לפעמים אני מרגישה כמו רמאית גדולה.
יש לי תעודה רשמית הטוענת כי אני קונדיטורית. כלומר, לכאורה אני מבינה עניין כשזה מגיע לאפיה.
חוץ מזה, אני כותבת בלוג מתוקים כבר כמעט ארבע (!) שנים. יש לי את עזות המצח לפרסם פה עשרות מתכונים כל שנה ולומר לכם תעשו ככה, אל תעשו ככה.
אבל בתכלס? רוב הזמן אני מרגישה שאני לא ממש יודעת מה אני עושה.
אם תשאלו אותי למה העוגה לא הצליחה או איך להמיר כל מיני דברים במתכון, כנראה שהתשובה שלי תהיה וואלה, לא יודעת.
כשאני מכינה עוגיות ומנסה להבין מה יגרום להן להיות דקות וקריספיות במקום שמנמנות ורכות – או להיפך – אני לרוב אומרת לעצמי אממ יותר חמאה? פחות חמאה? לצנן את הבצק? נו, מה זה משנה, זרמי.. פשוט תכיני סוג אחר של עוגיות בפעם הבאה.
וכשאני רואה בבלוגים שונים (או בפייסבוק או בספרי בישול) כל מיני קינוחים מורכבים עם אלפי מרכיבים, או עוגות מעוצבות ומקושטות לעילא עם מלא שכבות, אני מסתכלת בהשתאות ויודעת שלעולם לא באמת אוכל להכין משהו המתקרב לקרסולי הדבר היפהפה הזה שאני בוהה בו כרגע.
ועדיין לא התחלתי אפילו לדבר (בפעם המאתיים) על חוסר היכולת שלי להכין בצק פריך.
אבל אני מנסה.
טיפ – ודאו שהקערה שלכם מספיק גדולה לפני שאתם מעמיסים עליה חומרים
אני מנסה להיזכר בדברים שלמדתי בקורס הקונדיטוריה ולהסיק מזה למה עוגה מסוימת לא הצליחה. או איך להמיר משהו במשהו אחר.
אני קוראת באינטרנט על ההבדל בין סודה ואבקת אפיה, מה קורה כשמקררים בצק לפני האפיה ודברים בסגנון. ומנסה לזכור. לרוב אני שוכחת. ואז אני מבקשת מגוגל שיעזור לי להיזכר.
ואני מנסה להכין עוגות יפות. וחגיגיות. לרוב זה לא מצליח. כי אני לא באמת יודעת לחתוך ישר, אז חציית פרוסת עוגה אחת לשתיים שוות משולה לפירוק פצצה עבורי. וכמה שלא אנסה למרוח כמות אחידה של קרם בין שתי השכבות העקומות שלי, זה כנראה לא יעבוד.
אה, ותשע מתוך עשר פעמים אחת משתיים-שלוש פרוסות העוגה שלי תתפרק. השניה לא תיאפה עד הסוף, והשלישית? לא יודעת, יחטפו אותה חייזרים ויבצעו עליה ניסויים טראומתיים שיצלקו אותה לעולמי עד.
ובכל זאת.
גם שעון מקולקל מדייק פעמיים ביום.
במילה אחת: כיף
אז לפעמים מצליח לי. פחות או יותר.
לא, עדיין לא הצלחתי להכין עוגה עוצרת נשימה ברמה של קונדיטוריה. עוד לא הגעתי למצב שאנשים מסתכלים על קינוח שהכנתי ולא מאמינים שהכנתי אותו.
(למען ההגינות, היו כמה יצירות כאלה בקורס הקונדיטוריה, אבל אני לא מחשיבה אותן, כי היו לי כל מיני כלים שאין לי בבית ולעתים היתה לי גם עזרה מהמורים או החברים בכיתה)
אבל פעם בכמה זמן אני מצליחה לאפות שתי עוגות, לנסר את חלקן העליון, הכיפתי, בצורה סבירה ולחלק כל אחת מהן לשתי פרוסות יחסית שוות עובי.
אני מצליחה לא להרוס את הקרם שהכנתי ולחלק אותו באופן סביר בין השכבות. ואפילו להשאיר לי מספיק בשביל לצפות את העוגה מבחוץ.
אני מצליחה לקשט את העוגה בכל מיני חטיפים שוקולדיים שקניתי מבעוד מועד ולגרום לכל הדבר להיראות די מרשים.
אז נכון, לא חשבתי על כל העניין עד הסוף – הנחתי שמקלות השוקולד יצפו את כל היקף העוגה, לכן לא השקעתי במריחת הקרם כמו שצריך, הסתפקתי בציפוי פירורים. אבל בתוצאה הסופית רואים את הציפוי החלקי.
העוגה עצמה יצאה לי מרירה ממה שציפיתי – אני עצמי לא מתלוננת, אבל בהתחשב בעובדה שהכנתי אותה ליום ההולדת של האחיינים בני השש שלי, זה היה קצת מבאס. ילדים קטנים לא אוהבים עוגות שוקולד מרירות, אז אף אחד מהאחיינים שלי לא התלהב.
מצד שני, חגגנו באותו היום גם יום הולדת לאחותי ובעלה, כך שלפחות המבוגרים נהנו..
לסיכום, זו עוגה מוצלחת ומתאימה מאד לימי הולדת של מבוגרים. היא אפילו יחסית מרשימה, אם – כמוני – אתם לא ממש טובים בעניין הזה של הכנת יצירות מרהיבות ומדויקות. מרשימה במובן הכפרי, נאמר?
מרשימה במובן הקניתי-את-כל-המעבר-של-הממתקים-בסופר-וקישטתי-איתו-את-העוגה-שלי.
מה שמביא אותי לשם שבחרתי להעניק לעוגה: זוכרים את עוגת עולם הממתקים? אז הכירו את אחותה השוקולדית והטראשית לא פחות – עוגת עולם השוקולד.
oh yes I did.
מה שאלתם? האם גם בצק פריך מתפלק לי כמו שצריך פעם בכמה זמן? אממ אני נכנסת למנהרה, מאבדת קליטה, לא שומעת אתכם, סליחה, נדבר בהזדמנות……….
***
עוגת עולם השוקולד
מקור המתכון: התבססתי על מתכון מהבלוג הזה, בו כתבה הבלוגרית רייצ’ל כי העוגה הזו מזכירה לה את עוגת השוקולד מ”מטילדה”. היות שמדובר בספר האהוב עלי בעולם כולו, לא ממש נזקקתי לשכנוע נוסף. אבל אני לא יודעת להכין דברים בלי לשנות, אז שיחקתי עם כל מיני דברים. בין היתר הורדתי כוס שלמה של סוכר מהמתכון, מה שאולי מסביר למה היא יצאה לי מרירה.. עם זאת, אני חייבת לציין שאני לא מתחרטת על דבר.
כמות: עוגת ארבע שכבות בקוטר 24 ס”מ. הכמות לחלוטין תספיק גם לעוגה בקוטר 26, אפילו 28. בנוסף, אפשר להכין את העוגה בשתיים או שלוש שכבות (או יותר, אם אתם שאפתניים מאד) —> אני אדבר על כל העניין הזה עוד קצת בהערות, טוב?
מצרכים:
385 ג’ (3/4 2 כוסות) קמח לבן
35 ג’ (1/4 כוס) קורנפלור
400 ג’ (2 כוסות) סוכר לבן
140 ג’ (1 כוס) אבקת קקאו
10 ג’ (1 כף = 1 שקית) אבקת אפיה
6 ג’ (2 כפיות) אבקת סודה לשתיה
9 ג’ (1/2 1 כפיות) מלח
3 ביצים גדולות
390 ג’ (1/2 1 כוסות) רוויון
360 ג’ (1/2 1 כוסות) קפה
115 ג’ (1/2 כוס) שמן קנולה
150 ג’ שוקולד צ’יפס (לא חובה)
לקרם
500 מ”ל שמנת מתוקה
200 ג’ שוקולד מריר, קצוץ גס
לקישוט
כ-6 חבילות מקלות כיף כף (אני השתמשתי במריר, חלב ואגוזים, זה לא באמת משנה)
2 חבילות קליק ביסקוויט (או כל סוג שרוצים)
אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות. מכינים שתי תבניות עגולות בקוטר 24 ס”מ (רצוי לשמן ו/או לרפד בנייר אפיה).
2. מערבבים קמח, קורנפלור, סוכר, אבקת קקאו (רצוי מאד לנפות), אבקת אפיה, סודה ומלח בקערה גדולה.
3. מוסיפים ביצים, רוויון, קפה ושמן. מערבבים היטב עד לקבלת בלילה חלקה.
4. אם רוצים, מקפלים פנימה שוקולד צ’יפס.
5. מחלקים את הבלילה בין שתי התבניות (אם אתם מופרעים כמוני, אתם תשקלו את הבלילה. אם לא, תעשו לפי העין ויצא לכם מעולה). אופים 35-40 דקות, עד שקיסם הננעץ במרכז העוגה יוצא נקי.
6. מצננים לגמרי. לפני החיתוך וההרכבה, מקררים את העוגות. מומלץ אפילו להקפיא למשך מספר שעות.
7. להכנת הקרם: מחממים 250 מ”ל (מיכל אחד) שמנת מתוקה בסיר קטן ומביאים לסף רתיחה.
8. מניחים שוקולד בקערה בינונית. כאשר השמנת מתחילה לרתוח, יוצקים על השוקולד. ממתינים שתיים-שלוש דקות ומערבבים לגנאש חלק. מצננים ארבע שעות לפחות.
9. לאחר שהגנאש קר, מניחים אותו בקערת המיקסר יחד עם שאר השמנת. מחברים וו בלון ומקציפים לקרם יציב.
10. להרכבת העוגה: מנסרים את החלק העליון של כל עוגה, על מנת ליישר אותן. פורסים כל עוגה לשתי שכבות בעזרת סכין משונן.
11. מניחים פרוסת עוגה אחת על צלחת הגשה. אם רוצים, אפשר להדביק אותה לצלחת בעזרת מעט קרם.
12. יוצקים מעט מהקרם על העוגה. מיישרים בעזרת פלטה מדורגת או לקקן.
13. מניחים את פרוסת העוגה השניה, מורחים עוד קרם וממשיכים כך עם שתי שכבות העוגה הנוספות.
14. מורחים את הקרם שנשאר מעל ומסביב לעוגה.
15. מסדרים מקלות כיף כף מסביב לעוגה, תוך שמירה על רווח שווה בין כל המקלות. את פני העוגה מעטרים במעגלי קליק ביסקוויט.
16. שומרים במקרר ומחזיקים אצבעות שהמקלות לא יפלו.
הערות/תוספות/שדרוגים:
- בטח שמתם לב בתמונות שאני הכנתי גם קאפקייקס מהבלילה – רציתי שלכל אחד מהתאומים של אחי תהיה עוגה אישית, אז הכנתי זוג קאפקייקס בנוסף לעוגה. כמובן שאין באמת צורך לעשות את זה… בעקרון, אני אפיתי שתי עוגות, כל אחת במשקל 920-930 ג’ ועוד שני קאפקייקס של 100 ג’ כל אחד. אפשר פשוט לחלק את הכמות בין שתי עוגות.
- אם אתם לא רוצים לחלק את העוגה לארבע שכבות, אפשר להסתפק בשתיים מסיביות, בלי לחצות אותן.
- אפשר גם לאפות מראש את העוגה בשלוש תבניות ואז לקבל שכבות קצת יותר עבות, אבל לא מאד.
- ואם אתם בכלל לא בקטע של עוגת שכבות, אשר פשוט להכין חצי כמות ולהסתפק בעוגה אחת.
- או! קאפקייקס! זמן האפיה יתקצר לעשרים דקות, פחות או יותר.
- כפי שכבר ציינתי, העוגה יוצאת מרירה. אני מתה על זה, אבל אם אתם מעדיפים עוגות מתוקות, הוסיפו את כוס הסוכר שאני השמטתי.
- לגבי הקישוט, כמובן שזו הצעה בלבד. ממש לא בגדר חובה… בכל אופן, הכמויות שכתבתי מספיקות כדי להקיף את העוגה במקלות לא מאד צפופים, כמו בתמונות שלי (בשביל לצופף, ככל הנראה תזדקק לעוד שתיים-שלוש קופסאות של מקלות), ולצפות את פני העוגה במעגלים קליק גם לא מאד צפופים, שוב כמו בתמונות.
- דבר אחרון: אם אתם מתכוונים לשנע את העוגה, בבקשה בבקשה קשטו אותה רק כשאתם מגיעים. אני מדברת בעיקר על המקלות, כמובן. שלי לא הפסיקו ליפול ובדיעבד היה הרבה יותר הגיוני להדביק אותם כשהגעתי להורים, ולא בבית..
לפעמים אני מרגישה כמו רמאית גדולה, כי אתם מצפים ממני לכתוב פוסט שנון ומצחיק וכיפי. ואני כותבת משהו מעפן כמו שהרגע כתבתי, אבל כבר כתבתי וכואב לי הראש יותר מדי כדי למחוק הכל, להתחיל מחדש ולתקן, אז אני מקווה שתסתפקו בכל השוקולד שיש פה ותסלחו לי.
13 תגובות
זה בכלל לא מעפן ! ועוגה מקסימה ! (פעם באה פשוט תקשרי סרט בד מסביב לעוגה וכך מקלות לא יפלו 🙂 )
אני לא יודעת על מה את מדברת – לי היא נראית פשוט נהדרת.
וחוצמזה – באוכל (בישול או אפייה) יש רק מבחן אחד והוא מבחן התוצאה – אם אנשים נהנים ממה שאת מכינה, כנראה שאת עושה משהו נכון. במקרה שלך זה נכון פעמים – כי גם אנשים נהנים ממה שאת מכינה וגם נהנים לקרוא את התיאורים של מה שאת מכינה. טרו סטורי.
מאז שפרסמת את התמונה של העוגה הזאת חיכיתי לפוסט הזה!! זה מהמם!!
את חייבת להפסיק להגיד שהדברים שאת מכינה לא יפים!
וגם. הדברים הכי גאוניים נוצרים בגלל טעויות אז תמשיכי לזרום =)
מור, את כזאת פרפקציוניסטית. יצאה לך אחלה עוגה! לא הייתי מסרבת לקבל חתיכה-שתיים-שלוש, אפילו אם הן היו מתפרקות לגמרי. בשביל מה לדעתך המציאו כף?! 🙂
הי מור,
אני די חדשה בבלוג שלך, והפוסט המדליק הזה שיעשע והצחיק אותי מאד. איזה כנות מרשימה. העוגה נראית מדהים, ובטח גם נטעמת ככה. אל תרגישי רמאית בכלל כי באמת כתבת "פוסט שנון ומצחיק וכיפי". לא היתה לי אפשרות לצחוק בקול רם, אבל חייכתי לעצמי וצחקתי בלב תוך כדי קריאה וחוץ מזה הרגשתי גם שאני מבינה על מה את מדברת ומזדהה.
שיהיה לך שבוע מתוק הרבה יותר מכל כמויות השוקולד שבעוגה.
נטע
אני כותבת לך פה כי את הכי כנה עם צופייך וקוראייך… לא קיבלתי את הרושם שאי פעם התימרת לדעת הכל. את תמיד כותבת בכנות וגילוי לב עם המון צבע וחיוך. להבדיל מכמה בלוגים (מכל התחומים) שמנסים ומצליחים לגרום לקורא להרגיש נחות ושהכל אצלם ורוד תמיד – את כותבת עם הומור עצמי, תגובות כנות של טועמי המטעמים וגם על כל מיני פאשלות. זה מגניב ביותר, מוערך, חשופה תמיד לביקורת ועל כך מגיע לך – כבוד. הצילומים עכשיו מאז המעבר למצלמה אמיתית 🙂 מקסימים.
אז מה שנותר לעבוד עליו עכשיו הוא על הבטחון העצמי. והעוגה הספציפית הזו היתה יפהפיה אמיתית. והסיבה האמיתית שלא הצליחה להגיע לשולחן בשלמותה, היתה הידיים הקטנות (והגדולות) שלא נתנו לה מנוח…
שאלה מפגרת מהצד- מאיפה המנג'טים היפים האלה? (פליזזז תגידי משהו על אמריקה ואז אני אקנה לי כאן)
העוגה מושלמת (אני דווקא אוהבת עוגות קצת מרירות), בתור פרפקציוניסטית בדם ובנשמה, אני מזדהה איתך…
מה לעשות, לכל אחד יש תקופות רעות ותקופות טובות 😉 (בפוסט הזה הכל טוב, אין מה לדאוג)
היא יפהפיה!
גם עם עיצוב בדברים קנויים צריך טעם.
והתמונה של ה"מערבב ביצים" (איך קוראים לדבר הזה?) בקקאו-
אחת היפות ביותר שראיתי.
שוכנעתי סופית שאת בחורה רצינית כשאמרת שמטילדה הוא הספר האהוב עלייך! גם המחזמר מקסים.
ולעניין המתכון, אפשר הבהרה לגבי הקפה?
עלמה, המנז'טים מ"מותק", אבל איכשהו לא נראה לי שתתקשי למצוא אותם בארה"ב.
(פרצוף מקנא)
קיפוד, אני משערת שהשאלה היא האם צריך כוס וחצי של אבקת נס קפה. אז.. לא 🙂 פשוט ממיסים בערך כף קפה בכוס וחצי מים. סורי אם זה לא היה ברור..
היי רציתי לברר אם אפשר לשים פחות קפה ובמקום לשים משהו אחר ..שהעוגה לא תיהיה בטעם קפה
היי, לעוגה אין כל כך טעם של קפה, זה רק בשביל להדגיש את השוקולד, אבל אפשר להשתמש במים במקום.