אני, קונדיטורית

על ידי מור
לפני שנה ומשהו, נאמר שנה וחצי, עוד גרתי עם ההורים. יום אחד אמא שלי סיפרה לי על איזה אתר, מנטקה שמו. היא אמרה שזה איזה אתר של קונדיטוריה, משהו כזה. אז נכנסתי. עשיתי לייק לדף הפייסבוק שלהם. והמשכתי עם חיי.
כמובן שבאותה התקופה, חיי = לימודים. תרגילים בלוגיקה, מבחן בחדו”א.. אתם יודעים – גיהנום.
ואז יום אחד ראיתי משהו. מנטקה כתבו שהם עורכים תחרות. אפיית עוגות. “העוגה המושלמת לשבת”, זה היה שם התחרות. מעניין, חשבתי לעצמי. כי כשאתם מנסים להבין את עולמם המורכב של המספרים המרוכבים (כן, הבדיחה הדלוחה היתה מכוונת) בפעם המי-יודע-כמה, הכל מעניין. יכול להיות שבכל יום אחר הייתי מתעלמת מהתחרות הזו, אבל הפעם התעמקתי. אוקיי, צריך להכין עוגה מקורית ולצלם אותה. להעלות לדף הפייסבוק, הממ.. כן. סבבה. והפרס הראשון.. רגע, מה? קורס קונדיטוריה מקצועי? הפרס הראשון הוא קורס קונדיטוריה? וואט דה פאדג’, איפה נרשמים?
אז גיליתי איפה נרשמים. ונרשמתי. כל כך לא אופייני לי, בהיותי אדם נסחף ולא יוזם, זורם ולא מוביל. אבל נרשמתי. אני אחסוך לכם את כל ההמשך, בעיקר כי כבר סיפרתי עליו באריכות רבה (אפרופו “לא אופייני לי”) כאן, אבל בסופו של דבר לקחתי את המקום הראשון וזכיתי בקורס קונדיטוריה ב“בישולים”, בית הספר הגבוה* לקולינריה.
*איך אני מקווה ששף תומר קורא את זה. הוא יהיה כל כך גאה בי על הדגשת הגבוה.
בקיצור.
נרשמתי למסלול הפטיסרי של יום שישי. הקורס החל ב-28 באוקטובר, לפני אחד עשר חודשים בדיוק, ובזמן הזה, למעט מספר מקרים בהם חגים נפלו על יום שישי, כל שבוע התייצבנו בבית הספר בתשע וחצי (היו אפילו כמה פעמים של תשע. בבוקר. ביום שישי, למען השם) לשיעור בן כחמש שעות בממוצע. לפעמים קצת פחות, לרוב הרבה יותר.
והיום סיימנו. הבוקר, ככל שבוע, התכנסה כל הקבוצה פעם אחת אחרונה בתשע וחצי בבוקר, לארוחת סיום וחלוקת תעודות. הפעם אמנם הגענו “על אזרחי” והיינו יותר עסוקים בלאכול מלהכין אוכל, אבל נו.. אל תתקטננו.
רגע, קפצתי קצת יותר מדי קדימה. פספסתי ארבעים ומשהו שבועות, לא?
מה זה, מה אמרתם? מה אני בעצם רוצה? אה, לספר לכם טיפה על הקורס, כמובן. להראות לכם תמונות. ולסכם את הכל בשתי מילים: אני קונדיטורית.
***
אז זה התחיל, כאמור, לפני כמעט שנה. שבועיים לפני פתיחת הקורס ניגשתי לאחת החנויות שבית הספר עובד איתן, מלווה ברשימת ציוד. “הנה”, אמרתי להם, “אני צריכה את כל מה שיש פה”. אז הם נתנו לי. סכין שף וסכין מסור ומטרפה ולקקן קטן ולקקן גדול ומשקל ונעלי שף ומזוודה גדולה שנראית כמו מזוודה של קוסמים וצנתרים חלקים וצנתרים משוננים ו… טוב. הבנתם. מלא כלים.
ביום הראשון הגעתי לבית הספר עם המזוודה שלי, מוכנה לשיעור הראשון בבית הספר לקוסמות. מיד חילקו לנו את המדים – מכנסי שף, מקטורן לבן עם סמל בית הספר, סינר שבדיעבד נגלה כי הוא לא באמת מצליח לקלוט את כל כתמי השוקולד ופירות היער שנטנף את עצמנו בהם, מספר מגבות וכובע “שפים” לבן שנראה כאילו נלקח היישר מהסט של האנטומיה של גריי. אני לא יכולה להסביר לכם כמה פעמים במהלך השנה מצאתי את עצמי מסתכלת על חבריי הישובים על הספסלים מחוץ לכיתה בהפסקה כזו או אחרת ופלטתי משהו בסגנון של “אז מתי אתם נכנסים לניתוח, דוקטורז?”.
בכל אופן. לבשתי את המדים בשירותים. הצמדתי את התג עם השם שלי (אותו היינו חייבים חייבים חייבים להביא לאורך כל הקורס, אפילו כשכולם כבר ידעו את השמות של כולם. משמעת זו משמעת!) לכיס החולצה. צילמתי את עצמי במראה ושלחתי לאמא שלי ואחותי, כי זה היה הדבר ההגיוני לעשות. וחזרתי לכיתה.
בשיעור הראשון עשינו סבב היכרות. היינו שישה עשר (אם כי אחת לא הגיעה לשיעור הראשון ומהר מאד עזבה את הקורס) – רוב של בנות, אבל עם נציגות גברית לא מבוטלת. הרוב בני עשרים וקצת, חלק בני שלושים פלוס.. ועוד כמה בני שלושים פלוס פלוס. כל אחד הציג את עצמו – שני סטודנטים, קצינה בקבע, טבח, מספר מתכנתים (היי!) ועוד. כל אחד הגיע מרקע שונה. חלק אפו מלא בבית, חלק מעולם לא. כולם רצו ללמוד ולדעת עוד.
עברנו על כל הכלים במזוודת הקסמים שלנו. הפלטה הקטנה שלנו צריכה להיות צרה, אחרת נתקשה לעבוד איתה. הלקקנים צריכים להיות חזקים אך גמישים. מה זה השפכטל הזה? אל דאגה, לא הולכים לצבוע את קירות בית הספר.. חכו חכו לשיעורי השוקולד ותגלו.
ואז עברנו לתכלס. יש כלים שקנינו בכל כך הרבה כסף, לא חבל לא להשתמש בהם? מתחילים בקטנה – סלט פירות. יש בננות, יש תפוזים שרק מחכים שתפלטו אותם, הנה מלון.. קדימה, למה קניתם כף פריזיאן אם אתם לא מתכוונים לעשות איתה שום דבר?
השיעור השני היה שיעור עיוני לחלוטין. הרצאה על בטיחות מזון. היגיינה, תברואה, סניטציה, קראו לזה איך שתרצו – המון מילים, מלא שפות, בסופו של דבר פשוט נרצה להבין איך לא לעבוד מטונף ואיך להימנע מלהרעיל את כל מי שאוכל את מה שאנחנו מכינים. נושא מספיק חשוב כדי להתחיל איתו את הקורס? הממ כן. נראה לי שכן. אז כן, זה היה ארוך, וכאמור – עיוני לחלוטין, ואנחנו הרי באנו כדי ללמוד איך להכין בצק עלים לבד ואיך לתקתק עוגות מוס מרהיבות. אבל ההרצאה היתה מעניינת והמורה היתה פשוט מצוינת, שופעת אנקדוטות וסיפורי זוועה על שלל מקומות שנשבענו שכף רגלנו לא תדרוך בהם לאחר אותו היום.
מכירים את זה שפתאום, ברגע שרירותי לחלוטין בתכנית רנדומלית לחלוטין צביקה הדר זועק “עכשיו אפשר לומר שכוכב נולד התחיל”? אז כן.. בשיעור השלישי אפשר היה לומר שהנה, עכשיו הקורס התחיל.
הנושא האמיתי הראשון היה עוגיות. למדנו על בצק פריך וטכניקות ההכנה שלו – קרמאז’ לעומת סבלאז’, עבודה ידנית ועבודה במיקסר. בשיעור הראשון בלסנו ללא היכר עוגיות מושלמות במראן ובטעמן שהכין השף (כן, היה קטע כזה שהיינו צריכים לקרוא למורה “שף”. זה הרגיש מוזר בשבוע הראשון והשני, אבל בסוף כל כך התרגלתי לזה שעכשיו מרגיש לי מוזר לקרוא לשפים בשמות הפרטיים שלהם), ובשבוע השני והשלישי ניסינו לשחזר את כל העוגיות ההורסות האלה עם השמות הצרפתיים הבלתי אפשריים בעצמנו – במידת הצלחה משתנה מתלמיד לתלמיד ומעוגיה לעוגיה.
מה אני זוכרת מהשיעור הזה? השף העיר לי על חלק מהעוגיות. עוגיות הריבה שלי, למשל, התעוותו קצת בזמן שקרצתי אותן, כי הבצק התרכך מדי. הן לא היו הכי יפות בעולם. כשהבאתי את כל השלל לאחותי ומשפחתה, וסיפרתי את הסיפור, בעלה – לא דברן גדול בכלל בדרך כלל – אמר, בפה מלא עוגיות, “מי זה השף הזה? אני רוצה לדבר איתו”.

הנושא הבא היה בצק פריך – טארטים, קישים, טארטלטים. כל שיעור התנהל בצורה משולבת: התחלנו בהדגמה והמשכנו במעשי, כלומר הראו לנו מה לעשות ואז יישמנו בעצמנו. מה אני אגיד לכם.. ניסיתי. בחיי שניסיתי. בשורה התחתונה – לפני הקורס לא הצלחתי להכין, לרדד ולאפות בצק פריך (של טארט, למשל) כמו שצריך. אחרי הקורס? עדיין לא מצליחה להכין, לרדד ולאפות בצק פריך כמו שצריך. מביך? בהחלט. האם התייאשתי? לא לגמרי. הבנתי שאני פשוט צריכה להתאמן ולהתאמן ולהתאמן. מן הסתם מבאס לנסות להכין משהו שלא הולך, ותמיד יותר כיף להכין בראוניז שאי אפשר להרוס או עוגיות שוקולד צ’יפס שיצאו טעימות גם אם אזרוק את הבצק על הרצפה לפני האפיה, אדרוך עליו קצת ורק אז אכניס לתנור (לא שעשיתי את זה. עדיין.. הממ אבל אני לגמרי רואה “עוגיות שוקולד צ’יפס ואבק” בעתיד שלי). ותכלס, זה מה שאני עושה לרוב. אבל בסוף – mark my words – אתם תראו. יום יבוא ואצליח לרדד בצק.

 

 

חוץ מזה, בשיעורים האלה גם הצלחתי לעבוד עם חציל (בערך. נוצר מצב שסנג’רתי את השף לטפל בו במקומי) ולגעת בגבינה בולגרית (איכס איכס איכס, זה הגיע בתוך קופסא מלאה מים מטונפים בגבינה ורציתי למות באותו הרגע, אבל עדיין לא הכרתי את האנשים סביבי מספיק טוב כדי לצעוק בקול רם מדי). ושרדתי. אמנם יהיה זמן למחיאות כפיים בהמשך, אבל אני לא אתנגד לסבב קטן גם עכשיו. תודה לכם. אתם יותר מדי טובים אלי.

 

 

בכל אופן.. שוקולד. הגענו לשוקולד. אין מילים לתאר, באמת. נכון, טמפרור זה קצת סיוט בהתחלה. ואין דבר יותר מתסכל מלהמיס שוקולד, להוריד אותו לשיש ולקרר, להחזיר לסיר (ובינינו, להשאיר חצי ממנו על השיש כי אתם לא מוכשרים כמו השף, שהוא אחד האנשים הכי מוכשרים ומקצועיים ונחמדים בעולם, וכל פעם שראיתם אותו רק רציתם לחבק אותו. כן, אתם רציתם) ואז לגלות שהוא עדיין חם מדי ושאתם צריכים להוריד אותו שוב לשיש. אבל כשבסופו של דבר אתם מצליחים ליצור שוקולד חלק, מבריק וכזה שמתקשה תוך דקות – ההרגשה טובה. ביליב יו מי. אפילו אם בסוף השיעור אתם – וכל הכיתה – נראים כאילו התפלשתם בבוץ מרוב שהמדים שלכם מלאים בשוקולד.
אז כן, להכין לבד פרלינים.. וטראפלס.. ושאר דברים שוקולדיים שווים.. זה מגניב. ויפה. וטעים. אפילו שאני שונאת להכין טראפלס.

 

 

שיעורי הבצק הרבוך היו מעולים. מסתבר שזה ממש לא בשמיים להכין פחזניות, ואלוהים ישמור כמה זה טעים. בזכות השיעורים האלה גיליתי את השוקטים הנהדרים. זו היתה גם הפעם הראשונה בה עבדנו בזוגות על חלק מהדברים, והשיעורים האלה היו נחמדים ורגועים.. אחד הכין את הבצק, השני הכין מילויים, ובשיעור השני התחלפנו. לא, בשיא הרצינות.. מתי אכלתם פחזניות בפעם האחרונה? אלוהים ישמור, כמה זה טעים!

 

 

ואז הכנו בצק עלים. בעצמנו. לבד. מילפיי וטארט טאטן ומאפה עם תפוחים ואחד עם שקדים ו… וואו. מהשאריות הכנו אזני פיל (Palmiers, לדקדקנים בינינו. או הצרפתים. או הקונדיטורים). אמנם המילפיי שלי היה מורכב מבצק העלים העבה בהיסטוריה של היקום, אבל.. הכנו בצק עלים! בעצמנו! לבד! סליחה, אני מפסיקה לצעוק עכשיו. מבטיחה.

 

שיעורי העוגות הבחושות עלולים להישמע לכם כמו סתם משהו. אז אתם טועים. גם עוגות בחושות צריך לדעת להכין. קודם כל, צריך להבין את עקרון האמולסיה (אל תשאלו אותי על זה, בבקשה, אני לא מעבירה לכם קורס עכשיו). וצריך להבין שבקונדיטוריה, אתם לא באמת מכינים עוגה בחושה אחת. מכינים המון בבת אחת.. ואם עוגה אחת תכיל 300 ג’ מסה ואחרת תכיל 500 ג’.. אוי ויי זמיר. גם כאן חשוב הדיוק. אה, ואם על הדרך, בגלל שעוד שניה פורים, השף מכתיב לכם את המתכון של אזני ההמן של קפה טאטי (אתם יודעים.. 750 ג’ אבקת סוכר, 1350 ג’ חמאה. כמויות הגיוניות) – מה טוב.
אגב, בשיעור הראשון של העוגות הבחושות – השף הכין מלא עוגות ובתום השיעור טעמנו את כולן. בשלב מסוים חשבתי שאני עומדת להתעלף ובדיוק אז הביאו נציגים של קבוצת הקונדיטוריה השניה שלמדה במקביל אלינו – הקבוצה המתקדמת, שבדיוק היתה בשיעורי לחם – שני בגטים שהרגע יצאו מהתנור. יודעים מה עוזר לטפל בבחילה שחטפתם מחמש עוגות בחושות שהרגע טעמתם? נכון, לחם. ספציפית, בגט. ומה קורה מיד אחרי שאכלתם בגט? דא.. צריך לקנח בחתיכת עוגה. אני לא זוכרת הרבה מאותו היום, אני רק זוכרת שבפעם הראשונה בחיי הבנתי למה אנשים מתכוונים כשהם מדברים על sugar coma.

 

ממש לפני סוף הסמסטר הראשון (עבר מהר, אה?), קיבלנו טעימה מעולם עיצוב העוגות, ספציפית בצק סוכר. באמת שלא יכולנו לבקש מורה יותר מוצלחת עבור השיעורים האלה – כל כך טובה במה שהיא עושה, כל כך חמודה ומתוקה שלרגע חשבתי שהיא עצמה עשויה מבצק סוכר. בשיעור הראשון עטפנו את אחת העוגות ששמרנו משיעורי הבחושות בבצק סוכר וקישטנו בדובי שהושבנו על מרבד. הדובי שלי היה בעצם דובית, בזכות סרט קטן שהצמדתי לו (לה?) לאוזן. כשהבאתי אותו לאחייניות שלי, הן רק רצו ללטף אותו. ואז הן הורידו לו את האזניים ואכלו אותן…

בשיעור השני כבר היינו צריכים להכין דמות, והפעם השתמשנו בעוגת דמה – רוצה לומר קלקר – בתור הבסיס שלנו. בחיי שלא התכוונתי, אני אפילו לא ממש יודעת מה רציתי ליצור, אבל איכשהו יצאה לי מעין בובה שהיא בת דמותה של דורה. מצד שני, היא היתה גם קצת בת דמותי שלי.. כולה יושבת כפופה על העוגה כמו שהיוצרת שלה יושבת ב.. כל מקום.

 

 

ואז זה קרה. המבחן. מבחן אמצע. ידענו מראש שניבחן על טארט או קיש מסוים, והיינו צריכים לדעת את שני המתכונים בעל פה. במבחן עצמו כל אחד הגריל מתכון, וכמובן שהבחורה שנגעלת מכל דבר בעולם הגרילה את הקיש עם הבצל והגבינות. אותה אחת שגם התמרמרה קודם על חוסר היכולת שלה לעבוד עם בצק פריך.
הקיש שלי לא יצא משהו. הבצק קצת התפרק. כל הקבוצה שלי אפתה את הקישים יותר מדי, טיפה שרפנו אותם. אבל בכל זאת עברתי את המבחן בשלום יחסי והלאה לסמסטר ב’.

 

***
התעייפתם, אה? חצופים! מה אני אגיד? חמש שנים שלא היה לי סוף שבוע שלם.. התחלתי את התואר, סיימתי ללמוד ואחרי שלושה שבועות כבר התחלתי את הקורס הזה. לא פשוט, לא פשוט איי טל יו. בעיקר כי משום מה, התעקשתי להגיע תמיד לפחות שעה לפני תחילת השיעור, כלומר שמונה ורבע-שמונה וחצי כזה. אין לי מושג למה. הפחד לאחר, כנראה. ויותר מזה, הפחד שלא תהיה לי חניה קרובה.
אני יודעת, אתם חושבים עכשיו שאני עצלנית גדולה. אז סבבה, אתם צודקים. אבל אתם צריכים להבין משהו חשוב – מזג האוויר השתגע בזמן שלמדתי. בשיא הרצינות.
קודם כל, תבינו – בכל שיעור הגעתי לבית הספר עם מזוודת הציוד שכבר סיפרתי עליה ועם תיק שהכיל את המדים, הקלסר עם המתכונים וקופסאות ריקות. בהנחה שהיה מדובר בשיעור מעשי, כמובן, והרוב היו כאלה. בסוף כל שיעור כזה יצאתי מבית הספר עם מזוודת ציוד, תיק וקופסאות מלאות דברים – עוגות, עוגיות, מה שתרצו. וזה היה כבד. ומזג האוויר תמיד היה משוגע.
אני חושבת שאם תבדקו עם השירות המטאורולוגי (קדימה, מי מרים את הכפפה?) תגלו שמעולם, בהיסטוריה של מדינת ישראל, לא היו כל כך הרבה ימי שישי גשומים כמו השנה. אני אומרת לכם, בכל שבוע, ללא יוצא מן הכלל, ירד גשם מטורף בסוף השיעור. במהלך החורף, כמובן. אפילו אם היתה שמש של קיץ כשנכנסנו.. כשיצאנו? עמוסים תיקים ושקיות וקופסאות? גשם זלעפות.
ובסמסטר ב’, כשכבר עברנו לשעון חורף והתחלנו להכין עוגות מוס, או.. אז היה הזמן של הקיץ להראות מה הוא יודע. 63 מעלות בממוצע בסוף כל שיעור. ברוב הפעמים העוגות שלי אפילו לא הספיקו להגיע לאוטו לפני שהן התחילו להישפך לכל הכיוונים. זכורה לי במיוחד עוגה אחת שקישוטי השוקולד שלה פשוט קמלו במהלך הנסיעה. עם מזגן בכל הכח, כן? הו, אלי מזג האוויר (הכי גיגלתי), ארורים תהיו.
קישוטי שוקולד מסכנים שלי

 

אז סמסטר ב’. כן. זה. הפעם היינו אנחנו הוותיקים של בית הספר.. אנחנו היינו הקבוצה המתקדמת, ובמקביל אלינו התחילה קבוצה חדשה את סמסטר א’. התינוקות, או הילדים, כפי שהתעקשתי לקרוא להם. אף אחד בקבוצה שלי לא שיתף פעולה. פארטי פופרז.
התחלנו במרנג. שיעור אחד. אני זוכרת שזה הרגיש לי מוזר. יש כל כך הרבה סוגי מרנג בעולם, וזה דבר כל כך שימושי בעולם הקונדיטוריה, אז איך איך איך מסתפקים בשיעור הדגמה + מעשי אחד? אל דאגה, התשובה לי נענתה מהר מאד. תכף תקבלו גם אתם תשובה, כי הסקרנות בטח גומרת אתכם.

 

מיד אחרי המרנג הגיע אחד ההיילייטים של הקורס עבורי. וכשאני אומרת “של הקורס”, אני מתכוונת “של החיים”. שמרים. מה. לא. הכנו. שם. קרואסון חמאה וקרואסון שוקולד. בריוש. מאתיים סוגים בערך. קראנצים. דיינישים. קוגלהוף. הכנו גם בצק שמרים מקופל (הקרואסונים, למשל) וגם לא (פחות או יותר כל השאר). השתמשנו במרדדת גדולה ומקצועית, ובשיעור אחד שבו – באופן יוצא דופן מאד מאד – עבדתי יחסית מהר (ותודה לחברה שלי, שבשלב מסוים של הקורס התחלנו לעבוד יחד, והיות שהיא עבדה במהירות שיא, זה שיפר קצת גם את הקצב שלי. ולא, למקרה שתהיתם, המהירות לא גרמה לזה שהדברים שלה יצאו לא טובים, להיפך. הכל יצא לה טוב. מזל שהיא הפכה לחברה טובה מהר מאד – גם היא נהגה להקדים לשיעור, כך התחברנו – אחרת הייתי עלולה לשנוא אותה), השף אפילו נתן לי “לנהוג” במרדדת. יש לה פדלים והכל, זה מוזר. וכמו בשיעור הנהיגה הראשון שלי, גם כאן לא באמת ידעתי מה לעשות. אבל לאט לאט מתרגלים. וזה מגניב. וכל אחד צריך שתהיה לו מרדדת בבית. אני חושבת שאפשר להשתמש בה גם בתור מגהץ, אז זה בכלל יוצא כלי שימושי ומשתלם. just sayin’..
קיצור. שיעורי השמרים היו מעולים. והכל היה טעים וכיף ולא השתמשנו בחמאה בכלל. וזה נכון לגבי כל הקורס. בשום פנים ואופן לא השתמשנו בעשרות – איזה עשרות, מאות – קילוגרמים של חמאה. בריאות זה כאן.

 

 

 

קיצור. לא הספקנו להתאושש מהשמרים (אני, באופן אישי, עדיין חווה פלאשבקים נעימים מדי פעם), ולפתע פתאום הגיע סט השיעורים הארוך ביותר, שמונה שיעורים.. חצי מעשיים, חצי הדגמה. הנושא נשמע תמים – “עוגות”. למעשה היה מדובר בעוגות ראווה היסטריות. בשלב הזה הבנתי למה היה לנו רק שיעור מרנג אחד. בעקרון, בכל השיעורים הכנו מרנג כזה או אחר – לפעמים זה היה עבור איזה דקוואז ששילבנו באחת העוגות, במקרים אחרים השתמשנו בטכניקה של הכנת מרנג כדי לשלב חלבון מוקצף בתוך מוס כלשהו. מה לא עשינו שם.. אופרה והיער השחור ובוואריה ומוס פטל וקרם פסיפלורה וטירמיסו ו.. וואו. כמה שכבות, כמה מרקמים, כמה צבעים, כמה טעמים. מטורף. אין מילים.
אני מודה, מבחינתי אני אקח עוגת שמרים או אפילו עוגה בחושה טובה על פני כל עוגת מוס, אבל חלק מהעוגות האלה היו.. טובות. שלא לדבר על המראה. מיליון דולר? בקלות.

 

 

 

אחר כך הכנו קינוחים אישיים – קינוחי מסעדות. סופלה ופונדנט ופנקוטה. הכנו ספרות משונות כאלה מכל מיני חומרים שאני אפילו לא זוכרת איך קוראים להם, דברים הלקוחים מעולם הבישול המולקולרי. הכנו קרמבל עם אננס טרי וג’ינג’ר שהיה מושלם. פשוט מושלם. צלחתנו וקישטנו ובשלב מסוים השף התייאש ממני ואחרי שניסיתי לקשט את הצלחת של הפונדנט שלי פעמיים ללא הצלחה (באחת הפעמים הקישוט שלי דמה באופן מטריד למדי לצלב קרס), הוא ביקש ממני להביא צלחת חדשה והראה לי איך עושים את זה. לס איז מור, מכירים? אז כן.. מסתבר שהיה צריך ללמד את מור שלס איז מור.
השיעור האחרון בנושא הזה היה שיעור הדגמה. זכינו לראות מגוון קינוחים מורכבים וטכניקות שונות, כולל ביצת פברז’ה. כן, הביצה. הפברז’ה. השף שהביא את הקינוח הזה לארץ..
אני רק רוצה לציין שהיה לי יופי של סופלה. זה פשוט כזה קינוח דיוה, שהוא קורס לתוך עצמו תוך שתי דקות בערך.. והטעות היחידה שלי היתה שלא צילמתי אותו בזמן. אז זהו.
שיעורי הלחם (זוכרים שהזכרתי את הנושא הזה קודם, בעוגות הבחושות? ראיתם איך הגענו לשם מהר? אנחנו כבר ממש מתקרבים לסוף!) התקיימו במתכונת קצת שונה – ברוב המקרים הכנו כמות בצק אחת לכל הקבוצה, כמות אדירה, ובזמן שהבצק תפח למדנו קצת תיאוריה. ואז למדנו איך ליצור לחמים ולחמניות וכל מיני צורות שאני הצלחתי להרוס בכל פעם מחדש. ואפינו כולנו יחד בתנורים המפלצתיים של בית הספר – כאלה שיש להם חום עליון וחום תחתון במיוחד בשביל ליצור את הכיס של הפיתות (מי ידע שפיתות הן כל כך high maintenance?). הכנו פיצות. ופוקאצ’ות. וג’בטות. וחלות. אטקינס, אניוואן?
אגב, בשלב הזה – כשהיינו צריכים לזרוק כל מיני גבינות וירקות על המאפים שלנו – כבר חשתי מספיק בנוח, יותר מדי בנוח, כדי ליילל בהיסטריה שאין-סיכוי-שאני-נוגעת-בזה-איכס-איכס-איכס-תסלחו-לי-אבל-אני-לא-עוזרת. יכול להיות שצחקו עלי קצת. יכול להיות שצחקו עלי הרבה.

 

 

 

אנחנו כבר כמה שבועות לפני הסוף, מתרגשים??
השיעור הבא היה מהמם, לא פחות. פטיפורים. הפעם התחלקנו לארבע קבוצות, וכל אחת הכינה ארבעה קינוחים – כל קבוצה הכינה מקרון כלשהו (הקבוצה שלי היתה אחראית על פיסטוק), מרמלדה כלשהי (קבוצה ד’ – משמש. ווהו!) ועוד שני דברים. בסוף ארגנו פרזנטציה הורסת של כל כל כל הקינוחים – שישה עשר סוגים שונים, קולטים? – ועברנו על כולם וטעמנו מהכל. ורצינו למות. הקינוחים האלה אולי נראים קטנים ותמימים, אבל הם באמת יכולים להרוג. ראו הוזהרתם.
אמנם המטרה של הקורס היתה שכל אחד ילמד לעשות את כל הדברים בעצמו, ולרוב כל אחד עבד לבד, אבל דווקא עבודת הצוות הקבוצתית היתה ממש כיפית הפעם, במיוחד כי הקבוצה שלי כללה שתי חברות טובות ועוד בחורה מקסימה, מישהי שהזכירה לי היום שאני שכנעתי אותה בזמנו להירשם לקורס 😉 ואני בכלל שכחתי מזה..
בשיעור הבא הכנו ממתקים. מרשמלו, טופי שוקולד, ממתק דבש ואגוזים, ריבת אננס ותמרים מטורפת (ואני בכלל לא אוהבת ריבה).. אם איכשהו הצלחתם ליפול בפח ולעקוב אחריי בפייסבוק, בטח שמתם לב להתמרמרות שלי על זה שבערב ראש השנה המשפחה שלי התעלמה מהקינוחים שהכנתי ואכלה רק מהממתקים האלה.

 

ואז.
ואז.
ואז.
הרגע המלחיץ ביותר – מבחן הסיום. זוכרים את עוגות הראווה? אז מתוך שתים עשרה עוגות שלמדנו, הכנו בעצמנו שמונה. לקראת המבחן היינו צריכים לשנן את כל שמונה העוגות האלה (ורוב המתכונים היו ארוכים). במבחן עצמו נבחרו שלוש עוגות וכל אחד הגריל אחת והיה צריך להכין אותה.
אחרי למידה לחוצה, כולל מיני קבוצת למידה עם חברות יום לפני המבחן, הגיע היום עצמו. בדרך נס כלשהי קיבלתי את העוגה שרציתי (בוואריה בייבי, ווהו!). במהלך ההכנה הצלחתי לעשות כמה טעויות ונאלצתי לתקן (טיפ לחיים: אם אתם מחממים מחדש קרם אנגלז שכבר השתמשתם בו והוא הופך לגרגרי, אל תבזבזו זמן. הוא אבוד. הכינו אחד חדש), אבל הסוף היה טוב: ארבע שעות אחרי שהתחלנו, הגשנו כולנו את העוגות שלנו והמתנו עד שהשפים, שלושה במספר, טעמו את כל העוגות, אחת אחת. זה היה מורט עצבים וארוך – אפילו אחרי שקיבלנו את הציון, נאלצנו להמתין עד הסוף, וזה היה שעתיים אחרי שהגשנו את העוגות – אבל בסוף גם זה נגמר. הייתי ממש משוכנעת שדפקתי את העוגה שלי, אבל לשמחתי הרבה בסוף קיבלתי ציון סבבה ממש וכמה מחמאות מהשופטים, כולל על הקישוט. בזמן שהם דיברו התלבטתי אם לספר להם שזה בכלל לא מה שתכננתי לעשות, ושזה הקישוט שהלכתי עליו כי הייתי בלחץ ולא היה לי זמן לטמפרר עוד שוקולד, אבל בסוף החלטתי לשתוק ולשמוח על זה שהאלתור הקישוטי הזה הצליח לי.

 

אז זה היה לפני שבוע. וזהו. היום, כפי שכבר ציינתי בהתחלה, נפגשנו לארוחת סיום ודיון-משוב על הקורס. אה, וחלוקת תעודות. בעברית וצרפתית (או לה לה!), כמובן.
ועכשיו, סוף סוף, אחרי כמעט שנה של לימודים לא קלים, אני יכולה לומר – אני קונדיטורית.
***
כמעט שנה. הלימודים לא היו קלים. הם היו מעייפים. לקראת הסוף כבר רציתי שהקורס יסתיים, כי רציתי קצת חופש. חלק מהשיעורים היו מתסכלים. גיליתי דברים שאני כבר יודעת על עצמי – אין לי טכניקה כל כך טובה. אני לא עובדת מהר. אני לא תמיד מדייקת. לא תמיד יצאו לי דברים טובים. עוגת הטירמיסו שלי התפרקה. עוגת השוקולד לבן ופטל שלי לא התייצבה כמו שצריך – עד היום אני לא יודעת למה – ונאלצה להמתין שבוע במקפיא עד שיכולתי לקחת אותה הביתה. כשצריך להפעיל כח על בצק, אני משחקת אותה חלושס. כשצריך לעבוד בעדינות, אני פתאום אלימה וקורעת את מה שזה לא יהיה שאני עובדת איתו. את מבחן האמצע שלי דפקתי בגלל שבצק פריך פשוט שונא אותי. כל בצק פריך. בעולם כולו. קיצור, הייתי בסך הכל די בינונית בכל הקורס הזה (אם מתעלמים ממבחן הסיום, בו הפתעתי את עצמי לטובה).
אבל למדתי הרבה. מה הרבה, המון. הכנתי דברים שלא חשבתי שאדע לעשות לעולם. הרווחתי שתי חברות טובות חדשות. זכיתי ללמוד אצל כמה מהקונדיטורים הכי טובים שיש (וגיליתי שכולם – אחד אחד – לא רק מקצועיים להפליא, אלא גם נחמדים ואדיבים ונהנים מהעבודה שלהם ומהלימוד).
מה אני מתכננת לעשות? לא יודעת. כרגע אין לי כוונה להצטרף למטבח של אף מסעדה או קונדיטוריה, ואני לא באמת חושבת על לפתוח מקום או עסק משלי. אבל עשיתי את זה – הגשמתי את החלום שלי. חשבתי שהרצון הזה “לעשות קורס קונדיטוריה” יישאר בגדר מחשבה למשך שנים, אבל הנה סיימתי. כאמור, למדתי המון המון המון, אבל בסופו של יום אני עדיין חוזרת הביתה ואוהבת להכין את כל הג’אנק האמריקאי שלי (מוקדם יותר הערב הכנתי את הבראוניז הקבועים שלי ונהניתי מכל רגע), מה שהייתי עושה גם קודם, יותר מכל טארט צרפתי מתוחכם ומלא בעצמו. ואני עדיין משתמשת בכוסות וכפות, ולא בגרמים (קונדיטורים מקצועיים בעולם כולו חטפו כרגע צמרמורת קולקטיבית).
מצד שני, הכנתי כבר קרם פטיסייר בבית, לפחות פעם אחת (אולי יותר ואני לא זוכרת). קניתי תבנית לפרלינים (אז מה אם עוד לא השתמשתי בה). הזמנתי מקלות וניל באיביי (אז מה אם גם בהם עוד לא השתמשתי). ראיתי שאני יכולה להכין בצק עלים לבד, אפילו שאני כנראה אמשיך לקנות מוכן בזמן הקרוב (אם מתעלמים מהעובדה שאני לא משתמשת בבצק עלים בכלל).
אז.. כן. הבנתם.
נעים מאד, אני מור. ואני קונדיטורית.

 

ועכשיו, ברשותכם, אני הולכת לשטוף פנים, לסטור לעצמי פעם-פעמיים ולעשות לעצמי פרצופים נוזפים במראה עד שאפסיק לעוף על עצמי.
(ולמקרה שתהיתם, עכשיו זה הזמן למחיאות הכפיים הרציניות)

מתכונים נוספים שאולי תאהבו

השאירו תגובה

42 תגובות

טלי ספטמבר 29, 2012 - 05:08

וואו זה היה ארוך 😉
אבל שווה כל רגע
הממתקים נראו נהדר, שנים חלמתי להכין מרשמלו בבית …
ואף אחד לא מבין בצק פריך 😉

הגב
יהודית גלעד ספטמבר 29, 2012 - 05:45

כל הכבוד מור… ריגשת אותי והחזרת אותי בפלשבק לקורס שלי. תאמיני או לא אבל אני עשיתי את הקורס קונדיטוריה מקצועית הראשונה של ביה"ס (הגבוה) בישולים, עוד כשאורן גירון לימד בקורס (לפני שפתח בי"ס נפלא של עצמו). אבל אני רואה שלמדתם עוד הרבה יותר מתכונים וטכניקות חדשות ועשית לי חשק מטורף לחזור על הקורס.. אני זוכרת איך היינו חוזרים הביתה עם מלא קופסאות עם עוגיות וקרואסונים וכו' את מבחן הסיום המלחיץ.. יאאא אני עפה על עצמי גם עכשיו.. ממש נוסטלגיה במיטבה. בכל מקרה אני מתה על הבלוג שלך (שיש לו טעם אמריקאי נפלא שמזכיר לי את הבית) ומאחלת לך בהצלחה בכל מה שתעשי..:)

הגב
Hagar ספטמבר 29, 2012 - 06:53

איזה יופי של אלבום. נראה מקיף, מתוק ומאוד חווייתי.
כל הכבוד!!

הגב
נחמה שובתת ספטמבר 29, 2012 - 07:15

שלל מחיאות כפיים!!!
איזה פוסט מקסים! תענוג לקרוא אותך 🙂

הגב
אנונימי ספטמבר 29, 2012 - 07:53

מורץ שולתטטטטטטטטטטטט

הגב
nitzomer ספטמבר 29, 2012 - 08:02

איזה כייף! מזל טוב!
שיהיה בהצלחה בהמשך הדרך! וברור שתהיה הצלחה 🙂
אני התחלתי את אותו קורס אתמול, ביום שאת סיימת 🙂
שיהיה לנו בהצלחה! ויותר חשוב, בכייף!!!!!

הגב
nitzomer ספטמבר 29, 2012 - 08:05

איזה כייף! מזל טוב!
שיהיה בהצלחה בהמשך הדרך! וברור שתהיה הצלחה 🙂
אני התחלתי את אותו קורס אתמול, ביום שאת סיימת 🙂
שיהיה לנו בהצלחה! ויותר חשוב, בכייף!!!!!

הגב
חנה ספטמבר 29, 2012 - 08:28

כל הכבוד!!! אני ממש מעריצה אותך! (בכל זאת, ויתור על ימי שישי במשך שנה זה לא משהו מובן מאליו.) עושה לי חשק גם.

אה כן, אני קוראת כאן בקביעות והבלוג שלך מעולה.

הגב
עלמה ספטמבר 29, 2012 - 08:45

מזל טוב יקירתי! מעכשיו בקרי שישי בבוקר בשקט ובקלות עם קפה בבית קפה שכונתי שמישהו אחר מכין בו את העוגה, כן? מגיע לך קצת מנוחה. כמו כן, בא לי לאכול הכלללללל מבין הדברים שיש כאן בתמונות אז ממממ את יכולה להעביר לכאן משהו אם בא לך. ג'סט סיינג.

הגב
Ksenia ספטמבר 29, 2012 - 09:20

YAY
מזל טוב!
כשקראתי את הכותרת ישר עלתה לי הקונוטציה של I robot 🙂
הקורס נשמע לי כמו חוויה סוף הדרך.
כתיבה שלך מעולה כרגיל.

הגב
LiHi =] ספטמבר 29, 2012 - 09:53

מזל טוב!! 🙂
פוסט מקסים, כתוב בצורה מעולה. ושלא נדבר על התמונות..

כל כך עשית לי חשק להגשים את החלום שלי ולעשות גם קורס קונדיטורים.. (אז מה אם ייקח זמן עד שזה יקרה..)

^____^

הגב
אנונימי ספטמבר 29, 2012 - 10:09

ש א פ ו
ומחיאות כפיים. מגיע לך,איזה יבול מדהים!
טליה

הגב
אנונימי ספטמבר 29, 2012 - 11:13

וואו!! כל הכבוד, באמת לא פשוט קורס כל כך ארוך וכל יום שישי… מקווה שתמשיכי להכין חלק ממה שלמדת שגם אנחנו נהנה מזה:-)
היה כיף לקרוא את כל מה שקרה לך ואפילו שזה ארוך יחסית למה שאת כותבת בדרך כלל, זה לא היה ארוך בכלל.
תודה שחלקת את החוויה:-)

הגב
Kaptzonit ספטמבר 29, 2012 - 11:20

מזל טוב!!
חייבת להתוודות שכשראיתי את הכותרת הדבר הראשון שחלף במחשבתי היה "אוי לא. תם עידן המתכונים הפשוטים להדיוטות, מעכשיו יהיו רק מתכונים שאין לי שום סיכוי להכין בבית בלי מרדדת וכף פריזיאן". כל כך שמחה שכתבת שמורקייק יישאר אותו מורקייק!
הכל נראה נפלא כמובן! congrats!

הגב
יובל שם טוב Yuval Shem-Tov ספטמבר 29, 2012 - 13:31

מזל טוב! הקורס נראה מאוד כיפי (: והעוגה מהממת! בכללי הכל כאן מהמם. אפילו כשהיא מעוכה בתצוגה היא יפה. אני רוצה ביס מהכל שם.

הגב
אפרת ספטמבר 29, 2012 - 15:00

איזה מזל שהתיישבתי לקרוא עם כוס קפה וחבילת שוקולד צמודה!
מור- תשמעי – אני מ ע ר י צ ה אותך על הדבר הזה! אני מ ק נ א ה בך בטירוף! כל הכבוד+מחיאות+כפיים+שאפו!!
יצא לך פוסט מדהים ברמות על-על-חמאת-בוטנים!!
גאה שאפיתי לצידך -שף!

הגב
פנפן ספטמבר 29, 2012 - 15:32

בראבו, בראבו, מחיאות כפיים סוערות, סטנדינג אוביישן. כבר אמרתי השראה, לא?

הגב
טל ספטמבר 29, 2012 - 21:16

למור
אני רוצה שתדעי, שמעבר לכך שאת קונדיטורית מדופלמת כמעט כמו המתמטיקאית שבך, אני יומיים חולה ולא אוכלת, ואת הצלחת לעשות לי חשק להסתכל שוב על מזון! אז תודה
ועכשיו, כשימי שישי שלך התפנו, את יודעת מה את צריכה לעשות.
:)מחיאות כפיים סוערות!

הגב
אנונימי ספטמבר 29, 2012 - 22:36

אח מור, מור..
אז אני מהקטנים, התינוקות.. אלה שהתחילו כשאתם הייתם בחצי הדרך.. איזה כיף לקרוא אותך, כל תיאור הסמסטר הראשון תואם להפליא את מה שעבר עלי

אז סחתיין גדול עלייך, בהצלחה בהמשך ובהצלחה לי בשבוע הבא בהגרלה בין טארט שקדים ואגסים לקיש בצל

🙂
ליאת

הגב
mekoopelet ספטמבר 29, 2012 - 23:12

וואו, כל הכבוד..גם על זה שהעלית הכל בפוסט אחד, וגם על כל התוצרים המהממים, מלא מלא מחיאות כפיים…

הגב
Unknown ספטמבר 29, 2012 - 23:52

שאפו! איזו קולית את!
כיף לך שעשית את זה, והכול נראה טעים להפליא…

ואת כותבת כל כך טוב – אני רוצה להיות חברה שלך!

הגב
איילת ספטמבר 30, 2012 - 10:15

אין לי סבלנות לסיפורים ארוכים בד"כ.. (בעית קשב וריכוז, מישהו?) אבל נהניתי לקרוא את הכל!!!
שאפו על הדרך המדהימה והלא קלה!
אגב, את באמת שונאת ירקות וגבינות? אז מה את אוכלת???
ואם תגידי לי עוגות ועוגיות ועדייו נשארת רזה, אני מפסיקה לקרוא אותך במיידי! 😛
חג שמח!!

הגב
Shirlley Cohen ספטמבר 30, 2012 - 14:36

מור, מור מור..
אני חייבת לספר לך משהו-
לפני שבועיים בערך גיליתי את הבלוג (המהמממםםם!!) שלך, איך?!
סה"כ רציתי לחפש את הערך הקלורי של שקית אפרופו תמימה שחשקתי בה-והוווווווופפ!! תמונה של עוגה עם אפרופו מסביב קפצה בחיפוש הראשון בגוגל(נשמע מוזר, לא?!)
הייתי חייבת לראות מבמה מדובר.
והנה – שבועיים אח"כ-את קונדיטורית ואני מומחית לעניני מורקייק-כי כן, קראתי את כככ-לללל הבלוג..!
היה טוב 🙂
תודה-שף!

הגב
דפנה י. ספטמבר 30, 2012 - 17:25

כל הכבוד! מחיאות כפיים סוערות 🙂

זה ממש מעורר השראה, גם המרדף אחרי החלום והגשמתו וגם ההתמדה אל מול הקשיים.

איזה כיף 🙂

הגב
Bnaya Farjun Eylon ספטמבר 30, 2012 - 18:44

גדולה כרגיל..

הגב
אישה הולכת לקולנוע אוקטובר 3, 2012 - 11:15

WooHoo!!!!
מזל טוב! התמונות נ-ה-ד-ר-ו-ת (ממש קשה לי לחשוב אילו מהן אני אוהבת יותר).

איזה כייף!

הגב
ליטל אוקטובר 3, 2012 - 14:34

אוי, אני גם בדיוק סיימתי קורס קונדיטוריה (באסטלה). קורס קונדיטוריה זה הפרס הכי שווה שיש, איזה אדיר שזכית!
בכל אופן, מזל טוב, ואנחנו צריכות להחליף מתכונים.(:

הגב
Morcake אוקטובר 6, 2012 - 19:08

וואו. היה לי הכי כיף בעולם לקרוא את התגובות, תודה תודה תודה!! באמת אבל. ולחשוב שהתלבטתי לשניה וחצי אם לפרסם את הפוסט הקטנצ'יק הזה או לא 🙂

לכל מי שעשה קורס קונדיטוריה – אתם בטוח יודעים איזו חוויה מדהימה זו, ואני שמחה שהצלחתי להחזיר חלק מכם לזה. ליטל, אני כבר מתחילה לסרוק/להקליד מתכונים לטובת החלפה, מקווה שגם את.
למי שעושה עכשיו – איזה כיף! ובהצלחה (ליאת, אם יוצא לך קיש בצל.. זהירות לא לשרוף!! מנסיון, לצערי).
ולמי שעשיתי לו חשק (או שכבר היה לו חשק, והפוסט הזה רק הזכיר לו), מעולה. יאללה. קדימה. למה אתם מחכים? צ'ופ צ'ופ.

ושוב תודה על כל המילים הטובות. אני בטח נשמעת נורא מטופשת, אבל אשכרה קראתי והתרגשתי.

הגב
פיץ אוקטובר 7, 2012 - 07:48

אדיר :O
פוסט מטורף, קראתי אותו במשך כמה ימים ולא הפסקתי להנות מהתמונות והחוויות. את סופר מגניבה! :))

הגב
גיל אוקטובר 11, 2012 - 14:07

וואו, כמה שאני מקנא!
כל הכבוד על ההתמדה והגשמת החלום, ועוד לזכות בכזה קורס? חלום!

מה היית אומרת למי שחושב (חולם, אולי, שוקל, מדמיין) על לעשות כזה קורס וגם בכלל בכלל לא בטוח שלמטרות מקצועיות של עסק או עבודה בתחום?

הגב
Morcake אוקטובר 15, 2012 - 18:26

המממממ מה הייתי אומרת למי שחושב ללמוד בשביל הכיף? לעשות את זה.
סתם, זו תשובה לא מדויקת. תראה, אני מאד מאד נהניתי מהקורס בסך הכל, אבל זו השקעה גדולה מאד. דבר ראשון, והכי גדול בעיני, מבחינה כספית. הקורס הזה הוא אנית'ינג באט זול. וחוץ מזה, זה חצי שנה/שנה מהחיים שלך, תלוי אם אתה לומד פעם או פעמיים בשבוע (בהינתן שאתה עושה את הקורס המלא, בבית הספר בו אני למדתי. לא יודעת לגבי מקומות אחרים), ואתה עובד ומתאמץ ומתעייף בשיעורים האלה. בהנחה שאתה עובד תוך כדי, זה די שוחק, כי זה אומר כנראה לעשות את הקורס פעמיים בשבוע בערב או פעם בשבוע, בשישי בבוקר. וזה קצת מבאס שסוף השבוע מתקצר ככה..
קיצור, זה לא משהו בקטנה כזה, שעושים על הדרך (אולי כן. אולי פשוט הגישה שלי לא נכונה, לא יודעת), אבל הקורס הזה כיפי ומהנה ולומדים המון (אמרתי לומדים? התכוונתי אוכלים), אז מה הייתי אומרת? כן. לעשות את זה. אני ממליצה 🙂

הגב
גיל אוקטובר 18, 2012 - 17:12

תודה על הפירוט!
בגלל שזה אינתי'נג באט זול, זה עדיין בגדר חלום/דמיון.
כבר עבדתי ולמדתי 4 פעמים בשבוע תוך כדי, אז זה דווקא פחות מדאיג אותי…
אני ביינתים אמשיך לחלום… 🙂

הגב
בישול בזול אוקטובר 18, 2012 - 20:32

סורי שאני קוראת את זה רק עכשיו, הייתי קצת בלחץ בתקופה האחרונה ורציתי להקדיש לפוסט הזה את הצומי הראוי. ממש מגניב ומעניין לקרוא. אין לי ממש תובנות ספציפיות. סתם רציתי להגיד סחטיין על ההתמדה.

הגב
שרית דצמבר 21, 2012 - 21:02

אני בדיוק מתעניינת בקורס הקודיטוריה בבישולים, את עשית סטג'?

הגב
Morcake דצמבר 22, 2012 - 20:34

לא, שרית, האמת היא שהתלבטתי אבל בסוף ויתרתי על סטאז'.

הגב
גבריאלה פברואר 21, 2013 - 20:29

איזה פוסט מקסים, מאד נהניתי לקרוא. נרשמתי לקורס קונדיטאות שהולך להפתח בעוד כשלשה חודשים ולא היה לי מושג לקראת מה אני הולכת. עכשיו אחרי שקראתי את הפוסט שלך יש לי הרבה מושג…. רק שעכשיו אני מתחילה להיות מוטרדת מכל עניין הטעימות האין סופיות האלה. מה עושים במקרה שממש אבל ממש לא מעוניינים לעלות במשקל? אחרי שבשנתיים האחרונות השלתי מעליי 32 ק"ג והגעתי למשקל נמוך וטוב, הדבר האחרון שאני רוצה זה לעלות חזרה אפילו מעט. מה עושים???

הגב
Morcake מרץ 23, 2013 - 20:26

תראי, גבריאלה. אני לא אשקר לך, זה לא קל. אבל אפשרי. איתי בקורס היו שתי בנות: האחת עשתה דיאטה לקראת החתונה שלה ובמשך חצי קורס היא לא טעמה כמעט שום דבר ממה שהכנו. השניה גם כן התחילה דיאטה במהלך הקורס וטעמה פחות, תוך כדי התחשבות בזה שכל ה"טעימות" האלה באות על חשבון אוכל אחר בשאר היום, ולא בנוסף.
בכל אופן, שיהיה בהצלחה – בקורס עצמו ובהתמודדות עם הטעימות!

אה, ו-32 ק"ג? וואו, כל הכבוד!!!!!

הגב
אמיר מצוינים אפריל 28, 2013 - 18:03

ייווואווו!!!
את אדיררהה!! וכותבת מעולה!
ממש התלהבתי! אני חייל וכל החיים שלי פחות או יותר אני עוסקר בבישול.. אמא מרוקאית וזה.. עכשיו שהשחרור קרוב אני מתחיל לחשוב על מסלול לחיים שלי וניראה שזה טבעי ללכת לבישול והתלבטתי על כיוון ספציפי וממש נתת לי השראה ללכת לקונדטוריה!
תודה רבה! ואת אדירה D:

הגב
Morcake מאי 1, 2013 - 20:27

אמיר, תודה ואיזה כיף לי שנתתי לך השראה 🙂
המון בהצלחה!

הגב
אפרת יוני 29, 2013 - 14:04

ואווו מור!
קראתי את הפוסט שלך כשהייתי במבחן האמצע וחייכתי כשיצא לי הקיש בצלים 🙂
ביום רביעי היה המבחן סיום והייתי לחוצה כמו שלא הייתי בחיי!
אני מסכימה איתך שלקראת הסוף זה כבר סחב את עצמו והתעייפתי, אבל עכשיו אחרי שסיימתי קשה לי לחשוב שלא אלך פעמיים בשבוע 5 שעות למקום המדהים הזה.זה לגמרי מעבדת קסמים מטורפת..
נהניתי לראות את התמונות שלך ולחוות איתך שוב את כל אורך הקורס. הצחקת אותי עד דמעות 🙂

הגב
Mrs.Floyd אוקטובר 18, 2013 - 05:23

מור הבלוג הזה מהמם הכרתי אותו היום בבוקר במקרה, ואני כבר שעתיים מפשפשת במתכונים השונים:)
היכן עשית את הקורס?

הגב
Morcake אוקטובר 19, 2013 - 19:55

תודה לך, גברת פלויד 🙂 עשיתי את הקורס ב"בישולים" בתל אביב, ואני ממליצה בחום על בית הספר.

הגב