בראוניז בלתי מתנצלים

הראש של כולם בשבועות עכשיו, נכון? גבינה ועוד גבינה ועוד גבינה.

אז קודם כל, איכס.

דבר שני, הבראוניז האלה – הם לא מכילים גבינה. אפילו לא טיפה אחת.

ובחוצפתם הרבה, הם גם לא לבנים, הסממן הבולט הנוסף של החג.

אבל הבראוניז האלה? הם לא מתנצלים.

…

הקיץ בפתח וממש תכף צריך ללבוש בגד ים.

הבראוניז האלה הם הדבר האחרון שאתם צריכים טרום עונת הספידו והביקיני.

עדיף לאכול סלט.

אולי לשתות איזה שייק ירוק.

בא לכם משהו מתוק? לכו על תפוח.

הבראוניז האלה? הם לא מתנצלים.

…

מאות גרמים של חמאה זה הכי אנטי-טבעוני שיש.

מאות גרמים של סוכר זה כל כך לא בריא.

ושוקולד? טוב, שוקולד מריר זה בסדר, אבל.. אה שוקולד צ’יפס פשוטים? שוקולד חלב? כן.. לא בריא.

הבראוניז האלה יוצאים נגד כל האסכולות הרווחות והפופולריות (אני נזהרת מלומר “טרנדים”) בתחום הקולינריה היום. הם לא ידידותיים לסביבה, לא ידידותיים לגזרה, לא ידידותיים לכולסטרול.

אבל נחשו מה!

נכון מאד, הבראוניז האלה לא מתנצלים.

…

אם אתם מעבירים את חמישי-שישי חולים בבית, עוברים הלוך ושוב בין נמנום במיטה לרביצה מעולפת מול הטלוויזיה בסלון (ותודה לרופאות הפרטיות שלי, ד”ר מרדית’ גריי וד”ר מינדי להירי), בין המדחום (37.4 זה לא חום, לפחות זה מה שהרופא בקופת החולים אמר. אני בטוחה שד”ר גריי היתה חולקת עליו) לסטרפסילס, בין המשאף לדקסמול..

אם כך נראה חלקו הראשון של סוף השבוע שלכם, יכול להיות שלקום ביום שבת בבוקר ולהכריז “אני מכינה בראוניז!” זה לא הרעיון הכי חכם.

ואם כבר החלטתם בכל זאת לנצל את חלקו השני של סוף השבוע על מנת להרוס את כל הכוחות שאגרתם בזכות המנוחה מהיומיים הקודמים, אולי עדיף ללכת על בראוניז רגילים.

לא בראוניז עם בצק עוגיות. וציפוי שוקולד מומס מתקשה.

נכון, אף חלק של המתכון לא מסובך במיוחד. חלקים ממנו אתם אולי אפילו זוכרים בעל פה (נו, ככה זה כשמכינים תבנית בראוניז כמעט כל שבוע, לפעמים פעמיים בשבוע).

אבל עדיין. לעמוד על הרגליים, להכין, לאפות, לצלם, לעשות כלים.

אולי היה עדיף לא להכין בראוניז.

או להכין בראוניז יותר קלים.

אבל חשוב שתזכרו דבר חשוב, דבר שבלי להיות דרמטית, הוא אחד הדברים החשובים שתלמדו בחייכם וצריך להישאר אתכם לעולמי עד:

הבראוניז האלה.

הבראוניז האלה?

הם לא מתנצלים.

…

הם בראוניז. פאדג’יים. עם שוקולד מריר וחמאה וקצת קפה, רק כדי להדגיש את השוקולד.

לא מתוקים מדי, כי שמתי בהם קצת פחות סוכר מבדרך כלל.

אבל מתוקים מספיק.

מצופים בבצק עוגיות שוקולד צ’יפס.

בצק עוגיות עם סוכר לבן. וסוכר חום.

וחמאה. כן, עוד חמאה.

והוא לא פשוט מפוזר או מזולף או משוטח מעל הבראוניז.

בצק העוגיות נדחס לתוך כף גלידה גדולה ונאסף לכיפות גדושות ומרשימות. טובות מראה וטובות לב. משובבות נפש.

מנוקדות בשוקולד צ’יפס. כמובן.

הכיפות האלה מונחות בגאון מעל הבראוניז. בסדר מדויק. בדיוק מסודר.

ארבע שורות. ארבעה טורים.

והמון שוקולד צ’יפס.

מעל בצק העוגיות, כדי שלא יחסר שוקולד, יש שכבה של שוקולד חלב מומס. עם קצת שמן, שיעזור לו להתקשות.

הוא לא חלק, ציפוי השוקולד. הוא לא מכסה את כל הבצק.

אבל יש מעט (לא באמת מעט) ממנו מעל כל כיפה. וכשמוזגים אותו, הוא נוזל בין הכיפות, אז גם ביניהן יש מלא שוקולד חלב מומס שהתקשה והפך לגוש שוקולד מתקתק וטעים.

הוא שם כדי להוסיף עוד גוון של חום. ועוד טעם של שוקולד.

וממש למעלה, מעל הכל, כדי שלא ישעמם מרקמית, ברס. אגוזים מסוכרים קטנטנים, אם תרצו.

כדי שלא ישעמם.

אבל עזבו, למה אני מאריכה ומבזבזת לכם את הזמן? והכח? והסבלנות?

בעצם – מה אני מתנצלת? זה הכי לא המוטיב היום!

עדיף שאפנה את הבמה לבראוניז האלה.

כי הם —

(אמרו את זה יחד איתי)

— הם לא מתנצלים.

מקור המתכון: הבראוניז מבוססים על הבראוניז הקבועים שלי, עם שינויים. בצק העוגיות על טראפלס בצק העוגיות שלי, גם כן עם שינויים קלים.

לא יודעת.. אם אני צריכה לשכנע אתכם שבראוניז עם בצק עוגיות זה רעיון טוב, או אם אני צריכה להסביר לכם עד כמה זה טעים, אז כנראה שהקשר שלנו הוא לא מה שחשבתי שהוא.

אם זה המצב, אז אני… אני צריכה לחשוב קצת על דברים. אולי נקח הפסקה או משהו, הקשר הזה קצת חונק אותי.