אני מרגישה שצריך ישר לפתוח את הנושא ולהניח את הקלפים על השולחן.
פסיפלורה קצת (הרבה) נראית כמו נזלת.
סליחה, אבל אתם יודעים שאני קצת (הרבה) צודקת.
אל תבינו אותי לא נכון, אני מתה על פסיפלורות.
אפילו טראומת הטירונות שלי – כלומר, העובדה שלאורך כל הטירונות הזוועתית שלי השתמשתי בסבון בניחוח פסיפלורה, ומאז הריח הזה תמיד מזכיר לי את שלושת השבועות מהגיהנום שחוויתי – לא גרמה לי לא לאהוב פסיפלורות.
וכן, כנראה שהטירונות שלי לא באמת היתה כזאת נוראית, אבל אתם יודעים.. אני בחורה די מפונקת.
וכן, אני יודעת שמאד לא מתאים לי לאהוב פסיפלורות.
אני, מלכת ה”איכס, אני לא אוהבת את השלם-את-החסר ללא כל סיבה הגיונית”. אוהבת פסיפלורה.
ופסיפלורה, כאמור, קצת נראית כמו נזלת.
מבפנים.
מבחוץ.. מבחוץ היא פשוט מין דבר חום-אפור-סגול-בקטע-רע, מקומט כזה. מוזר.
מצד אחד, מדובר בפרי די מכוער.
מצד שני, יש לו מלא חן, עם כל הקמטים שלו, ועם התוכן המיצי הכתמתם שלו, והגרעינים המתפצפצים ההורסים, להלן המקבילה הבריאה לסוכריות קופצות.
מצד שלישי, עדיין מדובר בפרי די מכוער.
סליחה, פסיפלורה, את יודעת שאני מתה עלייך, אבל.. היי פסי, לאן את הולכת? תחזרי!
בכל אופן, אמנם בעקרון אני צלמת בחסד עליון והתמונות שלי תמיד הורסות ומהממות ומושלמות ו–
טוב, תפסיקו לצחוק שניה, אני מנסה לדבר פה.
קיצור, חרף העובדה שאני סופר טובה בצילום וסטיילינג וכל הג’אז הזה, הרגשתי שאני זקוקה לתמיכה כשזה מגיע לפסיפלורה*.
*למה כל כך התעקשתי על פסיפלורה מלכתחילה, אתם שואלים? כי כחומר. ידעתם שלפסיפלורה קוראים בכלל בעברית שעונית נאכלת? יא-מי.
אז מזל מזל מזל שלפני שבועות מספר, בעודי חושבת על מתכונים פסיפלוריים – טארט? קאפקייקס? עוגיות? מה שבטוח, יהיה שם קרד פסיפלורה, כי קרד! פסיפלורה! – קיבלתי מייל מבחור בשם נעם בן אהרון.
נעם סיפר לי שהוא צלם וכמו אביר על סוס לבן, הציע לצלם לי פוסט בבלוג.
רגע רגע, לצלם לי פוסט לבלוג? כאילו — יש מצב שיהיה פה פוסט עם תמונות שלא כולן היו צריכות להישאר על רצפת חדר העריכה?
התרגשויות!
המתנתי כמה שעות, כדי שנעם לא יחשוב בטעות שאני בחורה מתלהבת והיסטרית (זה הזמן לציין שאני לחלוטין בחורה מתלהבת והיסטרית), ועניתי לו באדישות קולית ש”יאללה, מגניב. זורמת. וואטאבר. סי איף איי קר. לא רוצה? לא צריך”.
טוב, זה שקר. אני מעדיפה לא לספור את מספר סימני הקריאה שהיו במייל התשובה שלי, אבל זה הלך משהו בסגנון של “היי! נעם! כן! ברור! איזה! מגניב! וואו! תראה, עוד סימן קריאה!”.
פלוס מינוס.
אז קבענו להיפגש, ואני ניצלתי את הזמן עד המפגש כדי לנסות את המתכון שרציתי להכין, כדי לא לעשות פאדיחות ברגע האמת ופתאום להכין משהו מזעזע (שיתועד בתמונות שוות ואיכותיות לנצח נצחים).
כאמור, קרד הפסיפלורה כבר היה נתון.
בהתחלה חשבתי על טארט, ואז נזכרתי ש.. בצק פריך. אצלי זה יוצא יותר כמו בצק פח-ריך.
**צחוק מוקלט**
טוב, לא טארט.
מה לגבי בלונדיז? נגיד.. שכבה דקה של בלונדיז, אולי – בטוח – עם שוקולד לבן. מעליה קרד פסיפלורה.
מעניין, מור. מעניין. מה עוד? זה לא מרגיש מספיק.
שנלך על קצפת קוקוס? זה כמו קצפת רגילה, רק יותר מיוחד ומתלהב מעצמו.
הופה, קצפת קוקוס מתלהבת מעצמה, אהבתי!
אז בלונדיז עם שוקולד לבן, קרד פסיפלורה, וקצפת קוקוס. יס.
קצפת קוקוס ווניל, מור.
טוב טוב, קצפת קוקוס ווניל.
אז הכנתי. השחמתי חמאה לבלונדיז (כי החיים שלי בנקודת הזמן הנוכחית סובבים סביב “מה אני יכולה לעשות שיצריך חמאה חומה?”),
לקחתי משכנתא כדי לקנות פסיפלורות (אנשים שיש להם עצי פסיפלורות בחצר והם פשוט לא יודעים מה לעשות עם כל הפירות האלה, אני לא רוצה לשמוע אתכם. אתם מתים עבורי),
וקיררתי קרם קוקוס עבור הקצפת (תקשיבו, אסף קנה לי סוג מסוים – אני סתומה, אז אני לא זוכרת איזה – שהוא כנראה כל כך מלא שומן, אז אפשר להשתמש בכל הפחית כשמכינים קצפת. כאילו.. מכירים את זה שכשרוצים להקציף קרם קוקוס, אומרים “קררו את הקרם, השתמשו רק בחלק הקרמי בחלק העליון של הפחית, ותתעלמו מעל הנוזל בתחתית?” אז פה אין נוזל. אולי כפית או שתיים של נוזל, כל השאר קרם, וזה נפלא ונהדר ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי מרוב אושר. ושומן. גם של הקרם, גם שלי, אבל זה לא העניין כרגע).
וכמובן, שדווקא כשאני עושה ניסיון ומתכוננת מראש לפני שאני מצלמת מתכון —
יצא טוב.
טוב ברמה שלא ראיתי צורך לשנות כמעט שום דבר.
בוהו, אני מור, ומתכונים יוצאים לי טוב ישר על ההתחלה. אני מבינה איך זה נשמע, אבל.. נו, אתם יודעים למה התכוונתי, לא? לא? כן. יופי. כך חשבתי.
בקיצור, העוגה יצאה אחלה:
שכבת הבלונדיז מתוקה (מאד) ולעיסה כזאת, כמו עוגיה אחת גדולה עם חמאה חומה וסוכר חום ושוקולד צ’יפס לבנים.
קרד הפסיפלורה עליה חמצמץ ומתקתק ומתפצפץ ונהדר.
וקצפת הקוקוס-וניל? טוב, היא פשוט קלאסית ואלגנטית ומוסיפה מלא הוד והדר למתכון.
יאפ, הוד והדר. אמרתי שהקצפת מוסיפה הוד והדר. גם אני לא לגמרי בטוחה למה התכוונתי, אבל בואו נמשיך הלאה.
בכל אופן, אז הגיע רגע האמת — שישי בבוקר. נעם מגיע. מלא ציוד וחצובות ופלאשים ועניינים.
ואני? מי אני ומה אני? אפילו סינר יפה אין לי כדי להצטלם איתו!
“רגע, נעם, אתה מצלם גם אותי? לא רק את הידיים שלי? אני יוצאת שמנה בתמונות? אולי כדאי שאחליף בגדים? שמלה שחורה זה בסדר? בטוח שאני לא יוצאת שמנה?”
בסך הכל, כיף לעבוד איתי. ולא משנה כמה פעמים יסבירו לי שלא מצלמים אותי, אני עדיין אתנהג כמו דיוה בלתי נסבלת ואדרוש שיביאו לי מלא ממתקים והפתעות לקרון שלי, כי —
רגע, מה זאת אומרת אין לי קרון?! שמישהו ישיג לי את הסוכן שלי!
אה, אין לי גם סוכן? אוקיי. אממ. בואו נמשיך הלאה ונתן לי רגע להתאושש. לא קל להיות אני כרגע.
אז נעם צילם, אני עשיתי בלאגן (סתם, יחסית לעצמי זה היה די סביר), ולאט לאט נבנתה לה העוגה ההיא, עם השוקולד הלבן והפסיפלורה והקוקוס. נו, זאת שדיברתי עליה קודם.
לא תאמינו, אבל אשכרה יצא טוב גם בפעם השניה!!
(התרגשויות)
והתמונות? טוב, אני אתן לכם לשפוט לבד, אבל אני חושבת שדי ברור שלא אני צילמתי את התמונות האלה.
לא, חכמולוגים, לא רק כי רואים אותי ואת שתי הידיים שלי בחלק גדול מהתמונות. פשוט כי הן יפות ומקצועיות ונעם סופר מוכשר (ברור שאני לא מתחנפת רק כי אני מנסה לגרום לו לבוא ולצלם לי עוד מלא פוסטים, איזו סיבה יש לכם לחשוב ככה?! אגב נעם, אממ.. אם יש לך יום שישי פנוי מתישהו.. אתה יודע איפה אני גרה……).
לסיום: אני מודעת לזה שזה נראה כאילו תיאמתי צבעים עם הלק והפסיפלורות והסיר והלקקן, כולם במשפחת הצהוב-כתום. נשבעת לכם שלא. אני פשוט ממש אוהבת צהוב.
ולסיכום (אני לא רמאית, זה שונה מ”לסיום”) — אתם חייבים להכין את העוגה הזאת (גם כי אמרתי, וגם כי היא ממש טעימה, וגם כי בטח יש לכם מלא פסיפלורות שגדלו לכם בחצר, ואתם לא יודעים מה לעשות איתן, מעצבנים), אתם חייבים ללכת לראות את שאר מתכוני הפסיפלורה של משתתפי כחומר (כי יש שם דברים ממש שווים, וכי כבר סיכמנו שאתם טובעים בפסיפלורות חינמיות, נודניקים), ואתם חייבים ללכת לראות את התמונות של נעם בן אהרון (כי הוא לגמרי מוכשר, ובעיקר כי אמרתי לכם שאתם חייבים).
בתודה, בברכה, ושיהיה לכם יום צהוב-כתום.
***
בלונדיז שוקולד לבן עם קרד פסיפלורה וקצפת קוקוס-וניל
מקור המתכון: הבלונדיז מבוססים על מתכון של סמיטן האחת והיחידה, הקרד על זה, שכבר הכנתי פעם. הקצפת מבוססת על עצמה.
כמות: עוגה אחת (די נמוכה) בקוטר 22 ס”מ (אפשר גם 20/24).
מצרכים:
לבלונדיז
100 ג’ חמאה
180 ג’ (3/4 כוס) סוכר חום כהה
1 ביצה גדולה
2 כפיות תמצית וניל
קורט מלח
140 ג’ (1 כוס) קמח לבן
50 ג’ (1/4 כוס) שוקולד צ’יפס לבן/שוקולד לבן, קצוץ
לקרד פסיפלורה
50 ג’ חמאה רכה
150 ג’ (3/4 כוס) סוכר לבן
2 ביצים גדולות
60 מ”ל (1/4) כוס מיץ פסיפלורה, ראו הערה בהמשך
קורט מלח
2-3 כפיות גרעיני פסיפלורה (לא חובה)
לקצפת קוקוס-וניל
200 ג’ (כ-1/2 פחית) קרם קוקוס קר (כזה שצונן במקרר למשך לילה), רק החלק הקרמי-מוצק (לא הנוזל!)
1/2 כפית מחית וניל
15 ג’ (1/2 1 כפות) אבקת סוכר
אופן ההכנה:
1. מתחילים בהכנת הקרד: מניחים חמאה בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומקרימים דקה-שתיים.
2. מוסיפים סוכר ומערבבים היטב. במידת הצורך, מנקים את תחתית ודפנות הקערה בעזרת לקקן.
3. מוסיפים ביצים, אחת אחת, תוך כדי ערבוב – ממתינים להיטמעות הראשונה ורק לאחר מכן מוסיפים את השניה.
4. מנקים שוב את תחתית ודפנות הקערה. מוסיפים מיץ פסיפלורה ומלח ומערבבים עד לקבלת תערובת אחידה.
5. יוצקים את תכולת הקערה לסיר קטן ומבשלים על אש בינונית, תוך כדי טריפה מתמדת, עד להסמכה, משהו כמו חמש דקות.
6. מסירים מהאש, מסננים לתוך קערה. אם רוצים, מערבבים פנימה בשלב זה את גרעיני הפסיפלורה. מצפים את הקרד בניילון נצמד ומעבירים למקרר, על מנת שיצטנן למשך שעה אחת לפחות.
7. בינתיים עוברים להכנת הבלונדיז: מחממים תנור ל-180 מעלות ומשמנים תבנית עגולה נמוכה (גובה 2 ס”מ).
8. משחימים חמאה: מניחים חמאה בסיר קטן. מבשלים על אש בינונית עד להמסת החמאה. ממשיכים לבשל עוד מספר דקות, תוך כדי ערבוב תדיר, עד לרגע שמתחילים להופיע שבבים חומים בתחתית הסיר. מסירים מיד מהאש ומעבירים לקערה, על מנת שהחמאה תתקרר קצת.
9. כאשר החמאה הצטננה מעט, מניחים אותה בקערה בינונית, יחד עם סוכר חום. מערבבים היטב.
10. מוסיפים ביצה ווניל. טורפים היטב.
11. מוסיפים מלח, קמח ושוקולד לבן. מערבבים רק עד לקבלת בלילה חלקה – כפי שאפשר לראות בתמונות, אני התחלתי במטרפה ועברתי ללקקן, כי זה היה יותר נוח בשלב זה, כאשר הבלילה למעשה הפכה לסוג של בצק.
12. מעבירים לתבנית ומיישרים לשכבה אחידה – אפשר, אפילו רצוי, בעזרת הידיים.
13. אופים 13-15 דקות, עד שהעוגה מתייצבת. מצננים לגמרי, ומחלצים מהתבנית.
14. להכנת הקצפת: מניחים קרם קוקוס, מחית וניל ואבקת סוכר בקערת המיקסר. מחברים וו בלון ומקציפים לקצפת יציבה.
15. להרכבה: מניחים את שכבת הבלונדיז בצלחת הגשה. מורחים מעליה את קרד הפסיפלורה (אם הוא התקשה במקרר, אפשר “לרענן” אותו מעט בעזרת מטרפה). יוצקים את קצפת הקוקוס-וניל מלמעלה ומיישרים לשכבה אחידה. לחילופין, אפשר גם להעביר לשק זילוף ולזלף איך שרוצים. אפשרות נוספת — אפשר לחתוך את העוגה לפרוסות ולהגיש כל פרוסה עם מעט קצפת.
הערות/תוספות/שדרוגים:
- לגבי מיץ הפסיפלורה: פשוט חוצים כמה פסיפלורות ומסננים את התוכן שלהן לתוך קערה, על מנת לקבל רק מיץ, בלי גרעינים. את הגרעינים, אם רוצים, שומרים בצד ומוסיפים לקרד המוכן.
- כמה פסיפלורות? בפעם הראשונה שהכנתי הייתי זקוקה לחמש פסיפלורות, בפעם השניה הן היו עסיסיות בטירוף, אז חמש הספיקו לי להרבה יותר מרבע כוס. כדאי להכין ארבע-חמש פסיפלורות, ליתר בטחון.
- קחו בחשבון ששכבת הבלונדיז נורא מתוקה – לדעתי קרד הפסיפלורה החמצמץ מאזן אותה, אבל שלא תגידו שלא אמרתי.
עכשיו אתם תוהים האם זה בסדר, בלי קשר לבלונדיז ולקצפת, פשוט להכין קרד פסיפלורה ולאכול אותו בכפית. התשובה היא בהחלט, בהחלט כן.
13 תגובות
איזה פוסט מואר וחביב! כיף לפתוח את השבוע בכל הצהוב הכתום הזה 🙂
התמונות מהממות והרגת אותי מצחוק!!!
השילוב של הפסיפלורה עם הלק הצהוב גאוני,
ולמרות שלא תיאמת צבעים, אני אומרת טרנד חדש מדי פוסט.
חוצמזה הצילומים הורסים ביותר, והעוגה נראית טעימה!
העיקר שהקצפת מבוססת על עצמה…
צילומים מדהימים
כמו-כן, לק
התמונות יפהפיות!
וגם הפאי (סליחה, בלונדיז שוקולד לבן עם קארד פסיפלורה וקצפת קוקוס וניל) נראה סופר מפתה!
התמונות יפהפיות!
וגם הפאי (סליחה, בלונדיז שוקולד לבן עם קארד פסיפלורה וקצפת קוקוס וניל) נראה סופר מפתה!
וולקאם טו דה אמאזינג וורלד אוף לכתוב-בלוג-ושמישהו-אחר-יצלם. אחד הדברים האהובים עליי
אני המומה שאת אוהבת את האיכספלורה הזה! את? פסיפלורה?! מהכל?? ועגבניה לא? מוזרה אחת. בסוף אני אגלה שאת אוהבת גם איכסשואים, ואם את מחובבי הקישואים (גם זוקיני זה איכס!) אז זהו! זהו!
😉
הצחקת אותי לאללה 🙂 🙂
כמו כן – אחלה תמונות ואחלה לק.
ואחלה רעיון יהיה לשלוח לי פרוסה/ שתיים/ עוגה שלמה
כי היא נראית צהבהבה וקיצית ומשמחת. וכי פה הקיץ מאיים לברוח והחורף מאיים לבצע השתלטות עויינת ואני לא אעמוד בשלג בספטמבר אאעאעאעאעהאהאהאהעהאהעהעהעה :-O
נראה משגע! איזה כיף שיש לי פסיפלורות במקרר. בטוח זה הקינוח שאני הולכת להכין.
שני
העוגה נראת מעולה ממש והתמונות הורסות!
היי מור אפשר לקארד פסיפלורה להשתמש במחית קנויה של פסיפלורה שהיא יותר סמיכה?
לא נראה לי שאמורה להיות בעיה 🙂