פוסט יום ההולדת השישי של הבלוג, לפני שנה בדיוק, יצא לי קצת מדוכא ובכייני. אני התלוננתי על זה שהוא לא התקדם ואני לא התקדמתי, על זה שלא קרה שום דבר במהלך שנת קיומו השישית. אתם, בתגובה, הייתם חמודים להחריד ואמרתם לי כל מיני דברים יפים.
(זה הזמן להתוודות: מי שידל אתכם לעשות את זה? אסף? אמא שלי? מה אבא שלי הציע לכם בתמורה לנחמדות שלכם?)
היום, כשהבלוג בן שבע (בום!), אני מרגישה קצת יותר.. מפויסת? שלמה? שמנה? רגע, לא, המילה האחרונה לא היתה קשורה. נכונה, אך לא קשורה.
זאת אומרת, אני יכולה להעמיד פנים שאני לא נתקפת חרדה מדי פעם, תוהה איך להוא שפתח את הבלוג שלוש שנים אחריי יש יותר עוקבים באינסטגרם ממני.. איך להיא שלא פרסמה פוסט חדש כבר חודשיים יש יותר לייקים בפייסבוק ממני… ולצרוח לאסף פעם בשבוע “אבל למה כולם מגשימים את עצמם חוץ ממניייייייייי?!”.
אבל אני כן נתקפת וכן תוהה ולאסף כבר יש נזק בלתי הפיך באזניים מרוב צרחות.
ברור, כולנו פה רק בשביל האמנות, אבל אם תמצאו בלוגר שיגיד לכם שהוא לא מתעניין בסטטיסטיקות ושהוא לא משווה את עצמו לאחרים פעם ב-/לעתים/כל הזמן, יש שתי אפשרויות: או שהוא הגיע לרמות זן על אנושיות… או שהוא שקרן.
בכל אופן.
אם מתעלמים מרגעי השבירה האלו מדי פעם, אני מרגישה די טוב לגבי הבלוג כרגע.
נכון, הוא נראה כבר תקופה ארוכה כמו הפרצוף שלי. וזו לא מחמאה. הוא ישן ומיושן, מאגר המתכונים עדיין לא עובד (כן, מור של יום הולדת שש חזתה בצורה מדויקת את זה שמור של יום הולדת שבע עדיין תתלונן על מאגר המתכונים המקולקל מבלי שהיא עשתה שום דבר כדי לטפל בזה), יכולות הצילום שלי לא השתפרו בבת אחת באורח פלא (שוקינג, לא?), ויש כל כך הרבה שיכולים-צריכים-חייבים-מוכרחים להשתנות ולהשתפר בקרוב. או ברחוק. או.. מתישהו. כשיהיה לי זמן.
אבל זה בסדר. כי הבלוג עדיין פה, כבר שבע שנים רצופות, עם קרוב לארבע מאות פוסטים. ואני לא רואה אותו הולך לשום מקום בזמן הקרוב. יש חודשים שאני מפרסמת פחות. יש פוסטים שאני חייבת להעלות ולא ממש בא לי לכתוב, אז הם יוצאים קצרים ולקוניים במיוחד (אתם בדרך כלל שמים לב ונוזפים בי, שזה מחמיא ומטריד כאחד. אבל בעיקר מחמיא). אבל בשורה התחתונה, לא בא לי להפסיק. כל כמה זמן יקפוץ לי לראש רעיון למתכון שאני חייבת לנסות ולראות אם הוא מוצלח כמו שדמיינתי אותו. בין לבין אני אתקל איפשהו במתכון שאין לי ברירה אלא להכין לו אדפטציה משלי.
וכשהדברים האלה יוצאים טוב, אני מתה לשתף אתכם. שתראו. שאולי תנסו גם. או שתחשבו לעצמכם “היא נורמלית? בצק עוגיות בתוך בצק שמרים? איפה משטרת הקולינריה כשצריך אותה?”.
מה שאני מנסה להגיד זה שמצד אחד, אני יושבת פה וממלמלת לעצמי “שבע שנים? כבר? איך? באמת סיימתי תואר, החלפתי ארבע עבודות, עברתי שתי דירות, התחתנתי, קניתי דירה ואכלתי מאות קילוגרמים של שוקולד מתוך הצנצנת*, ובכל הזמן הזה הכנתי דברים וצילמתי אותם וכתבתי עליהם? אני באמת מנהלת את הבלוג הזה כבר שבע שנים?”
*אם יש סיבה אחת לא לקנות שוקולד איכותי שנמכר בקילוגרמים בשוק לוינסקי ודומיו, אם יש סיבה אחת להמשיך לעבוד עם טבלאות של עלית/ורד הגליל/וואטאבר, זה פשוט שהרבה יותר קשה לנשנש טבלת שוקולד בלי להתאמץ לשבור אותה לקוביות. כשקונים שוקולד בגודל שמזכיר שוקולד צ’יפס, אין דבר קל יותר מלקחת חופן (ועוד אחד, ואז עוד שלושה) שוקולד מתוך הצנצנת ולאכול אותו כמו פיצוחים.
מצד שני, אני לא זוכרת בכלל תקופה שבה הבלוג לא היה קיים. הוא כבר חלק כל כך גדול מהחיים שלי, ממי שאני.. פגשתי בזכותו את כמה מהחברים הטובים שלי, יש אנשים שמכירים אותי פשוט כ”מורקייק” ולא כמור, ובגדול אני באמת לא זוכרת מה היה לפני הבלוג.
אתם קצת בשוק מהרגשנות שלי? כן.. כן, גם אני.
oh well, שנה שעברה היה יום הולדת דכאוני, השנה יש אחד קצת סנטימנטלי. שלא תגידו שאני לא מגוונת לכם.
…
טוב, צחוק צחוק, השאלה האמיתית היא איך בחרתי לחגוג, לא?
שמעו, זה לא היה קל. חשבתי וחשבתי, והמח שלי כל הזמן לכיוון עוגת שבע שכבות. זאת אומרת, קודם כל הוא הלך לכיוון מודל שבע השכבות, אבל אז חשבתי על האפשרות להתחיל את הפוסט במשפט הבא: “מודל שבע השכבות הוא מודל המציג את הפעולות השונות הנדרשות על מנת להעביר נתונים ברשת תקשורת, ואת הסדר בין הפעולות השונות”.
ואז חשבתי על כל האנשים שיצאו בבהלה מהפוסט הזה וככל הנראה לא יחזרו לבלוג לעולם. אז ניתבתי מחדש את המח שלי לכיוון עוגת שבע השכבות. אבל לא הצלחתי לחשוב על משהו מספיק מוצלח, ובכלל.. מי מכין עוגה בת שבע שכבות? יותר הגיוני להכין שש שכבות. או שמונה. בקיצור, מספר זוגי של שכבות (או שלוש, כי שלוש זה מספר מספיק קטן כדי להיות מספר שכבות הגיוני, אפילו שהוא אי זוגי, ועכשיו אתם בטח חושבים לעצמכם כמה מזעזע להיות בתוך הראש שלי, נכון?).
אז לא עוגת שבע שכבות. אבל.. אבל רגע, מה עם החטיף האמריקאי שראיתי אינספור מתכונים שלו, ה-seven layer bars, הידועים גם בתור magic layer bars? אולי זה יכול לעבוד?
גיגלתי. קראתי קצת מתכונים. הבנתי שלא באמת בא לי לשפוך ערמות של שוקולד צ’יפס ועוד כל מיני צ’יפס ופתיתי קוקוס, לכסות את הכל בחלב מרוכז, ולקרוא לזה מתכון של שבע שכבות. אולי אני רמאית, אבל גם לי יש גבולות.
ואז נזכרתי בקופסא שאסף גילה לפני כמה שבועות במחסן:
“תגידי, מה יש בקופסא הזו במדף התחתון? הקופסא הסגורה?”
“כלי לטרייפל.”
“אוקיי. למה הוא נמצא בתוך קופסא סגורה?”
“כי.. כי קניתי אותו במבצע כשנטלי ואני הלכנו לקנות מתנת חנוכת בית לטל כשהיא עברה דירה ונסענו לבקר אותה, ולא יצא לי להשתמש בו מאז.”
החלק שהשמטתי מהתשובה שלי היה שהביקור הזה היה לפני שנתיים (מצאתי את הקבלה בתוך הקופסא — דצמבר 2014), ושטל הספיקה להתחתן ולעבור דירה נוספת מאז. אבל אסף לא צריך היה לדעת את זה.
מה ששכחתי הוא שאסף היה איתי בחתונה, אז למעשה הוא כבר ידע את כל זה, או לפחות את הרוב. אופס. וכן, הוא נזף בי בהתאם על זה שאני קונה דברים ולא השתמשתי בהם.
נחושה בדעתי להוכיח לו שהוא לחלוטין טועה ושאני בסך הכל המתנתי למוזה כדי להשתמש בכלי שלי, התחלתי לחשוב על טרייפלים. טרייפל טרייפל טרייפל —
טרייפל זה לא בדיוק עוגה. כל הקטע של טרייפל זה שכבות. אני לחלוטין יכולה להכין טרייפל בן שבע שכבות בתוך כלי הטרייפל שלי, וזה לגמרי יהיה בסדר ולא מוזר, כי טרייפל זה לא עוגה. אין סיבה שלטרייפל לא יהיו שבע שכבות.
בבקשה אסף, אני אכין טרייפל בכלי החדש-ישן שלי, ואתה תאכל את הכובע! ואת הטרייפל!
הוא, כמובן, היה סקפטי. זה לא יצליח וזה יצא לך עקום, ואני לא מבין את הקונספט בכלל, ומה את רוצה מהחיים שלי?
אבל אני כבר החלטתי שזה לא הולך להיות הטרייפל הכי מוגזם ושווה וטעים בהיסטוריה, ושום דבר לא עמד לעצור בעדי.
לאחר מספר התלבטויות לגבי מה בדיוק יהיה בשכבות ומה יהיה סדר ההרכבה (כמובן שהגעתי לסדר מסוים, ואז שיניתי את דעתי תוך כדי ההרכבה), כולל הצקות לאסף לגבי דעתו בנושא (“אני לא יודע, תניחי לי”), הגעתי לטרייפל תיאורטי שהייתי מאד מרוצה ממנה.
אסף עדיין היה סקפטי.
אז בתור עונש, הושבתי אותו לצלם מאות תמונות (לא צוחקת, מעל שש מאות תמונות) שלי מרכיבה את הטרייפל, כדי להכין לכם סרטון מטופש אך כיפי.
בתור עונש שני, הכנתי לו את טרייפל החלומות שלו והכרחתי אותו לאכול את כולו לבד. because I’m evil.
כן, לפעמים טרייפל מכיל פירות. לא הטרייפל שלנו.
כן, היה מתבקש שלפחות אכניס קצת חמאת בוטנים בין כל השוקולד. אבל אסף מופרע, אז הלכתי על שוקולד נקי. בחיזוק וניל.
מוכנים? יאללה. שימו לב:
1. קוביות בראוניז – כי כל דבר טוב מתחיל בבראוניז
2. קרם פטיסייר אוראו – אם תכינו את הדבר הזה ותחושו צורך למרוח אותו על כל הגוף שלכם כמו קרם גוף, אני לחלוטין אבין
3. פירורי עוגיות שוקולד צ’יפס – או בשמם הקצר יותר, “סמים קשים”
4. גנאש שוקולד מריר מוקצף – כי ברגע האחרון החלטתי שגנאש שוקולד זה לא מספיק, צריך להקציף פנימה עוד שמנת. בשביל הרצינות
5. קוביות עוגת וניל – אתם יכולים להתייחס לזה כמו סורבה שמוגש כמרענן חך בין כל שכבות השוקולד
6. קצפת בקושי ממותקת – כי לא רציתי שהטרייפל יהיה כבד מדי ומתוק מד– תפסיקו לצחוק!
7. ציפוי שוקולד מריר מתקשה – כי הטרייפל שלי רצה להעמיד פנים שהוא קרמבו
(ולא-בדיוק-שכבה נוספת לשנה הבאה: 8. כוכבי זהב וקונפטי כסף – כי זה חגיגי)
מעבר לזה שהטרייפל הזה הוא בערך כל מה שטוב בעולם (אסף אוכל אותו כבר שבוע רצוף, ועדיין מרוח לו חיוך מטופש על הפנים), הוא גם מורכב כמעט כולו מדברים שכבר הכנתי בעבר (חוץ מהפטיסייר אוראו. המתכון הבא שלי, אגב, הולך להיות: קחו כלי טרייפל גדול. הכינו כמות אסטרונומית של פטיסייר אוראו. מלאו את הכלי בקרם. דחפו פנימה את הראש וחושו אושר אמיתי לראשונה בחייכם. בהצלחה!), אז אפשר להסתכל עליו כמעין הומאז’ לעצמי.
או שאפשר, לחילופין, להתייחס אלי כבחורה אוכלת ראשים שלא מפסיקה לדבר על עצמה ועל הבלוג שלה ועפה על זה שהיא הכינה קינוח שאנשים בדרך כלל מגדירים כ”קינוח שאריות” (הייתם צריכים לראות איך עפתי על עצמי לפני יומיים, כשהכנתי קציצות לראשונה בחיי. חמישים גוונים של מביך).
לסיכום, מה נאחל לבלוג? שעד יום הולדת שמונה כבר יהיה לו מאגר מתכונים חי וקיים? או שהחלומות שלי מוגזמים?
אוקיי אוקיי, אז מה נאחל לי? שעד יום הולדת שמונה של הבלוג, הרופאים כבר יצליחו למצוא מינון של כדורים שיאזן אותי, לפחות תשעים אחוז מהזמן?
(אני לא שואלת מה נאחל לאסף, כי ברור שנאחל לו להתחיל להיות בן אדם ולאכול חמאת בוטנים סוף סוף. ובאופן כללי, שפשוט יחזיק מעמד עד שיאזנו לי את הכדורים)
אחת
שתיים
שלוש
ארבע
חמש
שש
***
טרייפל שבע השכבות
כמות: טרייפל אחד גדול מאד + שאריות מחלק מהשכבות.
מצרכים:
לבראוניז
250 ג’ שוקולד מריר, קצוץ גס
100 ג’ חמאה
125 ג’ (1/2 כוס + 2 כפות) סוכר לבן
3 ביצים גדולות
140 ג’ (1 כוס) קמח לבן
1/2 כפית מלח
1/2 כפית אבקת נס קפה (לא חובה)
לקרם פטיסייר אוראו
180 מ”ל (3/4 כוס) חלב
1/2 כפית מחית וניל/1 כפית תמצית וניל
50 ג’ (1/4 כוס) סוכר לבן
2 חלמונים גדולים
15 ג’ (1/2 1 כפות) קמח לבן
20 ג’ חמאה
4-8 עוגיות אוראו (או משהו בסגנון), מרוסקות (אני השתמשתי בשש עוגיות)
לפירורי עוגיות שוקולד צ’יפס
100 ג’ חמאה רכה
100 ג’ (1/2 כוס) סוכר לבן
1/2 כפית מלח
140 ג’ (1 כוס) קמח לבן
100 ג’ שוקולד צ’יפס
לגנאש שוקולד מוקצף
200 ג’ שוקולד מריר
250 מ”ל (1 כוס) שמנת מתוקה
לעוגת וניל
100 ג’ חמאה רכה
125 ג’ (1 כוס + 2 כפות) סוכר לבן
2 ביצים גדולות
1/2 כפית מחית וניל/1 כפית תמצית וניל
175 ג’ (1/4 1 כוסות) קמח לבן
1/2 כפית אבקת אפיה
1/4 כפית מלח
120 מ”ל (1/2 כוס) חלב
לקצפת
250 ג’ (1 כוס) שמנת מתוקה
30 ג’ (3 כפות) אבקת סוכר
לציפוי שוקולד מתקשה
80 ג’ שוקולד מריר
1/2-1 כפית שמן קנולה
סוכריות זהב/כסף/צבעוניות/מה שתרצו, לקישוט
אופן ההכנה:
1. להכנת הבראוניז: מחממים תנור ל-180 מעלות. משמנים ומרפדים בנייר אפיה תבנית ריבועית עם צלע של 20 ס”מ.
2. מניחים שוקולד וחמאה בסיר בינוני. מחממים על אש נמוכה-בינונית, עד להמסה מלאה וקבלת תערובת שוקולדית חלקה ומבריקה. מסירים מהאש ומצננים מספר דקות.
3. מוסיפים סוכר. מערבבים היטב.
4. מוסיפים ביצים וטורפים היטב, עד להיטמעות מלאה.
5. מוסיפים קמח, מלח וקפה. מערבבים עד לקבלת בלילה אחידה לגמרי.
6. יוצקים לתבנית ומיישרים לשכבה אחידה.
7. אופים כעשרים דקות, עד שהבראוניז מתייצבים (קיסם הננעץ במרכז עדיין אמור לצאת די רטוב). מצננים, מחלצים מהתבנית וחותכים לקוביות.
8. להכנת קרם הפטיסייר: מניחים חלב בסיר בינוני ומוסיפים את הווניל ומעט מהסוכר. מבשלים עד לסף רתיחה.
9. בינתיים מניחים חלמונים בקערה קטנה ומוסיפים את שאר הסוכר. טורפים היטב.
10. מוסיפים קמח וטורפים היטב.
11. כאשר התערובת בסיר מתחילה לבעבע, מסירים מהאש ומבצעים השוואת טמפרטורות: מעבירים מספר כפות של החלב לקערת החלמונים. טורפים היטב ומעבירים את כל תוכן הקערה לסיר.
12. מחזירים את הסיר לאש ומבשלים על אש בינונית, תוך כדי ערבוב בלתי פוסק, עד להתחלת הסמכה. מנמיכים את האש ומבשלים, תוך כדי ערבוב, למשך דקה-שתיים נוספות.
13. מוסיפים חמאה ומערבבים עד להמסה מלאה.
14. מסננים את הקרם לתוך קערה, על מנת להיפטר מגושים שאולי נוצרו במהלך הבישול.
15. מקפלים פנימה את פירורי העוגיות, עד לקבלת קרם אוראו חלק ואחיד.
16. מניחים ניילון נצמד על פני הקרם ומעבירים למקרר עד לשימוש, או למשך כשעה.
17. להכנת פירורי העוגיות: מחממים תנור ל-180 מעלות. מרפדים תבנית תנור גדולה בנייר אפיה.
18. מניחים חמאה, סוכר, מלח וקמח בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומערבבים עד לקבלת פירורים בגודל בינוני.
19. מוסיפים שוקולד צ’יפס ומערבבים רק עד לפיזור אחיד.
20. מעבירים את הפירורים לתבנית ומיישרים לשכבה אחידה, פחות או יותר.
21. אופים 10-12 דקות (אני אפיתי 11 דקות), עד שהפירורים מזהיבים – אם הפירורים בקצוות משחימים מעט יותר מהחלקים במרכז, אפשר להוציא את התבנית מהתנור לאחר חמש-שש דקות ולערבב מעט את הפירורים, כפי שעושים עם גרנולה, לטובת פיזור טוב יותר. מצננים.
22. להכנת הגנאש המוקצף: קוצצים גס שוקולד מריר ומניחים בקערה בינונית. ממיסים על בן מארי (או במיקרוגל).
23. מניחים 125 מ”ל (חצי כוס) שמנת מתוקה בסיר קטן ומביאים לסף רתיחה.
24. כאשר השמנת מתחילה לבעבע, יוצקים מעל השוקולד המומס. ממתינים שתיים-שלוש דקות ומערבבים לגנאש אחיד.
25. מכסים בניילון נצמד ומצננים למשך שעתיים-שלוש לפחות, עד לקבלת גנאש קר מאד.
26. מניחים את הגנאש הקר בקערת המיקסר יחד עם שאר השמנת (125 מ”ל/חצי כוס). מחברים וו בלון ומקציפים לגנאש אחיד ויציב.
27. להכנת עוגת הווניל: מחממים תנור ל-180 מעלות. משמנים ומרפדים בנייר אפיה תבנית עגולה בקוטר 22 ס”מ (אפשר גם מעטה קטנה/גדולה יותר).
28. מניחים חמאה וסוכר בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומקרימים היטב, עד לקבלת תערובת בהירה ותפוחה, משהו כמו שלוש-חמש דקות.
29. מוסיפים ביצים, אחת אחת, וטורפים היטב לאחר כל הוספה. יחד עם הביצה השניה אפשר להוסיף גם את הווניל.
30. מערבבים קמח, אבקת אפיה ומלח בקערה בינונית.
31. מנמיכים את מהירות המיקסר ומוסיפים חלב וחומרים יבשים לסירוגין: מתחילים בשליש מכמות הקמח, חצי מהחלב, שליש נוסף מהקמח, שאר החלב ושאר הקמח. מערבבים מעט בין לבין, ובסיום מערבבים רק עד לקבלת בלילה אחידה.
32. יוצקים לתבנית. אופים כ-15 דקות – שימו לב לא לאפות יותר מדי, העוגה דקה למדי והיא תהיה מוכנה די מהר. מצננים לגמרי וחותכים לקוביות.
33. להכנת הקצפת: מניחים שמנת מתוקה ואבקת סוכר בקערת המיקסר. מחברים וו בלון ומקציפים היטב לקצפת יציבה.
34. להכנת ציפוי השוקולד המתקשה: ממיסים שוקולד מריר במיקרוגל או על בן מארי.
35. מערבבים פנימה שמן.
36. להרכבה: מניחים שכבה צפופה עד כמה שאפשר של קוביות בראוניז בתחתית הכלי.
37. מרעננים מעט את קרם הפטיסייר עם המטרפה ומורחים אותו בשכבה אחידה מעל הבראוניז.
38. מפזרים פירורי עוגיות שוקולד צ’יפס מעל הפטסיירי.
39. יוצקים את הגנאש המוקצף ומיישרים לשכבה אחידה (אפשר עם לקקן או פלטה מדורגת).
40. מניחים מעל הגנאש שכבה צפופה של קוביות עוגת וניל.
41. יוצקים את כל הקצפת ומיישרים לשכבה אחידה.
42. יוצקים את ציפוי השוקולד המתקשה – הוא כנראה לא יכסה את כל השכבה מתחתיו, וזה בסדר.
43. אם רוצים, מקשטים בסוכריות צבעוניות או מה שמתחשק לכם.
הערות/תוספות/שדרוגים:
- לפני הכל: אני כתבתי את סדר ההכנה לפי סדר השכבות. זה לא הסדר לפיו עבדתי, ואני משאירה לכם לבחור את סדר העבודה. אפשר, למשל, להכין את הדברים האפויים (בראוניז, פירורי עוגיות, עוגת וניל) מראש ולשמור בקופסא אטומה יום-יומיים, או אפילו להקפיא, אם מכינים ממש מראש.
- הרגישו חופשיים לקחת מה שתראו לנכון מהטרייפל – לדעתי שילוב הטעמים והמרקמים הזה עובד כמו שהוא, אבל אם תרצו להוסיף משהו אחר, או לוותר על אחד האלמנטים, זה עדיין בסדר.
- חלק מהשכבות שלי הספיקו בקושי (את פטיסייר האוראו לא ממש רואים בתוצאה הסופית), אז אפשר להגדיל כמויות, אבל זה מה שאני הכנתי, ואני חושבת שזה סבבה כמו שזה.
- מצד שני, מחלק מהדברים עשויים להישאר שאריות. סומכת עליכם שתתמודדו 😉
- היות שכמעט נגמר לי החלב הרגיל בבית, הכנתי גם את עוגת הווניל וגם את קרם הפטיסייר עם חלב שיבולת שועל, והדבר ממש לא הורגש בטעם הסופי. למקרה שתהיתם אם אפשר להכין פטיסייר עם חלב שיבולת שועל, התשובה היא כן!
- ואם גם אתם מתעצלים להוציא את מעבד המזון בשביל לרסק ארבע עד שמונה עוגיות של אוראו, דעו שאין בעיה לזרוק את העוגיות לתוך שקית סנדוויץ’ קטנה ולמעוך אותן שוב ושוב בעזרת מערוך, עד שהן מרוסקות. מניסיון.
- אני יודעת שהמתכון נראה קצת מאיים, אבל כל האלמנטים מאד מאד פשוטים להכנה, זה פשוט לוקח קצת זמן. קשה לי לתאר את תחושת הסיפוק כשהכל מורכב (אבל החזיקו היטב בשתי ידיים כשאת מרימים את הכלי, הוא כבד!).
- הטרייפל יכול להחזיק כמה ימים במקרר, אפילו שבוע.
בום!!!
וגם — נסו לצפות בסרטון הזה ולא לשיר לעצמכם Everyday I’m triflin’ בלופ אחרי זה. אני לא הצלחתי לעשות את זה.
13 תגובות
מושלם! ומזל טוב 🙂 אין דבר שמשמח אותי יותר מלפתוח את השבוע עם פוסט שלך ♥
מזל טוב, לחיי עוד מאות חפירות מצחיקות ומתוקות!
מזל טוב! פוסט מרגש איז דה בסט! עד מיליון ועשרים!
מזל-קייק! קייקולדת שמח לבלוג! (סליחה)
לא מאמינה שאנחנו חברות כבר כל כך הרבה שנים.
איזה כיף, לחיי עוד מלא שנים טעימות והתחלות חדשות 🙂
וזה נראה כמו הדבר הכי טעים בעולם בערך.
מזל טוב ולעוד הרבה שנים מצחיקות
לא יהיה יותר קל לפזר קרמים בשק זילוף?
את אלופה, מזל טוב לשבע שנים.אוהבת את הבלוג שלך מצחיק,שמח וכיפי.
נראה מעולה וטעים
נהדר! מזל טוב לבלוג וגם לך!
מזל טוב !
באמת עברה כבר שנה מהיומולדת הקודם?
איזה כיף לשמוע אותך חיובית כל כך.
ואנחנו אוהבים את הבלוג בדיוק כמו שהוא!
הטרייפל נראה כמו טרייפל מהחלומות. אני שוקלת לקנות כלי לטרייפל רק כדי להכין אותו.
אף פעם עדיין לא הגבתי, אבל הפעם פשוט לא יכולתי שלא.. מזל טוב! והבלוג מדהים, מתוק ומשעשע בדיוק כמו שהוא!
תודה תודה תודה לכולם!
אפרת, יש מצב שאת צודקת. אבל יש לי שקי זילוף ירוקים מכוערים בבית, זה הרבה פחות פוטוגני מקערות צבעוניות 😉
נראה מגניב וכתוב כיפי. נהניתי לקרוא!
מאיפה קערת הטרייפל שלך ומה הקוטר שלה?
תודה רבה!
את הכלי קניתי, אם אני זוכרת נכון, בנעמן לפני כמה שנים. אני חושבת שהקוטר הוא 22/24 ס"מ.