלימון מעל הבצק האפוי. אופים כ-10-15 דקות נוספות, עד להתייצבות שכבת הלימון.
8. מצננים לגמרי על רשת. מעבירים למקרר למספר שעות נוספות, רצוי ללילה. מחלצים מהתבנית וחותכים לאצבעות/ריבועים.

הערות/תוספות/שדרוגים:

• אם לא רוצים להוסיף גרידה לבסיס, לא חייבים. אני פשוט חילקתי את הזסט משני הלימונים בין הבסיס לשכבת הלימון, אבל אפשר להשתמש בו רק בשכבה העליונה אם מעדיפים.
• הרוזמרין הכי הכי הכי תורם לטעם של האצבעות האלה ומשתלב מעולה עם הלימון, אבל אם זה בכל זאת לא עובד לכם – השמיטו אותו.
• אם אתם זורמים איתי ומשתמשים ברוזמרין (ווהו!), אין צורך ממש לקצוץ אותו. אני פשוט הסרתי את העלים מהענף (כן? החלטנו שענף זו המילה?) והשתמשתי בהם שלמים. לא צריך להתאמץ יותר מדי.
• רוצים להשתמש בקמח לבן במקום מלא? לכו על זה, אני האחרונה שתעצור בעדכם.
• מה עושה מי שאין לו מיקסר, אתם שואלים? פשוט מוודא שהחמאה שלו ממש ממש רכה ומכין את הבסיס בקערה. עם מטרפה.
• בא לכם לפזר מעט מלח גס מעל האצבעות לפני האפיה? זה רעיון מצוין, אני כל כך שמחה שהצעתם את זה.
• ו.. כן, אני יודעת שהאצבעות האלה הן לא שיא האסתטיקה. הן לא צהובות כמו שהייתי רוצה, אבל זה מה יש. אם זה מפריע לכם, לא יודעת.. אתם יכולים להוסיף צבע מאכל צהוב. או כורכום. אבל אם אתם כבר משתמשים בלימון, רוזמרין וכורכום, אולי פשוט עדיף שתכינו איזה תבשיל וזהו.