לחם קוקוס

אין שום דבר רומנטי בקוקוס. אין לו את הטעם של שוקולד, הוא ממש לא אדום כמו תותים, ואם כבר אנחנו הולכים לכיוון הזה – גם לחם, באופן כללי, הוא לא בדיוק תחליף לזר פרחים או טבעת יהלום. לכן, אין מנוס אלא להסיק שהפוסט הזה הוא לא ולנטייני (זו לא מילה, אה?) בעליל, למרות התאריך (אוקיי, אם אתם מתעקשים – הנה לכם שיר שמתאים ליום הזה. במקרה יצא שזה אחד השירים האהובים עלי וזו ההזדמנות שלי לחלוק עם העולם את זה שאני הולכת להופעה של גידי גוב ויהודית רביץ הערב).

ומה הלחם הזה בכל זאת מסמל? קודם כל, כלום – הוא לחם. אבל אם מתעקשים, אז ככה בשלוף – את החופש שלי. כן, אתמול חגגתי מבחן אחרון ואת תחילתו של שבוע חופש עד לתחילת הסמסטר הבא (האחרון, בתקווה..) והעבודה המטורפת שמצפה לחברות שלי ולי על פרויקט ענק (מי מתנדב לכתוב לנו אפליקציה לפלאפון? מבטיחה לתגמל בשלל עוגות ו/או תשלום כספי נכבד. טוב, זה שקר, כי התשלום הכספי הנכבד בדיוק אזל במלאי).

אז אתמול הכנתי את לחם הקוקוס (יותר נכון, אצבעות קוקוס, אבל על זה בהמשך) ואחר כך ביליתי עם האחייניות הכי חמודות בעולם (ואני לא אומרת את זה כי הן האחייניות שלי, באמת שבאופן אובייקטיבי – אי אפשר להיות יותר חמוד מזה). היום הסתפרתי (אחרי שניסיתי לרוץ על ההליכון במכון וכמעט התעלפתי – תודה לך, אחותי, התקף האסתמה מוקדש לך) ובערב – כאמור – הופעה של שני הזמרים האהובים עלי. בהמשך השבוע אני מתכננת לעשות כל מיני דברים כיפיים שבנות עושות ובעקרון אני יוצאת כרגע האדם הכי מעצבן בעולם, אבל עד שפעם אחת יש לי שבוע טוב, מותר… לא?

אני מבטיחה לחזור לרטון ולהתמרמר בשבוע הבא.

באמת.

קיצור, לגבי המתכון עצמו – את לחם הקוקוס הזה הכנתי כבר פעם והוא היה זכור לי ממש לטובה מאז. אתמול הכנתי שוב, ולשמחתי לא התאכזבתי, למרות הציפיות הגבוהות. סוף סוף יצא לי להשתמש בתבנית שאמא שלי קנתה לפני כמה שבועות – תבנית סיליקון ובה שנים עשר שקעים מלבניים, כך שיצאו לי אצבעות קוקוס קטנות וטעימות. נשארה לי קצת בלילה, אז הכנתי את השאר בתבנית אינגליש קייק, כך שבכל זאת אפיתי לחם קוקוס (אגב, כמו לחם בננות – זה לא באמת לחם, יותר כמו עוגה) רשמי, בצורה של כיכר והכל. רק שהלחם יצא נמוך קומה. מאד. לא נורא, טעים בכל זאת. אבל בפעם הבאה נראה לי שפשוט אאפה בשתי נגלות בתבנית השקעים, או שפשוט אכין לחם אחד גדול.

אחרי כל הממבו ג’מבו שלי (note to self: למחוק מרשימת הדברים שאני חייבת לעשות את מספר #28 – להשתמש בביטוי “ממבו ג’מבו”), מה בעצם אני רוצה להגיד? שהלחם הזה ממש ממש טעים. ואל תנסו לחשוב כמה הוא משמין. תשקרו לעצמכם שהוא לא. כי הכחשה זה בריא.

***

מקור המתכון: מבחינתי יעל גרטי, ynet, אבל לטענתה המתכון שייך לשף אוסטרלי נחשב בשם ביל גריינג’ר (הוא באמת נחשב? אני אמורה להתבייש בזה שאני לא מכירה אותו?)

כמות: לפי יעל (אני אוהבת להעמיד פנים שאנשים שאני לא מכירה אבל מכינה מתכונים שלהם הם חברים שלי, לכן הגיוני שאקרא להם בשמם הפרטי.. אולי יעלי? הגזמתי, אה?), צריך לאפות בתבנית אינגליש קייק באורך 35 ס”מ. אני (בתור בחורה שאוהבת לחזור על עצמי. ואז לחזור על עצמי שוב) אפיתי בתבנית שקעים בת 12 מלבנים ואת השאר בתבנית אינגליש קייק (לא יודעת מה האורך, אבל כנראה פחות מ-35 ס”מ).

מצרכים:

75 ג’ חמאה

2 ביצים

1/4 1 כוסות (300 מ”ל) חלב

1 כפית תמצית וניל

1/2 2 כוסות (350 ג’) קמח לבן

2 כפיות שטוחות אבקת אפיה

2 כפיות שטוחות קינמון טחון

1 כוס (200 ג’) סוכר (אני השתמשתי בחצי לבן, חצי דמררה, מהסיבה הקבועה – נגמר לי הסוכר הלבן)

2 כוסות לא מהודקות (150 ג’) קוקוס טחון (אפשר להסתפק בכוס וחצי)

אופן ההכנה:

1. מחממים תנור ל-180 מעלות.

2. ממיסים חמאה בסיר או במיקרוגל. מצננים כעשר דקות.

3. טורפים ביצים בקערה, בעזרת מטרפה ידנית (או מזלג. מזלג עובד יופי).

4. מוסיפים חלב ותמצית וניל וטורפים שוב.

5. בקערה נפרדת מערבבים קמח, אבקת אפיה, קינמון, סוכר וקוקוס.

6. יוצרים שקע בקערת הקמח ויוצקים לתוכו את תערובת הביצים. מערבבים בעזרת כף עד לקבלת תערובת אחידה.

7. מוסיפים את החמאה המומסת ומערבבים לעד להטמעותה בתערובת.

8. יוצקים לתבנית ואופים במשך 55 דקות, או עד שקיסם הננעץ במרכז העוגה יוצא יבש (אני אפיתי את מלבני הקוקוס והמיני-לחם שלי במשך 24 דקות בלבד, וזה הספיק. הם אמנם היו קצת חיוורים ולא ממש השחימו, אבל הם כן נאפו. יכול להיות שאם אופים כיכר אחת גדולה, צריך לאפות יותר זמן). מצננים כחצי שעה, מעטרים באבקת סוכר (רק אם רוצים, ממש לא חובה. אני לא מהתומכים באבקת סוכר כקישוט, באופן כללי) ומגישים.

הערות/תוספות/שדרוגים: